https://kitov.co.il/1023-2/ הוצאת ספרים כתבים ודברי הגות Tue, 13 Aug 2024 11:52:26 +0000 hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.2.4 https://kitov.co.il/1023-2/#comment-49 Sat, 13 Feb 2016 22:07:40 +0000 https://kitov.co.il/?p=1023#comment-49 שבוע טוב רותי ותודה לתגובתך
דווקא היה נראה לי שהרחבתי בענין שקשר לשבת – בית, מנוחה, ואהבה בלתי מותנית הקודמת למילה שהיא כניסה לחיים של דרישות אבהיות. גם בקבלה שבת היא המלכות – הנוקבא – המציאות המתוקנת כפי שעשה אותה אלקים
גם דינים וקו שמאל בכלל קשור יותר לנוקבא בקבלה, ואמא-בינה "מינה דינים מתערין" כנודע, וכן "בנין המלכות מן הגבורות". האשה ("יראת ה'") היא זו השמה גבולות ושומרת על הקיים, ככתוב בזוהר "שמור – לנוקבא", בעוד שהאיש דרכו לפרוץ ולכבוש בלא מדה ובלא חוש מדה. כללית האיש כמלך שדרכו לפרוץ, והאשה היא המלכות, כלומר העם או המדינה (- ג"כ לשון דינים ומדות.
והערה כללית: אופי הלימוד והכתיבה מכריח להתאמץ ולמלא או לסתום חורים בהתאם למהלך הכללי, באופן המתיישב ביותר שעולה בידך, ולעתים קרובות מתחדשים הרבה חידושים אגב המאמץ הזה…

]]> https://kitov.co.il/1023-2/#comment-42 Wed, 27 Jan 2016 19:46:27 +0000 https://kitov.co.il/?p=1023#comment-42 עודד היקר מאד, שלום.
מאד נהניתי מהמאמר הזה, במיוחד מעניין "המים המרים" שהומתקו כאשר נתרפאה מרים שנקראה ע"ש המירור והקושי של ישראל במצרים, ושבזכותה קיבלו ישראל את הבאר.
התפעלתי במיוחד מהיצירתיות ומהמסקנה המאד "עודדית" שלך, שבאה לידי ביטוי בעניין תורה נשית/אמהית, שקדמה לתורה אבהית.
– התורה שנמשלת למים – שניתנה במרה, והכוללת מצוות שבת, כיבוד אב ואם, דינים ופרה אדומה,- הקודמת לקבלת התורה ע"י משה רבנו. אם כי הקשר בין המצוות הללו לבין תורה נשית, לא מספיק ברור, וקצת מאולץ.
למשל, הקשר בין "דינים" לבין תורה נשית. וכן גם לגבי שבת – ההסבר לא מספיק מנומק.
על כל פנים, הרעיון הכללי יפה מאד, ושבה את לבי.
יישר כחך!, ותמשיך הלאה להנות אותנו מפרי עטך וחכמתך.
באהבה, רות

]]> https://kitov.co.il/1023-2/#comment-39 Tue, 26 Jan 2016 10:06:46 +0000 https://kitov.co.il/?p=1023#comment-39 עודד היקר, אשתקד סיכמתי את דבריך על "דרך שבע השבתות" (במובנן הבסיסי הבראשיתי), שעשו ישראל לאחר היציאה גופא ממצרים ושהוציאו את מצרים מהם.
שבתות תמימות ומרפאות מכל מום שבגוף ושבנפש. ראשיתן ב"צאת" (אפילו לפניה, בלקיחת השה בי' בניסן) ופניהן ל"בוא" (לקיום הלשון החמישית של "והבאתי…"),
בתוכן שבת של רפואת "מרים" של ישראל, היינו חולאיהם, ע"י בארה (בריאותה) של מרים, האחות, האם, האישה, שהמתיקה להם את מרירות המים (אפשר להגיד של החיים בכלל, במי השפיר…) על ידי עץ התורה – תורת אימך שניתנה להם במרה,
בתוכן שבת המן, המרפא, הפותח, המשחרר את חולי האֹכל והאוכל, כך שיכשר ללכת וללחום בלחמה של תורה בזכות משה ,
והמשך מכאן לדרך הקשה של יציאה למלחמה בעמלק. היא מותנית בעבודה קשה הנעשית ב"שתי ידיים", באיזון ותיקון המידות שבנפש ואינה מתפשרת על פחות מניצחון – ממחייה גמורה של הסטיות האלה שבנפש,
עד לקניין ל"ב טו"ב (ב49 ימי הספירה – ל"ב ועוד טו"ב ימים עם יום הל"ג שביניהם),
עד למתן תורה.
מאמרך הוסיף וחידד לי הפעם את ברור החלקים השונים שבדרך שעשו ישראל ועושה כל אדם יהודי מתפתח וצומח. ראשיתה של זו דרך האמא – בחוק ומשפט ששם להם במרה עם נתינת שבת, פרה אדומה ודינים – כולם כאמור קשורים ל"תורת אמך" שהיא כנגד המקרא – תורה שבכתב.
תורה זו ממתיקה ומכשירה את הדרך ל"מוסר אביך" בהינתן לישראל המן שבזכות משה "חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב" – ישעי' ז ("והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש" וגם "עינו כעין הבדולח" כמראה וטעם החמאה…) – שהיא חלק המשנה שבתורה שבע"פ (משנה/משה/מן).
ומכאן לקבלת התורה על כלליה, דקדוקיה ופרטותיה ותרי"ג מצוות התלויים בה – כל ים התורה שבעלפה.
עד למשכן אהרון אשר ענן ה' עליו יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם..

]]>