שבט בלשון הקודש הרי הוא חוטר, נצר, ענף צעיר היוצא מן העץ בתקופה זו, שכבר ירדו רוב גשמי שנה ועולה השרף באילנות המתחילים לחנוט פרותיהן. כל כוח העץ הקשה מצוי בחוטר, האזרח הרענן, ועם זאת הוא מראה סימני חיים ומעיד על העץ כולו כי לא נס לחו, כי עמד טעמו בו וריחו לא נמר. (כנגד המקל-הלח, מטה החיים בעץ – הלוז בשדרתו של האדם שממנה חי לעתיד, וכן העיר לוז בעולם שאין המות שולט בה כדברי חז"ל).