https://kitov.co.il/%d7%97%d7%98%d7%90-%d7%a0%d7%93%d7%91-%d7%95%d7%90%d7%91%d7%99%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9f-%d7%90%d7%a8%d7%96/ הוצאת ספרים כתבים ודברי הגות Tue, 10 Apr 2018 06:53:33 +0000 hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.2.4 https://kitov.co.il/%d7%97%d7%98%d7%90-%d7%a0%d7%93%d7%91-%d7%95%d7%90%d7%91%d7%99%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9f-%d7%90%d7%a8%d7%96/#comment-61 Fri, 01 Apr 2016 11:01:07 +0000 https://kitov.co.il/?p=1135#comment-61 רוחה יקרה, שלום.
תודה בעד תגובתך המהירה. דברייך נכונים וברורים ואינם סותרים את מה שכתבתי בנוגע לנדב ואביהוא שאך זה הוכשרו לשמש בכהונה. כפי שהבאתי מדברי ר' צדוק, לא היו להם עדיין כלים להתפשטות יתירה ולדביקות, שהיתה מעבר למה שנצטו, ומעבר ליכולת הקיבול שלהם באותה עת, ואילו בדברים שנצטוו, לא נצרכו לעבור תהליך הדרגתי, אלא להיפך, למלא בזריזות ובחשק את חובתם, וכפי שהבאת מדברי ר' צדוק, שתחילת הכניסה לעבודת ה' צריכה להיעשות בזריזות ובחיפזון.
– אני אכן קישרתי בין דברי "שפת אמת" ששם את הדגש על הציווי, לבין דברי ר' צדוק ששם את הדגש על
תהליך הדרגתי בעבודת ה', הקשור במצבו הרוחני/הנפשי של האדם בעת פעולתו.
רות

]]> https://kitov.co.il/%d7%97%d7%98%d7%90-%d7%a0%d7%93%d7%91-%d7%95%d7%90%d7%91%d7%99%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9f-%d7%90%d7%a8%d7%96/#comment-60 Thu, 31 Mar 2016 19:00:07 +0000 https://kitov.co.il/?p=1135#comment-60 רותי יקרה, התרשמתי מאד מדבריך ומודה לך עליהם.
רק חידוד קטן לי באשר להנחתך בדבר היותם של נדב ואביהוא "אך עתה נמשחו לכהונה ולא עברו תהליך איטי ומדורג של התנסות בעבודה", משום כך טוענת את על פי הקטע שהבאת מרבי צדוק חסרה להם ההשגה הנדרשת לעבודה זו שקפצו אליה בבת אחת. אכן גם אהרון וגם בניו עוברים "הרצה" בעבודת דמה של הכהונה במשך שבעת ימי המילואים כמסופר בפרשת צו. כמוהו כמוהם אמורים להיכנס לעבודה ביום השמיני למילואים, שהוא ראשון להשראת השכינה במשכן ולעבודת הקורבנות, כל אחד בתפקיד המיועד לו. הוא על תקן של כהן גדול והם על תקן של סגני כהונה שאינם נכנסים לפניי ולפנים ואינם בשמונה בגדים וכו'. לו נכנסו ביום א' ניסן זה, יום השמיני למילואים והראשון להשראת שכינה ולעבודת הקורבנות באופן שנצטוו בה, לא היו נדרשים להכנה מדורגת ואיטית אלא היו משתחלים אליה כיד הנכנסת לתוך שרוולה, דא עקא שהכניסו את ידם לתפקיד שהיה גדול ממידתם וולא היה די בהם כדי למלאותו.
אם כך למה מתכוון רבי צדוק בהביאו אותם כדוגמא לכך ש"צריך ליכנס בהדרגה ממדריגה למדריגה…(כי אם לא) יוכל לצאת נפשו"? והרי הקטרת הקטורת עבודת הכהן הגדול היא ואינה מיועדת להם?
אלא שעיקרון זה של איטיות והדרגתיות תואם יפה את מצבם כסגני כהונה גדולה שעתידים בהגיע זמנם לרשת את הכהונה הגדולה.
לעומתם, לאהרון הכהן לא נדרשה אותה הדרגתיות אלא זורז ואפילו "נדחף" על ידי משה למרות רתיעתו ובושתו להיכנס למלבושיו.
רצוני לומר ברוח דבריהם של שני המורים הגדולים שהבאת כאחד, שכאדם מצווה אין מקום לאיטיות ולהדרגתיות, אדרבא, נדרשת זריזות, שלא כאשר התפקיד ניתן לו בהמתנה.
כמאמר רבי צדוק עצמו באות א' של צדקת הצדיק דברים הקשורים בפסח המתקרב עלינו לטובה :
ראשית כניסת האדם בעבודת ה' צריכה להיות בחיפזון כמו בפסח מצרים….ואח"כ ילך קמעא קמעא כמו בפסח דורות…

]]>