ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל… ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם.
יונתן בן עוזיאל, רש"י, ראב"ע ורד"ק, כולם פירשו זאת כהתנצלות על הקבורה, כלפי שמבקש לקוברו עם אבותיו. אך קשה שאם כן אין כאן מקומו, אלא בתחילת הפרשה כשקרא לבנו ליוסף והשביעו להעלותו ולקוברו בארץ ישראל. ורשב"ם מפרש שמתה סמוך אחר שה' נראה אליו בלוז. ועדיין ההקשר נראה אקראי ואסוציאטיבי גרידא. ובספורנו כתב "שמא תאמר 'ונתתיך לקהל עמים' היתה הכוונה שאוליד עוד בנים, אלא שגרם החטא [כלומר ובטלה ההבטחה מחמת עבירות של אחר זמן] – זה לא ייתכן, כי מיד בסמוך מתה רחל וכל כך גברה טרדתי ואבלי שאף לא עצרתי כח להוליכה לקברות בית לחם, ואין ספק כי מאז לבי חלל בקרבי ולא שלט בי יצר הרע ולא נותר בי כח להוליד בנים". ועדיין עניין הקבורה בדרך נראה עקיף מדי והקשר רופף.