<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss version="2.0"
	xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/"
	xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/"
	xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"
	xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"
	
	>
<channel>
	<title>
	תגובות לפוסט: חטא העגל ולימוד זכות על העם שחטא / רות בן ארזה	</title>
	<atom:link href="https://kitov.co.il/%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C-%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%9D-%D7%A9%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9F/feed/" rel="self" type="application/rss+xml" />
	<link>https://kitov.co.il/%d7%97%d7%98%d7%90-%d7%94%d7%a2%d7%92%d7%9c-%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%9d-%d7%a9%d7%97%d7%98%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9f/</link>
	<description>הוצאת ספרים כתבים ודברי הגות</description>
	<lastBuildDate>Tue, 10 Apr 2018 06:53:37 +0000</lastBuildDate>
	<sy:updatePeriod>
	hourly	</sy:updatePeriod>
	<sy:updateFrequency>
	1	</sy:updateFrequency>
	<generator>https://wordpress.org/?v=6.2.4</generator>
	<item>
		<title>
		מאת: רוחה		</title>
		<link>https://kitov.co.il/%d7%97%d7%98%d7%90-%d7%94%d7%a2%d7%92%d7%9c-%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%9d-%d7%a9%d7%97%d7%98%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9f/#comment-54</link>

		<dc:creator><![CDATA[רוחה]]></dc:creator>
		<pubDate>Sun, 28 Feb 2016 20:46:03 +0000</pubDate>
		<guid isPermaLink="false">https://kitov.co.il/?p=1109#comment-54</guid>

					<description><![CDATA[שלום לאחותי ולאחי היקרים.
מעבר ללימוד הזכות היפה עד לכלל ניסיון לבטל את חטא העגל כמעט לגמרי בהתחשב עם מצבו הפסיכולוגי של העם בשעת מעשה ששטחת יפה בדבריך רותי, מעבר לסימבוליקה שאת רואה בעגילים (נזמי האוזניים) ובעדיים המוסרים מעליהם (מעל מי? ומי המסיר?), שהם נדרשים אצלך כביטוי לחיצוניות מעשה העגל שהיה רק מן הפָנים ולחוץ... חשוב לדעתי גם לא לאבד קשר עם המסופר שאינו מטשטש לרגע את הזעזוע, של ה&#039;, של משה, של בני לוי, מחומרת המעשה אדרבא, 80 יום תמימים נדרשו למשה לשהות בתוך החטא הנורא שאיים לפרום את המרקם ההולך ונבנה ולהרוס הכול,  לקרוע שמים בים אינסוף תפילות עד יתאפסו מחדש היחסים בין ה&#039; לישראל. הישג אחר הישג והאיום של &quot;ביום פקדי ופקדתי...&quot; עדיין מרחף (עד למפנה המתרחש בסופם - כריתת ברית שכמוה כנישואים שניים שכתובתם בלוחות השניים וההתקשורת החדשה, האחרת, המתאפשרת בעקבותיהם  (ככל המשתמע ממאמרו של עודד).
אם כדבריך יש לתהות מדוע אין משה נוקט בתפילתו בטיעון כמו זה שאת מעלה (דוגמתו אנו מוצאים בספר איוב המסביר את חולשותיו של אדם שהם סיבת חטאיו ושבגינם ראוי הוא לרחמים).  משה משתמש רק בטיעון של זכות אבות ושל חילול השם שייגרם אם הם ייהרגו במדבר, שני טיעונים שאינם תלויים כלל בעם עצמו.
אני רואה בהשקפתך על הנפילה כ&quot;בלתי נמנעת&quot; לכאורה (נכונה ככל שתהיה ברמה הפסיכולוגית ביהייביוריסטית), אך אינה יכולה לבוא בשום אופן במקום חוסר &quot;הסובלנות&quot; שמגלה הכתוב לחטא. תחת זאת יש פה הזמנה לחפש מענה אחר לחטא זה הקשור בכבשונו של עולם ברוח הכתוב במסכת ע&quot;ז דף ד&#039; ע&quot;ב: &quot;לא  היה דוד וכו&#039;...ולא היו ישראל ראויים לאותו מעשה... אלא לומר לך... אם חטאו ציבור אומרים להם לכו אצל ציבור...&quot;.  כלומר רק כדי להקים עולה של תשובה .
אכן רק במבט רטרוספקטיבי ניתן להבין את התאונה שהתרחשה בחטא העגל כחלק מתהליך הכרחי של צמיחת התשובה והתפתחות הקשר שבין האנושי לאלוקי כמתואר יפה במאמרו של עודד.]]></description>
			<content:encoded><![CDATA[<p>שלום לאחותי ולאחי היקרים.<br />
מעבר ללימוד הזכות היפה עד לכלל ניסיון לבטל את חטא העגל כמעט לגמרי בהתחשב עם מצבו הפסיכולוגי של העם בשעת מעשה ששטחת יפה בדבריך רותי, מעבר לסימבוליקה שאת רואה בעגילים (נזמי האוזניים) ובעדיים המוסרים מעליהם (מעל מי? ומי המסיר?), שהם נדרשים אצלך כביטוי לחיצוניות מעשה העגל שהיה רק מן הפָנים ולחוץ&#8230; חשוב לדעתי גם לא לאבד קשר עם המסופר שאינו מטשטש לרגע את הזעזוע, של ה', של משה, של בני לוי, מחומרת המעשה אדרבא, 80 יום תמימים נדרשו למשה לשהות בתוך החטא הנורא שאיים לפרום את המרקם ההולך ונבנה ולהרוס הכול,  לקרוע שמים בים אינסוף תפילות עד יתאפסו מחדש היחסים בין ה' לישראל. הישג אחר הישג והאיום של &quot;ביום פקדי ופקדתי&#8230;&quot; עדיין מרחף (עד למפנה המתרחש בסופם &#8211; כריתת ברית שכמוה כנישואים שניים שכתובתם בלוחות השניים וההתקשורת החדשה, האחרת, המתאפשרת בעקבותיהם  (ככל המשתמע ממאמרו של עודד).<br />
אם כדבריך יש לתהות מדוע אין משה נוקט בתפילתו בטיעון כמו זה שאת מעלה (דוגמתו אנו מוצאים בספר איוב המסביר את חולשותיו של אדם שהם סיבת חטאיו ושבגינם ראוי הוא לרחמים).  משה משתמש רק בטיעון של זכות אבות ושל חילול השם שייגרם אם הם ייהרגו במדבר, שני טיעונים שאינם תלויים כלל בעם עצמו.<br />
אני רואה בהשקפתך על הנפילה כ&quot;בלתי נמנעת&quot; לכאורה (נכונה ככל שתהיה ברמה הפסיכולוגית ביהייביוריסטית), אך אינה יכולה לבוא בשום אופן במקום חוסר &quot;הסובלנות&quot; שמגלה הכתוב לחטא. תחת זאת יש פה הזמנה לחפש מענה אחר לחטא זה הקשור בכבשונו של עולם ברוח הכתוב במסכת ע&quot;ז דף ד' ע&quot;ב: &quot;לא  היה דוד וכו'&#8230;ולא היו ישראל ראויים לאותו מעשה&#8230; אלא לומר לך&#8230; אם חטאו ציבור אומרים להם לכו אצל ציבור&#8230;&quot;.  כלומר רק כדי להקים עולה של תשובה .<br />
אכן רק במבט רטרוספקטיבי ניתן להבין את התאונה שהתרחשה בחטא העגל כחלק מתהליך הכרחי של צמיחת התשובה והתפתחות הקשר שבין האנושי לאלוקי כמתואר יפה במאמרו של עודד.</p>
]]></content:encoded>
		
			</item>
	</channel>
</rss>
