דע לך ידידי שתקוות וביטחון לחוד וייסורים לחוד, ואין האחד בלי השני. אין שום דבר טוב בעולם נקנה בלי יסורים והם לא צריכים להפחיד. כך אמר ר' יוסף זצ"ל: אין לו לאדם משלו כלום אלא היסורים בלבד. רק ביסורים שהם שלו ממש נעשה האדם שותף למעשי בראשית.

הריני עכשיו מוסר מודעה לך מכאן ולהבא, כי לא יפול ברעיונך שאחרי אשר התכניות המוכנות אתך תצלחנה כולן וההצלחה תגדל עוד שבעתיים מזה, שאז תוכל לישב בשלווה – לא. אין השלווה בשבילנו בעולם הזה המכוער אשר הוא כמים נגרש, וגם אין שורה בעולם שאנו חיים בו היום, שנגיד: אסור לנו לצאת מן השורה. אין לנו אלא לבקש שה' יחונן אותנו בכוחות שנוכל לקבל את מנת היסורים הנועד בשבילנו ושנקבלם באהבה וחלילה לא נבעוט בהם.

ואשר אתה מתאונן כי עדיין אינך רואה כיצד ומתי תוכל לצאת מן הביזנעס ולעשות כמוני.. עדיין איני בטוח כי זאת דרך אחת טובה לך. מאן יימר כי רק בעזיבת 'הרדיפה' הזו, שם הג"ע [-הגן עדן] מצוי? והרי הוא מצוי בכל מקום, וגדול הקילוס העולה מן התחתונים מזה שעולה מן העליונים, אם רק הלב שלם לאלקיו והעיניים פקוחות לראות אמת ללא רמייה עצמית.

שאר כל הדברים פחות מענייינים. הבריאות – ככה, הפרנסה – ככה. מי האיש שהכניס בעולמו של הקב"ה יותר ממה שמוציא ממנו?

מנהיגות וגדלות

איש אשר רוח בו – לא ביום אחד נולד, ואם לא ראית אותו אתמול מתכונן למנהיג, לא תראהו היום אוחז משרה זו בידו.

הגדול אינו רשאי להיות קטן. מעשהו אפשר שיהיה קטן שבקטנים; ברם, לבו ומחשבתו ברוממות תמיד. תכנית עלייתו עד לגבהי מרומים, צריכה שתהא כתובה ומגוללת לפניו תמיד; יודע אותה וזוכרה בכל שעה והוגה בה בכל עת. מהרה תבוא שעתו ויעלה מעלה מעלה בדרך אשר ידעה מתחלה.

הטה שכם לאיש מוטה משכמו ומטה, שכן כל מה שמשכמי ומעלה רואה אני עדיין ב"ה הרבה חיים בי להתחיל מבראשית.

גם על זה נאמר 'הצדיקים לבם ברשותם' – שלא יהא הלב הוגה [לפעול] יותר ממה שהדעת נותנת לו רשות.

בין אדם לחברו

הכול אפשר לקנות בממון או במחיר אחר, אולם היש מחיר שאפשר לקנות בו דמעה אחת, דמעה של שמחת לבב, של אהבה וחביבות שאינה תלויה בשם דבר?…

אף מי שרוצה לתקן עצמו ולעלות למדרגה גבוהה ­– אינו נקרא 'לשם שמים'; ואף כי גם מידה זו טובה היא, מכל מקום כשאדם במחלוקת, צריך להיות ממש לשם שמים ואז 'סופה להתקיים' – לבוא אל האחדות, כהלל ושמאי שנתקיים בהם לבסוף "והאמת והשלם אהבו", אבל כשיש מקצת נגיעה לעצמו צריכים להיות רק בשלום שלולא כן אין סופו להכיר האמת, כקרח שהחזיק במחלוקת עד שסופו שלא נתקיים אלא איבד מה שיש לו.

מקטעי מכתבים אישיים

"ואני תפלה" אמר דוד, וזה נכון גם אצלי לגבך. כל כלי תפלה לשלומך ולטובך. יש לי סגולה טובה גם בשבילך, זו ששמעתי פעם מן האמשינובר רבי בשעתו ומסרתי גם לך: "שמח זבולון בצאתך" – אומר רש"י: "הצלח בנכסיך". כלומר, היוצא לעשות מעשה גדול, צריך שיהא שמח ובטוח בצאתו, ובכך הוא מובטח מראש כי ה' יצליח במעשיו.

את מכתבך האחרון סיימת בפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אוסיף אני את סיומו של פסוק זה: "אני ה'" וכל הפסוק כולו מתפרש: אם תאהב אתה את רעך כמוך, אז אומר הקב"ה: אני ה'! אף אני אהיה עמכם הריע לשניכם לאהוב אתכם ולהושיעכם תמיד.

תודה רבה לסגנון המיוחד שבמכתב זה, שהוא מלא עקיצות רוגז וקצף כאשר לא הסכנת עד כה, אין זאת אלא מפני האחוה החזקה המפעמת בינינו. אח כלפי אח. רק שם מצוי סגנון של קטטת אמת שאינה מצויה בין ידידים עם רשמיות שאינם מתקוטטים לעולם.

כשאדם עובר את "ימי [-60] שנותינו' מתחילים ימי הנעורים לחזור ולהיות ניעורים אצלו. כיון שכן תוקף אותי הרצון ליהנות מפגישה מלאה עמך כאשר מאז ומקדם. לא צריך דווקא ב"פלאץ בראני" ובשעות של חצות של חורף ובכפור שלמטה מ-36 מעלות צלסיוס. אפשר הדבר בליל קיץ נעים ליל ירח ובחוצות ירושלים, ובלבד שתשאיר את השעון באכסניא והזמן יהיה פנוי לא לזכרונות דווקא, אלא יותר לסיכומים של 40 – 50 שנים, חשבונות וסיכומים של מאין באת ולהיכן הגעת ולפני מה אנו עומדים ביום מחר, ויש "מחר" שאינו לאחר זמן.
כזה הוא היצר הרע שלי, ואתה אמנם כבר הרגת את היצר הרע שלך מכל וכל?
והיה אם תבוא – הזדרז לבוא, כי אין איש יודע מה יהיה לאחר זמן. קח את דברי בפשטות ואל תלמד מכאן כי אני תפוס מחשבות נוגות כתוצאה ממחלה שמאיימת עלי. אולם גם זאת תופסת מקום במחשבותי במקצת. במקצת בלבד, בהחלט לא יותר מדי.

הפוסט לקט אמרות ממכתבי ר' אליהו כיטוב הופיע ראשון ביד אליהו כי טוב

לכבוד מר א. ש. לאוי"ט, גייטסהד יצ"ו

אחדשה"ט, חן חן למר על יקרת מכתבו מלא דברי נועם וחן עם תוכחה מגולה, אני מכיר טובה למר שכן אני משתמש בהזדמנות זו להשתדל להסיר ממני טרוניות מני רבים באותם הדברים, כיון שלא באו אלי בכתב אלא בע"פ או איש מפי איש, לא הייתי חייב להתנצל בכתב, עכשיו שעלו הדברים על הכתב ביד כב' ונראים הדברים שהם באים מרצון טוב לידע זכות על מה שנראה לו תמוה ומוקשה, לכן אמרתי, זו ההזדמנות עבורי שגם מה שיש ליישוב הקושיות – ג"כ יעלה על הכתב ואפטור עצמי בזה שלא ליזיל כרוכלא ע"פ כל המקומות לעשות כן וגם לא לפרסם ברבים לפי שאין קץ לפרסומי דברים שמטבעם הם מעורבים קושיות חדשות ו"כל הדברים יגיעים לא יכול איש לדבר" ואני רגיל לפרש: "לא יוכל איש לדבר" – קיינמאל קען אמענטש נישט אלץ אויסרעדען, על כן מוטב לאדם שימעט בכך והשומע ישמע והחדל יחדל ואאחוז בכלל שאמרו חכמים: "חברא, חברא אית ליה, וחברא דחברא – חברא אית ליה" משום כך אני מאריך הפעם בדברים לכבודו ודי לי בזה.

להקדמת הדברים אומר, כי הכותרת שכב' הפנה מכתבו: אל "כבוד הרה"ג" – אינה נכונה. איני רב ולא בן רב וכו', בן אני למשפחה ולדורות של תופסי תורה תוך כדי אומנותם זה בכה וזה בכה. מעולם לא התהדרו אבותי באצטלא של רבנות ומה לי אני הננס שבאבותי כי אתן שיהדרו אותו באצטלא זו. מפני דחקם של הורי ז"ל, הייתי מראשית נעורי עמל על פרנסה בעבודה קשה כל ימי, גם כשעליתי לארץ ישראל לפי כ-40 שנה, כפועל עליתי לאחר "הכשרה" במקצוע הנגרות, ובארץ עסקתי בכל מיני עבודות ו"חוסר עבודה" – ב"עבודה שחורה" ובבנין וכיוצא באלה כדי למצוא פרנסה מועטת למשפחתי ולי אני. אכן, קביעת עתים לתורה בבוקר ובערב היתה והווה לי תמיד, ואף פעם לא במסגרת שום ישיבה אלא כמנהג פולין – בבית המדרש, עם חברותא ובלי חברותא, ובביתי לבדי ואת בני שיחי'.

ודרך אגב – עוד הערה קצרה: שמי לא כיטובסקי, ולא מוקיטובסקי, כשם שנקראתי לפנים ולא "מוקוטוב" כשם שהיה רשום בדרכון שלי, אלא "כי-טוב" זה שמי וזה המקור לשמי, שמלפני כ-150 שנה כשיצאה הגזירה ברוסיא שכל אדם צריך לבחור לו שם משפחה, היה הסבא ז"ל לפני ששה דורות, ר' טוביה שמו, והוא איש נכבד, אב לרוב המשפחה שהיו בעיירה וורקי בפולין והוא בן 115 שנה ואב לעשרה בנים ושש בנות הם ובניהם ובני בניהם – כמה מאות של יוצאי חלציו שכולם ניזונים על שלחנו, שהרבה מפעלים היו לו והוא ניהל את כולם, וידיו רב לו גם בתורה ובחסידות ואדוק ב"חוזה" מלובלין ואחריו היהודי הקדוש, הרבי ר' בונם מפשיסחא ולבסוף – ברב אשר בעירו ר' יצחק וורקר, שהיה צעיר ממנו ב 50 – 60 שנה – עמד אותו האיש הישיש, הסבא הזה ז"ל ומחמת הגזירה בחר לו שם עיר בפולין "מוקיטוב", שכן יש בתיבה זהו שם מלשון הקודש "כי טוב" והוא אף הוא שמו "טוביה". עברו דורות והתחלפו משטרים מרוסי לפולני, היו רבים מבני המשפחה משנים שמם הקודם ממוקיטוב שהסיומת היא רוסית למוקיטובסקי – סיומת פולנית. ואבי ז"ל לא שינה, לכן יש קוראים אותו: מוקוטוב ויש מוקוטובסקי, וכך נפלו בלבול בשמות בחוג המסמכים הרשמיים ותמיד גרמו לסיבוכים ולטרדות. עד שזיכיתי ועליתי לא"י ואף כאן ליוו אותי הבלבולים בין שני השמות עד שקמתי ואמרתי: מה לי מוקוטוב,  מה לי מוקוטובסקי, אלכה ואשובה אל מקור השם הראשון וקראתי שמי ושיניתי אותו רשמית ל"כי-טוב" כאשר עלתה במחשבתו הראשונה של סבא ז"ל – זה סיפור שמי.

לאחר רוב עיסוקי בארץ, פניתי לעסקנות ציבורית ונעשיתי מזכיר לפועלי אגודת ישראל בירושלים, כי נער הייתי ולא ידעתי שכל הנעשה והמקולקל מלפני מי יודע אם לא מלפני דורות – אין להשיב ולתקן עד שיבוא המשיח, ואני בער ולא אדע וחשבתי בבערותי כי מה שלא יכלו אחרים אוכל אני לתקן עולם קטן לפחות, על כן נעשיתי עסקן ציבור מפאג"י והרבה תהפוכות היו לי בעסקנות זה עד שבתוקף תפקידי נעשיתי גם ל"סופר" – כלומר, חשבתי באיוולתי שאם אני אסביר ברבים את השקפותי ורעיונותי ותכנוני אראה ברכה בעסקנות ואמצא שותפים ל"תיקון עולם". עד שעמדתי בבירור על כך, כי כל מה שהבאתי להסביר – הכל ידוע ומוסבר היטב לכל, אלא שניחא לכולם בכך ורק לא ניחא להם בי ובשכמותי…

בשנת תשי"ד השתתפתי לאחרונה ב"כנסיה הגדולה" של אגודת ישראל, שהיתה בירושלים – אז השלמתי למודי לדעת כי כל עמלי ועמל אחרים במשך הרבה שנים לא הביאו לידי שום השתנות אלא לגריעותא בלבד, אז עמדתי ואמרתי "שלום" לאגודת ישראל ופרשתי מכל מפעל אחר אפילו טוב, אם הוא במסגרת זו ושמה נקרא עליו. ונשארתי מחוסר פרנסה לגמרי. לאחר יום הפרישה מאגו"י ומפא"י ומפאג"י נשארתי בלי מזון סעודה אחת דברים כפשוטם ממש, מה עושים? כיון שכבר התמחתי קצת בכתיבה שהרי כמה שנים הייתי עורך עיתון ולא עבר עלי יום בלי כתיבת מאמר, שני מאמרים ולפעמים אפילו ארבעה או חמשה מאמרים, בפובליציסטיקה, בהגות ומחשבה, ובבלטריסטיקה כלומר, סיפורים, אמרתי: מעתה אלך ואהיה ל"סופר" ממש, סופר לשם מקצוע לפרנסה…

התחלתי בסיפורי חסידות, ולא בלי טעם לדבר זה. מאז יצאתי מפולין מקום מגורי הראשונים שגדלתי שם בין ישרים ותמימים באמת וצנועים בהליכותיהם עד ששום איש לא יוכל להכירם אם אינו קרוב להם מאד, מאז עזבתי המחצבה הזו ובאתי לכאן והכרתי חוגים חדשים את שיחם ושיגם וידעתי ולמדתי את מושגיהם של העולם שחייתי בו לפניהם, שהללו אינם יודעים ממנו כלום ופחות ממה שהם יודעים על האסקימוסים. איש כמו אבא שלי ז"ל ורבו ר' יצחק הכהן מלובלין וכל העולם העשיר הזה – אינם יודעים עליו אפילו כסומא בארובה – לכן אמרתי הבה ואספר מן העולם הזה שאפילו מצבה לא נשארה ממנו, שמתי לנגד עיני את ה"מתנגדים" הקרובים, ובמיוחד את הרחוקים לגמרי. את ה"חסידים" שלי ובני תורה באמת – עליהם לא חשבתי – מה להם ולמעשה הספרים אין קץ?

לספרים מסוג זה ולמטרה זו, אין צורך בהסמכות, וגם עשויות לפגום בהם מטעמים מובנים, הלא יסכים עמי כב' בדבר זה.

ראיתי קצת ברכה בעבודה החדשה זו. אז יצא שמי כ"סופר ממש"…

בימים ההם פנו אלי מן המועצה הדתית בירושלים ואחר כך גם מטעם משרד הדתות, כי אכתוב ספר על הבית היהודי כדי לתתו ביד כל זוג מתחתן שידע דין ומסורת והווי יהודי בבנין בית ומשפחה, ושוב הספר נועד רק לרחוקים, או בעיקר בשבילם, השלמתי כתיבת ספר איש וביתו והוא עבר ביקורת של ועדות רבנים ומומחים שהמזמינים את הספר הזה מינו אותם – הכל היה טוב ויפה. רק דבר אחד חסר שם – יום העצמאות. אמרתי אני: מה ולמסורת הבית היהודי עם "דיני יום העצמאות"? מי שחסר לו זה, ילך ויבקש בעיתונים ובכל רחובות בכל ערי המדינה! לא הועילו דברי וביטלו הזמנתם ואני נמצאתי נפסד יותר משנת עבודה ועמל. הלכתי ופרסמתי ספר זה על חשבוני שלי – ועזרני ה' והוא נתקבל יפה אצל רחוקים וגם אצל קרובים, ואף שלאחר זמן חזרו בהם המזמינים הראשונים ואף הם אימצו לעצמם את הספר והוא נפוץ בכמה וכמה רבבות בתים בישראל. לאחר שנים עמדו אלה והוציאו, אמנם ברשותי, מהדורה חדשה של הספר והוסיפו בו דברים משלהם שלא ברוחי, ולאחר זמן חזרתי וביטלתי מהם רשות זו והספר מופיע מאז כצורתו הראשונה ללא תוספת ומגרעת.

באותם הימים התחיל משרד החינוך לבקש להנחיל התודעה יהודית לדור הגדל אצלם מבלי דעת מאומה מכל המורשה הגדולה שלנו, וזה גרם להם בושות ובזיונות הרבה מאד ברחבי תבל ואפילו ברוסיא הסובייטית… אז קמתי אני ונזדרזתי ופרסמתי "ספר התודעה" בלשונם דווקא – אם תודעה יהודית אתם מבקשים – הרי לכם "תודעה". הם לא התכוונו לכך ולא רצו בספר זה, רחקו ממנו ואף ריחקו רבים מן המורים שרצו בו בעל כרחם ובכל זאת עזר הספר לרבים מאד שהיו צריכים לו ונהנו ממנו מעט תושיה.

וכאן מקום לומר, כי ספר זה אע"פ שאין עליו הסכמה נקרא בשמה לא היתה שום שורה ואפילו אחת בהלכה ובהגות ובהסברת דברים, שלא באו לעיניהם של כמה וכמה תלמידי חכמים גדולים אשכנזים וכן ספרדים, ובראשם רש"ז אויערבך שליט"א ור' רפאל קצנלבויגין זצ"ל שהיו עמי במלאכה מראש ועד סוף ואולם מאותו הטעם המובן לא הדפסתי הסכמות ומשום הטעם הזה לא הדפסתי מקורות כדי שיהא הספר נקרא ע"י המורים והתלמידים כספר עזר וקריאה קלה ודווקא לא כספר מחקר או ספר תורני.

ועוד כמה מילים על טיבו של ספר זה שכב' בין הגומרים עליו את ההלל. עיקר שבחו של הספר שהוא נכתב לא על ידי סופר אלא על ידי מלמד, ולכשתמצי לומר: כל כתיבותי בכל סוגי הכתיבה שכתבתי מאז ומתמיד, כל עין בוחנת תכיר כי לא סופר מחונן כותב כאן, אלא מלמד שמרצה דברים בפני תלמידיו וכמו שיש מלמד בעל פה כך יש מלמד בכתב.

כשם שאמרתי למעלה שאיני רוצה להתהדר באצטלא של רבנות שאינה שלי, כך לא אוותר על אצטלא אחרת שאני רואה שהיא שלי – זאת האצטלא של "מלמדות". מעודי, מאז הייתי ילד כבן עשר שנים ועד עתה לא הפסקתי מלעסוק במלאכה זו, בפועל ממש עם ילדים קטנים ממני – בימי ילדותי, ואחר כך לא חדלתי מלהגות במקצוע זה ולעסוק בו עם בנים צעירים ומבוגרים, בפועל ובעיון ובמחקר, בהסתכלות מתמדת בנסיונות שונים ורבים ובתכנון תכניות וכו' וכו' הרבה מאד. מכאן, כשבאתי לחבר ספר התודעה, עשיתי את מלאכתי בלי רמיה עצמית וכמלמד מנוסה, כי ידעתי וחשתי כל מקום שהתלמיד שואל והשתדלתי להגיש לו מענה על שאלותיו (אף ב"ספר הפרשיות" מנהגי כן, מתוך שאני משתדל לשמוע שאלות התלמידים שאני רואה אותם לפני עיני בכיתה, כך אני כותב).

אם התנגדתי לנגוע בענין של "יום העצמאות" בתוך ספר איש וביתו, כבר לא יכולתי להתעלם מכל הענין הזה בספר התודעה שהוא מלווה את כל ימות השנה, ימי חג וימי אבל וכל יום מסויים של פגרא או להיפך, וכאן דווקא כל הבנים שואלים ואין משיב להם דבר ברור, ומטבע הדברים תלמיד ששואל ואין משיבים לו, הוא משיב לעצמו וזה מסוכן מאד.

כשנה לאחר קום המדינה, כשהיה קיים ה"זרם הרביעי" של אגודת ישראל עם הרב זלמן סורוצקין ז"ל בראש, פנו אלי בשמו שאכין אני חומר למורים, מה יגידו לתלמידיהם באותו היום, הכינותי והראתיו למראה עיניו – החומר נפסל לא מפני שהוא לא נכון, אלא זו אמת שעשויה להרגיז גם את הימין וגם את השמאל – כך נאמר לי אז, ואני איני מבין ולעולם איני מוכן להסכים עם גישה כזו! אם אמת הדברים – היכן הלא תגורו? ובמיוחד בשטח חינוך הילדים הרכים, שאסור לפטמם בדברי תרמית או חצאי אמת שהמבוגרים כבר התרגלו בהם. ברם מה יכולתי אני לעשות נאלמתי דומיה.

וכשהתחלתי בספר התודעה, הוצאתי מגנזי אותו החומר ובאתי לשאול אצל גדולי הוראה: האתן חומר זה בספר זה או אחדל? כולם חוץ מאחד אמרו לי כדברי הרב זלמן סורוצקין הנ"ל: חדל לך מלנגוע בדבר זה כי אתה מאבד עולמך גם בשמאל וגם בימין…

אחד בלבד, הוא ר' שלמה זלמן אויערבך שליט"א הסכים אתי בכל, אף אני שמעתי לדעת רבים, שלא לשם שמים, לשם ביזנעס בלבד…

וכיצד נוהגים בבתי הספר הדתיים בכל אותן השנים? להתעלם – אי אפשר אלא שהללו מן המזרחי והקרובים אומרים הלכה פסוקה: גדול יום העצמאות כיום שיצאנו בו ממצרים ויותר, והללו שבקצה השני גם הם אומרים הלכה פסוקה: קשה יום העצמאות מן היום שנחרב בית המקדש. ואילו הללו שבחינוך העצמאי – כל מורה מדבר ככל העולה על רוחו – הצד השוה שבכולם שהכל מדברים דברי בטלה ורוח המבלבלים את ראש תלמידיהם מתוך שהם עצמם מבולבלים באותו ענין, מי יודע אם אחד יש בין כולם שמתוך שאינו יודע מה לומר – יאמר פשוט: איני יודע וינמק זאת היטב מדוע אינו יודע.

כשבאתי לתרגם ספר התודעה לאנגלית, ואני זה שנים רבות מקושר הרבה עם ארגון בחינוך התורה על שם "תורה ומסורה", הכל דרשו שאגיש להם דברים שראויים לאמרם בענין זה כי המבוך גדול מאד ומתוך המבוכה רבים נכשלים בכל מיני דברים, טועים ומטעים. אז עשיתי מעשה, ואותו החומר שהוכשר להלכה על ידי ר"ז סורוצקין וע"י אחרים גם כן וגם הוכשר למעשה ע"י הרב אוירבאך ועבר אחרי כן ביקורת של עשרות אנשים בעלי דעה (בלי מונופול על "דעת תורה" אמנם) והשקפה בארץ וביותר בארה"ב – אותו החומר הבאתי לבית הדפוס וכך הוא נכנס ל"התודעה" באנגלית.

ומה אני אומר שם? אני אומר: אין הלכה פסוקה ואי אפשר שתהא הלכה פסוקה בענין, ואין אנו יודעים פירוש למה שהעינים רואות, אבל העינים אמנם רואות הרבה חיוב וגם הרבה שלילה.

ואיני חוזר בי מן ההנחה הזו, אבל חוזר ואומר בפה מלא: אין הלכה פסוקה, ולכן אין לנו כאן לא הלל ולא קינה כבימים הכתובים בשלחן ערוך שכל דבריו פסוקים לכאן או לכאן.

אפילו יהיו שבעים ואחד זקני סנהדרין כולם אומרים דבר אחד, אבל אינם יושבים בצוותא לדון ולפסוק – אין הלכה פסוקה.

כל שכן כשהדעות של היחידים אמנם חלוקות ואינם דנים בצוותא.

ויש מן הדעות של גדולי היראה וההוראה, למעט הללו שמן המזרחי, אלא אנשים שכולם רק שלנו שאומרים: חס לנו לומר על מעשי נסים של הקב"ה שח"ו מעשה שטן המה. כך שמעתי בפירוש מפיו של גאון הגאונים וחסיד ותמים בכל מעשיו וצנוע בכל הליכותיו הלא הוא ר' דוד קליין זצ"ל שנפטר בירושלים והוא גדול תלמידיו של האדמו"ר הזקן ממונקץ ומקורב ביותר ונאמן ביתו של האדמו"ר מסטמר שליט"א בהיותו בני יורק לאחר המלחמה, וכך אני למד גם משיחותיו של האדמו"ר הזקן מאמשינוב זצ"ל, בשיחותיו בתורה שאמר בשנת תש"ח, שהשמיע דברים בדרך תפלה שתהא זו התחלה למעשים גדולים שאנו מקווים ומצפים להם בכל יום שיבואו.

לכן כיון שאין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה אין לנו אלא להתחנן ולהתפלל לאלקי מרום שיחוש לתשועת עמו וח"ו לא יהפכו עלינו המאורעות שארעו לא לטובה. ובינתיים – אין אנו יודעים ואין אנו מן המהללים בהלל הגדול או קטן, אף לא מן המקוננים בקינות אלא מן המתפללים בלבד, שכן הקב"ה הוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים וייטיב עלינו החתימה.

הארכתי דברים רבים אולי שלא לצורך, אולם מכיון שכבר נכתבו, נכתבו והלב יודע אם לעקל או ח"ו לעקלקלות והקב"ה הוא יודע – אני את שלי עשיתי כפי מיטב ומרבית כרכורי לב ומעיים…

לא למען כבודי וכבוד בית אבא אלא למען האמת אשר בלבי ואשר אני הולך בה כל הימים.

כה הם דברי המלמד מירושלים

אליהו כיטוב

בס"ד

עש"ק נצו"י תשל"ג ירשת"ו

לידידי הטוב ר' א. ש. נ"י

אחדשה"ט, צר לי להודיעך כי מאז לפני חדשיים ויותר הנני רחוק מאד מלהיות בקו הבריאות, ונודד ל"ע מבי"ח אחד למשנהו ובאמת איני מסוגל לעסוק בתנאים אלה בעריכת מכתבים על נושאים שנראים לכאורה כעומדים ברומו של עולם.

לדברי התנצלות אלה אוסיף כמה הערות עניניות:

• דברי במכתבי הראשון שרירים וקיימים.
• הדברים משם שהתיחסו להרב סורוצקין ז"ל הם בקשר עם יום העצמאות ולא יום ירושלים.
• בשאר הענינים ייטיב לעשות אם יאמר כמוני שלא הדעה הזאת הנשמעת בכתבי עת החרדים מפיהם ובשמם של ראשי הישיבה של זמננו – לא זו היא הדעה האחת. הרבה מאד יש גדולים בישראל וצנועים מאד ואין דעתם נשמעת בראש כל חוצות, מפיהם של הללו למדתי הרבה, מפיהם וגם מפי ספרי רבותיהם נ"ע, וכל התורה שלנו מיוסדת על "אלו ואלו דברי אלקים חיים" וכל שאינו מאמין באלו וגם באלו כאילו חסר לו הכל ח"ו. והדברים עתיקים ויגעים מאד. הרבה מאד יש לי לומר כאן אלא שאני חוטא ב"לא תגורו מפני איש" וה' הטוב יכפר בעד.

בברכה מרובה. ובכתיבה וחתימה טובה

א. כיטוב

נא להתפלל עבור אברהם אליהו בן רחל לרפואה שלמה

הוספה מחנוך בן ארזה

אשר לענין ההסכמות, ביקש חותני להוסיף וז"ל:

"יכולתי אמנם להשיג רבות, אלא מכיון שידעתי כיצד נוהג העולם עתה, בין המסכימים ומקבלי ההסכמות, שאין בודקים אחר הכתוב בספר אלא רואים כמה עלי הגהה ועל כך סומכים ידיהם מפני חזקת גברא, ואני, מצד אחד חס לי מלהונות את הרבים ולהיתלות באילנות גדולים בדברים רבים שאני עצמי מלא כרכורים, פחדים וספקות, ומצד שני אני יודע שמתוך חוסר ההסכמות, אנשים יבואו לידי פקפוקים: שמא אין הכותב מוסמך ולא ראוי – והוא הדבר שאני רוצה בו. יפקפקו ויפקפקו, יבדקו אחרי ויבדקו, ויתאמתו הדברים מתוך בקורת". עכ"ל.

הפוסט מכתב מאליהו כי טוב על ספריו, ענייני ציבור, השקפה ועוד הופיע ראשון ביד אליהו כי טוב

לכבוד
ידידנו……
ברוקלין – ניו-יורק

אחדשה"ט. ………

במכתבך אתה מפיל עלינו אימה ופחד, שמא נערוך כאן מגבית לטובת נצרכי אמריקה… השלך על ה' יהבך. אל תאמר שהשעה אינה כשרה, כי עוד לא היתה לנו שעה כשרה. כל העולם וכל הזמנים כלם נכנעים בפני האמת, בטח בה' ועשה חיל.

ועתה יש לי להביא לך בשורה, כי המו"מ עם "הנוער-האגודתי" נסתיים בהצלחה. וכי בינינו לבין עצמנו הוסכם על מיזוג של הסתדרויות להסתדרות אחת ממש. אלא שהבחורים הללו מתביישים עוד ככלה צעירה ביום החתונה ולכן מדברים כלפי חוץ רק על הסכם ועבודה משותפת. נקבעה הנהלה משותפת שבה משתתפים מטעם הנוער……

בישיבה הראשונה שהתקיימה אמש בדירתי, באנו לידי החלטות אלה:…….

אני אומר היום לערוך מכתב גם לידידי טרעם ושערער ולר' גדליה שור לחוד. ולכשיהיו מוכנים אשלח לך את ההעתקות מהם. בכל אופן אבקשך להראות את המכתב הזה בשלמותו לר' גדליה ידידינו, הלא זאת היתה הצעתו, אם לא משאת נפשו, והוא גם יבין ויעכל יפה את הקטעים המדברים על אפשרות…..

…….

אחרי עברי על מכתבי אליך שמן הימים האחרונים, אני רואה שאנו התחלפנו בתפקידים. אנו המעודדים ואתה הממרר, כדי שלא יהיו שני הפנים בכעס, הגיע השעה שיהיו כבר הפנים ברצון…

היה ברוך ומבורך והצלח בכל דרכיך.

ד"ש חמה ולבבית מכלנו לכלכם.

אצלי בבית ב"ה הכל בסדר, ובשדה הכל שלא בסדר… ומה אצלכם?

– – – – – –

 ה' אייר תש"ז

לכבוד
ידידנו…..
ניו יורק – ברוקלין

אחדשה"ט. היום בטרם ששלחנו את המכתב שהכינונו אתמול, נתקבל מכתבך מיום ה' שמיני, איני יכול שלא להשיב בהזדמנות גם על מכתב זה יש בו הרבה דברים שאסור לעבור עליו בשתיקה וראוי אתה לתוכחה ולא אמנע אותה ממך.

נימה של יאוש במכתבך והיא פסולה בהחלט, לא התקוות [שהתבדו] וההודעות הלא טובות שהודעתנו, הדאיגו אותי, אלא רוחך שנפל עליך. שכחת שבו בזמן שאתה רואה רק שחורות, באותו זמן לא תחסר פרוטה מן ה-170 מליון דולרים שהמגבית המאוחדת קבעה לה לאסוף בשנה זו. חיה וקימת יהדות אמריקה ובה מקום רב לכל השקרים שבעולם, וגם האמת יש לה מקום בעולמו של הקב"ה, אלא שאתה נמצא עוד תחת רושם של כשלון שהיה יכול לפגוע בך והוא הוציאך משויונך. דע לך ידידי שתקוות ובטחון לחוד ויסורים לחוד, ואין האחד בלי השני, אין שום דבר טוב בעולם נקנה בלי יסורים והם לא צריכים להפחיד. כך אמר ר' יוסף זצ"ל: אין לו לאדם משלו כלום אלא היסורים בלבד. רק ביסורים שהם שלו ממש נעשה האדם שותף למעשי בראשית. והריני עכשיו מוסר מודעה לך מכאן ולהבא, כי לא יפול ברעיונך שאחרי אשר התכניות המוכנות אתך תצלחנה כלן וההצלחה תגדל עוד שבעתיים מזה, שאז תוכל לישב בשלוה, – לא. אין השלוה בשבילנו בעולם הזה המכוער אשר הוא כמים נגרש, וגם אין שורה בעולם שאנו חיים בו היום שנגיד: אסור לנו לצאת מן השורה. אין לנו אלא לבקש שה' יחונן אותנו בכוחות שנוכל לקבל את מנת היסורים הנועד בשבילנו ושנקבלם באהבה וחלילה לא נבעוט בהם; הברכה תבוא מאליה, וכי ישנם אחרים טובים יותר שהברכה תעבור על ידם דוקא ולא על ידינו? חזק ואמץ ודע כי העולם שלך הוא ובקומה זקופה תביט עליו גם אם אתה נפגש עם אחרים החושבים שהם ראויים יותר מפני "ישרם" ומפני "צדקותיהם", לקוממיות. הרבה מאד תלוי באמונה שבלב הנסתרות מעין רואה ובכ"ז כל היקום רואה וכורע ראש לפניו. עד כאן דברי מוסר מכאן ואילך לענין.

……

– – – – – –

ח סיון תש"ז

לכבוד
אהובי ידידי ר' ש. ר. הי"ו

אחדשה"ט, גדול מאד כעסך עלי ולא בלי צדק, אבל הווה יודע שאין לקנאות בי ולא בנו כלל וכלל, קשים ומרים הימים האלה מאד, משבר חרישי עובר בארץ והוא מטיל אימים, כל הכח היום במוסדות הצבוריים הממלכתיים הציוניים, ברצותם מעודדים כל מפעל שהם מעונינים בו וברצותם מטים אותם ליפול. ואנו לקחנו עלינו ללכת לבד בדרכנו, וערף אין לנו לא בארץ וזה שבחו"ל עדיין לא לבש עור וגידים כדרוש. אבל ב"ה כחנו אתנו וה' בעזרנו.

מתבייש אני לספר לך כי מצב בריאותי התרופף הרבה מאז שובי ארצה, גם זה משפיע על מהלך עבודתי, אעפ"י שאיני יודע מה הסבה ומה המסובב, במשך זמן שתיקתי חליתי וקמתי מן המטה פעמים אחדות, אבל אין דבר, החשבון הסופי הוא הקובע, והחשבון הזה שלנו הוא, של עבודתנו הנעשית באמונה בכאבים ויסורים שאין מתחרה להם בעוונותנו הרבים, ככל יתר הפעולות הצבורית באגו"י.

בין אם תבין ובין אם לא תבין, מובטחני בך כי לא תבעט בעבודתך ועל משמרתך תעמוד עד אשר תראה בנחמה, בשוב ליהדות התורה כחה ותפארתה, אם אנו נזכה להיות השליחים לכך, איני יודע, אבל דבר זה ברור כי יגעים אנחנו ועל כגון זה נאמר: יגעת ומצאת – מציאה בהיסח הדעת…

ומעתה דבר דבר על אופנו…..

– – – – – –

….. מח. אתה קובל ידידי על העבודה הבולעת אותך עד שאתה מזניח את העבודה החנוכית. מי כמוני מבין לרוחך, אבל כדאי הכל, הרבי מקוצק אמר על כגון זה: יוסיף דעת יוסיף מכאוב, "אבער קרענקן זאלטטו און וויסן זאלסטו!". הווה יודע שאתה נדבק אל מקור ושורש הדברים ומצוה זו שאתה עושה אין לה גואלים אחרים ובשביל כך חביבה היא מצוה זו מרבות אחרות.

……

– – – – – –

לכבוד
ידידי מר חיים ליברמן הי"ו
ניו יורק

אחדשה"ט, חכיתי לקבל מכב' את הספר החדש שעמד לפרסם ואשר הבטיח לי לשלחו. אמרתי שדבר זה יתן ההזדמנות לקיים את הקשרים שנקשרו בינינו. משלא קבלתי את ספרו עד הנה, מוצא אני שעלי החובה להיות המתחיל, ובכן אתחיל.

קראתי בעתונות הארץ תרגום מאמרו בנוגע להופעה היהודית ב"אונא". מאמרו עשה כאן רושם עז. ביחוד נהנתי אני, כי בעת ובעונה אחת עם פרסום מאמרו שם, היתה לי ההזדמנות פה לדבר בקהל בשאלה זו, ויצאו מפי אותם הדברים ממש. שמא יש שורש נשמה אחד אל השנים?…

מאז עזבתי את אמריקה, לא היה לי שום ידיעה על היזמה שהחילונו בה. אני שאלתי פעמים אחדות מה היה על המניפסט ועל השאר, ולצערי לא קבלתי עדיין תשובה, שמא יש אתו חדשות בדבר זה. אני הייתי בעד זה, שבכ"א יצא המניפסט לאור, יתכן שיש בעצתי זו משום חולשת המחבר שנעשה משועבד אל חבורו, ע"כ משאיר אני את הדבר להחלטתו הוא.

……

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

ה' מרחשון תש"ח

לכבוד
ידידי היקר באנשים ד"ר פ……

…… ואני רוצה לחזור על קיצור התוכן של המכתב הנ"ל.

נסיתי שם לשדל את כב' שום פעם שינסה במנוחת נפש ומתוך ראיה ריאלית לתפוס בידו את הנקודה המעשית ולהתעלם מעט מן הויכוח האידיאולוגי, עיקר נמוקי היה זה, היות שאין לאל ידו להשתקע שם לשנים אחדות והיות שבשביל למסור את המשך פעולתו הקדושה לידים אחרות דרוש להיכנס בעול כספי אשר לא מצאנו עדיין מקורו. (כאן האמת נתנת להיאמר כי עד כעת לא הצלחתי לשכנע את חברי שיסכימו להיכנס לעול הזה אחרי שהם אינם רואים אף לא התחלה לפחות של דבר מעשי) לכן אמרתי: מוטב המעט מן האפס. לטובת כל השאיפות הנאצלות שלו שאף לי אינן רחוקות יעצתי בלב שלם כי ירחם על המאמצים שלו ועל יסוריו שלא ילכו ח"ו לאיבוד ויפנה לעסוק כסוכן של חברה פיננסית, אני מבליט את המלים האחרונות כי אני מתכוון בעצתי כוונה ברורה עד כדי קצה שהכל כדאי בהיות ודרך אחרת אין. ומה גם שעבודה זו לכשעצמה אינה כל כך שחורה כשם שהיא מצלצלת. כמה בטחון נפשי היא נתנה בלב אנשים נלבבים, כמה רעיונות היא פתחה וכמה מעשים טובים העבודה הטהורה הזו הצליחה ליצור, ועוד כמה נטויה ידה לעתיד. יודע כב' בי כי איני ח"ו בורח מן החזית אולם לא אוכל למתוח את החבל לבדי יותר משאני יכול. שדלתי והפצרתי והתחננתי כי רק יתחיל…… והעיקר יותר גדול שעי"כ אוכל לקרב את החברים שלי ליחס יותר פוזיטיבי בנוגע לעתיד ובנוגע לכוון הרוחני שלו. כי ברור הדבר כשמש שכל פעולה כזו וכל קשר מעשי כזה מהווה גרעין בריא ומתמיד ובטוח לקשרים נפשיים ג"כ, ומאידך, אם לא יקבל העצה הזו הרי ברור שח"ו לא יוכל להמשיך בעבודתו הקדושה, למה איפוא לא יקבל את הטוב במיעוטו.

אני בכל אופן מבקשו לחשוב על הדבר בשקול רב מאד ולענות לי בהקדם האפשרי את דעתו על זה, ואם בכ"ז לא יראה שום אפשרות כי אז אהיה נאלץ בצער גדול ליעץ ל?? להפסיק את פעולתו במדה שהיא תלויה רק בי, ואני אנער חצני ואגייס בעז"ה את כל כוחותי כדי לעזור לו בשובו בשלום לפי התנאים נתון בהם היום. ותקוותי הגדולה כי בעז"ה לא אשאר עומד בחצי הדרך למרות שעוד איני יודע היום איך ומה.

אני מלא ברכות ואחולים להצלחה מלאה שלמה ותמימה. אני מחכה לתשובה מהירה.

יואיל למסור את מיטב ברכותי לכל משפחתו היקרה.

ידידו לעד

– – – – – –

 ה' מרחשון תש"ח

לכבוד
אהובי ידידי……
ברוקלין

…….

אצלנו אין עדיין שלום במחנה, הם מתעקשים על דברים של מה בכך וגם לנו ניחא ההתעקשות שלהם, בינתיים כל הארץ והעולם היהודי בכלל, כמרקחה בגלל המחר שיהיה לטוב או למוטב. דבר זה מעמיד בצל את הדברים הקטנוניים הפנימיים ומעלים על השטח שאלות בוערות של שתוף פעולה על פני כל רוחב החיים עם אלה שיהיו אולי שולטים מחר שליטה ממש, והיום כל חיינו נתונים בידיהם. מועצת הרבנים שנבחרה עד היום עדיין לא אכזבה, הם לפי שעה קבלו את תפקידיהם ברצינות משביעת רצון, ובזה הוקל מעט על הלב. בשבוע זה יגישו לפניהם ענינים מעשיים לדיון ויהיה מבחנם הראשון.

בינתיים החברים החדשים בוה"פ, נקלטים ומשתרשים יפה ועד כעת היתה השפעתם חיובית בהחלט ובעיקר מרגישים זאת הותיקים שהתכוננו כבר לרשת את אגו"י על כל מוסדותיו. אולם מי חכם וידע אם תצאנה מכל הדברים הללו גם דברים של ממש.

עבודתנו נתונה בכוון של למצוא דרך הבראה שלמה לתנועה כלה לכן הצענו תכנת מפורטת מעשית בהחלט, העתקה ממנה רצו"פ ולמרות כל ההיסוסים והפחד מהסדר, הרי התכנית קרובה להתקבל בידי[.] נמסרה הקמת המנגנון הדרוש להוצאת התכנית לפועל, ונראה מה יהיו חלומותינו.

כל האדמה שקנינו בטבריא כבר רשומה על שמנו בספרי האחוזה כאן, אנו עושים מאמצים גדולים לרכוש עוד שטח גדול. לקרן הקימת כבר נודע הסוד הגדול מ….. והם התחילו כבר לשגר לנו שליחים וטפסרים שנמכור ברווחים…..

– – – – – –

י"ג חשון תש"ח

לכבוד
ידידנו מר גודל הלפרין הי"ו
מנצ'סטר

אחדשה"ט, הננו כהבטחתנו להודיע תכופות ממהלך הענינים בעולמה של אגודת ישראל.

מועצת הרבנים, נותנת תקוות; הם עוסקים ברצינות בתפקידם. הרי זה חדוש בעולמנו שרבנים ישבו ברצינות על מדוכת בעיה צבורית, ואת זה יש לקדם בברכה.

הענין שעוסקים היום, הוא, שאלת שתוף אגו"י בהתכוננות לקראת השלטון. זאת היא בעיה מרכזית שרבות אחרות תלויות בהן.

בוה"פ העולמי – די זעלבע יענטע און גארנישט אנדערש גישלייערט, שאלת הגזברות כבר "סודרה". כל הגבאים הקודמים ועליהם נוסף מר…… החושב בתמימות כי יעלה בידו להשליט סדר בעת שכלם יחד מפחדים מפני הסדר מאד מאד.

תכניתנו אנו להבראה פיננסית של התנועה ואחודה הגמור נכשלה באשמתם הגלויה של….., דבר זה לא יסולח להם. עדיין התכנית לא הורדה מעל הפרק לגמרי, עוד "דנים" בה לכן אין אנו יכולים עדיין לצאת ולתבוע את תביעות התנועה ברבים, אבל לא נמנע מלעשות זאת בבוא המועד.

אם לא תבוא הבראה שלמה בכספים ב……. וסדר הגיוני בחלוקתם, אנו לגמרי כנגד זה שאנשים טובים יתנו את כחותיהם לסרק. שום תועלת לא תצא, שום הצלחה לא תציל. עד היום הזה לא הראה אף אחד מהם כי לבו לצרכי הכלל באמת. אלא פונים איש איש לבצעו או לאמבציותיו הצרות מפתחו של מחט. "ובמעוף" אשר כזה יצא בימים אלה לרבים? והקהל ישמע להם? וההצלחה מאין תמצא?!

אנחנו אנשי פאגי, על משמרתנו נעמוד ולא נשקוט ונזעיק את דעת הקהל שלנו ולא נתן מנוחה לאלה המחניקים תנועה גדולה בישראל, עד אשר יטיבו את דרכם או שיפנו את מקומם בשביל טובים מהם.

…..

בכבוד רב ובב"ח

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

י"ג מרחשון תש"ח

לכבוד
ידידנו…..
ברוקלין

…..

ועתה קצת פוליטיקה:

מועצת הרבנים, נותנת תקוות: הם עוסקים בתפקידם ברצינות. (ואת האמת אומר לך, כי גמרתי בלבי לא להרהר אחריהם אף שבלבי יש הרבה נגד ההרכב הזה ונגד כח שפוטם. אבל אולי התכוונו חז"ל לכך באמרם "עשה לך רב" ואולי להיפך מי וועט גאר שמייסען בשביל בקשת הנוחיות ונתינת הקולר על צוארי אחרים. בין כך ובין כך,) הרי זה דבר חדוש בעולמנו שרבנים ישבו ברצינות על מדוכת בעיה צבורית ואת זה יש לקדם בברכה.

– – – – – –

ג' כסליו תש"ח

לכבוד ידידי היקר מאד ד"ר מ. פ……. הי"ו
טורינו

……….

כאן בארץ עומדים היהודים מכל הגוונים ומכל השכבות בין צפיה לימים טובים ובין פחד גדול. והאמת נתנת להיאמר שלו שקול ישקלו שניהם היתה הראשונה מכריעה את השניה. וכמעט שאין יוצא מן הכלל (בזה אני מתכון גם למתנגדי המדינה המושבעים שלא חדלו עדי היום לצעוק מרה) ומה יהיה באמת אין איש יודע. אני מסביר לי את הלך רוחות אלה (שאם לא ארצה לעשות שקר בנפשי אצטרך להודות כי מחלת המדינה שלחה את חידקיה גם לקרבי) ברצון הטבעי שיש לו לאדם לחלוץ צרות אפילו בצרות אחרות ובלבד להיפטר מן הראשונות. אולם בידי ה' להפיק עלינו את כל הגלגל לטובה וימלא את כל משאלותינו לטובה ממש.

………

– – – – – –

….. ח. בענין ד"ר פ. יש לי מחלוקת עם חברי בפאגי, היהודי הזה בא לכלל החלטה, כי ינסה את כחו באיטליה ובצרפת תחילה. לדבריו יוצא, שאם בכלל אפשר לעשות משהו באיטליה אין טוב ממנו והוא איש בר לבב, היציאה לאיטליה צריכה לעלות לנו 250 לא"י, החברים טוענים: אין כסף ולבם אינו בטוח בהצלחה. אני טוען כי זו הזדמנות יוצאת מן הכלל להכניס במסגרתנו אדם ממין זה שיצא כשליח מפאגי, ולבי בטוח בהצלחה יותר משהם בטוחים, מה עשיתי? עשיתי על דעתי ואחריות עצמי אני הבטחתי לו את הסכום הנ"ל, מאין אקחנו – ה' יודע. תתאר לך איזו מעמסה ועוד לא הוקלה המעמסה שמקודם לכן.

ט. א"ט צווה לי לך ולי"ב כי אינו דורש מכם דברים גדולים ולא הצלחות גדולים, אלא דבר אחד בלבד. לבקר באמריקה אצל אלף אנשים שכל אחד יתן מניה אחת (המדובר הוא במניוטת החדשות בנות 5 לא"י כל אחת) ומעלה. אלע מנגלעך און אלע מיידלעך וכל מי שיש לו אהאנט און ???. ואת העשירים להשאיר לבסוף. גם בתחית המים יהיו הם האחרונים. כי יאמרו להם: "שלאף, שלאף, ריין געלד וואקסט…" אלף אנשים לא פחות.

י. מביתי אין לי להודיעך כלום. ב"ה אנחנו כלנו בריאים. המגורים בשכון [- דירה בת שני חדרים ומטבחון בשיכון פאג"י סנהדריה] מי יודע אם לא יגרע עי"כ חלקנו בגן עדן. מעין עולם הבא הם וודאי אלף אלפי ספוקים נוחיות וקורת רוח. די קליינע חברה, אין לתאר את החפש שלהם ואת התנאים הטובים להתפתחותם הגופנית והרוחנית……

שבת שלום
אברהם מוקוטובסקי

– – – – – –

ג' טבת תש"ח

…….

אם למסור על המצב בכלל, הרי אפשר להגדירו בשתי מלים, "קורין כדאתמול" בכל המובנים, עוד כל אדם עושה בעניני כסף כבתוך שלו, עוד ראשי התנועה מכורים לפסיכוזה של הרחוב, עוד אין התכנית ולא רצון להבראה בעתיד, עוד אצל כלם [????] ריקה, עוד זה מחזיק בטרטיפיקים ובעליה ואין מוחה בידו לעשות ככל העולה על רצונו, מפני הפחד שמא יאמר לו: טול קורה. עוד שולחים משלחות לאמריקה כדי "להביא את התנועה למרחב" ומתכוונים בזה להקל את המצוקה על יחיד זה או מוסד קטן אחר, עוד המחלוקת הקטטות החשדות לא ישבותו, הכל כדאתמול. על אלה נוספו מאורעות הימים האחרונים, כשכולם רואים מצב גורלי לטוב או למוטב ואשר לא התכוננו אליו קודם לכן, זרם הרחוב סוחף, ואין יודעים עד אנה. רובא דרובא של האנשים מבית התלמוד של אגו"י נכונים היום לשכוח בכל ובלבד למלאות את כל רצון השליטים בישראל אשר "נצחו", ומי הוא המנהיג אשר יהיה כחו אתו לעצור בעד הזרם החזק הזה, לא תמצאו מנהיג זה לא בין המנהיגים הפוליטיים שלנו ולא בין הרבנים ולא בין האדמורי"ם. כי איש אשר רוח בו, לא ביום אחד נולד, ואם לא ראית אותו אתמול מתכונן למנהיג, לא תראהו היום אוחז משרה זו בידו, והמשכיל בעת ההיא ידום. המבינים בעם צריכים להסיח דעתם לשעה קלה מכל הנעשה סביבם, ולהוסיף לבנה ללבנה ונדבך לנדבך בעוז ובהתמדה והנה מעשה זה הקטן שלהם יביאם מחר למפעל כביר ביום אשר יתמוטטו בניני הענק ישאר בנין זה שלהם על מכונו, הנה זאת כוונת[נ]ו וזאת תגובתנו למאורעות הגדולים של הימים האלה. וברם, חברים, משם רוצים אנו למצוא עוזרים ותומכים בכל כח יכולתכם. ויכולתכם אינה קטנה, היא תלויה במדת המסירות ועקשנות, בואו אנו ואתם ונבנה יסודות לחיי צבור הפועל והחי בלי אבדן עשתונותיהם, בלי צעקות פרועות של יאוש, ובלי רקוד "מה יפית" לשועלים בזמנם.

עבודת פאגי מתקדמת יפה מאד, הנה החילונו במפעל חדש של בנין מרכז גדול לתעשיה בירושלים, בהיקף כזה אשר ירושלים לא ראתה עד היום הזה. לדבר הזה היה הד יפה בכל עתונות הארץ ולחגיגה של הנחת אבן הפנה בא קהל רב ואנשי שם אשר נתנו בטוי של הכרת טובה לפאגי על יזמתה המתמדת והמתחדשת מה שנותן עדוד רב בימים צרורים אלה.

אנו כותבים לכם בזה קצור הדברים שנאמרו בחגיגה הזו, מלבד הנאומים של מוקוטובסקי והמהנדס הח' שנברגר הנתנים בשלמותם.

החגיגה ליריית אבן הפנה התקימה בשעתה (א' דחנוכה) ועברה בהצלחה, ובפרט אם נקח בחשבון את המצב המתוח מאד בימים אלה, השתתפו כל הרבנים החשובים ונשואי הפנים בירושלים וקהל של כמה מאות איש. כל הקהל נהנה מראות עניניהם אשר נוכחו כי אין כאן משחק של הנחת אבן הפנה ותו לא, כי אמנם עובדים כבר עשרות פועלים, חופרים חוצבים טוחנים ומכונות מטרטרות מחסים מלאי חמרי בנין מזדקפים לעין גדרים זמניות ערמות חול וחצץ גדולות והולכות, הרי זה דבר של ממש.

אני הק' הייתי הפותח, הרב דושינסקי לא נאם אבל עשה דבר שלא עשה מימיו, הפסיק באמצע השעור כדי להשתתף בחגיגה. הראב"ד בנגיס שליט"א אמר בין השאר "רק פאגי היא ערובה טובה לבנין עדי עד שאנו בונים בארץ הקדש"…..

– – – – – –

יג' טבת תש"ח

לכבוד צבור חברינו בחיפה

לידי הח' יצחק קופמן

……

בירושלים עצמה גדולה המבוכה בענין הגיוס שרוצים לסדר כאן, "המנהיגים" שלנו אצים רצים מרב לרב כדי למצוא חזון, ואין חזון. עמדתנו בשאלה זו היא לתת התראה אחרונה להרבנים החשובים שבירושלים, אשר ירצו לשמוע הרצאה מקיפה על המצב, מה עלולים אנו להפסיד ומה להרויח בכל עמדה שננקוט, חיובית או שלילית (לדעתנו גדול ההפסד בעמידה שלילית מן ההפסד בעמדה חיובית) ושהם יחליטו בצוותא חדא על כל עמדה אשר תיטב בעיניהם ובתנאי, שהיא תהיה נתונה לפרסום בקהל ולא בגדר סוד. ואם לא ישבו בצוותא חדא, או אם לא יאמרו כי אז תסתלק אגו"י רשמית מכל התערבות בענין ותַפנה את כל פניות המוסדות לאגו"י להשתתפות אל הרב דושינסקי שליט"א ואל הדומים אליהם, אולי הרבנים האלה יראו את עצמם מחויבים יותר בעת שיהיו נשאלים מאנשים לא לנו….

שבת שלום
בכבוד ובב"ח
בשם א'. מוקוטובסקי (שהלך לישיבה הנ"ל)
י. רידר

– – – – – –

ז' שבט תש"ח

לכבוד

ידידי היקר מר מ. ק. ומשפחתו הכבודה הי"ו

…….

על המצב בארץ בדרך כלל יש לי הרושם שאצלכם מגזימים הרבה בנוגע לכאן, כאן ההרגשה אצל כל יהודי שהוא נמצא במצב של מלחמה שבו הוא צד בדיוק כמו הצד השני והרבה פעמים יש ההרגשה שעולים על הצד השני. חוץ ממה שיש לנו אמונה שלמה ותקוה חזקה בנצח ישראל ובהבטחות אבינו שבשמים ונביאיו אשר חלילה לא יחזרו ריקם.

הרגשה של מלחמה אינה נעימה ביותר, אבל זוהי טובה מהרגשה של פחד ובהלה מפני פרעות ופוגרומים ח"ו שפעמים רבות עברו על ראשי עם קדש ואשר לא יעברו עוד לעולם, בארצות נכר ששם לא היו צד כלל, וחכו רק לחסידי רשעים.

וה' הטוב יאיר לנו פניו במהרה ויאמר די לצרות עמו ישראל ויקבץ נדחיו מארבע כנפות הארץ וארצו אמן!

ד"ש לכל משפחתו הכבודה ולכל ידי, יתכן שבקרוב אבוא לאנגליה לשבוע שבועיים.

ידידכם

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

(מכתב זה לאחד מאנשי פאג"י, אין חתום עליו איש, ואין ידוע לנו מי כתבו)

ב"ה יום ועש"ק נח תש"ט

כבוד ר' אברהם'ס טובים השנים ור' ש. הכהן בראש

כדרכי אתחיל בהיומן…….

הבחירות. השבוע טלגפרנו לכם, ועכשיו אבאר לכם בפרטות…… הוא גיס כל הכחות…… והמלה המצלצלת אחדות בראשם, כמובן שאנו התנגדנו אבל נשארנו במיעוט קטן, מה שכן הצלחנו שישאלו את מועצגה"ת, אבל בעוה"ר יודעים אנו מלכתחילה מה שיצא מזה, הכנסתי את האדמו"ר מגור שליט"א בכל השאלה, בעצם הוא אתנו, אבל מסופקני אם יעזור לנו למרוד.

ובתוך הגוש עצמו….. כמובן שהתנגדנו גם לזה, ואותם התוצאת. עליכם לדון בכבוד ראש ולהחליט, אבל עליכם לקחת בחשבון פן נהיה ממש יחידים בלי שום עזרה, אכן קולות יהיו לנו אפשר יותר אבל אינסטנצי ואגודה ומעצגה"ת בראש איני יודע מה יעשו אותנו, ובכל אופן יתנגדו.

אנו החלטנו להודיע שוב שאין אנו מסכימים וכי משאירים לנו הזכות לצאת ברשימה מיוחדת, והשאלה היא אם גם למעשה נעשה כך. הודיעו טלגרפית, ואם אפשר תזדרזו לבוא כי בכל השאלה הזאת אני היחידי מכל החבריא, חוץ מה שר' עמרם עוזר לי או אני לו, אבל שאר החבריא כלם עסוקים וגם יש שעושים לנו צרות וד"ל.

שאלת החנוך. עסקני החנוך כבר גמרו את המו"מ ונכנסו בתור זרם רביעי, לא שאלו את המרכז אפילו, בתר דעבדו החליט המרכז לכה"פ לשאול את מועצגה"ת, כמובן שאחרי דעבדו אין מתמלכין, והרבנים לא השיבו, לדידם הרי זה כהיתר, גם בזה אנו התנגדנו ואותן התוצאות.

האדמו"ר מגור שליט"א אמר לי שאין ברירה אחרת כי אם לעשות אגודה חדשה, הוא הסביר לי בארוכה למה לא השיב על שאלה זו של החנוך, מכיון שדעתו לאיסור, והוא מרגיש שאין עסקן אחד שיקבל את האיסור מתוך אהבה, הרי יגרום האיסור בטח לסגירת בתי החנוך מתוך סאבוטג' של שב ואל תעשה, ובזה אי אפשר לקחת את האחריות, הוא הציע לנו שנחדול לשאול את גדולי התורה, מכיון שרוצים רק לשמוע מהם צד אחד, ושתיקתם חושבים להסכמה.

….. ובינתים כאן בירושלם יש תהו ובוהו מיום הסתלקות מרן זיע"א גברו יד……. והם עובדים עכשיו בלי שום מעצור, והשבוע היה כבר כאן חלול השם עם מודעות מטעם….., ומודעות אותם הרבנים אחרת ושוב מודעות. ועסקני ….. כביכול עוזרים להם כפי שבארתי מקודם בזה שעושים כל מה שלבם חפץ אם זה מתאים לעקרוני האגודה או לא הרי תוכלו לתאר לכם המצב בירושלם, ועל מדוכה זו על שאלת הרבנות ג"כ עשינו דבר מה אבל שום דבר עוד לא יצא. בקיצור יש מה לעבוד אם יהיה בעד מי.

הלשכה. צצה שוב שאלת השתתפות בלשכה הכללית…… שנית, יש מחלוקת גדולה בין הממשלה לבין מפא"י, מפא"י דורשים שהלשכה לא תעמוד תחת מרות הממשלה כי אם תתנהל ע"י ארגוני הפועלים בעצמם, כמובן תחת פקוח הממשלה כשם שכל דבר עומד תחת הממשלה, ואם מפא"י תנצח, וסברא נוטה שכן, הרי תהיה מפא"י השולטת, פעם שאלנו את מרן זיע"א שאלה זו, והוא אמר שאם בלשכה ממשלתית יש מקום לדון, אבל הספק אם זה נקרא לשכה ממשלתית, החלטנו לשאול את הרבנים, ומכיון שהגאב"ד מדזיבין אמר שהוא יענה רק בצוותא, החלטנו להושיב אותו עם האדמו"ר מגור והגאב"ד פרסבורג. תנו דעתם והשיבו.

חושבני שיש עוד דברים חשובים אבל מכיון שהניר נגמר אספיק בזה, שבת שלום

– – – – – –

א' וירא תש"ט

……..

בנוגע לפוליטיקה אני מיואש מאד, איני מאמין כי תהיינה תוצאות מן… ואם תהיינה תוצאות איני מאמין כי יש קדוש השם מכל החבורה הזו של שקרנים שאין בהם אף ישר אחד. גם אחרת אי אפשר לעשות כל עוד שאין חבורה אחת של אנשי אמת ושונאי בצע שמסגרתם סגורה בעד כל עושי עוול והם הולכים את דרכם לבדם. את האמת אומר כי אני מפחד יותר מפני….  אלא מוטב שנשאיר את העולם בידי הקב"ה והוא ינהיגו כרצונו. אני לא אתחבר לעושי רשעה ולעושים את תורתם קרדום לחפור.

– – – – – –

ב"ה י"ד שבט תש"ט, ירושלים

כבוד

ידידנו ר' ש. ר. הי"ו

ניו יורק

זאת הפעם הראשונה שאני טובל עטי בדיו לכתוב אליך. עד היום הייתי במקצת שקוע בענין הבחירות והשאר טרוד בענינים ארגוניים אחרים ובטרדות מכבידות אחרות, בשעת הבחירות ממש הייתי חולה והסתובבתי על פני עיירות ישראל לעשות נפשות למען פאגי. מעטים היו הסיכויים לנוכח מלחמת המצוה שקדשו נגדנו מכל צד, ואשר רתמו בעגלה הזו את כל הגדולים והטובים על אפם וחמתם, התוצאות ידועות לך. אכזבה מאד ירושלם אשר בה הטילו מתנגדנו ובעיקר….. אשר עשו כל מה שמותר ואסור בכדי להשמיץ. היה כאן בירור שלם……

מעתה נתפנה לענינים הממשיים של פאגי ולא תקבל כאן תשובות על כל שאלותיך בפעם אחת, במשך השבוע עוד אכתוב לך מכתבים אחדים ותקבל ספוק לכל שאלותיך, כי מכיון שהתחלתי שוב לא אפסיק בעה"ית וכמיטב יכולתי וכיד ה' הטובה עלי אעמוד לשרותך ותדע כי לא בדד אתה שם.

…….

"היומן" סגור, מחר יהיה המשפט נגד השר…. ואף אם נזכה במשפט ודאי לא נחדש את הופעתו מכיון ששם…. נקרא עליו ותמיד יוכלו לעשות צרות ומה גם היום שהתאחדו כל השקרים למיניהם. הגשנו בקשה לעתון חדש שיהיה כולו ברשותנו, אילו היינו מוותרים על המשפט נגד שר…… ושר….. היו נותנים לנו את הרשיון מיד, אלא שהיו רוצים להשתמש בזה כבאמצעי סחיטה שנוותר על המשפט, בזה לא רצינו ולכן נקבל את הרשיון בעוד שבוע. בכל אופן הרי הפעולה הזו תחייב עתה את כל העוסקים והעסקנים שיש לנו בחו"ל שיעמדו לעזרה ממש. מיד עם התקבל המכתב הזה הייתי מציע לך כי תתן הוראה ל….. שיאסף את כל מאמרי ח"ל ומאמרים אחרים וכן ידיעות שיכולות לעניין אותנו ואתה כמיטב טעמך תעשה זאת מניו-יורק טימס ותשלח הכל במעטפה בקביעות פעם בשבוע ותכתוב עליו PRINTED MATTER ותשלח בדואר אויר, וכן אם תמצא מישהוא שירצה להיות קורספונדט קבוע שלנו נשלח לו כרטיס עתונאי רשמי.

בכבוד רב

– – – – – –

ו' אדר תש"ט

……

התכנית שלך "מיר זאללען זיך צוזאמענעמען" זוהי גם תכניתנו מאז ומתמיד, אלא שלא היה הדור זכאי לכך, בכל פעם באנו לכחות המעולים שבמחננו והצענו להם מי זאללען זיך צוזאמענעמען, ושנעשה מעשים חיובייים מבלי אפילו להתענין בכך מה יאמרו אלה שבהפקרא ניחא להם והזהרנו תמיד שאם נחמה להסכמתם, בוודאי שלא נקבלנה אף פעם. כזאת וכזאת הצענו במכתבים, במארינבד, ובוועידות הארציות של צא"י באמריקה, אבל בא השטן בצורה של רודף שלום אשר פתה את קרבנותיו שיימנעו מלעשות מעשים שיכולים להקניט ולהרגיז את אחרים. וכל אחד נשאר בקרעמעל שלו ומעשה שטן הצליח. ואתה עתה אם יש באמת ובתמים עם לבבך "זיך צוזאמיננעמען" הרי התנאי הראשון שתתנער מן הפונאנדערגעפאלענא ואשר "למען השלום" קבעו את הפונאנדערפאלונג לשישה ותתחבר עם אנשים אשר אינם יראים מפני המחלוקת אם זוהי הדרך להבאת שלום של אמת, שלום שהוא שלם ולא טלאי ע"ג טלאי. עם פאגי תתחבר אשר מורדת בכל שיטות הפצול אשר כל התקיפים שבמחנה דורשים למען יהיה כסאו שלם. עם פאגי תתחבר אשר שואפת להכניס את כל הזרמים שבתוכה למשמעת אחת ותחת גג אחד שלא תהא….. עושה שבת לעצמה וה….. למיניהם וכו' וכו'. עם פאגי תתחבר ותהיה סוכן שלה, למשמעתה תסור אפילו אם אין רבים אתך. למענה תעבוד למענה תאסוף כספים ותהיה אתה הסניף של פאגי בעירך והיה אם תצליח למצוא עוד שכמותך מה טוב, ואם לאו אל תפול ברוחך בקרבך כשם שלא נפלה רוחנו בקרבנו…..

אחיך בצר לך

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

ז' אדר תש"ט

……..

ועל שאלותיך בנוגע לעמדת החזון איש שליט"א בבחירות, דע לך כי הענין יוצא לי כבר מאפי וטורח גדול עלי לשוב לענין זה אבל מה אעשה וזהו רצונו של ה"דוד העשיר" מאמריקה. לכן דע לך שהחזון איש שליט"א לא פרסם שום דבר בכתב. אבל הוא עודד את אנשי פאגי את המועמדים ברשימה י"ח, את עסקני הנוער האגודתי הנשמעים לו, ואת כל מי שבא לדרוש אליו, את כלם עודד, בתחילה רק ברמזים ובימים האחרונים אמר וצוה במפורש להצביע ולתמוך בי"ח. (כל אברכי הכולל שלו בבני ברק הצביעו י"ח) ואם הוא אמר גם להיפך או לא, על דבר זה איני יכול כבר להעיד כי לא ראיתי ולא שמעתי אינה ראיה, אבל היות שמותר להיות בטוחים כי ח"ו החזון איש שליט"א לא יעשה את פיו פלסתר ומה גם שכל המפרסמים בשמו אחרת ידועים לשקרנים (דבר זה הוברר לגמרי שאין שם ורב כזה הרב יחזקאל ב וורמן שפורסם מכתבו, והשם והתוכן בדוי ושקר) לכן מותר להוציא מכאן מסקנא ברורה כי לא אמר שום דבר נגד דבריו הראשונים והאחרונים הידועים לנו ושהם אמת לאמתן. ואתה יכול להיות בטוח שגם הטלגרמה לרוזנהיים אינה של החזון איש שליט"א……

בכל אלה אני יצאתי ידי חובתי להיות לך למודיע נאמן מכל הידוע לי. ישנם עוד דברים אשר ר' יהודה בלויא אולי יוסיף לך מן הדברים השייכים לפולטיקה ואשר אני בז להם כי כבר קצה נפשי בפולטיקה ולא אוכל לשרת אותה. כשלפי דעתי אינה מושרשת ויציבה על בסיס מעשי איתן…..

– – – – – –

ב' בטבת תש"י

….

הפוליטיקה הממלאה את חלל לבך צער ותוגה, ענין הוא שאין לזלזל בה בשאט נפש, אבל אסור גם ללכת שולל אחרי' הרבה טובים וגדולים בישראל נמצאים בעמנו כאברהם טרגר ואברהם מוקוטובסקי, גם הם מבקשים מזור ותרופות למחלת בת עמי ואין אחד מהם מוצא את דרכו לעשות מעשים להועיל ב…… (מן הנאנחים אין מביאים ראי'), אלא מה, תוכל לדון ולומר, כי לא היתה בזה משום חוצפה שאנשים כמונו יגידו: אנחנו ננסה מה שיעלה בכחנו לעשות, ומה שהחכמה הגדולה והגבורה, אינה עושה, אולי תעשה המסירות ויעשו היסורים והצער. – כנים הדברים, אבל הרי אנו עומדים כבר אחרי הנסיונות ולא קרבנו מאומה אבל רחקנו הרבה, משום כך אני אומר, אין זה אלא אור תועה המתעה את ההולכים אחריו, מוטב לעשות פעם אחת הסכמה וקבלה בלב להסיח את הדעת מן האור התועה הזה ולבקש משהו אחר, לא תוך הריסת הקיים אלא תוך בנין במקום אחר, להיפנות לזה ולנסות להפנות את דעתם של כל הטובים והנאמנים הפזורים פה ושם שלא יבלו בהבל ימיהם, במקום אנחות יצאו ידי חובתם כמי שיודע מה חובתו בעולמו. ודע לך כי אני אינני יחיד בהשקפה זו אלא כמוני חושבים רבים מאלה הטובים שמוצאים בכל מקום ושמצאת אתה, אלא שאצל כל אחד, הדבר בבחינת מלבא לפומא לא גליא, וכל אימת אשר באה הזדמנות נוספת של נסיון, רוצה הלב להשלות עצמו ולחשוב "שמא בכ"ז", פשוט רק מפני כך מפני שקשה להשלים עם הרעיון שכל השנים הי' האנחות (לא יותר מזה!) לשוא. משוכנע אני, כי אילו הייתי אני במקומך ופגשתי אני את הנאנקים האלה, לא בקושי היה עולה להניעם מתקוות שוא אלה ולהביאם על פסים אחרים. אם לא עשית זאת ואם אינני עושה זאת גם היום, אין זה אלא מפני שבינינו לבין עצמנו עוד לא גמלה ההחלטה הזו, ואין טעם לבזבז כחות לחנם בשעה שהנך יודע שלידך נמצאים עמודי התווך של כל עבודה מתוקנת ובריאה אחרת והם עושים דרכם לחוד. אינני שוגה באשליה כי אילו היינו מחליטים החלטה הזו של היסח הדעת מן הסור מרע והתמסרנו לעשה טוב, היה גם שפל כמוני הוכשר לעשות מעשים גדולים מאד. להתלהב ולהלהיב מאות טובים ויקרים ולהעלות שלהבת מחממת ומאירה בהרבה פנות העולם. אלא שהה?נה הזו צריכה להיות לפחות מקובלת בביתנו אנו אשר משם נצא מחוסנים. מאידך גיסא, שים לבך ידידי, עד כמה הדברים מגיעים. הבט נא על עצמך אם היה אומר לך אדם לפני שנתיים שלוש, ש……. ימלא פיו קללות וגדופים על יהודים לבושי פאר וחגורי שרד וכו' וכו', ויכנם טמאים ומנוולים וכדו' לא היית מאמין ולא הייתי מאמין גם אני. היה זה מתאים בשבילי ובשנים קדמוניות. שמא תאמר מעלה יתירה היא זו, אין הדבר כן, מי יאמר שמדת הדין מעמיקה היום בעולם של שקר ועזות כל כך. ומי התיר לשלוח את כל החצים רק לכוון אחד זה, הרי דבר זה משכיח אותנו מלזכור במשנאי ה' ובמתקוממיו כל עת שאנו טרודים בשנאתנו לצבועים ולממירים את תורתם ואמונתם טוב ברע ורע בטוב. כלך לך ידידי מדרך זו וחוס על עמלך ועתותיך. עוד מעט זקנים נהיה ותשושי כח ואת הדרך לבנינו טרם יכולנו להראות. עשה נעשה וגם נצליח בעז"ה, רק אל נא נזכור בכל הרע, נתרחק מן הכיעור ומן הדומה לדומה ונתרכז במשהו חיובי לכל הדעות. ולואי שהיית רוצה לשמוע ממני מה ומה, בטוחני שהדברים ראויים להישמע.

נחזור לעניננו הפרוזאי……

– – – – – –

ט"ז בטבת תש"י

….

וכאן יש לי מקום להודיעך כי אמנם תמורה גדולה חלה בקרבי באופן פרטי, ביחס לפוליטיקה ה…. שאינה מעניינת אותי כיום. באתי לידי הכרה שכוחותי לא יספיקו לטהר את האויר הדחוס בתנועה חולנית זו, וע"כ אני משאיר את העבודה למי שמאמין בתועלתה. לעומת זאת רב עוד אתנו לעשות בעבודות שתועלתן היא לכל הדעות ברורה. אל העבודות הללו שייכת בלי ספק גם זו, אשר עמלים למען הקים ניר בארץ הקדושה ועל טהרת הקדש ולמען הקים בתים, בנות ערים, וקלט בנים השבים לחיק אומתם. ואשרי למי שיד לו במלאכה זו.

– – – –

כ"ד בטבת תש"י

…..

לכן רוצה אני במלים קצרות לחוות את דעתי בענין זה ולבקש ממך כי תעיין בדברי ותשקול ברצינות עד כמה שדברי נכונים הם.

לצערי הגדול, הגעתי היום להשקפתך אתה, כי יש להרפות את המלחמה שלנו נגד הקו הרשמי של……… . אמנם יתכן, שהשקפתי שלי נובעת ממקור אחר מזה שהשקפתך אתה נובעת ממנו, שכן אני בדעה שהמלחמה אבודה ואין כל תקוה בדרך זו של מריבות פוליטיות להבריא את הצבוריות שלנו החולנית. ובמקום שאין תקוה לתקן, אסור לבזבז זמן למלחמת סרק, זוהי הסבה שהסתלקתי אני לגמרי מן המערכה הפוליטית. אבל אני אומר, שאם יש מקום לחלוקי דעות בענינים פוליטיים, אם אפשר לתקן מעוות גדול שיוצא ע"י טשטוש העובדות והעדר האמת, או שאי אפשר – אבל אין שום מקום לחלוקי דעות בעבודה קדושה זו שפאגי עושה.

העבודה שפאגי עושה אין לה מתחרים, ואין נראים לה מתחרים בעתיד הקרוב. העבודה שפאגי עושה, מרבה כבוד שמים, בונה חרבות ירושלים ושממות הארץ ומביאה שכר טוב לכל העמלים בה והמשתתפים בה במעט או בהרבה. העבודה שפאגי עושה, בונה צבור בריא ויוצר כלים שיוכלו לקבל ולהחזיק ברכה, כל אימת שהיא תבוא. העבודה שפאגי עושה, מכינה יורשים ליום הגדול אשר יבוא בקרוב, בו יתמוטטו כל בניני השקר למיניהם והעולם כולו יהיה צמא לדבר אמת מפי אנשי אמת – זוהי העבודה שפאגי עושה.

לכן אינו מן הדין לסכן דברים יציבים ונכונים שכלם מודעים בהם בגלל דברים שתועלתם מפוקפקת, ואין מאבדים חיי עולם בשביל חיי שעה.

שים נא אל לבך לדברי היוצאים מן הלב, חשוב דרכך ואמץ את כחך להגדיל לעשות למען כבוד שמו יתברך ולמען כבוד מאמיניו.

והנני בד"ש חמה

אברהם מוקוטובסקי

– – – – – –

כ"ג בשבט תש"י

……

רואה אני את מצבך, אחרי קראי את מכתבך מיום ב' לסדר בא, וכמה הייתי שמח אילו יכולתי לעזור לך, אבל הרי חששתי את כל החששות הללו לפני נסעך, אלא שלא רציתי וגם לא יכולתי לערער על בטחונך בחוגים של ידידים פרטיים אשר לא הכרתי אותם ואת טיבם. ההמלצות שאתה מבקש, אך למותר הוא, שכן באמת לא יועילו הרבה לפי מיטב הכרתי, ואפילו אם כן הרי יודע אתה כי אנחנו לא פנינו אף פעם אל רהבים ויתכן מאד שאילו פנינו היו הם משיבים פנינו ריקם……

אולם בדרך כלל אני רוצה לומר לך, כי אם כבר הגעת עד הלום, אין מקום ליאוש. מתוך נסיוני כשנורר בחו"ל, אני אומר לך שלא הכל צריך לדכא. חסר השפה, יתור הזקן והפיאות, כל אלה אינם כלום בשעה שהקב"ה משלים לאדם שמוסר את נפשו על שליחותו את סאת יסוריו, בשעה זו ממציא הקב"ה את שליחיו הטובים והם משלימים את המחסור בשפה וגורעים…. את היתור בזקן ופיאות. ואין הדבר תלוי אלא בהחלטה נחושה אשר המקטרגים בשמים יראו שלא כאן המקום, ובדרך שאדם רוצה בכל כחו לילך, מוליכין אותו ומסייעין בידו.

….. בענין אוסף הבגדים, נא נא, אל תגע בזה יד, כי אין זה לכבודך ולא לכבודנו ואין בזה כלל משום תועלת…..

– – – – – –

כ"ח בטבת תש"י

….. בקשות לרשיון המוגשת על ידי פאגי נידונית לגניזה בטוחה מיר האבן שוין איינגריטן קברים. בקשנו ראיונות עם פקידים גבוהים ועם שרים העמדנו אותם על טעותם האכזרית שמחליפים אותנו בעסקיו של…….. והכל ללא הועיל ווי אטויטן באנקים, כי אם לא שונאים אותנו בעד מעשינו הרעים שונאים אותנו בעד מעשינו הטובים. דע לך כי מאז 4 חדשים הגשנו בקשות לרשיונות לפחות שתים עשרה וכולן נדחו, עם תירוצים מתירוצים שונים. וודאי עוד יבואו דברים לפני בית המשפט העליון ויפתח סקנדל חדש ובעיקר בעד זה כי אחת מן בקשות אושרה כבר פעמיים בכתב ועוד יותר בע"פ, ולבסוף נדחתה גם היא מתוך כוונת זדון. בית המשפט יגיד את דבריו, ברם העובדה כהיום אינה משתנית כלום בשל צדקתנו. ולכן טעות גדולה טעית מצדך כי רצית להיתלות באילן גדול ומצאת משענת קנה. בכ"א אסור לנו לנגוע יד בכל הענין שלך ועל הראשונים אנו מצטערים…….

– – – – – –

ז' בשבט תש"י

לר'…. מיודענו!

אחדשה"ט, מזה לך כי נאלמת ואין קול ואין קשב ממך. אין אתנו יודע אפילו באיזה עולמות אתה משוטט ומה מעשיך היום. לי באופן פרטי יש מבוקש ממך, כי תוציא לך מראשך, עד שובך הנה בשלום, את הפוליטיקה, ויטב לך ותראה ברכה בעמלך. נא ונא על תזלזל בעצה של משולח מנוסה כמוני, ומה גם כשהענינים היגעים הללו של הפוליטיקה הארורה, לא יברחו ממך, ובבואך הנה עוד יהיו לך מקום להתגדר, והשבועות המעטים שנותרו לך עוד להיות שם, להתמסר לעבודה המעשית תוך היסח דעת גמור מכל משהו אחר.

עלה והצלח!

– – – – – –

…….

נ.ב. אנא תחשוב לך לזכות גדולה לקרב את הצדיק שלנו קרב היטיב, עליו ובזכותו הרבה ממעשינו נשענים כי לא בחיל ולא בנאומים ולא במאמרים כי אם ברוח טהורה……

הפוסט קטעי מכתבים בעניינים ציבוריים (תש"ז-תש"י) הופיע ראשון ביד אליהו כי טוב

למעלת כבוד הדגול מדגולים

וכו' וכו' מוה"ר ר' ל. ק.

עם כל ב"ב הי"ו

אחדשה"ט, הודעתו על קבלתו את האתרוג היתה לי כהפתעה, כי אני זירזתי עצמי מפני אזהרתו ומבוקשו לשלוח עד כמה שאפשר מוקדם יותר, ושמא היה מוקדם מדי, בכל אופן נדע מתוצאות זאת השנה נסיון לשנה אחרת שנהיה בה שלמים ובריאים, ואם חלילה משיח צדקנו יאחר לבוא עד אז ועוד ישבו נדחי ישראל בגלות ברזיל בחג הסוכות של השנה הבאה…

שאלתו האדיבה אם "המכון" כבר הוציא פירות בכורים שלו, והצעתו שהציע מעצמו לעזור בפדיונם… נגעו עד לבבי ואין אלא לומר יישר כחכם, ותנוח דעתכם כשם שהנחתם את דעתי. משל לאדם המקבץ כל מה שאין לו והוא פורש מן הלמין לים הגדול ואינו יודע אם יגיע למחוז חפצו או לא יגיע, ובא אדם אחר ומושיט לו קנה מיד הוא שמח. לא על הקנה הוא שמח אלא על המושיט שאינו לבדו. אף אני בעסקי כך ערום יצאתי מפולין וערום נשארתי כל ידי "גדלותי" באה"ק, ועכשיו נגשתי להטיל את כל מה שאין לי לתוך עסק זה חדש שמעשיו סתומין ואיני יודע מה יענה אחרי הקהל ובא כב' והושיט לי בקנה, וחזקני ואמצני, והוא לי השלישי שכה עשה ולא אשכחם.

הספר הראשון יהיה שמו: "עושים מאהבה ושמחים ביסורים" ויופיע אי"ה בחדש תשרי הבעל"ט, יהיה זה ספר הגון בן 200 עמוד, נייר והדפסה וכריכה משובחים ויהיה מחירו בארץ שתי לירות ובארה"ב ובמדינתכם שני דולרים. וככה יופיעו תמידין כסדרן ספר לחדשיים ששה ספרים לשנת תשיה. מנוי וגמור אתי לנהל את כל עסקי בהתאם לחוקי אכספורט הנהוגים במדינתו. ע"כ אבקש כבר מעתה הזמנה רשמית, במכתב שבו הוא מזמין עשרים וחמש ספרים הנ"ל, ודי שבהזמנה הנ"ל יהיה נקוב סך של דולר אחד לספר כי אולי יהיה לי צורך ביתר לעשות מזה הוצאות פרסום במדינתכם. ובמכתב הזה יתחייב המזמין לשלם את התמורה תוך שלשה חדשים מיום קבלתם. על סמך מכתב זה אקבל רשיון יצוא, המכתב יכול להיות כתוב ביד כל אדם ולאו דווקא מוכר ספרים.

ולמעשה, אולי באמת תעמוד לי זכות אבותי בני עירכם וימצאו ביניכם עשרים וחמשה אנשים שיהיו חותמים על כל הוצאות המכון לשנת תשיה. ואם גם ישלמו למפרע עשרה דולר לכל ששת הספרים יהיה זה לי סעד וחזוק גדול ועידוד מוסרי עוד יותר גדול.

והרי נוסח המכתב:

לכבוד "א" מכון להוצאת ספרים ירושלם ת. ד. 894.
הריני מזמין בזה עשרים וחמשה אכסמפלרים של הספר "עושים מאהבה ושמחים ביסורים" בהוצאתכם, והריני מתחייב בזה לשלוח אליכם דרך הבנק את תמורתם 25$ במשך שלשה חדשים ביום הקבלה.

כל הדברים שלמעלה אמורים רק בתנאי שהדבר לא יביאהו לידי טורח גדול ואם אין הדבר כן, יהא כאילו לא אמרתי.

לליבל קליש מסרתי את ד"ש והוא גם עשאני שליח להולכה להחזיר שלום לכל דורשי שלומו. הוא עצמו בשבועות אלה טרוד מאד לרגלי פטירתו של האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל שנסתלק בניו יורק לפני כמה שבועות וארונו מובא לטבריה בשבוע זה, ואחר יתפנה למלאות את חובתו אליכם.

והנני בד"ש ובלב מלא וגדוש רחשי ידידות אמת ואהבה לכם ולכל אנשי ביתכם ולכל דורשי שלומנו וכתיבה וחתימה טובה לכלכם בספרן של צדיקים לאלתר לחיים.

הפוסט מכתב לידיד (עם הקמת המכון להוצאת ספרים) הופיע ראשון ביד אליהו כי טוב

בקרב בני עיירתי
(גלגולי מסע)

לפני עשרים ושש שנים עזבתי את עיירתי, משם יצאתי לכרך ומן הכרך עליתי לירושלים. והיו קשים עלי החיים בירושלים כמו שהיו קשים על רוב שאר תושביה. אין אפוא פלא כלל שניתקו בי הרבה מקשרי העבר ותחתם נקשרו קשרים חדשים של ההווה הסביבה החדשה, עם בני העול והסבל המשותפים. את בני עיירתי הקודמת, מקום שם יצאתי מחיתולי הראשונים, את בני עיירתי אשר אתם עמם חלמתי רבה מחלומות הילדות ואחר כך חלמתי אתם עמם או מולם וכנגדם הרבה ממלחמות הנערות, אותם, כך היה נדמה לי כי, שכחתי, חלומות ומלחמות אחרים חדשים תפסו את מקומם.

ולא היה לי בכל אותם השנים שום דבר אחר אשר יזכירני את האתמול שלי, כי לא מצאתי בירושלים איש אחד מבני עיירתי של אז. אף שידעתי כי אי אלה אחרים עלו והתיישבו בארץ והנם מפוזרים במקומות רבים ממנה, ומסתמא גם הם כמוני התערו בארץ ואין להם אלא אותה בלבד. וגם כי יד ה' היתה בקרב כל המחנה הנשאר שם אחרי במקום מגורי לפנים, להומם ולאבדם, ולא נותר לא שָׁם ולא בכל המדינה שֵׁם, לא איש לא זכר ולא מצבת אבן, הכל אבד הכל נחרב הכל נשרף, כל קרובי, כל ערש נעורי וגם כל זכרונותי…

עד שהתעו אותי אלוקים מבית מגורי בירושלים, ונסעתי ונדדתי מארץ לארץ ממדינה למדינה, עד שבאתי למדינה אחת שכל תושביה היהודים אינם בני המדינה הזו אלא בני מדינות אחרות ורבות. מדינה זו, ברזיל שמה.

רק באתי לשם וכבר ידעתי, כי לא לברזיל באתי אלא לעיירתי – ערשי אשר לפנים – כיצד היא נתגלגלה לכאן, והרי היא היתה בקצה הצפון והנה אני עתה בקצה הדרום. כיצד יכולה היא זו שתהא עיירתי, לפנים ישבתי בה, והרי כל כך עוּברה צורתה של זו לבלי להכירה. בעיירתי רק "טומאה" אחת היה ובצפרנו של אחד משכני היהודים לא נגעה, וכאן – כל כך הרבה "טומאות" וכולן בתוך תוכם של "משלנו" שוכנות. בעיירתי כמה וכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות היו וכולם מלאים היו צאן אדם, ויותר שהיו שם מקדשות בנויות אבן, היו שם מקדשות חיות בדמויות אנשים ונשים צדקניים, וכאן – כמה דלים הם בתי הכנסיות במניינם ובמראיהם בחוץ וכמה עלובים הם יותר מבפנים… – האמנם עיירתי היא זו, שמלפנים, או אין? – ואעפי"כ שלי היא, הרי הם גרי "רח' הרכבת" וגרי "רח' סנדלרים", גרי "העיר החדשה" וגרי "העיר הישנה" סמטת בית הכנסת עם גרי "הגשר הירוק" שמאחורי ביהכנ"ס באופולה העיירה, הסמוכה ללובלין, הם ולא אחרים, הם ולא דומים אליהם!… ואם האחדים אין בהם די, בשביל להכיר, הרי כמה וכמה עשרות עדים חיים וכולם יחד במקום אחד גרים, הם עדי, הם החזירוני אל עיירתי ואל זכרונות נשכחים…

וכשהקיץ זכרוני נזכרתי שגם לפנים היו בעיירתי שתי עיירות, אחת כולה לבן וחלק ממנה כולו קדש, אחת כולה "אדום"… עם הראשונה גודלתי וחייתי, ומפני השנייה רק הוחרדתי מפעם לפעם, בצאתה ממועדוניה לרחובות ולשווקי העיר לעשות שמות איש ברעהו, או בבואם לבית המדרש להרגיז את הלומדים בו, או מפני יד המלכות שפשטה עליהם לאסרם בבתי הסוהר ובדרך הילוכה, כולם היו קרבנותיה של היד הזו. שתי עיירות חסו בצל אחד. זו ישבה בבית הכנסת, בבית המדרש, על דוכני ומדפי החנויות הריקות, או ליד כל מקום מלאכה שאינה מפרנסת, שם היא ישבה, והשניעה ישבה באספות, במועדונים, במועדוני יום הכפורים, במאסרים ומקצת גם על יד הסדן והמלאכה, שם היא ישבה. ואחר קרה, שיושבי העיירה הראשונה ישבה וציפתה למלאך המוות שיבוא בשעריה, ואילו רבים מאד מיושבי העיירה השנייה, נדו למרחוק לכל פינות העולם והם הם שהצילו לנו שריד ושארית ממפולת איומה זו – יחשוב ה' להם זאת לטובה. עתה מצאתי אחד משרידי עיירתי, כך ??[האותיות מטושטשות במקור].

עתה הפעם נעשה הכל מח[וור]. כבר ידעתי הכל. כל פנים היו מוכרים וכל דיבור פיהם היה מובן לי מאד. כי אכן את אויר עיירתי לפנים התלתי לנשום, העיירה השנייה.

למסיבת אזכרה לקדושי עיירתי, קדושי אופולה, שערכו אנשי סאן פאולה, נקראתי, ואף אני [אחור] נסוגותי.

אילו היה דמיוני מפותח ?? אז קרוב הייתי לומר, אשר ראיתי הנשרפים עולים ממשרפותיהפ ונאספו יחד לבכות את החיים אשר היו באותו בית הכנסת שבסן פאולו ?? אזכרה ולבכות את הנשרפים…

לא רק אנכי, כי אלו שהיו ??? את הקדושים השרופים במא?? כולם, ראו אותם בשעה זו, עומדים חיים, איש איש על משמרתו, איש איש במאור פניו, בנגהו בזהרו בחנו ??עתו שלו ואין האחד נכווה מחמת חברו. ראו את ר' איטשע מאיר זוסמן עם אהל תורתו, את "פיניע ירושלם" עם האמת הצרופה שבפשטותו, ראו את מאיר פיגלרז' ברוחב לבו כפתחו של אולם. ר' איטשע מאיר חמשים שנה ישב באהל אחד ולא הציץ ממנו והאיר מתוכו החוצה, פיניע כתונת לעורו לא היתה לו ושלמות בכל מעשיו לא חסרה לעולם, מאיר פיגלרז' ספק אם תורתו הגיעה לפרשה חומש ואולם רכושו וודאי לא הגיע לקורת גג מצילה מן הדלף את ביתו – חצרו היחיד. ברם מקום היה נמצא שם תמיד עבור כל מספר של אורחים שנקלעו לעיירה ולא מצאו ארוחה לערב ומנוח ללילה וב"ביתו" הכול מצאו. הללו ורבים אחרים כמוהם ודומיהם הם הם שהיו נשמת החיה של העיירה הראשונה וגם של השנייה. הם הם שנתנו טעם לחיים בימים ההם והם הם אשר אספו את העדרים המבכים הללו בבית הכנסת, הם וזכרם לא יספו, הם ודמויותיהם לא פסקו לחיות. –

ומי יבכה את המבכים הללו בעודם בחיים, ומי יזכור אותם אחרי מותם. דעותיהם ה"פרוגרסיביות" (קרי: קומוניסטיות, אלא ששינו שמן מפני המקום שגרם) אשר הביאו מן העיירה השנייה, ואיש לא גילה להם את הגבול במקום ובזמן היכן ומתי צריכים להפיל הימה את ה"דעות" הללו – הן וודאי לא ניתנים למורשה לדור אחר ואפילו בהם עצמם אינם נאחזים עוד אלא בכוח גדול של עקשנות של "דווקא" ו"אף על פי כן". השפה שירשו מאבותיהם כבר לא הורישו לבניהם, והם לא ינחלוה עוד; אותה צבירת ההון שאחזה כמו בולמוס את כל ה"מתקדמים" (קרי: קומוניסטים) מן העיירה השנייה… היא וודאי לא תשאיר זכר לצוברים אצל היורשים שיעשו כמוהם ושכרו להם "יושב באבלות" ממלא מקומם אחרי מות אבותיהם… ואם יראת שמים תהא בהם, ילכו לרב לשאול אם חייבים הם לנחם את האבל ממלא מקומם?… שאר כל "עסקיהם" שהם עוסקים, ההשתפשפות שהם משתפשפים תדיר איש ברעהו, סתם "סתם ככה" לשם רציחת זמן, או משחקי הקלפים פעמים ביום, שבע פעמים בשבוע וכיוצא באלה ה"עסקים" – כל אלה מאומה אין בהם אשר יורישו ליורשים ירושת מה ואשר ה"אלברטים" וה"י'אימינים" וה"י'וסהים" יורשיהם יזכירום עליהם פעם אחת בחייהם, אשריהם למתים הנשרפים שלא פסקו עדיין מלחיות, אוי להם לחיים המבכים הללו אשר אינם משאירים מבכים תחתם! –

אכן, מסבת אזכרה זו, ראויה היתה לשמה, אם עלה זכרונם של הקדושים יפה, מפני שלא נצרכו לכד, היה לעומת זאת עולה שם זכרונם של החיים, אשר מי יודע אם יהיה להם זכר עוד עם אשר יבואו אחריהם.

ומעשה שהיה באחד מאנשי העיירה הזו עוד מקדמת דנא, והוא מן העיירה "הראשונה" וכל בניו מן "השנייה", שמצאוהו בוורשה כשהוא נכנס בית הכנסת תכופות וחוטף "קדישים" במלוא חפניים, בבוקר ובין הערביים, וכן בערבים שנה תמימה, "קדיש" של תפלה אחת לא החסיר. שאלוהו מכיריו: "ל"קדיש" זה מה זה עושה, ואתה כבר "יתום" גדול וותיק? – אף הוא ענה ואמר: אם אין אני לי – מי לי. "קדיש" זה על עצמי אני אומר, שנה תמימה אני אגיד ואח"כ יכול אני כבר לצפצף על הבנים שלי. יאמרו, לא יאמרו – אני כבר אמרתי "קדיש" אחרי…

 ב

"בירא דשתית מניה לא תשדי ביה אבני", אמרו חכמינו. אכן, לפנים בשחר ילדותי ובימי נעורי, היתה לי העיירה הזו, על כל אשר היה בה, באר מים חיים אשר ממנה שתיתי ורוויתי את צמאוני, ואינו מן הדין כי אגלה רק את המומין בשריד הזה שמן העיירה ההיא שגליתי עתה. והרי נכון הדבר כי המביט בעין יפה, יכול הוא לגלות אפילו באותו השריד כמה גומות של חן ובליטות של יופי שאינם מצויים אלא בפינות המרוחקות הללו, ושריד עיירתי אחת מהן.

כבר סיפרתי במכתבי הראשון, כי נפוצה במאוד במדינות ההן, וכמעט אך ורק אצל היהודים הגרים שם, מחלת ה"פרוגרסיביות", קרי: הקומוניזם, וציינתי כי לא המדינות ההן שמסוגלות לגדל פֵּרות כאלה, אדרבא, כל התולדות של המקומות ההם, רחוקות מן "הפרוגרסיביות" מרחק עצום וריחוקו טבעי כרחוק לב בנים אמונים עלי תולע מלב אבותם צחיחי סלע… כל ה"פרוגרסיביות" הזו שלהם תוצרת חוץ הוא להם, מבתיהם הישנים הביאוה. כי כאשר ירדו מבתיהם הקודמים למדינות הדרום, גם את כל מטענם הרוחני הורידו אתם. והוא הוא שהיה להם מטען רוחני, מטען אחר לא היה להם ולא הביאו. ואם ראית היום בן עיירה פלונית מאחוזות "מלך אביון" לפנים, אשר עומד בפינת רחוב מגוריו והוא מנהל ויכוח ער נלהב למען האידיאלים הפרוגרסיביים, אל תאמר: סוכן רוסי, אלא כך אמור: שמרני, פרובינציונלי, אוחז מחשבות אתמול בידיו, שומר עליהן כמי ששומר על מסורת ועל מורשת מקודשת. כך נחרתת בקרבם של יהודים חביבים אלה זכר עריסתם הראשונה, אשר כל שהביאו משם קודש הוא להם.

וסימן לדבר, אשר לא רק בזה בלבד הם מחזיקים ואינם מרפים, מחזיקים הם גם במנהגים אחרים, יפים וטובים, וגם בהם אינם מחזיקים אלא בזכות היות מוצאם מ"שם". כי ייאמר זאת לשבחם של כל דור מהגרים זה, אשר בשום אופן לא נקלטו קליטה רוחנית במקומותיהם החדשים. ואחרי שלושים שנות ישיבה בארץ נכריה, עדיין "ירוקים" הם, מ"שם" הם. רק השובע והבתים המלאים כל טוב וההון המצטבר, רק הוא לבדו שמשכיחים לפעמים את עברם, ואולם שכחה זו, רק לרגע היא ומיד שוב נזכרים. כבר לא תמצא חוץ במקומות ההם שום מקום אחר בעולם אשר אנשים יתכנסו לאסיפות ודנים "בכובד ראש" ממש, ושואלים כענין ומקשיבים בכבוד וכקטן וכגדול, (כלומר, בין אם הענין הוא שווה פרוטה ובין שהוא פחות משווה פרוטה) – אליו תשמעון. באופולה ובאוסטרובוצה ובסטשוב ובכל שאר האחוזות של "מלך אביון", כך היו נוהגים ולא היו נכנסים איש לתוך דברי חברו, וגם בשרידי האחוזות הללו, עדיין כך הם נוהגים.

וכבר תם ונשלם בכל העולם המנהג היפה של הכנסת אורחים והלבנת שינים לאיש מודע ובן עיר מלפני שנים רבות, ובאותם שרידי העיירות הפולניות הקטנות עדיין לא תם ולא נשלם המנהג הזה. ומכיוון שבא בן עיר למקומם, הכול מחבבים אותו, הכול מקרבים אותו והכול מראים לו פנים שוחקות כאילו ציפו לו. ובחביבות הם עושים זאת, ובכנות ללא עשיית חשבונות. ה"פרוגרסיביים" לבלתי פרוגרסיבי וכן להיפך, ואפילו אם זוהי להם הפגישה הראשונה ובמקומם הראשון לא נפגשו עדיין כי לא פרוגרסיביים הם ולא בלתי פרוגרסיביים, אלא בני העיירה היהודית, שם ביוון המצולה. לעולם לא אשכח את קבלת הפנים החביבה שעשו לי בני עיירתי בשדה התעופה ובכל שאר הזדמנויות של מפגש בסן פאולו. הכול אפשר לקנות בממון או במחיר אחר, אולם היש מחיר שאפשר לקנות בו דמעה אחת, דמעה של שמחת לבב, של אהבה וחביבות שאינה תלויה בשם דבר?…

ועוד סימן לדבר, כי לא כולם שם לקויים ב"פרוגרסיביות", ומרובים הם גם הללו שמנוקים הם לגמרי ממחלה זו, ובמה זה תלוי? – הוא אשר דיברנו, אין זה תלוי אלא במה שהיה מצוי במטען הראשון שהביאו משם. ה"פרוגרסיבים" מתחילת בואם "פרוגרסיביים" הם ומי שלא בא "פרוגרוסיבי", שם נעשה פרוגרסיבי.

אדרבא, מגוון מאוד היו בראשיתם המטענים שהמהגרים הביאו אתם. וכשם שהיה מגוון בשעת הגירתם, כך הוא נשאר עד עתה. כל איש שמר על מורשתו שלו, על "קדושתו" שלו, אשר הביא מ"שם". וכל הבא מ"שם" קודש היה וקודש נשאר.

שכן אפילו יכול אתה למצוא בין השרידים הללו אנשים, אמנם מועטים, שהביאו אתם אוצר של יראת שמים בבואם, ואף אוצר זה לא נדף מהם ולא נעלם. דם התמצית נתנו עליו כדי שלא יאבדוהו. ומי יודע, אם היה סיפק בכוחם לעמוד מול איתני תנאי המציאות המרה, כדי לשמור על האוצר הזה, אלמלא היה הוא חביב עליהם גם בשל כך אשר "משם" מן העיירה שלהם, הביאו אותה.

לא יכולתי שלא להתרגש כשמצאתי בין יתר מכירי מן "העיירה השנייה", כאשר קראתי אותם במכתבי הראשון, גם מיודעי ומכירי מן "העיירה הראשונה", ששם נרקם בשרי וחלבי ושם נוצר דמי. מי שלא טעם את טעמן של המדינות ההן, זה אינו יכול להעריך על נכונה עמל ומסירות ממש, קשור שם הרצון לשמור על צלם האלוקים ועל כל שאר החוקים והתורות והמצוות במקומות ההם. ושקול הוא מאמץ אחד שם כנגד הרבה מאמצים בבית הישן. ועולה הוא הישג אחד שם כנגד הישגים עצומים הרבה בעיירה לפנים. אכן, כוחה של העיירה הישנה הוא זה, אשר כל אשר עזבוה שלמים, לא נפגמו בכל האש והמים אשר עברו.

אמנם כן, לא מצאתי איש אחד מבין המהגרים אשר באו עם אוצר של יראת שמים (אוצר עצמי, לא מושאל) אשר פרק ממנו עול במקום זה של פריקות עול עצומה. אבל מצאתי בני העיירה פורקי עול מלכתחילה מכול וכול, אשר את שמותיהם ראיתי מתנוססים, על שלטי נחושת במקומות ה"מזרח" בבתי הכנסת… הרבה זקנה עושה וכיוצא בה, ואולם יותר מכל זכר העיירה עושה.

ומכיוון שהזכרתי כבר גם את הצד הזה שבשריד אשר גיליתי, אחשוב לי לנכון להוציא מן הכלל הוא, איש זקן וחביב אחד ולעשותו ראש פרק לעניין זה שאני עוסק בו עתה; כוחה של זו העיירה השרופה שעדיין הוא חי ופועל. איש זה, ר' ליבל קנופלעך שמו. אחרים לא יקנאו בו על שהיה בכלל ויצא מן הכלל, כי זקן הוא בחבורה וחביב הוא על הכול בשווה. הוא עצמו לא יקניאני על הדבר הזה, כי מה איכפת לו כשהסופר עושה בקולמוסו כבתוך שלו, ועל כגון זה נאמר: זה נהנה וזה לא חסר כופין…

כשהייתי שליש בגילו, הכרתיו. "בעל קורא" ראשון היה בעיירה, בעל דקדוק ובעל סברא, במשנה ובגמרא, מכובד המכבד את הבריות, תמיד היה דיבורו בנחת ובתבונה, מסודר היה בכל עשיותיו תמיד ובכל הופעותיו. לא תמיד היה עם מחנה המלחמה זה שבו נלחמתי מיום צאתי לאויר העולם, אבל תמיד נקי היה מרבב שתלמיד חכם מתבזה בו – הגם את ר' ליבל קנופלעך אמצא בין השרידים?! – ומצאתיו.

ר' ליבל קנופלעך, איננו היום פי שלוש בגילי, אבל היתה לי שמחתי וגילי פי שלושים ושלוש מראות פניו עתה מאשר לפנים, כי את כל עיירתי חפשתי בו וגם מצאתי. ממנו לא יכולתי לגרוע עין.

מה עושה ר' ליבל קנופלעך עשרים שנה בברזיל? – את זיעתו הוא נתן לשמש הלוהטת הברזליאנית ואילו את חילו, החיל אשר נותן ה' באדם כדי שיהיה בן חיל לעמוד על על עמדו, את חילו זה נתן לאורייתא.

כמה מיליונים הוציאו כבר על חינוך לתלמוד תורה במדינות ההן, ומי יודע אם יצליחו לגדל תלמיד חכם אחד, ואילו עיירתי, בפרוטות נחושת שלחה להם איש אחד והוא עשה שם לילות כימים עד שנעשה שם דווקא תלמדי חכם גדול ומופלג.

יש לך כמה בחינות בתורה. יש תורת א"י ויש תורת חו"ל ואולם היודע ברזיל מהי, ושומע שיש גם תורת ברזיל… כבר אינו יכול לדעת מה שקול כנגד מה.

והיה ר' ליבל במשך כל עשרים השנים הללו עוסק בתורה והיו הדברים מאירים לו כאילו היום נתנו לו. והיה ר' ליבל קנופלעך חומד ומתאווה כל יום, לצאת ברחובות ולקרוא באזני הכול, שוטים שבעולם, מה אתם רצים במרוצותיכם – ראו מה פנינה מצאתי היום בלימודי!… ולמה לא קרא? – שכך אמור: "חכמות בחוץ תרונה – בחוצה של תורה, ברחובות תתן קולה – ברחובה של תורה" ולא מצא שם לא "חוץ" ולא "רחוב" של תורה על כן החריש. מה עשה? – הלך וקרא את הדברים ההם והעלם על הכתב. וכך יצא לו "חיבור" שלם של "תורת ברזיל" ומה נהדר הוא החיבור הזה, אשר אין בו מאומה ממה שיכול לקלקל או לעוות, אין שם אלא פרחים כמו שאספם בגן. מאומה לא הוסיף. רק זאת בלבד עשה, אשר הניח את אצבעו על הפרחים הללו ואמר: כיצד אפשר שלא לראות מה יופי ומה ריח טוב ומה חכמה ומה חן נמצא בהן. ולעולם לא חסר אלא מי שיניח את האצבע ככה, ואם יש אדם העושה כך, אפילו העיוורים כבר רואים והחרשים כבר שומעים. וכמה רחב הוא גן עדנו עד שעובר הוא בשני התלמודים, בבלי וירושלמי, ספרא ספרי תוספתא וכל מדרשי חז"ל למקורותיהם השונים והכול דרך למוד ולא דרך איסוף.

היתה זו על כן ברכתי, ברכת אמת לזקן חביב זה, אשר ישלים את חיבורו זה, ישכללו, יסדרו, ויזכה לראות בהוצאתו לאור, והוא בהוצאתו, ימליץ טוב על נדחי ישראל בכל מקומות נדחיהם. יגדל ויקדש שם עיירות ישראל אשר נטעו נאמנים ואל ימושו מעשות פרי. כה לחי, ר' ליבל קנופלעך! אני בן עירך.

אבשלום מיכאלי [- אחד מני כמה כינויים של רא"א בכתיבתו העיתונאית]

כמה מכתבים בעקבות הכתבה ובעניינים קשורים

ב"ה, א' קרח י"ט סיון תשי"ד

שלום לך ידידי הנכבד וכו' ברחובות ירושלים שמו נודע לתהלה ולתפארת, לוחם בעוז מלחמת ד'

מר אברהם מוקוטובסקי נ"י

הנה עתוני "הקול" קול יעקב שהואלת לשלוח לי השגתים לנכון. המכתב הא' ומעט ממכתב ב' העתקתי לאידיש, וקראתי לפני בנִי ולפני איזה מעטים מהחשובים בבני עירנו. ואף כי הי' להם איזה דברים למורת רוח, הכירו כי הצדק אתך, אבל ללא תועלת, מספחת היצר כבר התפשט בכל אבריהם ולא יניחם לסגת אחור, וכשם שמצוה לומר וכו'. השאר לא יכולתי להעתיק מפני מלבושי הכבוד המפורז – יותרת הכבוד – שלבשתי אותי, ואינם מתאימים לי כלל. כעדי שאול שהלביש לדוד ולא יכול ללכת באלה כי לא נסה בהם – הלא אמרו ז"ל – ת"ח סתמא, תורתו אומנתו ועוסק בה ומהרהר כל שעה ואינו הולך ד"א בלא תורה – סוטה כ"א,א. תוס' ד"ה זה – ואם אמיט עליל תלונת המתלוננים, לא עלי תבא תלונתם, כי אם עליך ידידי. [מכאן דברים פרטיים].

ידידך הנאמן לייבל

– – – –

ב"ה ו' ניסן תשט"ו ירושלים ת"ו

לכבוד ידידי אמת ר' ליב קנופלעך וכל ב"ב הי"ו שלום רב וכט"ס

אחדשה"ט, אכן נתקימה מחשבתו והגיעוני היום בבת אחת שני מכתביו מכ"ב ומכ"ד אדר שאני ממהר להשיב עליהם על אתר. בושתי מאד על כל החסד הרב שכב' גומל אתי ואין אני יודע כיצד ובמה להשיב גמול טוב לאיש טוב ומטיב. לא אהא מתחסד לומר שלא נמצאת בי כל זכות שבגללה אהיה ראוי לחסדיו, שהרי מוצא אני כי זכות גדולה וקרבת ש"ב [- שאר-בשר] ממש עם כב', שהרי אמרו חכמים כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו – ואני מעיד אני עלי שמים וארץ שכל אותן השנים שחייתי במחיצת אבא ובמחיצת אביו נשמתם עדן מצאתי את שניהם כאחד הוגים בדבר אחד, בתורת רבם הכהן מלובלין זצ"ל שקשורים היו אליו יותר מלאבותיהם מולידיהם. בכל עת שאני נזכר באותו הדור, אני צוחק ובוכה, צוחק על שום שזכיתי לשאוב ממעינות זכים, ובוכה על שאין בידי מה למסור לדור אחרי. בין כך ובין כך הרי ממחצב אחד חוצבנו וכדאי הוא זכרונו בלבד לרוץ מסוף העולם ועד סופו ולטרוח איש לרעהו. אלא שמבקש אני גם לעצמי לגלגל לי זכות זו להשיב גמול תחת גמול, ולא מצאתי עדיין אבל בלי"ס [-בלי ספק] אמצא עוד ואינש באינש פגע.

[כאן בא עניין פרטי].

ומרובה זה חסדו האחרון מן הראשון שבישרני ע"ד [-על דבר] מציאותו של ר' שלמה וינברג ביניכם. רואה את בית המדרש באופולה כאילו עומד חי לעיני, ואת כל הבאים לתוכו כאילו עכשיו ראיתים, וכל בחורי החמד שקבעו שם מקומם ללמוד תורה – מפיהם אני חי עד היום הזה, ששומע אני את קולם של אז יותר משאני שומע את כל טרטורי הקולות העולים באזני עתה. ומה פלא בכך שנפשי כלה ויוצאת לשמע בשורה שעוד אבן טובה אחת מאבני המקום ההוא נמצאה והרי היא חיה וקימת ויודעת וזוכרת את מקומה… אותו שלמה, זוכר אני אותו משעוריו שקבע לו עם צדוק אחי ז"ל, ואם כח של ציור ניתן לי, הייתי מצייר אותו כמות שהוא אתי, אותו על כל בגדיו שלא נמצא בהם לא קמט ולא רבב מק"ו, אותו ואת זוג תפיליו בשמאלו כשהתיתורות שבהן מעכו בקטיפה השחורה של נרתיקן מבחוץ – שלמה'לי בעריש'ס חי – עוד פינה מחללה של נפשי חיתה! גם אלמלא שהעירני כב' על כך לא יכולתי להתאפק ולא לכתוב אליו ולהודיעו שגם אנכי חי, ולאו דוקא מפני כספו וזהבו (יברכהו ה' וישמרהו) אלא מפני כיסופי ועברי, ואחת לי אם גם הוא ישמח עלי כשם שאני שמח עליו או אפילו אם לא ישוש עלי, הרי דבר זה היה ביני ובינו מאז ומתמיד שאני ילד בעל חלומות והוא בחור מבוגר בעל מחשבות רציונליות – איני מבקש אלא שישאר כמו שהיה… הנה איפוא מכין אני מכתב גם לשלמה יחד עם המכתב הזה לכב'.

– – – –

ב"ה י"ב אייר תשט"ו ירושלים ת"ו

לאהובי ידידי יקר רוח ואיש אמונים וכו' ר' לייבל קנופלך הי"ו

אחדשה"ט. חזקה על שליח שעושה שליחותו. כל מכתביו ששלח אלי קבלתי על נכון, גם את הצ'יק הראשון וגם את השני אחד לא נעדר והכל עלה יפה בעתו וחן וחן בעד כל הטובה שגמלני. עם הגיעני כל הסכום האגדתי שלא פיללתי עליו, קבלתי למעשה תמורה בעד מאה ספרים וסרח עודף. ובכן, למה לא אשלח כמות כזו של אכסמפלרים גם מן הספר השני ואפילו אם לא יהיו אלה אלא לחלוקה בין בני עירי למען תהא להם מזכרת מבן עירם, ואפילו אם לא ישלמו ואפילו אם אינם יודעים לעיין בם, או לחלוקה חנם בין יודעי ספר שאין יכלתם מגעת לקנות. אעפי"כ לא אהיה סרבן וככל אשר יורני כך אעשה……

– – – –

(אלול תשט"ו)

למעלת כבוד אהובי וידידי הר' לייב קנופלך וב"ב הי"ו

אחדשה"ט. קבלתי היום את מכתבו מיום בדר"ח וחיתה נפשי. כי מאז חדש ניסן לא ראיתי ממנו תמונת אות ולא שמעתי אודותו עד המברק ע"ד האתרג. התחלתי כבר לדאוג, שכל אדם רואה מהרהורי לבו, ואף עלי עברו בינתים ימים קשים שחליתי ל"ע ועברתי נתוח בבית חולים. עצם הנתוח דבר קל הוא – מעי עוור, אלא שהיו אחרי כן הסתבכויות ונמשכו הדברים שבועות רבים, עד שעזרני ה' וכבר יצאתי מחולשותי וחזרתי ב"ה לאיתני. בין השיטין שבמכתבו קראתי ומצאתי מצב רוחו בלתי מרומם ושוב בגלל החולשה, ונצטערתי הרבה. אני תפלה ותקוה לה' שמכתבו השני יבשר טוב על חיים ושלום ובריאות הגוף והנפש, כי לא יעזוב ה' את חסידיו. עתה בקשה גדולה יש לי אליו ואזהרה חמורה – למען השם, נא ונא, אל יעשה טרחה כלל וכלל, ממש לגמרי לא, עם אותם הספרים ששלחתי אליו מן המשלוח האחרון. כי ראיתי כמה צער יש לו מזה ויראתי בנפשי שלא אחטא על נפש טובה. כבר כתבתי במכתבי הקודם, כלומר בראשית הקיץ, שאיני מחכה לשום תמורה מן המשלוח הזה, היות שכבר קבלתי כל תמורתו עם עודף מן המשלוח הראשון. איני רוצה אלא שיחלקו אותם בין בני עירי שיעמוד ספר אחד של מחר אחד מבני עירם, בתוך ארון הספרים שלהם ויהא להם זה למזכרת עברם. מלאכה זו יכולה להיעשות ע"י מיכל חביבי, וגם לא בבת אחת ולא במאמץ כלל – למה יעשה לו צער מדבר שאינו צריך?

אני מניח כי האתרוג ששלחתי כבר הגיע לידכם, וכאשר כתבתי כבר אשלח אי"ה בימים אלה עוד אתרוג אחד נאה הימנו אף שגם הראשון מהודר הוא. כבר נמצאים תחת ידי שני אתרוגים מהודרים לבחירה ועודני מקוה למצוא יפה יותר ואשלחהו מיד שעוד יש לנו זמן רב ולא נאחר.

…….

אנא ימסור בשמי ברכות חמות לכל ידידינו המשותפים ולר'…. והנה בסוף כופל אני בקשתי שישמר ויזהר מאד מאד, לבלתי יעשה חלילה כל מאמץ אפילו קטן בטיפול בספרי. אגב, לא שלושים שלחתי כי אם 50 והכל עומד לחלוקה חינם אין כסף. יתן נא עיניו ולבו על בריאותו ומן השמים ירחמו וישלחו לו מהרה רפואת הגוף ורפואת הנפש ויכתב ויחתם ספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים הוא וכל בני ביתו עמו ויזכה לראות בגאולה שלמה במהרה אמן –

כעתרת אוהבו וידידו אמת המברכו בכל טוב סלה

הפוסט זכרונות ילדות מהעיירה היהודית / ר' אליהו כי טוב, הקול, תשיד-תשטו הופיע ראשון ביד אליהו כי טוב

ב"ה ג' כסלו תשי"ח ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי…..

אחר איחורים רבים הריני מתחיל עתה בהגשת החומר לכב' כראוי לדפוס לדעתי, פרט לקולמוס אחרון שמעבירים עליו עוד לפני ההגשה לדפוס. וכך יקבל ממני בזו אחר זו חוברות כאלה, בתמידות של פעם או פעמים לשבוע עד גמירא אי"ה ועד אשר אזכה לשמוע, הין, על הדף האחרון.

בהגישי חומר זה עתה, לבי הולם בקרבי הלמות קשה מאד. צר לי מאד כי אני ראה לנפשי שמא אני חוטא כאן חטא כפול. חטא אחד כלפיו, שימצא כאן תוספת מרובה על העיקר, רבוי רב. וחטא אחד כלפי אני שהרי אני מוצא את החומר הזה שהוא חסר הרבה מן הצריך לספר כגון זה. והרי הוא קרח מכאן ומכאן

לכן עתה העת לגולל לפניו את כל פרשת מאמצינו………

עברו עלי הרבה ימים קשים, הייתי מלא יאוש ולא האמנתי כי אוכל כאן לגשר בין שני קצוות רחוקות. האמת ניתנת להיאמר, שאלמלא חרדתי לצערו, כי אז הייתי מסתלק מכל הענין והייתי מציע לו החזרת כספו בתוספת כל אשר יוטל עלי. אלא שעזרני ה' ונתגברתי על יאושי ואמרתי, יעבור עלי מה, אני את מוצא פי אשמור, ולידידי בנפש לא אגרום עגמת נפש.

אותה שעה נגמלה אצלי החלטה, לשקוד על המלאכה אפילו היא קשה מאד ולא להיסוג בשום פנים, עד אשר יהיה בידי להציע לכב', כזה יראה ויחליט אם הניין לו אם לאו.

עבודת נמלים נעשתה כאן. ככל מה שכב' טרח במשך הרבה שנים כך היה הכרח לטרוח שנית ולחפש בכל חדרי תורה מילואים ליגיעה שלו, אשר יעלו בקנה אחד שלו, וגם יכסו את הצורך הדרוש לפי מבנהו החדש. התחלנו בתחילה להשתמש באספים וקובצים אחרים וראינו שכל אחד הולך בדרך שלו ואין דרכי בני אדם שוות זל"ז. נתיאשנו מכאן, והתחלנו שוב בחטוט במקורות. ובד בבד עם זה – דאוג דאגנו שלא תהפוך עלינו עבודתנו לעבודה אנציקלופדית ענפה, שלא נמצא בה ידינו ורגלינו וסוף שנטבע בה חלילה. היינו איפוא צריכים לשמירת חבית ולשמירת היין גם יחד.

דבר זה שאני מביא לעיניו עתה – הוא המקסימום של התרכזות שראיתיה לנכונה עם מינימום של התפשטות……

עתה בהתקרבי אל גמר מלאכתי, מבקש אני מכב', קודם כל להמתין עוד ימים אחדים עד אשר יראה החלקים הנוספים מן העבודה, ואחר יבחון וישקול היטב לרחק או לקרב. ואני הנני באמונתי עד הסוף ולא אשנה את מוצא פיו ואני עומד בכל האחריות הכרוכה בזה, לכאן או לכאן…..

– – – – – –

ב"ה   כ"ח שבט תשי"ח ירושלים ת"ו

לכבוד

אלופי ומיודעי……

שלוח לו בזה משלוח קצת יותר גדול מן המשלוחים הקודמים. ואני חשוב חשבתי שבפעם הזאת כבר אוכל להמציא לו חומר רב ביותר שאוכל לומר עליו אני אנו מתקרבים אל הגמר, והנה קפצה עלי רוגזה גדולה, שעם כל הצער שיש בה לא אוכל להעלים אותה ממנו.

סהדי במרומים, כי שמתי לבי לעשות עבודה מעולה, ולא חסתי על שום דבר ולא על הוצאה יתירה ובלבד שתצא מתוקנת. ורק מפני הטעם הזה שיתפתי עמי את ר' ……. שידוע כבעל טעם ובעל לשון ובקי בחדרי האומנות הזאת. כשהתחלנו לעבוד במשותף התבררו לנו חלוקי שיטות בעבודה שבין שנינו. והוא הציע דרך שנראתה לי כרחוקה מאד ואולם הוא עמד על שלו שלדעתו אי אפשר להוציא דבר טוב אלא בשיטתו בלבד. ואני לא רציתי לוותר על שרותו, לכן וויתרתי על טעמי אני ודרכי ושיטתי בעבודה. ומאותו יום והלאה אני יודע חולי ופוקדות אותי צרות חדשות לבקרים. ואע"פ שהעלמתי מכב' עד עתה את מרבית צרותי הרי המעט שהרגיש – די והותר. לא אדר על הוצאותי שהוצאתי עליו, ואשר הוצאתי, לפי הוראותיו על חבר עוזריו – בנו, בתו, בני, בתי וכו', אלא ששרותו יצא לי לרועץ מכל צד וצד. בתחלה אמר להעתיק את כל הספר על כרטיסים קטנים, ואח"כ העתקה שנית ואח"כ השואה למקורות, ואח"כ מלואים, ואח"כ מיון, ואח"כ שינויים וכו' וכו' עד אין סוף. כשהתחלתי להתיאש מעבודתו, וזה היה עוד לפני הימים הנוראים לקחתי עצמי לעבודה ושקעתי בה ראשי וכולי, אז התחלתי לאסוף מידו את אשר הכין ובדק ומיין וכו', ונתברר לי בעבודה כי ההכנה אינה הכנה, ולא הבדיקה בדיקה ולא המיון מיון וכו'.

לבסוף דרשתי ממנו שיחזיר לי הכל מה שבידו והטלתי על שכמי את כל העבודה מראשיתה והרי החילותי לשגר לו תוצאות עמלי המחודש ובדרך הזאת עברתי כברת דרך ארוכה מאד.

והנה למשברי, הביא לי היום עומר של שכחה ממה שנשאר אצלו חומר רב ששכח בדרך, והוא משנה את המבנה ואת רוב העבודה – אז חשך ממש מאור עיני ורצתי לביתו ועשיתי חיפוש מחפוש וחפוש מנרות ונרות מנר ומצאתי עוד. ואלמלא הייתי עקשן עלול הייתי להישבר ח"ו כלי, שכן יוצא לי עתה כמעט להתחיל הכל מחדש, כאילו לא היה כלום נעשה עד עתה.

לאחר שנתאוששתי קמעא, באתי לידי החלטה נחושה ואחת דברתי ולא אשנה, כי איני זז מכאן, עד שהעבודה תצא בעז"ה מושלמת, והריני משלים מה שניתן להשלים, ובונה מחדש מה שצריך לבנות ועושה במלוא כחי ובעזהי"ת מלאכה שלמה, למען לא תגיע רעה לעושי הטובה.

ר' …… היקר, יהיה לבו סמוך ובטוח, כי רק זמן אבדנו אבל ספר יהיה לו בעזהי"ת יפה וטוב. ואל נא ידאג מאומה אם יתמהמה עוד קצת, כי יותר ממה שאני יכול עכשיו לרדוף אחרי הזמן האבוד ואני כך עושה, אי אפשר יותר. וה' יהא בעזרנו…..

– – – – – –

ב"ה   כ"ח אדר א' תשי"ט ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי…..

אחדשה"ט,

"רצון יראיו יעשה" כתוב, וכן היה כרצונו שקבלתי ביום אחד את שני המכתבים שלו יחד, אחד עם התרעומת הכלולה בו, ואחד שהוא עם פיוסין. הנכן הוא שאפילו זה בלא זה חביב היה ולא הייתי ח"ו בועט בתרעומת זו שלו, שאני מצדיקה עלי בהחלט ולעולם איני מתרעם כנגד התרעומת. אלא ששמחתי לא בסילוק התרעומת כי אם בתוצאה היוצאת ממנו שעי"כ ידעתי שהנחתי את דעת כב'.

והשתא דאתינא להכי, אומר גם כמה מלים כדי ללמד עלי זכות בדברים שנמנעתי לאמרם במלואם עד היום, שיראתי מפני שלא יעשה לו סתם דאגה בלב, ולכן מקדים אני גם עתה, שעל מנת כן באתי לומר עתה, ע"מ שלא יהרהר בהם ולא עליו רושם כלל וכלל לא במחשבה וכ"ש לא במעשה, אלא להצדקתי בלבד אני אומרם וכדלהלן.

ובכן ליהוי ידוע למר, כי מאז הבטחתי לכב', אני באמונתי עומד ולא שניתי כלל. שינסתי מתני ונכנסתי לעבודה זו ולא הוצאתי ראשי ממנה כלל, וזה עלה לי בנסיון רב מאד. בשום אופן בעולם לא יכולתי לשער בכמה עבודה זו תעלה לי. אבל מה אעשה, כיון שנכנסתי בזירה או… או… לסגת אסור. וכל פעם שאני רואה איזה צד של תיקון, איני יכול לחוס על עבודתי הקודמת ואני שוקד עליה לשפרה, בצורה, בתוכן וכו'.

"ספר התודעה" שפרסמתי חלק ראשון ממנו ושב"ה אני רואה ממנו שכר מעט כיון שהוא נתקבל יפה ונכנס כספר עזר למורה בהרבה בתי ספר בארץ ובחו"ל ורבים מאד שדורשים את ההמשך בחלק שני – נאצלתי לוותר על כך עתה והפסדתי בגלל זה עונה שלמה, כלומר, שנה תמימה, וכן שאר עבודות ועיסוקין עיני בו"ד רואות בהן שצפוי מהן שכר טוב, נאלצתי לוותר עליהן בגלל הבטחתי שאני עומד בה באמונה. וכשיעזור הקב"ה ונוכל לברך על עבודתנו זו, על גמרה, צריכים אנו לרחמי שמים מרובים בכדי שנפיק ממנה את כל מה שהשקעתי. אבל אחת דברתי ולא אשנה – יעבור עלי מה ואני מאמונתי לא אשנה וה' הטוב לא יעזוב את ההולכים בתום, ותשועת ה' יכולה לבוא מכל מקום וכבר ראיתי ונתנסיתי בכך, שלא כפי דאגת הלב ההצלחה המעשית.

בזמן האחרון, אני שקוע בעבודתי זו, אני, ובתי, וחתני, יומם ולילה ממש. וכבר איני מדבר על כל מה שעבר עלי קודם לכן. לכן רצוני עכשיו להפיק לפחות את התועלת הזו, שאדע כי לב כב' רגוע ושקט וידע נאמנה כי הדבר מסור בידים אמונות, וכי לא אשקוט ולא אנוח עד אשר תצא עבודתו של כב' בעהי"ת, יפה וטובה לשמחת לבו, וה' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים וישבע נחת הרבה מעמלו ועוד יזכה למהדורות מתוקנות נוספות ומשוכללות של ספר נכבד זה, אמן, כן יהי רצון וכה יתן וכה יוסיף. אבל זאת אני מדגיש פעם נוספת, כי ח"ו בשום פנים ואופן איני מבקש עתה שום שכר נוסף ולא שום תגמול אחר, אלא אמרתי כל זאת רק מפני הרגעתו בלבד.

………

– – – – – –

ב"ה י"ט אלול תשי"ט ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי שליט"א

…….

בענין ההקדמה, משימה קשה היא זו עלי. וכאן אגלה לו סוד, שבחיבורי אני שפרסמתי עד הנה, או שהשתמטתי לגמרי מכתיבת הקדמה או שביקשתי עזרה מאחרים בדבר זה כי היתה קשה עלי המלאכה הזו יותר ממלאכה אחרת, ואולי אין זו אלא עייפות מצד המחבר שלאחר שהשלים את מעשהו קשה עליו מכל לחזור ולעכל את מה שנכנס בעצמותיו פעם אחת. עכ"פ אבקש כמה שרק אפשר שיוסיף לי הוא חומר להקדמה, ואם אפשר, טיוטא של דבר שלם, וכל מה שיחסר, אכנס את כחותי בעז"ה להשלים או לתקן ולשכלל במה שאוכל, או במקרה שלא יוסיף כלום, בלית ברירה אעשה מזה הנמצא אתי כבר. ואולם בכל מה שנוגע אלי ולחלקי בעבודה הזו, אין טעם להאיץ בי, כי אני את שלי אעשה אי"ה רק באחרונה, שכן כל השמונה העמודים האלה, של שערים והקדמה מודפסים לגמרי בסוף.

…….

וכשאני בא לסיים עתה מכתבי זה, אני נזכר משום מה בפתגם: "מרוב העצים לא נראה היער", שכן איני בטוח אם השיבותי לפחות במלים, רוב הודיה וברכה, על עתרת הברכה שהעתיר עלי כל הזמן לפנים מכל שורה, וביותר בזמן האחרון, בברכותיו ובמתנותיו האצילות. ניעך פאן-בוג זאפלאצ'י! ויתברך ויכתב ויחתם בספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים וארוכים אמן ואמן.

שלו באמונה יתירה,

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

…. מה הוא הייחוד של ספר זה לעומת ילקוטים דומים? א. החומר בו מסודר סדור נאה. ב. המבחר שבו הוא בחוש ובטעם מיוחד ותמצית של ענינים. ג. המאמרים לא שונו מן המקור מאומה. ד. הפירושים קצרים וקולעים. ה. אין היער גדול כ"כ והעצים נראים בו יפה. ו. המפתח. כי ככל שהחומר מרוכז – המפתח הוא בעל אופק רחב מאד ואפשר למצוא כל מאמר לפי זכירת דבר אחד בלבד מן הדברים השונים שנזכרים במאמר זה. ז. יש כאן הרבה מאד מאמרים נשגבים מאד, שאינם נמצאים בשום ילקוט אחר, ואשר הושמטו משם מדעת או שלא מדעת וחסרונם הוא מעוות שבא על תיקונו באופן חלקי בילקוט זה. כל המעלות האלה יחד אי אתה מוצא בשום עבודה אחרת מן המלקטים הקודמים וזה מה שמצדיק את העבודה הזו החדשה.

אשר למבנה הספר – הוא ערוך פרקים פרקים לפי שמות הנושאים. המאמרים שבכל פרק מסומנים באותיות וכל ראש פרק מתחיל תמיד באות א. בפנים הפרק כותרות קטנות לפי חלוקת הענינים שבנושא הכללי. הפירושים ניתנים למטה על כל דף באותיות קטנות. המפתח בא בסוף, אחר ה"ברכות".

בעוד זמן קצר אפשר יהיה לשער את היקפו הכמותי של הספר, אם אפשר יהיה לכוללו בכרך אחד, או בשני כרכים.

אשר לשם הספר – יש מציעים: "כפתור ופרח", גם שם המחבר יש כאן, וגם השם המקורי שמחברו נתן לספר בתחלה, והשם בעצמו הולם הוא את התוכן, שכל מאמריו – כפתור ופרח. מה דעתו?

מכאן ולהבא – על פכים קטנים…..

שיטפון הקפה, התחיל. בא אלי ר' ב. י. ט. הי"ו והביא לי קילו קפה. אגב, יהודי זה חביב הוא מאד ועשה רושם טוב על כלנו בהתרפקותו בשלהבת אש של אהבת ירושלים. ואף אני השתדלתי להנעים עליו את שהותו בירושלים, כיכלתי. הזמנתיו לשבות בבית והבטיח לי, ואחר נטרד בשאר עסקים ולא בא. בסוף שבוע זה כבר הוא חוזר למעונו הארעי בברזיל. כמו כן קבלתי קילו קפה ע"י הדואר ששלח לי ר' י. מ. הי"ו. ותודתי וברכתי נתונה לו על כך. יותר לא קבלתי לפי שעה, אעפי"כ הנאתי מרובה ממטעמיכם אלה, ואין לי טוב מכוס קפה ברזיליאני, כדי להחזיק אותי ער ורענן בעבודתי היגעה…..

יותר אין אתי חדשות ואני מצפה בכליון עינים ממש לתגובתו אחר מראה עיניו ???? והקב"ה יהא בעזרנו שלא נבוש ולא ניכלם ותתקבל יגיעתנו לרצון אכי"ר.

שלום רב וכט"ס לו ולכל אנשי ביתו

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

ב"ה ט' חשון תש"כ ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי…..

יתבשר נא כב' כי עתה ממש סיימתי בשעה טובה ומוצלחת את עריכתו הסופית של הספר כלו עד תומו, והואיל שהעתקתו בכתב מכונה ביד בתי תחי' תקח כמה ימים, איני רוצה לעכבו עוד ולכן אני מודעו זאת במכתב ההולך לפני החומר המועתק.

……

יום טוב הוא לי היום הזה, יו"ט ממש, ויום בשורה לכב', כן נזכה לבשר ולהתבשר תמיד אך טוב.

עברתי על כל דף ודף ועל כל פתק ופתק ולא אבדה לי כל מלה מכל מה שהעיר לי משך כל הזמן הממושך…..

– – – – – –

ב"ה מוצש"ק יתרו תש"כ ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי ר'…… שליט"א,

אחדשה"ט באה"ר ובשלום אין קץ,

יום או יומים, לאחר שלחו את מכתבו אלי (י"ב בשבט) ודאי קבל את הספר מכורך. היה זה הטפס הראשון שעמדתי זמן רב ליד עריסתו עד שנולד ויצא. וכשיצא ועדיין לא המלח ולא החתל חטפתיו ושלחתיו בחפזון ומרוב התרגשות אפילו לא הספקתי לברכו ברכה הראויה לו על המוגמר.

רק שבוע ימים אחרי זה, ג"כ ביום הששי, קבלתי גם אני מבית הכורך את הטרנספורט הראשון, ועתה כבר הכל בידי, וחלק ניכר מן הכמות הכללית כבר יצא מן המלאי והתפזר בארץ ובחו"ל למקומות רבים.

אי לזאת יקבל נא עתה את ברכתי מקרב לב, יזכהו ה' שיגיעתו הרבה הזו תפיק רצון מאלקים ומאנשים ויהא זוכה ומזכה תמיד, ובמהרה נזכה יחד לשמוח לגמרה של מהדורה שניה משוכללת ומתוקנת ולא יבוש לקבל בעמלו את פני משיח צדקנו בעגלא ובזמן קריב, אמן.

……

האמת אומר לו, כי אני שרוי בשמחה רבה, כי סו"ס עלה בידי לסיים את המפעל הזה למרות הנסיונות הקשים שנתנסיתי בהם, אבל ב"ה עמדתי בדבורי ויזכור לי אלקי לטובה.

מאשר אתי בבית אין לי להודיע הרבה, ב"ה שהגעתי עד הלום ומי הקדימו וישולם לו.

אני מקוה שסיום הספר נתן גם בכב' כח רענן ומחודש, ונתחזקה בריאותו ויבשרני על כך במכתבו הבא.

והנני בד"ש חמה ובכל לישנא דברכתא לו ולכל ביתו,

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

ב"ה ועש"ק מטו"מ תשכ"ב ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי הר'….

אחדשה"ט באה"ר,

שלשום ביקר אצלי הר' ….. אחיו נ"י וישבנו יחד כמה שעות. מסתמא יזדרז גם הוא לכתוב לכב' בעניננו.

אין צריך לומר כי אשלח אי"ה את האתרוג בעתו ובזמנו כרגיל בכל שנה ויזכה בכך את חשבוני אצלו. ואם ח"ו לא יבוא המשיח במהרה ועוד יפרידו בינינו המרחקים כמו עתה גם אחרי כן, הרי מובן מאליו כי ככה זה ילך באופן אוטומטי מדי שנה בשנה.

ביחס לספרו החדש צריך אני עתה להימנע מעתה מגנבת דעת כלפי עצמי וכלפיו.

הנסיון הקודם שלי וגם של אחרים, הורה, שאין תקוה למכור באופן רגיל מספר שמסוג זה יהיה כמה טוב שיהיה, אבל אבל אם אין מחברו החזון איש וכיוצא בו מן המפורסמים, אלא עד 500 טפסים. הטרוניא שקבלתי ממרבית לקוחותי ששלחתי אליהם….. ללא הזמנה והחובות המרובים שנשארו אשר לא פרעו עד עתה, חוסמת בעדי דרך זו של הפצה, אלא בין סוחרים בלבד. לכך איני חוזה על מכירה של יותר מ-500 טפסים במשך שנה שנתיים.

אי לזאת, איני מוכן לקבל עלי הטיפול בספר הזה עד שיובטחו לי כל השקעותי באופן שלא אהיה חייב להחזיר, ומה שיימכר ייחלק חלק כחלק מחצה לזכותו להחזרת השקעותיו ומחצה לי ע"ח.

באשר לעיסקה שלנו בעבר, אין לי מה להוסיף עתה לקיום הסברים כל אשר אני חייב הריני רואה אותו חוב שכך קבלתי עלי מראש ואף שידעתי שלא יהיה עסק של רווח (אכן, עד כדי כך לא סברתי).

באשר לתכן מכתבו האחרון אלי, הוחלט ביני ובין אחיו נ"י כי מוטב להחזירו לבעליו, שמא יבוא לעיני עוד פעם ויוליד טינא בלבי על ידיד טוב ואמת.

רק הערה אחת למכתב הנ"ל. אמנם גבבתי שם במכתבי האחרון מלא דנא של "אי נכונות", ברם האמת לאמתו כי הדברים היו אי נכונים לצד ההפוך. כי מפני צערו העלמתי ממנו כמה דברים. אכן, גם אם לא נשארתי בע"ח למעלכ"ב עדיין אני בהפסד הרבה יותר ממה שכתבתי.

…….

זאת היא האמת המרה. לכך קשה לי להחזיק אתי את מכתבו האחרון ולכן אני מחזירו בזה, בתוספת התנצלות ובאיחולים טובים ובתקוה שהידידות שבינינו לא תיפגע ח"ו לעולם.

והנני בנחמת ציון וירושלים

שבת שלום וכט"ס

הפוסט קובץ מכתבים לידיד בענייני עריכת ספר הופיע ראשון ביד אליהו כי טוב

לידיד נפשי שלמה הי"ו

בתוך המון הטרדות ומחשבות הלב בערב התקדש היום הנורא לא אוכל לעבור מבלי לשגר ברכה למרחקים לרע כאח אשר כמוך. דע לך כי ימים וארצות אינם חוצצים בפני הידידות הנאמנה והנני אתך לבקש יחד על כל משאלות לבנו והנך אתנו פה בעיר הקדושה וליד שריד מקדשנו שבמהרה יבנה לבקש ולחנן לפני מלך המשפט לעשות משפט עמו ולהשיב נקם לצריו.

היה ברוך ומבורך אתה וכל אשר לך, ויהי רצון מלפניו כי השנה הבאה עלינו לטובה תהא שנת גאולה וישועה לעם הנדכא והשסוי ובתוכם נוושע גם אנו ולחיים טובים נחתם ועינינו תחזנה בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב וישמח ישראל
אמן.

 כעתירת ידידך
אברהם מוקוטובסקי

– – – – –

כט' כסלו ד' דחנוכה תש"ח

….

והנה היום אחרי המאורע החשוב הזה אשר המדינה היהודית עומדת להיות עובדא, אין לנו אלא להודות לה' על חסדיו עד היום ולבקש ממנו שינחנו בדרך אמת ושדבר זה יהיה כבר אתחלתא דגאולה ממש, לפי שעה העולם כאן כמעט בלי יוצא מן הכלל מלא צהלה ושמחה. אבל עוד אנו זקוקים לרחמי שמים מרובים מפני חמת השכנים הפראים ומפני האש של שנאת חנם שבתוך מחנה ישראל. אולם אין שום ספק שהמאורע הזה מתחיל פרק חדש וכי כל יהודי ויהודי בארץ ובתפוצות צריך להאחז ולהשתרש כאן לבנות ולהבנות בארץ ישראל. אנו חייבים במיוחד תודה והלל לה' על אשר יעצנו לתקוע יתד נאמן בארץ בשטח הגדול שקנינו ליד טבריא שמשם תקוות מזהירות יוצאות לכל הארץ…

 – – – –

ב"ה ג' נח תשט"ו ירושלם ת"ו

לכבוד ידידי….. וכל ב"ב הי"ו.

אחדשה"ט. הנה כבר קבלתי את מכתבך הקורע לבבות. ואעפי"כ שמחתי עליו כי ראיתי אות חיים ממך. את מכתבך הראתי גם לר' א. ט. ה' ישמרנו כלנו מכל צער ומכל פגע. כמוני וכמוהו ראינו שנינו להטיח כנגדך קצת דברי תוכחה. שהרי אסרו חכמים להתקשות על המת. וביותר צריך האדם שמירה מפני הדבר הקשה הזה [– מדובר על מות בן בחיי הוריו בטביעה] ר"ל, במקרה מאוים שכזה שהלב אינו יכול להירגע. אבל אמרו החכמים שהצדיקים לבם ברשותם וזו אחת מחובת הצדיקים על לבבתיהם שיהיו ברשותם ולא הם ברשות לבם. ואת הנעשה רק ה' יכול להשיב, ובשוב ה' את שבותו ישוב, אז יקוצו וירננו ישיני עפר, ובשכר שהצדיקים ישבו והמתינו ליום הזה וקבלו את יסוריהם באהבה וככל אשר נצטוו, לא הוסיפו ולא גרעו, בשכר זה יראו בנחמה. ועד בוא היום ההוא החי יתן אל לבו, יתן ולא יקח מלבו. ודברים פשוטים ואשרי הזוכה גם לפשט את לבו בדברים פשוטים ולהוציא מעקמימיותן.

את הסקריפים קבלתי ג"כ ונעשה רצונך עה"צ הטוב ביותר ומשכיל אל דלים היית ביום שהוא זקוק אליו ביותר, בערב החג האחרון. למען האמת רציתי לעשות רצונך בדבר זה יותר מהוראתך שכן עמדה לרשותי עוד מנה אחת כזו, שלא הייתי אני זקוק לה והשלושה האחרים זקוקים היו, אוי, כמה זקוקים!

בדבר שאלתך בענין ההעברה [- העתקת ארון המת מחו"ל] לירושלם, אם לצאת גם ידי חובת לבי כדי שאוכל להיות שליח נאמן לשולחי, אין לי לדבר בענין זה אלא עם הרב מצ'ובין שליט"א, שכל שבילי התורה נהירין לו וגם לבו רחב כפתחו של אולם ונקי הוא מן הצמצום המצוי בין הללו שאינם בני חסידים. אליו עדיין קשה לגשת מפני חולשתו, ה' יחזקהו ויאמצהו. ב"ה שהוא הולך ומבריא. אני מקוה להיות אצלו תוך שבועיים ימים או עשרה. תנאי זה הייתי רוצה להתנות עמך אשר לא תהא מחזר עוד אחרי דעות של אחרים. שהרי כדאי הוא גאון אמת וצנוע זה, העומד ממעל לכל אפנה, לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק. אחרי שאמרתי לך מה שבלבי לעשות כבר לא מעניין מה שהיתה בלבי דעה בענן זה עובר לעשיה.

הדבר שכתבת על "קרן אליעזר" לתורה ולתפלה ולמע"ט, דבר זה וודאי שטוב הוא למת ולאשר בחיים עודם. רק גם בענין זה יש מצווה, שלא לבזבז יותר מן היכולת וגדול המעשה יותר מן העושה, וגם על זה נאמר: הצדיקים לבם ברשותם, שלא יהא הלב הוגה יותר ממה שהדעת נותנת לו רשות.

אף אני מצדי מנוי וגמור אתי בעז"ה, להקדיש לו זכרון בספר "בור סוד" על ר' אליעזר הגדול, שהיה גם כהן לפי דעת רוב המפרשים. ואל תבהל על פיך יותר ולבך אל ימהר ושוב לעמלך וראה ברכה ונחמה והצלחה, כי התנים לבכי נולד והאדם לעמל יולד.

וודאי שלא התרשלת מלמ[ל]אות הוראתי במכתבי הקודם אליך מי[ו]ם ב' דחוהמ"ס וכתבת לאותו…. וכבר גם נענית.

איך שלא יהיה אחת בקשתי אליך עתה אחת בלבד ולא אוסף, כי תענה לי בו ביום אם מלאת או ממלא אתה בו ביום את בקשתה של….. שבקשה ממך בשמי אם לאו. אם כן הרי חוץ הכל גם כרטיסים של…… עומדים לרשותך. ואם לאו שובר אני את ראשי כאן לכמה רסיסים למלא את בקשתה מה שיעלה לי בדמים תרתי משמע, ותלת משמע. לא אכתוב לך עוד בענין זה, ואתה עשה עמי חסד זה בלבד וענני ביום קבלך מכתבי זה: הן או לאו.

אני בימים אלה עסוק מאד בהוצאת הספר הראשון ההולך ונדפס כבר ובהכנתו של שני ספרים אחרים "על חודו של מחט" העולם של קוצר ו"בור סוד" לר' אליעזר הגדול. עיקר השאלה שאני מתלבט בה הוא שאלת השוק. כלומר, הקונים. מי יקנה את ספרי והיאך אפיץ אותם. עם כל מה שעשיתי בשטח זה עד ענה, הכל עדיין סתום לפני, אבל בטחוני בה' כי לא יעזוב את חסדיו מעמי.

מה מעשיך אתה היום, וממה אתה מתפרנס וכיצד. ואם יש לך תכניות כל שהן, אנא כתוב לי שמא נוכל בכ"ז למצוא שטח של עבודה משותפת או של "בא זה וישלים את זה".

את אשר בקשתי ממני למצוא את כתבת קרובתך בת דודך, עלה לי במקרה למצוא בלי יגיעה כלל, שכן במקרה נזדמנתי אתה באותו לתל אביב אווארט צו אווארט וכדרך הנשים האוהבות את השיחה, ספרה לי כי היה לה בן דוד באנטוורפן ואינה יודעת אם הוא קיים… נתתי לה את כתבתך ונתמלאה שמחה והרי כתבה לפניך: חנה……..

בסיומו של המכתב, הריני חוזר על בקשתי הקודמת אשר ביום קבלך מכתבי, בו ביום דוקא תשיב לי מענה ברור חותך וסופי (חסר המשך המכתב)

 – – – –

ב"ה י"ב אייר תשט"ו ירושלים ת"ו

לאהובי ידידי יקר רוח ואיש אמונים וכו' ר' ל. ק. הי"ו

אחדשה"ט. חזקה על שליח שעושה שליחותו. כל מכתביו ששלח אלי קבלתי על נכון, גם את הצ'יק הראשון וגם את השני אחד לא נעדר והכל עלה יפה בעתו וחן וחן בעד כל הטובה שגמלני. עם הגיעני כל הסכום האגדתי שלא פיללתי עליו, קבלתי למעשה תמורה בעד מאה ספרים וסרח עודף. ובכן, למה לא אשלח כמות כזו של אכסמפלרים גם מן הספר השני ואפילו אם לא יהיו אלה אלא לחלוקה בין בני עירי למען תהא להם מזכרת מבן עירם, ואפילו אם לא ישלמו ואפילו אם אינם יודעים לעיין בם, או לחלוקה חנם בין יודעי ספר שאין יכלתם מגעת לקנות. אעפי,כ לא אהיה סרבן וככל אשר יורני כך אעשה……

בסיום מכתבי זה הנני חוזר שנית על הכרת טובתי לכב' ולר'….. על טרחתכם המרובה בכל כך הרבה רצון טוב ורצון טהור ואמת. עורך אני מכתב מיוחד לר' …. שאיני יודע באיזו דרך אחרת יכולני להביע לו את רגשי תודתי. היו כלכם שלום ושלום לכל בני המושבה שלנו ולמיכל ולכל שאר יוצאי חלציו – במיוחד. בכבוד בברכה ובהוקרה

 – – – –

(אלול תשט"ו)

למעלת כבוד אהובי וידידי הר' ל. ק. וב"ב הי"ו

אחדשה"ט. קבלתי היום את מכתבו מיום בדר"ח וחיתה נפשי. כי מאז חדש ניסן לא ראיתי ממנו תמונת אות ולא שמעתי אודותו עד המברק ע"ד האתרג. התחלתי כבר לדאוג, שכל אדם רואה מהרהורי לבו, ואף עלי עברו בינתים ימים קשים שחליתי ל"ע ועברתי נתוח בבית חולים. עצם הנתוח דבר קל הוא – מעי עוור, אלא שהיו אחרי כן הסתבכויות ונמשכו הדברים שבועות רבים, עד שעזרני ה' וכבר יצאתי מחולשותי וחזרתי ב"ה לאיתני. בין השיטין שבמכתבו קראתי ומצאתי מצב רוחו בלתי מרומם ושוב בגלל החולשה, ונצטערתי הרבה. אני תפלה ותקוה לה' שמכתבו השני יבשר טוב על חיים ושלום ובריאות הגוף והנפש, כי לא יעזוב ה' את חסידיו. עתה בקשה גדולה יש לי אליו ואזהרה חמורה – למען השם, נא ונא, אל יעשה טרחה כלל וכלל, ממש לגמרי לא, עם אותם הספרים ששלחתי אליו מן המשלוח האחרון. כי ראיתי כמה צער יש לו מזה ויראתי בנפשי שלא אחטא על נפש טובה. כבר כתבתי במכתבי הקודם, כלומר בראשית הקיץ, שאיני מחכה לשום תמורה מן המשלוח הזה, היות שכבר קבלתי כל תמורתו עם עודף מן המשלוח הראשון. איני רוצה אלא שיחלקו אותם בין בני עירי שיעמוד ספר אחד של מחר אחד מבני עירם, בתוך ארון הספרים שלהם ויהא להם זה למזכרת עברם. מלאכה זו יכולה להיעשות ע"י מיכל חביבי, וגם לא בבת אחת ולא במאמץ כלל – למה יעשה לו צער מדבר שאינו צריך?

אני מניח כי האתרוג ששלחתי כבר הגיע לידכם, וכאשר כתבתי כבר אשלח אי"ה בימים אלה עוד אתרוג אחד נאה הימנו אף שגם הראשון מהודר הוא. כבר נמצאים תחת ידי שני אתרוגים מהודרים לבחירה ועודני מקוה למצוא יפה יותר ואשלחהו מיד שעוד יש לנו זמן רב ולא נאחר.

……. מדוע מיכל ברוגז עמי ואינו משיב לי על מכתבי? מה שלום כל בני ביתו והרואה הוא פעם את ש. ס. ש"ב? גם הוא כנראה ברוגז עמי אעפ"י שאיני יודע מה חטאי כלפיו.

אנא ימסור בשמי ברכות חמות לכל ידידינו המשותפים ולר'…. והנה בסוף כופל אני בקשתי שישמר ויזהר מאד מאד, לבלתי יעשה חלילה כל מאמץ אפילו קטן בטיפול בספרי. אגב, לא שלושים שלחתי כי אם 50 והכל עומד לחלוקה חינם אין כסף. יתן נא עיניו ולבו על בריאותו ומן השמים ירחמו וישלחו לו מהרה רפואת הגוף ורפואת הנפש ויכתב ויחתם ספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים הוא וכל בני ביתו עמו ויזכה לראות בגאולה שלמה במהרה אמן –

כעתרת אוהבו וידידו אמת המברכו בכל טוב סלה

 – – – –

ב"ה ח' טבת תש"כ ירושלים ת"ו

לאהובי ידידי….. וכל ב"ב נ"י,

ברוקלין יצ"ו.

אחדשה"ט, אין מענה בפי לשאלותיך ולבקשותיך ממני. אין אונים אני כלפי ….. שהוא צודק ממני וסובל יותר ממני אם כי שגדול כח הסבל שלו משלי. כלפיך אני עומד בבושת פנים, וכלפיו הוא אין לי עמידה כלל. ואתה הן כעוס תכעס עלי, ותצדק בכעסך ואני כאשר נכלמתי נכלמתי.

הנה אני עתה בעל עסק גדול שמנהל אותי ולא אני מנהל אותו. עומד אני באמצע הוצאת ארבעה ספרים בבת אחת, מהדורה גדולה של "איש וביתו" עבור משרד הדתות, ובלי הזמנתו ובאחריותי אני בלבד, איש וביתו באנגלית, תודעה חלק ב' ועוד ספר רביעי מסוג אחר. והנני יושב על המשבר והאבנים כבר יותר משנה תמימה וכח אין ללדת ולהשלים. לא בעיה של כסף ולא של שום דבר אחר, שעל הכל יכולתי אולי להתגבר, בעיה של חסר מנוחת הנפש בלבד, כי קטן כח הסבל שלי, וכל כחותי מתבזבזים באנחה אחת. והנה יצאתי בריסוק איברים ובנפילת מוחין משתי חתונות שב"ה עשיתי בפרק זמן קצר, ועדיין אני מהומם מהאי בי-הילולא דכעלמא דמי… האצלח עוד למשהו?

…….

א. מוקוטובסקי

 – – – – –

יום ב' כ"ה בסיון תש"כ

לאהובי ידידי….

…..

זה לי חדשיים ימים שישבתי סגור מחוץ לביתי, על חומה ובריח ממש והייתי כלי בגמרו של ספר התודעה חלק ב' שמכל צד דורשים אותו בתוקף זה יותר משנתיים ואני עצמי צריך הוא לו כאויר לנשימה ממש וד"ל. והנה כ"כ רבו טרדותי בשתי השנים האלה ועדיין הן רבות מאד, שאלמלא עשיתי מעשה זה, עלול היה הדבר שיימשך מי יודע עוד כמה. במשך זמן כליאתי חטאתי נגד הנימוס ונגד כמה ידידים שלא השיבותי להם במה שהייתי חייב להשיב, ואתם הסליחה. כי לא יכולתי. באמת שלא יכולתי.

גם עכשיו עדיין לא השלמתי את כל המלאכה, אלא קמא קמא אני מוסר לדפוס ואני מקוה שתוך חדשיים ימים מהיום יופיע הספר בעזהי"ת. סלח נא איפוא ידידי על שתיקתי ברוב הימים האלה.

…….

– – – – –

 ב"ה עש"ק לך לך תשכ"ג ירושלים ת"ו

לאהובי ידידי…. וביתו שליט"א

אחדשה"ט

הואיל ומכתבך המובטח מיד לאחר ר"ה אחר עד כה וכתבתי לך עוד ולא נעניתי עדיין, ע"כ אני מתיירא שמצפונך רע, לכן באתי להודיעך כי לא אתה אלא אני האשם. מזלי גורם, סימן לדבר: גם עסקים אחרים השארתי בניו יורק, גם אותם סדרתי מצדי ע"צ היותר טוב וגם משם יש לי אותה צפיה ותוחלת ממושכה עד שאני מקבל מכתב שאיני יודע ממנו ולא כלום.

ובכן ידידי, נסה בכ"ז להתגבר על המזל הקשה. גמור את שהתחלת על אף כל המכשולים שבדרך הידועים לי היטב. כי כל העולם כולו אינו אלא מכשול אחד ושומה עלינו לעבור בו ימי חלדנו. רחמנות ידידי.

……

לצרותיך, ר'……., דע שיש לך שותף בירושלים. על כל גל וגל נענע ראשך אבל אל תיסוג. מצוה להילחם בעבודה זרה, וביותר כשהיא יוצאת מבית קדשי הקדשים.

חזק ואמץ למענך וגם למעני

שבת שלום וכט"ס לך ולביתך

א. כיטוב

– – – – –

ב"ה כ"ג בחשון תשכ"ג ירושלים ת"ו

לר'…..

אחדשה"ט באה"ר.

אע"פ שכבר יכולני לפטור עצמי מתשובה, כיון שממילא, כך נראה, נתראה בקרוב; אבל רוצה אני להשתדל ולהרגיל עצמי שלא אישאר חייב תשובה למכתב. קנין מנהג זה חשוב בייחוד למי שיוצא לאמריקה ודואג שלא תדבק בידו מאומה מדת הארץ ההיא.

הביזנעס, נניח לפגישתנו….. רק דברים שהנשמה תלויה בהם, אסור להחמיצם.

קראתי מכתב של ש. ה. אחד, נזכרתי מעשה ששמעתי מש. ה. שני – מעשה בחסיד זקן שנטה למות ונכנסו אליו פרחי חסידות לראות כיצד חסיד זקן מוציא נשמתו. אז בא אליו היצר והסיתו לדבר באזניהם דברי כבושין של תוכחה למען ייכנסו הדברים בלבם. מיד הכיר החסיד כי עצת היצר היא, פנה אל הקיר וידום, כדי להתגבר עליו. אח"כ הבריא החסיד ועמד על רגליו וסיפר המעשה. שמע האדמו"ר מרדזין, אמר: "און דא האט ער אים גיראפט"…

…., אינך צודק בענין ….. ולא בענין …… אין זאת אלא שנתפסת גם אתה, שלא ביודעין, לרוח עועים שנתן ה' בלב נביאי הסילוף שבדורנו. עכ"פ לא היה הדבר נוגע לך ואינך רשאי למנוע בר מן הצריכים לו.

האמנם ….. ….. היא היא הע"ז המסויימת של דורנו? באמת אומר לך, כל ….. כולה עבודה זרה אחת גדולה ואין איש ניצל ממנה. אפילו זה שעומד כל היום ויורק עליה – אט-א-דא ווערטער גיראפט…

אלא מאי, שבמסתרים תאמין הנפש שבכל וע"י הכל הקב"ה עושה שליחותו. וסוף האמת להיגלות וליראות. בשעה שהקב"ה יאמר "אני ה'", אני, אני הוא, אני ראשון… ואני אחרון, תמיד רק אני! אמונה זו, עם בכיה ותפלה, מחייבת את האדם לפעול אפילו במחשבה לא מטוהרה לגמרי ואפילו במקומות שאינם מנוקים. אם רק יש צד אחד של אשליה שאותו מקום אינו מכריז על עצמו כמקום עבודה זרה, כגון הגרועים שב…. וכל ה…. ושאר עובדי ע"ז המוצהרים.

מה באמת בין….. ל……? רובם של הראשונים – מרחוק באים ומתקרבים קצת, ושל האחרונים – מקרוב באים ומתרחקים קצת. שניהם מגיעים באופן יחסי לאותו מקום…..

אילו ראית את ….. שבהיכנסו לשם הריהו לובש גלימא, מגדל זקן ונעשה רב גדול בתורה ועוסק בקנאות, אז אמרתי יחד אתך: הנה טומאה בוקעת ועולה, הרחק ממנו! עכשיו שפניו מגולחים למשעי, מאותו מקום מקולקל יצא וחוזר לשם לאחר שהקלקלה נתמעטה במקצת והוא ממעט יותר ומטיב שם ככחו – חזקהו אמצהו ונשקהו. וביותר מפני כך שלבו שבור בקרבו ומפחד ומתיירא. ואילו אחרים יש, שאתה אינך פוסל בהם, והם עושים שם כבוד התורה ומרביצים קנאות ומקובלים על בית….. און עס קומט זיי שטענדיק א רעשט ביים רבש"ע – מה נאמר ומה נדבר, אין זאת אלא רוח עועים נוראה שתפסה את הכל.

…..

למען השם דברו ביניכם, והידברו. צמד חמד אתם, גרשו את רוחו של נבות. ילדים אשר לא חטאו מצפים לשניכם.

…….

– – – – –

ב"ה, ליל רביעי לסדר צו את בני ישראל תשכ"ד, ירות"ו

לאהובי וחביבי מאד ר'….. וביתו לאוי"ט

אחדשה"ט. אתמול קבלתי ממך 2 מכתבים, הראשון בדבר …… והשני – בשאר דברי תוכחה. אמרתי להשיב עליהם מיד מפני כבודך, אבל החלטתי שמוטב שילינו המכתבים אתי לינת לילה אחד קודם המענה.

ובכן לענין הראשון יש לי הרבה השגות עליך. א…… ב. אם אמנם אתה מחבבני ואתה יודע אותי ומכיר היטב – אינך רשאי להרהר אחרי. כבר רומיתי ע"י רבים, ואני עוד לא רמיתי אפילו אחד. ג. ……. ו. עיקר העיקרים שהוציאני מן הכלים – אלה הם האיומים ע"י עורכי דין שלו, על משפטים והתדיינות בפני בי"ד. מזה כלל וכלל איני מתירא, אבל אני מתירא להמשיך כי מי יודע לאן אגיע אתו בעצבנות כזו. ז. הוא אומר: "אני העשרתי את אברהם" שכן קנה ממני ספרים שאין לו צורך בהם ושילם בעדם יותר מכדי דמיהם – שלשים דולר! עשרת מונים אתן לו ויותר ובלבד שינהג עמי כדרך כל הארץ, לא בעצבנות ובקפדנות כזו שאיני יכול לעמוד ולא היה אדם אחר במקומי.

עד כאן ענין….. ואסור לך לומר לו כל מה שנכתב כאן.

ברם, לענין שבמכתב השני, מה אומר לך – יערב לך והבושה לך. אני ממשיך ובעז"ה אסיים ע"מ שיהיה מה שיהיה. האתה מסכים שאשלח העתק גם ללובביץ? הקדשתי את הקונטרס הזה, קונטרס כמו ספר קטן, הקדשתי לכבודך. ואם אשלח העתק, הרבי מליובביץ יראה גם ההקדשה הזו, אפשר שאינך חפץ בכך. עכ"פ לא אעשה דבר ולא חצי דבר בלי רשותך.

והנני לך ולכל ביתך ולכל בית……. בלב מלא ברכות והודיות אעפ"י שגם תוכחה יש בלבי. ומאחל לכם כלכם חג כשר ושמח וכל טוב סלה לעולם ועד.

אני כועס קצת על ר'…… ועל ר'……. על שהם מעכבים לי המענה. אמור להם זאת. אבל יבוא עלי מה שאני חושב עליהם אפילו מתוך "כעס".

שלכם כלכם, באמונה יתירה.

א. כיטוב

– – – – –

ב"ה ט"ז באייר, תפארת שבהוד! תשכ"ד ירושת"ו

לר'….. היקר מאד

אחדשה"ט. תודה רבה בעד המחמאה הראשונה שכתבת ב"נצח שבנצח". אני צופה להרבה יותר מזה. אני מאמין בלב שלם שאם תרצה אתה בלב שלם, ירצו גם אחרים כמוך ואם תרצו – אין זה חלום.

הראיתי הקונטרס לאיש אחד גדול מאד כאן, והוא חבקני ונשקני ואין קץ להתפעלותו. ברם, מציון לא תצא עתה תורה זו. ציון תפוסה ושבויה בידי בעלי זרוע, וכבר אמר דוד (תהלים פז) "ו'הוא' יכוננה סלה". זה שלא נולד בציון ומצפה לראותה ביפיה ובהדרה.

שלחתי העתק אחד לליובביץ, עם מכתב לואי. והעתק אחר לר' יצחק הוטנר. סתם ככה בשביל להכריז קבל עולם כי אמנם משוגע אנכי.

אני עצמי קראתי בקונטרס והתפעלתי הימנה.

עיין בדבר, אם לא כדאי לפרסם אותו ברבים.

…..

– – – – –

ב"ה   אסרו חג דשבועות תשכ"ד ירות"ו

לאהובי ידידי ר'…… נ"י

אחדשה"ט, תודה רבה בעד מכתבך מראש חדש שנתקבל היום על אף השביתה בדואר.

הבשורה שבישר לך ….. אין לה ממש. יש רק אחד שרוצה בדבר, הוא הרב….. אמנם הוא תקיף ומוכן הוא להיכנס במלחמה עם כל העולם, וגם יש לו סיכוי לנצח, אלא שאני כבר איני איש מלחמה. לכן איני רוצה. הרב….. אינו רוצה, …… ו…. וכל המפלגה שלהם אינם רוצים. לא היה זה [אלא] בלון הפורח באויר עם קצת רוח שבקרבו ומיד "התפוצץ". אמת לאמתו, אילו היה מקצת שכל לאנשים הגדולים הנ"ל היו באים להתחנן לפני שאסכים, כיון שאין בכל המדינה אדם אחד שיש לו סיכוי של השפעה על הרב….. ולהרגיע אותו ולרתום אותו לפעילות קונסטרוקטיבית, ואני – אולי יש לי הסיכוי הזה. העיקר, הכל ירד מן הפרק ואינו שווה אפילו "אייר לעטוג" אחד שלך אל האנשים הגדולים…

אני רוצה לשמוע ממך כי אתה בריא וחזק וכי תוכל לפחות אתה לעמוד בחברה ובצבוריות הזאת המעורערת.

דבר אחד אני יודע כי חדלת להיות ה"בוס" במשרד שלך. איזה "בוס" אתה, אם למרות כל הפצרותי לא הצלחת עדיין להושיב את ר'…. ולצוות עליו שיענה לי…..

והנה זה הוא הכל לפי שעה. נא ונא בשרני שאתה בריא וחזק וכי אמונך בי לא נערער. ודרוש בשלום כל אנשיך, לרבות – ר'…. הטוב והמסכן. אתו עמו אני תמיד.

שלך

א. כיטוב

– – – – –

(תודה למשפחת קיציס על המצאת המכתב דלהלן לידינו)

ב"ה ה' בתמוז תשכ"ד ירושלים ת"ו

לכבוד אבא ואמא של מ' לאוי"ט

אחדשה"ט, מאד הייתי רוצה להשיב לכם מנה אחת אפים לכתוב ולהמליץ ולהעתיר שפע ברכות והודיות כפול על מה שכתבתם לי אתם, אבל אין שעתי בידי בימים אלה ולא כלום. לכן אענה רק בקצרה שכל דברים שאתם טופלים על הכנסת אורחים וכו' – לא היו דברים מעולם. אולי שבת ראשונה היתה מ' אורחת בביתנו. לאחר מכן, היתה לבת-בית ממש ואין ממנה ענין להכנסת אורחים כלל. אף אחד אינו "אשם" בדבר זולתה היא לבדה. ואם אני אוהב את שאר בני ובנותי וכן זוגתי תחי' – האם מישהוא חייב לנו משהו עבור זה? אמת לאמתו אני אומר לכם כך הוא הדבר בלי גוזמא כלל.

אכן, אנו משתדלים לפעמים לקיים גם מצות הכנסת אורחים. לא תמיד אנו מצליחים לעשותה כדבעי, ואולם לגבי מ' לא קיימנו מצוה זו ולא כלום. נעים מאד היה לנו אתה, קשה מאד יהיה לנו בלעדי מ' שלנו… בבית. בבקשה, רק בלי קנאה…

הננו שלכם באהבה רבה ובצפיה לראותכם כאן ולגמול אתכם על קורת רוח שיצאה לנו מחלציכם.

א. כיטוב

– – – – –

ב"ה, י"א בסיון תשכ"ו, ירושת"ו

לאחי הגדול….. לאוי"ט

שלום רב וברכה וכט"ס,

אחדרשה"ט באה"ר.

אחרון אחרון חביב, אחרון ממש וחביב ממש. אמנם כן השארתיך לבסוף מרבית ההתכתבויות שהיתה לי מיום שובי הביתה עד הנה. נראה הדבר שנעשיתי אף אני אמריקאי ונוהג לפי הכלל האמריקאי: "ביזנס איס בעפור פלעז'ור". ולא מפני שהאמריקאים מזלזלים ח"ו בפלעז'ור הם נוהגים כן, אדרבה, מפני שרצים אחריה ביותר ורוצים לפרוק מעליהם עול הביזנס תחילה, כדי שהתענוג אחריו יהיה שלם. ההבינותי נכון?

אף אני אומר: הואיל וחוסלו בינינו כל הענינים שבביזנעס שלפעמים מייגעים, לא נותר בינינו אלא קשר של תענוג בלבד ומן הדין שיבוא באחרונה.

כל ההקדמה הזו הקדמתי כדי להוציא מלבך הרעיון ש….. מסרה לי בשמך, כאילו מפני יראתי שאתה כועס עלי, נמנעתי לכתוב אליך עד כה. איך עלה על לבך רעיון כזה? ולמה תחשדני שאהיה ירא ממך? כלום עשיתי ח"ו איזה עוול לך, או כלום מסוגל אני לכך אפילו אילו רציתי? חס ושלום. איני מרגיש בעצמי שעוללתי לך אפילו צל-עוול.

בשעתו הסברתי לך כל הרקע של אמת בהתקשרותי עם ר'….. ולא גמרתי דבר עד שהאמנתי בלב שלם כי אתה מדבר עמי בלב שלם באמרך: מסכים. ואף עתה באה המציאות והוכיחה כי התקשרות זו פעלה פעולה שכלה חוב בלבד ובבחינת "זה נהנה וזה נהנה".

אכן, יש לי רושם חזק שהרווחנו בשורותינו רווח גדול: ילד יולד לנו, בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו. ….. ….. נולד בריה חדשה. הוא נכנס בעורו שלו ורבה המשרה שעתיד זה לשאת על שכמו. ועתיד אתה ר' ….. לראותו בגדולתו ובמעופו ואז יימלא לבך רון ותתפאר בלבבך ותאמר בפיך: שישו בני מעי, אנכי הולדתיו!

סכנה אחת יש – שמא תצליח עצת היצר והוא יצליח את העסקים של ….. ושל כי טוב וייעשו מליונרים ואז ח"ו הכל אבוד. ברם, כבר הועילה תפלתם של אבותינ ואבות אבותינו שלא יהא עשיר בצאצאיהם, הרי שאנחנו ובנינו כבר מחוסנים כנגד הזו…

ולהוי ידוע לך ר'….. שאפילו אם ח"ו יהיו פורחים עסקינו עד למעלה ראש, ואז יהיו גדולי….. מאמינים במה שאינם מאמינים היום, ולא במה ששומעים את כי טוב מקשקש השכם והערב – וכדי שלא תעלה באותה שעה קנאת …… על בנם החוקי או בניהם החוקיים – מודיע אני לך מראש כי אני בטוח בר' ….. וכן בטוח אני בעצמי שלעולם ישאר הפתח פתוח ליזמה ולעבודה משותפת, ולא עוד אלא ש…….. תמיד תהיה בראש, ולא בחסד אלא בזכות ובדין אמת.

שכן עדיין אני אומר ומאמין בכך בלב שלם, שהאפשרויות הגלומות באוצר של …….. מרובות יותר ממה שאצור אצל כל שאר מוסדות החנוך בישראל ובעם, ומי יתן שגם אנשי ……. יאמינו בזאת.

…….

בשעתו דיברתי עם ר' ….., כמוך כמוהו הוא מְתֵנה לפני צרותיו מן הגרפיקאית שלו. הוא מוכיח לי באותות ומופתים שהתשלומים הם אפסיים והביא את התמונות כמעט כלן לבקורת ואישרו לו אותן ומה הוא אשם. ואותה הגרפיקאית ילדה לאחרונה בן והיא מאד מאד זקוקה לשכר עבודתה.

לדעתי אין כאן מה לעשות, חייבים לשלם ולא לעבור על בל תלין. ואם לרחמנות – עכ"פ סבלו של היחיד מרובה משל הצבור ואין צבור עני. אין עצה.

היה נא שליח ברכה למסור איחולי לכל בני משפחתך ולכל אנשי הצוות הנחמד אשר במשרדך. לכלם ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם.

כשתתפנה גם אתה רגע קט מן הביזנעס, עסוק נא גם אתה במעט פלעז'ור, וחפש לך בידור במכתב תשובה לאחיך הקטן.

שלך באמונה יתירה

א. כי טוב

– – – – –

ב"ה עש"ק בהעלותך תשכ"ו ירושת"ו

לר'…. הגדול לאוי"ט

אחדשה"ט,

כמה שעות לאחר ששלחתי המכתב אליך קבלתי מכתבך. אני שמח שהצלחתי להקדים לפחות את משלוח המכתב לפי הגיע שלך. אני שמח בעוד דבר, כי כוונתי יפה לדבריך כמעט באותו סגנון – על ר'…. נבאנו שנינו סגנון אחד. אעפי"כ הוא צריך עוד להרבה מאמצים שיצא לגמרי מן……. וייכנס לגמרי בעורו שלו וה' ירחם.

בענין ….. עניתי לך בטרם קבלתי מכתבך. אין מה לעשות, ר'….., בעבודה מאד שגעונית ומאד טובה אשר הקדשתי לאחי הגדול, שם כתוב לאמור: "אין הגדול רשאי להיות קטן" וזאת אומר לך בקשר לעסק ביש של …. והגרפיקאית שלו. אתה גדול ומוסדך גדול – יכול, או לא יכול – חייבים להתנהג בגדלות. לא פעם ולא עשר פעמים היה לי כזה נסיון בביזנעס ותמיד נהגתי כך. ואני לא גדול והמוסד שלי כ"כ קטן, קל וחומר לך.

כיון שהתחלתי במוסר, אמשיך. גם בנוגע ל….. שלנו, אינך מתנהג בגדלות ואני מצטער על כבודך….. ואתה איש חנוך מובהק, למה תערבב ענינים של בני נעורים זכים בעניניהם של הוריהם שאינם כ"כ טהורים כמו שלהם?…….

היה בדין ר'…. שגם אנחנו פעם נעשה בינינו החשבון המלא של זכות וחובה. מוטב לדבר בגלוי מלחשוב מחשבות כי יש לפעמים וטועים במחשבות, כי הן לעולם רק חד-סטריים בלבד ואין האחד קורא מחשבותיו של חברו.

איני שואל אותך מה נשמע אצלך, כי נהירים לי כל הענינים כאילו הייתי שם ואני יודע שעדיין בן-דוד לא בא. רק זאת אשאל ממך [מכאב?]…….

והנני לך ברוב ברכה והצלחה עם כל טוב סלה, שבת שלום לך ולביתך ולכל אשר עמך.

א. כיטוב

– – – – –

…..

אני מודה לך ששחררת אותי מן העיבוד של אותו קונטרס. בימים אלה הנני העני מפנאי, וגם בכח אין די, מה לעשות, מזדקנים.

…..

יותר אין חדש והנני חוזר שנית בשמי ובשם כל ביתי על כל הברכות שבמכתבי הראשון ותהא השנה הבאה עלינו לטובה שנת גאולה וישועה לכל ישראל ובספרן של צדיקים ניכתב וניחתם לאלתר לחיים טובים, אמן.       שלכם באהבה.       אברהם

– – – – –

ב"ה וערש"ק וישב תשכ"ו     ירושלם ת"ו

לאהובי וידידי, ואחי הגדול ר'…… היקר והנחמד עם כל ב"ב לאוי"ט

שלום רב וכל טוב סלה.

הנה עיכבתיך במענה כמה ימים ואתה רחום תכפר עוון.

בשני שבועות האחרונים הייתי שקוד ימים ולילות בגמרו של ספר חדש, ספר "כתר-מלכות" על ר' ישראלצ'י ריז'ינר. עתה סיימתיו. כל זמן שהייתי עסוק בזה לא רציתי להוציא ראשי ואתך הסליחה.

קודם כל – מה שלום חמותך? את אשר בקשת עשיתי ולואי שהתפלות תתקבלנה וה' ישלח לה רפואה שלמה במהרה, אמן.

איני רוצה לסמוך על המברק שאשלח ביום החופה אי"ה, הריני מקדים עתה את ברכותי – שתהא זאת בשעה טובה ומוצלחת לשמחת ההורים ולרוב נחת כל הימים וישמחו בכם כל אוהביכם ואני עמהם ואתם עמנו.

…..

ח"ו איני מצטער ש…… אבדה את הג'וב אצל ….. כי בעז"ה היא תמצא את שלה, אבל מעניין לדעת הסבה הנכונה לכם.

כל טוב לכולכם ושבת שלום. א. כיטוב

– – – – –

ב"ה ליל שלישי לסדר חקת תשכ"ו ירושלים ת"ו

לאהובי ידידי ר'….. נ"י

אחדשה"ט באה"ר,

לך הכבוד לך התלה. אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים. אחרי מכתבך מיום 7 ביוני הרי המצב בינינו: 1X2 לטובתך! מתברר שפשוט היה אי הבנה בינינו. אמנם ההצעה לשלם ל…… מן החשבון שלי, ממני יצאה, ואני התכוונתי פשוט להקל עליך ואתה חשבת שאני חושד בך כי באת ללחוץ עלי. חס ושלום לא היתה כזאת בלבי. מתברר עתה כי כמוני כמוך שנינו שוים באותו דבר כי אין לנו מנוח מחוב שאנו מחויבים לזולת. ולא יפה אני מתייחס עליך כאחיך הקטן?

מזל טוב לך ולכל הצוות הטוב לארוסיה של …. תחי' אנא ממך קח עוד כוסית אחת ושתה בשמי ואמור מזל טוב בשמי בקול רם, בקרוב שמחות הרבה אצל כל החברה הנעימה הזו ואצל…. תחי'.

שלך בכל לב

א. כיטוב

– – – – –

ב"ה כ"ה בתמוז תשכ"ו ירושלים ת"ו

לר'……. אהובי ויקירי נ"י

אחדשה"ט באה"ר,

תודה בעד מכתבך מאז 30 ביוני. אתה "מאיים" עלי בשטפון של אורחים, ואני לא ידעתי מיהם ובמה אני צריך להתכונן להם. אכן, אתמול היה אצלי הראשון באורחים, ר'…… שיחי' ושמחתי עליו שמחה גדולה. ראיתי כי עוד ר' פייבל מנדלוביץ חי! ברם, זאת הבשורה שאתה מבשרני כי בקרוב אראה גם את פניך כאן, אך זו בשורה!

…… לא עלה דבר כזה על רעיוני אפילו שעה אחת. אפילו אני מוכן מפעם לפעם להיכנס אתך בריב על דא ועל הא, לא הייתי עושה זאת אלמלא היה לי בכיס מוכן ה"אינשורנס-פוליסי" של "ואת אהב בסופה". טייק-איט-איזי, ידידי לנצח.

אמור לי ידידי, מתי תבוא אלי?

….

שאר הדברים, ב"ה הכל על מכונו ועל מקומו בשלום. ומה אתך? ומה בביתך ובעבודתך.

יפה כחך מכחי בכתיבת מכתבים קצרים, אשר על כן בזבז עלי כמה דקות ובשרני בשורות טובות, ולו יהא בנוסח האשכנזי המקוצר של "יחדשהו" שבשבת מברכין, העיקר טוב ואך טוב.

שלום וכל טוב סלה לך ולכלכם

א. כיטוב

– – – – –

ב"ה מוצש"ק א' דסליחות תשכ"ו ירושת"ו

לאהובי וידידי היקר באדם ר'….. וכל ביתו לאוי"ט

שלום רב וכל טוב סלה.

אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיתכוון… והרי הכוונה ישנה – רק מלים אין בפי להביע רחשי לב אליך בכל ימות השנה ואת אשר לבי רוחש לך עליך עתה בהתחדש השנה.

הבה ואברכך אותך ואת כל ביתך בברכה המסורתית: לשנה טובה תכתבו ותחתמו בספרם של צדיקים לאלתר לחיים טובים, והקב"ה ימתח ברכה זו על פני כל השנה וכל הימים אשר ירבו לכם על האדמה אשר נשבע וגו' שיהיו כלם ימים של טובה וברכה עם שמחת לבב, אמן.

אנא ממך, ר' ….. היקר, אל תקפיד עלי אם אעשה אותך שליח לקבלה ולמסירה כל ברכות טוב לכל האנשים הטובים אשר עמך, האנשים והנשים לכל אחד לחוד. אני עמכם כלכם תמיד. מסור נא ברכותי לכלם ככל אשר לבי ועם לבך הטוב. תודה.

כולי שלך

אברם

– – – – –

ב"ה טו"ב במנ"א תשכ"ז ירושת"ו

לאהובי ידידי…… אתה וכל אשר עמך, שלום!

אחדשה"ט,

….. אחי בכורי אתה, כוחי וראשית אני בקוניטיננט האמריקאי, לך נאה שאתן לרצונך יתר שאת ויתר עוז. שאל, מה אתן לך.

………

….. בן ….. זכור לי תמיד בכל מקום קדוש שאני בא לשם אני מביאך עמי.

רבש"ע, כמה הרבה נתת לנו!

אוי רבש"ע, כמה הרבה עוד חסר לנו ומצפים ומיחלים לך שתמלא לנו אתה בידך המלאה והרחבה ומהר!

ר' ….. קח לבי בידך וחלקהו לכל החבריא הטובה שלך ושלי ואל תשכח את ביתך אתה. אני אוהבך באמת.

א. כיטוב

– – – – –

ב"ה, טו"ב בכסלו ה'תשכ"ח ירושלים ת"ו

לר'…. באהבה רבה,

אחדשה"ט

ביישתני אחי במכתבך האחרון כי צדקת ממני. אין לי מה להשיב לך על תוכחתך, לפיכך אאחוז בעצתך לא לכתוב מגילה ארוכה ובלבד שאשבור את קרח השתיקה ולאחר מכן הכל בעז"ה ישוב למסלולו הראשון.

שמחתי לבשורת ההצלחה של ה"דינער". ההביאה הצלחה זו להרמת ה"מוראל" שלך?

אנחנו כאן זכינו למוראל גבוה עם בואה של….. . על הפסוק "ויריצוהו מן הבור" אמרו בזוהר שמן השמים ריצו את יוסף ופייסוהו על שבתו במאסר שתים עשרה שנה. שכן בלילה שלפני שחרורו היה לבו מר עליו ולמחרת נתרצה. אף אנחנו נתרצינו בשוב אלינו…. ובבוא קץ גלותה….. רק עוד…. והשמחה תהיה שלמה.

שלמה? – ומה עם כל יתר האחים והאחיות, ואתה בתוכם, מתי יבוא הקץ הגואל? ירחם ה' את כל עמו, ואולם גם אתם כולכם צריכים לרחמים אשר תרחמו על עצמכם לעזור לו כביכול ברחמיו על כל ישראל. כך למדנו בשיעור מדרש של שבת שעברה, שבת וישלח (בתחילת הפרשה) "משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'" (תהלים יב) – (מהו לשון "עתה" והלא כמה וכמה דורות שכנסת ישראל נשדדת ונאנקת ואינו קם ומתי יגיע זמן של "עתה אקום"?) – אלא כל זמן שהיתה (כנס"י) מוכפשת באפר (והיא אינה מתנערת מעצמה) כביכול (אינו קם). לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה נג): "התנערי מעפר קומי" וגו' באותה שעה – "הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו" (זכריה ג). אמר ר' אחא: כתרנגולת הזו שמנענעת כנפיה ומתנערת מאפר (אז גם כביכול הקב"ה "נעור ממעון קדשו")…

הרי שגם לתרנגולת יש תפקיד, היא צריכה להתחיל בהתנערות…

………

על כל פנים תענה לי דעתך בכל הנ"ל ואל תמדוד לי כמדתי, אלא מדוד לי כמדתך ובזריזותך וענני מהר.

הרי לך מגילה "קצרה" לפי קנה-מדה של כי טוב…

והנני ברוב ברכה ושלום לך ולכל אשר עמך

א. כיטוב

(בשולי הגליון נוסף בכת"י:)
ר' יוסף, ענני: סלחתי,
תודה
אכ"ט

– – – – –

ב"ה ט' בניסן תש"ל ירושלים ת"ו

לר'….. היקר מאד ולכל ביתו לאוי"ט

אחדשה"ט באה"ר.

רק להגיד לך אפרייליכן און כשר'ן פסח – אגאנץ יאר פרייליך!

שאר כל הדברים פחות מענייינים. הבריאות – ככה, הפרנסה – ככה. מי האיש שהכניס בעולמו של הקב"ה יותר ממה שמוציא ממנו?

רק חוב אחד גדול יש לנו אצל הקב"ה, שיבנה ביתו בקרוב ויקבץ כל גליותיו לעירו ולארצו ונאמן הוא בעל הבית ליפרע חובותיו והרי כבר התחיל. אף אנחנו כלנו נקרא לא-ל גומר עלינו במהרה במהרה בימינו בקרוב וכו'.

אגוטן יום טוב לך ולביתך.

ממני ומביתי

א. כיטוב

– – – – –

ב"ה   אור ליום ח' בטבת תשל"א ירושת"ו

לאחי הגדול ר'….. לאוי"ט

אחדשה"ט באה"ר,

אלמלא אחי אתה ואלמלא גדול אתה, לא הייתי מעז לחטוא כלפיך כאשר חטאתי באלם פי זמן כ"כ רב…

במשך זמן זה כתבתי הרבה לאנשים הרבה, ואליך לא יכולתי. המועקה כשהיא גדולה על הלב, אין ספק שידיד אמת מרגיש בה אפילו הוא רחוק, הרי אני יודע (כך נדמה לי) כל המעיק על לבך, לכן רצוני היה חזק להקל עליך לפחות בשעת קריאה. אמרתי, אמתין עוד עד שאביא לאחי בשורה טובה, והיא נראתה כ"כ קרובה, וישמח לבו גם הוא. והנה עדיין לא באה – לא אמתין יותר.

כל מה שיש לי לומר לך עתה – כאז כן עתה ולנצח עמך אני ולשלומך אני מתפלל ולטובתך כל הימים. היה אתה עמי כן ויטב לשנינו.

את מכתבך האחרון סיימת בפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אוסיף אני את סיומו של פסוק זה: "אני ה'" וכל הפסוק כולו מתפרש: אם תאהב אתה את רעך כמוך, אז אומר הקב"ה: אני ה'! אף אני אהיה עמכם הריע לשניכם לאהוב אתכם ולהושיעכם תמיד.

   כל טוב סלה

אברהם אליהו בן רחל

– – – – –

ב"ה   ה' בשבט תשל"א ירושת"ו

לר'…

אחדשה"ט,

נהניתי בקראי מכתבך האחרון שכתוב ברוח טובה ואעפ"י שכנראה לא נשתנו הענינים אצלך ולא כלום אבל רוחך ב"ה טובה עליך יותר משהיתה – הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

צר לי באמת כי הרגזיתך אני ברוחי שאינה כ"כ טובה. ומה לעשות אחי, אם אדם מרגיש צורך להוציא אנחה מלבו – לפני מי יעשה זאת, אם לא לפני ידיד אמת? בעיה של בריאות, ושאר בעיות? – אינן קיימות לפני היום. בעיות אחרונות משכחות את הראשונות…….

ואעפ"י שאתה שרוי בטובה ואני (כביכול) לא – מפציר אני לך בכל הבטחה שבלב, שתשים כל מעיָנך ל"החליף את האויר", די לך שם בשבתך במקום הגדולים, עלה הנה ושב במקום אנשים שכמוך ושכמוני ויטב לך ב-60 שנותיך האחרונות. ואני בטוח בעז"ה במיוחד שאנחנו שנינו נעשה פה "חיים" בצוותא. די יהא לנו בשתי שעות בשבוע בשבתנו יחד ונלמד במה שלבנו חפץ וזה יהיה כדאי. אל נא תחכה לעוד בנקעט.

שלך ושלכם באמונה

אברהם אליהו בן רחל

– – – – –

ב"ה אור ליום יג בשבט תשלא ירושלים ת"ו

לאחי הגדול והטוב לי מעשרה אחים רוב שלום וברכה וכט"ס

אחדשה"ט באה"ר, הפעם הזאת באתי באמת לדבר אתך כדבר אח אל אחיו.

כבר בקי אתה למדי בכל עניני אולי יותר משאני בקי בעניניך אתה, על כן הרשני הפעם לתנות לפניך המעיק על לבי עוד.

כבר ידעת ממכתבי הקודם שעיקר ה"ביזנעס" שלי בעת הזאת – להביא לחופה את בנותי…..

ידוע לך כי ב"ה אני "בעל בעמיו" ופרנסתי ב"ה עמי, חי ב"כבוד" ומהנה לאחרים ביד רחבה. ומאז יצאתי מעסקי הצבור אני טועם מטעם עולם הזה ואני ב"ה איש מצליח. ואולם באותו יום שחפץ לבי יצליח בידי ואמצא את בני זוגן של בנותי ויעמידו אותי בפני המבחן: "כמה אתה נותן לבתך" – או אז יתברר כי אין הרבה עניים מרודים בארץ הזאת כמוני אני. בני ישיבה כאן וכל חתן-בחור, כלם פה אחד דורשים: לתת משקלם זהב – דירה קנויה, רהיטים, סידורים וחתונה כיד העשירים. עשירים ממש – אין דאגה. בני ישיבה – יד כל העולם פתוחה בשבילם. קשה הדבר במיוחד ל"דל גאה" כמוני. יאמרו לי: השתתפות בקניית דירה, שפירוש הדבר ארבעים אלף לירות כסף מזומן – אז אני מבוייש והדבר ח"ו בסכנה גדולה, וואל פוילישע שטיק פון אמאל, גייט נישט מער, מה אעשה? חובות יש לי גם בלאו הכי, את היד לא אפשוט, גם לא אתן לאחרים שיעשו זאת בשבילי, גם לאח הגדול וכיוצא בו לא אפנה, אפילו ירצו הם לא אקבל לעולם.

……

למה אני משתף אותך בדאגה שאינך יכול לעזור לי בה? – כי עלה רעיון במחי – אפילו כבר התחלתי לעסוק בו למעשה – אולם בזה יהיה לך כח לעזור לאחיך הקטן. אקדים ואומר כי אילו הייתי מחליט למכור את הזכויות על הספרים איש וביתו וספר התודעה – הייתי פותר את הבעיה שלי היום, ואולם המותר לי למכור פרה חולבת אחת שיש לי ומה יהיה מחר? לכן הרעיון הוא כך: אלך ואדפיס מהדורה מיוחדת של ספר התודעה…….

אלמלא עייף אתה, ודאי שנקל הדבר לעשות למשרד כמו שלך, אבל מתירא אנכי מפני עייפותך – לכן הגדל עמי חסדך זה והודיע לי דברים ברורים ביפה יום אחד קודם, והנני לכם במיטב הברכות.

א. כיטוב

– – – – –

ב"ה י' בניסן תשל"א ירושלים ת"ו

ל……

אחדשה"ט באחוה רבתי,

קבלתי מכתבך מיום ששי לח"ז בתודה רבה. ראשית כל – שלום עליך בשובך מדרכך הארוכה. שנית – אמן! לברכותיך ולאיחוליך לרגלי אירוסי בתי……, שלישית – לגופו של מכתבך:

תודה רבה לסגנון המיוחד שבמכתב זה, שהוא מלא עקיצות רוגז וקצף כאשר לא הסכנת עד כה, אין זאת אלא מפני האחוה החזקה המפעמת בינינו. אח כלפי אח. רק שם מצוי סגנון של קטטת אמת שאינה מצויה בין ידידים עם רשמיות שאינם מתקוטטים לעולם.

ואני, במקום להתנצל, אתן לך הפעם שיעור אחרון בכתב (שכן לאחר מכאן אני מקוה שתהיינה לי הזדמנויות רבות להמשיך בשיעורי בע"פ בירושלים) למען תכיר יותר את אחיך הקטן, את כיטוב.

דע לך אחי הגדול, כי כל המבצע הזה, לא עשיתי למעני ולא למענך אף לא בשביל הכלה….. כי אם למען הרבש"ע בלבד. שכן אני לכשעצמי לא הסכמתי עדיין ולא אסכים לעולם, שאיש הבא למצוא חתן לבתו מן "התורה-וועלט" של הרבש"ע, יהא צריך לשקול 1000-1500 לירות בעד כל קילוגרם של חתן או הרבה יותר…… ועד כדי אמריקה אבוא. ועתה, תצליח דרכי, מוטב, ח"ו אם לאו – אילו אנחה אחת לא אתן רק אחזיר לרבש"ע את ה"סידור"ל – התפלל אתה. נקל בעיני לצאת מן המבצע הזה אפילו בריסוק איברים ובהפסד גדול ובלבד שכיטוב ישאר כיטוב.

ודע לך עוד, כי כאשר כתבתי לך מכתב ראשון בענין זה, כתבתי אותו בשני פנים: הפן האחד – הסמכתי בלבי ש…… ותפנו כלם לבצע בעצמה כל המבצע הזה, שכך כל אדם חייב לעשות למען בן-לויה שלו ואני רואה את עצמי כבן-לויה נאמן של כלכם. והפן השני – השלמתי בלבי מראש גם עם זה כי אקבל תשובה מלאה התנצלות ו"איי עם סורי"……

ועתה הנני הולך לבוא אליכם ב-5 במאי, ואתם את אשר תרצו תוכלו לעשות, ואת אשר תוכלו גם תעשו. וזהו המעשה…… והיה, אם הרבש"ע לא ירצה וגם אתם לא תרצו – לא חפצתי! ואשוב לביתי כאשר אשוב, ברווח קטן, בלי רווח, בהפסד קטן, או בהפסד גדול…….

אכשר'ן און פרייליכן פסח לכלכם, טייק איט איזי, ד"ר.

שלכם באחוה

א. כיטוב

 – – – – –

ב"ה   כח בתמוז ד' לסדר "אלף למטה… תשל"א ירושלים ת"ו

לאהובי ידידי ר'…. לאוי"ט, אחדשה"ט באה"ר.

אם כבר באת אלי בכתובים, אשיבך גם אני בפסוק שלמעלה, שכך נעשיתי, לפי שעה, כדבריך, נשען על המטה, לא עליכם.

……

ועכשיו קצת ביזנעס ולבסוף נסיים שוב בסיפור……

סיפור – הלא ידעת שלפנים הייתי כותב סיפורים ונחלקו עליהם הדעות יש שאמרו כי טובים הם ויש שחלקו. ברם בזמן האחרון הפסקתי בכתיבת סיפורים ובמקום זה התחלתי ל"ייצר" סיפורים. ובאשר לסיפורים האלה ה"מיוצרים" הושוו כל הדעות שהם זוועתיים ממש, וכדלהלן:

סיפור ראשון הרי כבר שמעת, הרי זה המעשה שהיה עמי בניו-יורק. גרוע ממנו הסיפור השני – המשכו של ראשון:

בניו יורק עשיתי מאמצים כדי למהר ולהחיש את שובי לירושלים. שבתי הביתה ואני רכוב על "כסא-כבוד" לחרדת אשתי וכל רואי. ואני ערב חתונה של בתי. עברו כמה ימים והתאוששתי מעט והתחלתי מהלך קמעא נשען על המטה. אז נטפלו אלי הרופאים שהם ידידים אישיים והם קבעו גם כרופאים בניו יורק שסבת המקרה אך ורק לחץ – הדם הגבוה שאני סובל ממנו כ-8–9 שנים (ונפשי יודעת מאד שהיתה לי בניו-יורק סבה מכרעת נוספת ואכ"מ לספר) ובכן שתו עלי להוריד את הלחץ בכל מחיר ויהי מה! קיצור הדברים ??? הרבה כדורים שאח"כ הודו הרופאים שהם קטלניים למי שאין לבו בריא כשל הסוס, ואני הרגשתי לא טוב ולחצתי על הרופאים להחליף כדורים אלה בקלים יותר. החליפו אמנם אבל בקשים מן הראשונים. יום שלישי, יום אחד לפני החתונה הלכתי אל הרופא ובשבתי אצלו נתקפתי בדבר שהרופאים קוראים לזה: "התקף-לב קל מאד". עיקר העיקרים כבר לא חזרתי משם לא הביתה ולא הייתי בחתונה ולא בשבע ברכות, אלא עשיתי כל הימים האלה בבית חולים. והחתונה היתה מרשימה מאד מאד יותר מכל שאנשי ירושלים ות"א בכלל זוכרים בעת האחרונה, השתתפו בה כשני אלפים איש והיה שמח מאד ונאה ביותר, רק אני נעדרתי משם. רק חסד גדול עשה עמי בית-החולים שהם ערכו פעם אחת "שבע ברכות" באולם השמחות שבביה"ח בהשתתפות כל "המי ומי" של שם וממקום אחר והיה לי זה פיצוי גדול לעג"נ הראשונה.

עתה היום כבר חזרתי לאיתני? – איני יודע אבל קופה של סיפורים תלויים עדיין מאחורי ורישומם עוד ניכר, ואולם כדבריך הראשונים – "לפי שעה" והכל יעבור לגמרי, ובתרי זימני לא הוי חזקה.

תבין מעתה, כי בספטמבר הבא לא ניפגש בניו-יורק וכל הבשורות הטובות שתהיינה לנו לספר איש לרעהו, נספר בכתב.

דבר אחד אני רוצה להבטיחך כי המוראל לא ירד אצלי לגמרי וגיליתי כשרון חדש איך לשמח ולהצחיק את כל הבאים אלי לבקר ומביאים אתם פנים נפולות. וכך שימחתי יפה את החתן והכלה בבואם אלי ביום החופה, והכלה ביותר מתיפחת בבכי. ועמדו עלי כל רואי באותה שעה כי לא זזה הכלה משם עד שהתגלגלה מצחוק והלכה לחופתה בלב שמח

המשך של סיפורים יפים באמת יבוא. בינתיים ד"ש חמה מאד לך ולביתך.

כט"ס ונחמת ציון וירושלים, מהר, מהר מאד. שלך באהבה רבה. אברהם.

– – – – –

לכבוד

הנהלת בית החולים "שערי צדק",

ירושלים ת"ו.

מכובדי מאד,

בימים שבין 22 ביוני ל-2 ביולי הייתי מאושפז במחלקה הפנימית שבבית החולים שלכם.

הואיל ומצאתי במחיצתכם סיפוק מקסימלי, יותר מכל משוער ונהניתי משירותיכם מלוא חפנים של טובה, לכן אבקשכם שתרשוני שאביע לפחות באצבע קטנה של יכולת את התודה המרובה שלבי רוחש אליכם.

איני מתימר להביע דיעה על היעילות של השרות הרפואי ואולם זאת מותר לי לומר כי באשר לדידן (כמנין חולים ששכבנו באולם) היתה לנו כלנו ההרגשה כי אנו נתונים בידים נאמנות של רופאים שהם גם מסורים לפציינטים כידידים של אמת; –

ברם עוד יותר מזה גדל בעיני כבוד בית החולים מצד הטיפול המעשי של האחיות והחניכות שאילו ניתנה לי הרשות הייתי מחליף שם ה"אחיות" במרכאות, לשם אמהות ממש בלי מרכאות. לצערי היה לי נסיון רב בענין זה בכמה בתי חולים גדולים וטובים בארץ וגם בחו"ל, ואולם לא ראיתי כהנה לא בדומה להן ולא בדומה לדומה – כל הכבוד והתפארת והיקר לבית חולים "שערי צדק" אשר בעיר הצדק!

כל האמור למעלה הוא ביטוי אמת שבא מכל החולים שהיו עמי במחיצה אחת;

ברם, באשר לדידי אני, חייב אנכי הכרת טובה מיוחדת במינה לפרופ…. ולצוות הרופאים אשר עמו, על יחס אנושי עליון שגילו כלפי בדבר שחורג ועולה מעלה מעלה מעל לתפקיד הרפואי המוטל עליהם; –

ימי האשפוז שלי כנ"ל, חלו ביום חתונת בתי תחי' ובימי "שבע ברכות" שלאחריו. מצב בריאותי לא הרשה לרופאים לשחררני מבית החולים כדי להשתתף עם ביתי בשמחתנו אשר על כן שקד עלי פרופ. … עם חבר עוזריו, להטעימני טעם של שמחת נשואי הבת בתוך מסגרת בית החולים. לשם זה העמידו לרשותי אולם השמחות ונעשה שם הכל ליצירת אוירה של שמחת אמת – זכור אזכור זאת כל ימי חיי!

וכאן מקום אתי לייחד הודיה וברכה להרב…… שלא נמנע משום טורח ומאמץ כדי ליפות את השמחה ולהדרה בכל דבר הידור והכל בנפש חפצה, כאילו שלו היתה השמחה מעיקרה.

באמת אמרו, הרב….. פולאק בעבודתו כל חזותו ופעלו חלק בלתי נפרד מן הנוף היפה של "שערי צדק", כשם שכל בית חולים "שערי צדק" היה הווה וישאר אבר מן האברים שהנשמה תלויה בהם, נשמת עיר הקודש ירושלים ת"ו.

שלכם באמונה יתירה.

אליהו כי טוב

– – – – –

ב"ה ועש"ק בלק תשל"ג ירושת"ו

לאהובי באמת ובתמים מאז ועדי עד ר' ש…. וביתו לאוי"ט

אחדשה"ט באה"ר

מכתביך הגיעוני בעתם, רק לי יש ספק על מכתב אחד שלי מלפני הפסח אם הגיעך. אפילו אם לא – ג"כ לא נעשה "חור בשמים". למכתבך האחרון – ידעתי כיצד אתה חש לגרום לי נחת רוח, וע"כ אני חייב לך תודה עכ"פ. באשר לדידי – זכורני סיפור של שלמה שפירא על הרב ר' אלימלך כשהשיא את בנו ר' אלעזר אמר לו לפני החופה: ראה בני שאביך, חותנך, אשתך וכו' – כלם יהיו מרוצים ממך, רק אתה לבדך אל תהיה מרוצה ממך…

אמנם כן, אני בגילי כבר עברתי תקופת הנערות ואני מכיר היטב את נגעי לבבי, כיצד אני יכול שיהיה מרוצה? "הספרים הטובים" שלי – אילו ידעת כמה פקפוקים יש לי בלבי עליהם וכמה טרוניות אני מקבל מפי עשרות, אם לא מאות, אנשים, ובחלקן – לגמרי לא בלתי מוצדקים ואני מתפחד מאימת הדין – מי יצדק בדין קשה זה! רק עתה ממש קבלתי מכתב קורע לב מאחד בגיטסהד שבאנגליה והוא מציג עצמו, כנראה בכנות גמורה, כאוהב ומעריץ מאד, ויש לו קושיות גדולות ומבקש תירוצים ואין בפי תשובות. ביניהן: למה אין לי הסכמות? למה יצאתי משורת דינם של "כל גדולי דורנו" שרואים ב"מדינה" רק רע, ואני כתבתי מה שכתבתי במהדורה האנגלית של התודעה, על יום העצמאות ועל יום ירושלים כ"ח באייר? ועוד כהנה רבות – מה אשיב לו, ומה אשיב לה' – ועדיין איני מתחרט אפילו על המעשים האלה כי לבי מתקומם על הרבה מאד מוסכמות ואין משיב נפשי, ואולי באמת אין כל זאת אלא רגזנות מסטרא… רע לי, רע לי מאד מן הפקפוקים האלה המכרסמים אותי מכאן ומכאן – היה אתה עוזר לי אם יש לך במה לעזור.

לא השבתיך על המכתב האחרון מיד, כי עברו עלי כמה שבועות של אימת מות מן הרופאים ששתו עלי. לא הייתי מודיעך זאת לצער אותך, אלמלא יכולתי [היום] לבשרך היום כי, קודם כל התגברתי והתאוששתי אני בתוך עצמי, שאמרתי לעצמי: בין אם נכונים אבחוניהם וכל שכן אם הם טועים – אני את מחציתי כבר קבלתי בחיים ומכאן ואילך הכל רווח, והשקעתי עצמי בעבודה הדק היטב ומצאתי סיפוק גדול ממנה; –

לאחר מכן הודו גם הרופאים שחלילה לא כ"כ רע ואפילו "מצויין" המצב, אלא שאני עוסק הרבה ברפואות ובטיפולים והם אומרים שהכל הולך היום כשורה עד שזה מפתיע אותם לטובה.

באמת אומר לך, ש….., כי לבי שלו ושקט היום, יותר מאי פעם ואני אומר לך זאת בכנות גמורה, למען תשמח עלי וחלילה אל תבוא ח"ו לידי שום צער בגללי.

ש…., הנראה מכתיבתך והנודע מכל אשר אני מקבל עליך אינפורמציה מהימנה עלי, כי אתה נשארת בשלך: טוב ומטיב, חכם ומחכים, זוכה ומזכה – שמח בחלקך ש….., שמח ושמח אחרים עמך.

ואשר אתה מתאונן כי עדיין אינם רואה כיצד ומתי תוכל לצאת מן הביזנעס ולעשות כמוני.. עדיין איני בטוח כי זאת דרך אחת טובה לך. מאן יימר כי רק בעזיבת "הרדיפה" הזו, שם הג"ע מצוי? והרי הוא מצוי בכל מקום וגדול הקילוס העולה מן התחתונים מזה שעולה מן העליונים, אם רק הלב שלם לאלקיו והעינים פקוחות לראות אמת ללא רמיה עצמית.

ש…. יקירי, היה מה שתהיה, עשה מה שתעשה – וצלח בכל מעשיך תמיד. פרוס בשלום ביתך ובשלום כל דורשי שלומנו.

אוהבך               אברהם

– – – – – –

ב"ה ועש"ק בלק תשל"ג, ירושת"ו

לר'…. היקר מאד כל טוב סלה

אחדשה"ט, קבלתי מכתבך במענה למכתבי אליך. תודה רבה.

אני מקוה שמצב רוחך עדיין מרומם והשלום והבריאות והנחת עם כלכם. כה יתן ה' וכה יוסיף.

זו ה"הוה אמינא" שהיתה לי בשעת כתבי אליך, שאבוא אליכם לשם שיתוף פעולה בענין הסמינר – לפי שעה בטלה התכנית. בימים שבינתיים קרו אצלי דברים, שאפילו אם אני לא הרגשתי ברצינותם – הרופאים סביבי עשו בהלה. בתחלה נבהלתי מאד, מהר התגברתי על הבהלה, אח"כ גם הרופאים הודו שאין מקום לבהלה כלל, וכל הבדיקות שעשו עוד לאחר מכן, כלן ב"ה מראות טוב, אלא שאני רתוק לזמן מה לטיפולים מתמידים בבי"ח הדסה עד יעבור הפחד בעז"ה לגמרי. משום כך איני מסוגל ליזום היום פעולות שלאחר זמן.

להרגעתך אני חייב לומר לך שהרגשתי ב"ה טובה משהיתה, טובה כמעט לגמרי, ולא עוד אלא שברוחי אני ב"ה יותר בריא משהייתי. ואני כולי שקוע בעבודתי יותר מתמיד וב"ה גם רואה בה ברכה. הלוואי ווייטער.

הבעיה שאמרת……. הרבה הרהרתי בה. המסקנא שלי….. אסור לוותר עליו בשום אופן. בשטח המדובר, אין כמוהו בעולם שלנו ולא בדומה אלא, אלא שיש להרכיב עמו עוד כח אחד שידריך אותו וידרבן אותו באהבה ובהערצה ובהתמדה.

חשוב הרבה, חפש ותמצא מי שיתאים לתפקיד זה להיות בן-זוג אליו. יש מסוג זה אנשים רבים המסוגלים לכך. אפילו איש כמו….. ג"כ בא בחשבון.

אני מצדי, בין אבוא ובין אם לאו – תמיד אני מוכן לתרום את חלקי היפה לכך בעצה ובתושיה ובכל אשר עמי.

לכשיבואו הדברים יותר קרובים למעשה, ארצה לעמוד בקשר הדוק עם….. ונחליף אי"ה דעות רעיונות והצעות – רק לא בלי ר'….

היה ברוך ומבורך אתה וביתך וכל אשר לך ודרוש בשלום כל דורשי שלומנו.

שבת שלום וכט"ס ממני ומביתי.       א. כיטוב

– – – – – –

ב"ה י"ב בחשון תשל"ד ירושת"ו

לידידי אמת…… וכל אשר עמו לאוי"ט

אחדשה"ט באה"ר

אתמול קבלתי מכתבך וכן קבלתי ממך שטפון של דרישות שלום ואיחולים, והנני להודיעך כי ב"ה וב"ש אני מרגיש בטוב. אני בטפולם מתמידים בבי"ח הדסה ואני רואה ב"ה תוצאות טובות, מרגיש טוב ועובד עבודה מלאה, גם מצב רוח טוב, רק אותה דאגה שמעסיקה את כלל ישראל, היא בלבד שמדאיגה גם אותי, והננו כלנו מצפים צפיה אחת – לישועה שלמה לכל ישראל ובמהרה והקב"ה יאמר די לקרבנותנו ונראה בנחמה.

היום אמרנו בסליחות לתענית חמשי: "כלה שעיר (הוא עשו) וחותנו (הוא ישמעאל) ויעלו לציון מושיעים" – אין הדברים האלה אמורים אלא לשעה שלנו, שכן בכל הזמנים עד היום ידענו צרות או מעשו לבדו או מישמעאל לבדו, והנה עתה בפעם ראשונה בהיסטוריה הארוכה שלנו שעשו וישמעאל חברו יחדו נגדנו, אין זאת אלא שהשעה קרובה לעת אשר "יעלו לציון מושיעים" ונאמר אמן.

אנא מסור דבריו לר'…… מיודענו עם כל הברכות והאיחולים וכן לכל דורשי שלומנו.

באהבה           א. כיטוב

– – – – – –

ב"ה יום ב' וירא תשל"ד ירושלים ת"ו

אחי היקר לאוי"ט

אחדשה"ט באה"ר

……

לביזנעס – זה שאתה דואג להצלחת הדינער, טוב שאתה דואג, למען תהיה הצלחתך לאפתעה גדולה ולמשיב נפש על כל יגיעותיך וחרדתך לעבודת הקודש שלך. ה' עמך גבור החיל, לא תדע חלילה לא רוגז ולא מפח נפש רק שמחה וששון יהו מנת חלקך תמיד. אני כשלעצמי בטוח אני כי בעז"ה תהיה ההצלחה בשנה הזו גדולה מן הקודמת. "ואני תפלה" אמר דוד, וזה נכון גם אצלי לגבך. כל כלי תפלה לשלומך ולטובך. אכן, יש לי סגולה טובה גם בשבילך, זו ששמעתי פעם מן האמשינובר רבי בשעתו ומסרתי גם לך: "שמח זבולון בצאתך" – אומר רש"י: "הצלח בנכסיך". כלומר, היוצא לעשות מעשה גדול, צריך שיהא שמח ובטוח בצאתו, ובכך הוא מובטח מראש כי ה' יצליח במעשיו. ובכן…..

– – – – – –

ב"ה אסרו חג הסוכות תשל"ה ירושלים ת"ו

……..

ממני עצמי אין לי לספר הרבה, אלא חי בתקוה גדולה כי בואו של המשיח בקרוב יקדים את מוראה של המחלה שאני ב"ה ??? לעת עתה וכן יתן ה' גם הלאה, כי אפשר עדיין לסבול וה' ירחם……

שלכם בחבה יתירה   א. כיטוב

– – – – – –

ב"ה ב' בטבת זאת חנוכה תשל"ה ירושת"ו

לאהובי ידידי ר' ש……

אחדשה"ט באה"ר

קראתי השורות שהיו מיועדות אלי בתוך מכתבך לחתני ר' חנוך נ"י ואיני מתבייש להודות כי נתרגשתי במקצת.

כמוני כמוך אחוז געגועים לראות פניך ולו גם בביקור חטוף כאשר בבקורך האחרון בארץ כשידך אוחזת באדמו"ר מאמשינוב שליט"א, בגיסך ר'…… נ"י וגם בי, ובלבד שאראך.

כשאדם עובר את "ימי שנותינו' מתחילים ימי הנעורים לחזור ולהיות ניעורים אצלו. כיון שכן תוקף אותי הרצון ליהנות מפגישה מלאה עמך כאשר מאז ומקדם. לא צריך דווקא ב"פלאץ בראני" ובשעות של חצות של חורף ובכפור שלמטה מ-36 מעלות צלסיוס. אפשר הדבר בליל קיץ נעים ליל ירח ובחוצות ירושלים, ובלבד שתשאיר את השעון באכסניא והזמן יהיה פנוי לא לזכרונות דווקא, אלא יותר לסיכומים של 40 – 50 שנים, חשבונות וסיכומים של מאין באת ולהיכן הגעת ולפני מה אנו עומדים ביום מחר, ויש "מחר" שאינו לאחר זמן.

כזה הוא היצר הרע שלי, ואתה אמנם כבר הרגת את היצר הרע שלך מכל וכל?

והיה אם תבוא – הזדרז לבוא, כי אין איש יודע מה יהיה לאחר זמן. קח את דברי בפשטות ואל תלמד מכאן כי אני תפוס מחשבות נוגות כתוצאה ממחלה שמאיימת עלי. אולם גם זאת תופסת מקום במחשבותי במקצת. במקצת בלבד, בהחלט לא יותר מדי.

מה מצב בריאותי, אתה רוצה לדעת – באמת שאיני יודע הרבה. הנכון הוא שיותר מעצם הבעיה שלי, זו שהרופאים מתעסקים בה, גדולה היא אצלי הבעיה הנפשית שמיוחדת לי בלבד, שכך נבראתי עם לב רגש יותר מרוב בני אדם, בהתרגשות (הרי אתה מכיר אותי כך מאז ומתמיד) אין מדות קצובות וקבועות, יום כך ויום כך כמו במעשה עם חייקל שואב המים של הבעש"ט.

ויש, וזה אולי הרוב אצלי, שנפשי חולה על צער כל עמי בימים אלה, כשהימים הם כל כך גדולים והאנשים הם כל כך קטנים מ….. עד…… שכלם לגבי מאורעות הזמן וגדולותי<ה> כתינוקות בני יומם – מינוס, מי יודע, כמה ???? בשנים… מי ינהל את הספינה על גלים סוערים כאלה?!

וכשאני חוזר לעצמי – מטרידה אותי המחשבה, נכון יותר: מטריד אותי הספק: האזכה אני, אחיה ואראה מה יהא בסוף הדברים האלה. יודע אני כי קרוב הוא קץ וסוף זה לפיכך אני נתון בכרסום מתמיד של אותו ספק: במרוץ הזה אשר במאורעות אחרית הימים מזה, והמוראות של מחלה לא טובה מזה – מה יקדים את מה?

כל זאת כתבתי לך למען תדע: אז מ'זאגט משוגע – זאלסטו גלייבן! און ווי איינגער איז צו זיבן, איז ער צו זיבעציק.

ועכשיו – "יור נעקסט".

בינתיים, דרוש בשלום זוגתך היקרה תחי' ובטוב צאצאיך כלם. מ….. שביקרני לאחרונה, התרשמתי חזק מאד. יבורך הוא ויתברכו כלם כט"ס

אברהם

– – – – – –

ב"ה, י' מנ"א תשל"ה, ירושלים ת"ו

לכבוד ר' …… וביתו לאוי"ט

……

הרשני ידידי לבקש תשומת לבך לדבר שהוא מחוץ לשגרא.

עשיתי עצמי משרת לדבר מצוה שאינה מצויה ואני מבקש לי שותפים אחדים לאותה מצוה. וכל הזוכה יזכה.

וזה הדבר:

מודענו ר' ….. נ"י, זה לי ארבעים שנה שאני מכיר אותו והוא נערץ עלי מאד. ר' …… ואבותיו לפניו, עם כל צאצאיו אחריו – מיקירי ירושלים באמת ובתמים תלמידי חכמים צנועים וענוותנים, ואצילים למופת.

מכל משפחתו הענפה, ר'… הוא מן המעטים מאד שלא עשה תורתו ואצילות רוחו קרדום לחפור בה, אלא כל ימיו הוא מתפרנס מיגיע כפיים, עושה כל מלאכה קשה ובלבד שלא יצטרך לבריות.

מגוריו בירושלים, בחדר אחד קרוב ל……, שם נולדו לו שלשה עשר בנים ובנות, שם גדלם ומשם הביאם לחופה… עד האחרון שבהם, עד הבן-זקונים שלו שכבר ארש לו אשה ולא לקחה עדיין.

לאחר אירוסיו של זה, יצא ר'… מגדרו ופנה אלי בצנעא: "אתה ידעת את אורח חיי כל ימי… ועתה קשים עלי נשואיו של בן הזקונים ככל קודמיו יחד… תמו כחותי ועדיין רובצים עלי חובות של ארבע חופות קודמות… עזרני "אם אתה יכול!".

מהרתי והודעתי לו: הנני לעזור! אב אתה לשלשה עשר בנים – אלף לבן, אלף לבן אתן לך לנשואי הבן-זקונים שלך – שלשה עשר אלף לירות; –

לא אוכל לבדי לעשות הדבר הזה, לכן תן לי רשות ואבקש לי שותפים מעטים וצנועים…

ועתה ידידי, אם אתה חפץ בשותפות עמי בדבר הזה – שלח לי 160 $, סכום העולה לכאלף ל"י.

באמת אומר לך: איני בטוח במעשים טובים אחרים שעשיתי מימי, אם טהורים הם וזכים באמת, לבוא עמם לפני כס המשפט, ברם, במעשה זה אני בטוח כי הוא אמת נקי וצח.

שלך בידידות, וזכרני גם אני לטובה:

אברהם אליהו בן רחל לרפואה שלמה

   א. כי טוב

הפוסט קטעי מכתבים פרטיים הופיע ראשון ביד אליהו כי טוב

ב"ה יום ב' ט"ז טבת תש"ו פה קהיר

לידידי היקר ר' אברהם טרגר הי"ו

זאת לי הפעם הראשונה שאני פנוי באמצע היום לכתוב מכתבים. היום הזה יוצא דופן נשארתי בלי שותף, ואני מסדר לי את כל העסקים האחרים. עד היום לא ראיתי ברכה מרובה בעבודתי, בעזרת ה' נאספו 132 לירות. אולם האמת היא שעוד לא התחלנו, מכיון שלמקומות החשובים יותר אין לבוא בלי המלצת הרב הראשי פה, אשר הוא נותן רק אם מבקשים אותו מהרב עוזיאל או הרצוג מירושלים. הכספים הראשונים הם מ"עמך", אשר נותן בנפש חפצה מאד, אבל צריך מי שילוה גם ל"עמך". אפשר לקבץ יותר מאלף לירות. אני מקוה שהשבוע הבא יהיה יותר טוב מזה החולף. אין לשכוח כי שֵׁם אגודת ישראל הוא לגמרי בלתי ידוע פה. ואם ידוע, אז הוא לגנאי. היה לי לחרוש שדה בור, ובדבר הזה ראיתי הצלחה מרובה, ועל כן יש לי יסוד להאמין כי התוצאות למעשה תהיינה משביעות רצון. הרב הרצוג לא יתן מכתב אלא בשביל הרמב"ם [- מפעל ההוצאה לאור של ספר היד החזקה לרמב"ם שפאג"י יזמה]. אולם זה מספיק. יש לי תקוה לקבל מנדיב אחד סכום גדול עבור הרמב"ם דווקא, ומעוד אחד עבור תלמוד תורה. והרי כיס אחד לכלנו. אמרתי אמש ליודל בלוי כי נחוץ לי מכתב מד"ר פציפיצי להרב ונטוּרה באלקסנדריה, וכן מהרב בלוי לכל מקום אשר הוא מוצא לנכון. נא להזדרז למלא זאת, ומוטב יום אחד קודם. סהדי במרומים כי נאמן אני לשולחַי ועובד בכל כחי, נא גם אתם אל תתרשלו במה שעליכם.

תסלח לי אברהם אם אזכיר לך עוד פעם בנוגע לביתי. תקח בחשבון שנוסף על כל ההתחשבות יש להתחשב עם ביתי זו אשתי, גם בגלל עוד סיבה… דבר עם אשתך ותעשה איתה תכנית, כדי שאשתי לא תרגיש את בדידותה. מתוך דבריה אני מוצא שהיא סובלת הרבה מבדידות.

עם ……. לא דברתי מאומה, כי לא היו התנאים לכך כאשר בא בצל קורתי והביע תמיד פחד מכל מלה המזכירה פוליטיק אשר "רוצה כבר להנפש ממנה". בנוגע להמשכת דרכי ללונדון, לעת עתה תקוות חלשות, ואפילו אם הייתי דוחק, לא תצא הנסיעה לפני ימי אידיהם. מה נשמע על פישל? אני קצת לא שקט על המצב הפנימי ב"שילה" [-בית ספר חרדי בשפה העברית, ראשון מסוגו בירושלים, שהקים ר' אברהם אליהו], כי עדיין לא ראיתי מהם תמונת אות, ויש לי על מה לדאוג. אולי תוכל לזרז אותם, אבל בתנאי שיגידו את כל האמת. אחרת, לא יכתבו כלל, כי "א ליגנער איז ערגער ווי א שטומער" [- שקרן גרוע מאילם].

עם אגודת ישראל פה, זאת אומרת עם שלושה-ארבעה העסקנים לפי מושגיהם גמרתי שהכסף הנאסף בעזרתם יֵרָשֵׁם על שמם כמניות פאגי של אגודת ישראל בקהיר. נא למסור למרכז אגודת ישראל בירושלים, כי לא יכתבו מכתבים על שם אגודת ישראל בקהיר. כי מפחדים הם מאד, אלא יכתבו על שם משה בן ציון גבאי, קהיר, שכונת היהודים. אולי אפשר שהאדון שויקה מקהיר השוהה עתה בירושלים, והוא מכירו של הרב בלוי, יכתוב לכאן מכתב עידוד לבני עדתו, ואני אקבל מזה העתקה?

בשבת זו הבאה עלינו לטוב יש לי תכנית של מגביות ב-5-4 בתי כנסיות. חושבני שגם מזה יצא משהו. וכן תקוותי אתי שאגמור עוד את השבוע ב-200 לירות. אני מצטער על כי אינני יחד עם…. בלונדון, כי אני מפחד מאד שמא יקלקל שם הרבה, ואצטרך אני לעמול בשביל להוציא מלב את מה שיאמר הוא. אבל בין כה וכה אין בידינו לשנות כלום. אולי כדי לתת לו הוראות שלא יעשה אספות פומביות עד בואי, אלא בינתים יתחיל באופן פרטי.

……. מדבר אתי כל יום על מגבית משותפת עם הנוער בלונדון, והוא אומר שמודיעים לו במכתבים מן הנוער שדעת ר' משה בלוי היא בהכרח שצריך להיות שתוף בפעולה. ואף על פי שעדיין אין הדברים אקטואליים, בכל זאת כדאי לברר לנו עמדה בעוד מועד. כתוב לי דעתך בדבר זה. ……… עצמו אינו עושה כאן כלום. ולמרות שכח השפעתו בדרך רגילה היא קטנה מאד, בכל זאת היה אפשר שהופעתו תעזור לי גם פה. כי יש לו קפוטת משי, זקן פרוע ופאות ארוכות, וגם מדבר בידים. כל אלה הדברים הם פה סחורה העוברת לסוחר. אם תסכימו, הייתי מציע לשתף אותו כאן בלבד במגבית, ושיקבל 20% מהיום והלאה.

אבקשך תמציאו לי מהר את העתונים מלונדון אשר שם נתפרסמו מאמרַי. וכן תקשרו אותי עם פישל גילרנטר, וזה מיד. במטותא מינייכו תוציאו את גליון ה"קוממיות" בעזרת משה שטוקהמר, רק לא תשלחו אותו לכאן מבלעדי. כי המוחות פה הם כחודו של מחט, לומדים פה ברבים "ראשית חכמה", זוהר, "ילדותנו" חלק א', ואת ה…"שערים". אל תבלבלו את מוחותיהם.

יעיד עלי הר"ש שדרוביצקי כי אני נוהג כאן בחכמה בזהירות ובתבונה יתירה. איני מכחיש מציאות, איני מודה בשקרים, ואף על פי כן הכל עולה כשורה. אני שמח על ההתקדמות שבאה בכמה ענינים שעליהם כותב לי ….. במכתבו האחרון שערב לי באמת מאד. אז ער וויל, קען ער.[ – כשהוא רוצה הוא יכול]. אני מקוה לשלוח מחר עוד מאה לירות ארצישראליות.

אנא ר' אברהם, תרשום לפניך על גבי הנייר את כל הדברים שבקשתי, ואם ענית לי בתשובתך על הכל. אודה לך באמת אם תעשה כך ותענה לי על הכל, אתה או מישהוא אחר במקומך…….

דרוש בשלום כל האהובים ובשלום חנוך אבנר במיוחד.

אברהם

נ.ב. נא לסדר מכתב לר' יעקב רוזנהיים בנוסח הרצוף……

[תודה לרב גרשון קיציס, חתנו של רא"א, על המצאת המכתב לידינו]

– – – – – – –

ב"ה כ"ו אייר יום ב' במדבר ניו יורק

לחברים בירושלים הי"ו

ובכן הגעתי לארץ הזהב. הנסיעה היתה טובה. בשעה 4.30 לפנות בוקר מיום ששי יצאנו מקהיר, חנינו באתונה ברומא בפריז ובעוד איזה מקום שאיני יודע את שמו ובניו-פינלנד, ובשעה 3.30 אחה"צ מיום שבת קדש הגענו לשדה התעופה כאן. היו לי קשיים גדולים עם הענין של שבת שכן לא רציתי לזוז מן המקום בכל התחנות אשר היו לנו בשבת וגם בהגיענו פה לא יצאתי עד צאת הכוכבים, אבל ב"ה עברתי הכל בשלום. במוצש"ק סדרתי את הפורמליות ויצאתי לחפש מקום להניח את ראשי ובקושי מצאתי מקום שעלה לי במחיר 8 דולרים הטקסי ו-5 דולרים שכר לינת לילה אחד. 8 דולרים שלמתי מס גלגולת ודולר אחד כוס בירה להבדלה, סיגריות ובקשיש לשמש המלון. לא עבר עלי לילה אחד וכבר בזבזתי מחצית הוני. בבקר קמתי והשתדלתי למצוא אדם אשר אוכל לדבר אתו ובחפשי בטלפונים ואחרי כמה נסיונות אחרים, החלטתי לעשות את הדרך הראשונה אל המאזיצר רבי, מקום שם אמצא אחותו של ליבל קליש. קשיי התחבורה למי שאינו בקי בהם ואינו יודע אנגלית קשים הם פה בהרבה יותר מבאנגליה. כשאחרי כמה נסים באתי לבית הרבי עבר עלי יותר מחצי יום הדרך והביקור עצמו. משם נסיתי עוד פעם להתקשר עם טבעס עד שמצאתיו בטלפון, ממנו נודע לי כי הם חכו לי ביום ששי. בקשתי הראשונה ממנו היתה כי הוא ימצא לי מקום לינה. בעצתו עברתי למלון הזה שאני נמצא בו עתה, הוא זול מן הראשון. שלמתי 9 דולרים שכר ג' לילות למפרע ועוד 5 דולרים טקסי שלקחה אותי מבית הרבי למלון הראשון ומשם העברתי את מזוודתי לשני, 6 דולרים לשני מברקים לירושלים ולקהיר. עתה יש בידי שני דולרים ושבעים סנט, ואין לי מודע וגואל ואיני יודע דרך ולא שפה. ז'איז אלזא "אולרייט".
…… הבטיח לי אתמול לבוא למלוני או להתקשר אתי טלפונית, ולא עשה. מכל מה שראו עיני פה עד עתה נשאר לי רושם פגום. גועל נפש להביט על הבתים הענקיים ועל האנשים הקטנוניים, אבל בעז"ה אני מקווה עוד למצוא גם דברים טובים במקום הזה. אין לי עדיין כל מושג במה להתחיל ואיך להתחיל. הכסף הזה דבר רע הוא מאד. אילו היה בידי איזה סכום הייתי מבזבז היום 30-40 דולרים לטקסיס בשביל לראות פני אנשים. עכשיו אני כבול ממש ומצפה לרחמי שמים, אבל עוד היום גדול (השעה עכשיו 6 בבוקר) וודאי עוד יהפך עלי המזל לטובה במשך היום. גם שאלת האוכל אינה קלה. במקום שאני נמצא אין אוכל וכדי להגיע למקום שיש בו אוכל צריך שעה שלמה ועוד קושיים אבל אין זאת פרובלמה גדולה בשבילי במיוחד. כל זה שייך לצרות הדרך הראשונות והן בעז"ה תעבורנה מיד. עדיין אין לי מה להוסיף כלום. גם בנוגע לכתבת(?) עוד קשה לי ליעץ כי אני פה לע"ע יודע מסדורי מחר בדיוק ככה, כמו שידעתי בהיותי בירושלים.

שלום וכל טוב

אברהם

– – – – – – –

ב"ה   עש"ק פר' בלק תש"ו ניו יורק

אין לי להודיעכם כלום יותר כי אם את הידוע לכם כי אני עומד ומצפה ועד אז אין לי כלום מה לעשות ואלמלי היה כח סבלנותי גדול משישנו הייתי מנהל את הימים האלה לחפש אבל איני יכול והמים הללו מפרכים אותי יותר מכל עבודה קשה שבעולם.

…….

– – – – – – –

ב"ה י"ח סיון תש"ו ניו-יורק

לחברי המיותמים בירושלים הי"ו

אין לי מלים ונטול אני כח אחרי היוודעי על הבשורה המדהימה. רק היום נודע לי על האסון מן העתון, אחרים כבר ידעו זאת אתמול. מה אומר מה אדבר. ה' ינחם אותנו ואת המשפחה השכולה בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. האספסוף ירים ראש, ואנחנו נרים את שם האדם הגדול הזה, נעשה נפש לנפש הזכה והתמימה אשר את כל סבל עמה את סבל היהדות הנאמנה אצרה בתוכה והיה למטרה לכל החצים מימין ומשמאל ובשעה אשר נזכה לברך את ברכת "ברוך מציב גבול אלמנה" בהיגמר בנין הבתים בשכונתנו הראשונה, נקרא לשכונה ע"ש ר' משה בלוי זכרו לברכה ויהיה לנו האיש הזה וסבלו, נר בדרך החתחתים שלנו, ושמו לא יסוף מתוכנו לעולם.

…….

– – – – – – –

ב"ה ט"ז מנ"א תש"ו ניו יורק

לחברים בירושלים הי"ו

הנה עבר יום שני ואת המאזן לא קבלתי. והנה זה עתה פתאום הגיעתני הבשורה הארורה על מות ד"ר ברויר ז"ל, שבר אחר שבר השברנו! אוי מה היה לנו! האמנם כלה ח"ו הוא עושה באגו"י, ועל מי נטש מעט הצאן. קשה מנשוא. אימה מבחוץ ואימה מבחדרים. אין מלים בפי יותר ואיני יודע במה התחלתי ומה רציתי לומר ומה לכתוב. הנה זה מתברר עתה בשבילי מה היה האיש הזה למרות כל הדעות שהיו מחולקות בינינו. מי ינחמנו?!

כן, התחלתי במאזן אשר בט"ב קבלתי מברק כי הוא נשלח כבר, ז"א שהוא נשלח לא יאוחר בח' מנ"א ומאותו היום כבר קבלתי מכתב מביתי ומן המאזן אין קול ואין עונה……..  אני ממחר אי"ה מתחיל לעבוד בכחות מחודשים וה' ישלח הצלחה במעשה ידי למען כבוד שמו.

אברהם

– – – – – – –

ב"ה עש"ק פ' ואתחנן תש"ו ניו יורק

לחברים בירושלים הי"ו

……

כאן אני עסוק קצת בפוליטיקה באין לי עבודה אחרת. נעשה ביזמתי הסכם חזק ביני ובין הרב מקלוזינבורג ובין מיכאל טבעס להקים אחוד עולמי של צעירי ופועלי אגו"י. ושוב אין הדברים עצמן מגובשים כל צרכם, לכן יש להתייחס עדיין בזהירות ובהסתייגות מעט. בענין שיתופי עם "המשלחת" ג"כ נעשית פוליטיקה לא נעימה לי כ"כ, שכן ר' יעקב רוזנהיים באמצע, שאיני רוצה להיכנס עמו בריב ח"ו והוא אינו יודע בטיב הדברים האלה ולא כלום. הוא אינו מאמין שיש שקר בעולם כלל, א"כ הרי הוא פסק את פסוקו שעלי להפסיק לגמרי מלעסוק בעניני פאגי עד כעבור חדשיים……

(נ"ב) בשבוע הבא אענה אי"ה תשובה מלאה ומספקת להרב וואזנר שליט"א [- הרב וואזנר ז"ל היה מעורכי מהדורת ספרי הרמב"ם שיזמה פאג"י]. בינתיים יגביר חילו בתורה ובעבודה הקדושה שלו. הנ"ל

– – – – – – –

ב"ה י"ב תשרי תש"ז ניו יורק

לאחי ורעי הי"ו

עכשיו קבלתי את המברק שלכם על כי [לא] קבלתם עדיין את הכספים שהודעתי לכם במברקי מלפני יוה"כ. מה אומר אליכם ומה אדבר, רמוני! את של …. תקבלו בטח תקבלו, אבל של ……. לא תקבלו עוד. ….. כסף לא היה לי מחוץ למה ששלחתי ואל תשאלו שאלות. נפשי יוצאת בדברי, צר לי מאד אם כי לא אבדתי שברי ח"ו……. עכשיו הוא רוצה לכפר את עוונו ע"י עזרה אחרת שאמנם הוא עושה אבל נפשי קצה בו, וחם לבי בקרבי על כי איני יכול לבעוט בו ולוותר על עזרתו. חברי חזקו ואמצו. אני עושה מאמצים מעל לכחותי והישועה בו תבוא בעז"ה במהרה, קבלו באהבה את יסוריכם האחרונים כמוני פה. החלטתי לצאת לדרום אמריקה אי"ה בסוף חדש חשון. עד אז אוכל בעז"ה לקצור הרבה ממה שזרעתי בדמעה פה ומה שלא אספיק אשלחם לעזאזאל. משם אני מקבל יום יום הפצרות, וה' יהיה בעזרי ובעזרכם.

חג שמח. אברהם

 – – – – – –

ב"ה יום ב' ד' דחוהמ"ס תש"ז

שלום לידידי וחברי.

……..

בענין הר"י רוזנהיים טועים אתם בחשבכם כי היחסים מתוחים הם ח"ו, לא מניה ולא מקצתיה, אדרבה, הוא רוחש אהבה וחבה לפאגי ואין צריך לומר שאותו הדבר ויותר אני רוחש אליו, אלא שנמנע אני מלבלבל את ראשו באשר אין שום תועלת יכולה לצאת מזה.

……

– – – – – –

ב"ה עש"ק לך ניו יורק, עם חשכה

עכשיו אני ממהר מאד לרגלי בוא השבת קדש

אני רוצה לומר לך ידידי ……. כי מתרעם אני עליך עד מאד על שאתה מעכבני במשלוח המניות דבר שגורם ללזות שפתים. אין לי שום בקשה עכשיו כי זה בלבד שלכל אלה אשר יש לכם את הבקשות ולא כתבתי לא לשלוח – ישלח להם עוד ביום קבלך את המכתב…….. הזדרזו בזה הרבה מאד ואל תתמהמהו והתחשב בהוראותי. האמן לי כי אחת מתקוותי המרובות עוד לא נתאכזבה, והכל יתן בעז"ה את פריו[,] ורוצים מאתנו שנקדש את מעשינו והצלחותינו ביסורים[,] נקבלם באהבה. אבל ב"ה כנראה שהקיץ כבר הקץ ליסורי נסיון אלה[.] אכתוב לך אי"ה אחר השבת[.]

בשורות טובות       ד"ש לכל בני ביתך האהובים. מה שלום א., ההתארסה כבר?   אברהם

– – – – – –

….. סבלנות רבותי[.] גם לי יש סבלנות[,] גם אני מזדקן[,] גם אני סובל הרבה מאד כאשר לא תוכלו לשער אולם כדאי הדבר, סבלנות! שבוע שבועיים ותתחיל אי"ה הרווחה לבוא. ובבואה יהיה בעז"ה אך טוב ותקראו לו בכל השמות אם לא כדברי כן יהיה…..

מהרב ……. אל תחכו כלום כל עוד שאני כאן, לא ח"ו שהתקוטטתי אתו אלא שאני ירא לראותו שמא אתקוטט, ובכלל אמרתי לכם כי איני משולח טוב ואינו בא לקרסולו של……. למשל. נסיתי להידמות אליו וללכת בדרכיו אבל הברכות אינן שגורות על פי וגם להחניף רוצה אני אבל איני יכול. זהו אצלי מום עד דור אחרון. שלאגט זיק ארויס פון קאפ די אלע נארישע פאליטיק פון אלא נארישע אינסטאנצן כאן ושם וכל למידותיהם הברכה לא תשרה שם. נאומי בשני הועידות חשמלו את שתיהן וגם העתונות רעשה ואעפי"כ אין זה שווה פרוטה אחת[.] אל תרבו תדברו עוד על השטויות הללו…… מאמרים לא אכתוב עד אשר יאיר ה' את פניו אלי ואחזור לקדמותי[.] היום איני יכול.

….. במצב בריאותי ירחם ה'.

……

הידעתם חברים כי……. מנהל מו"מ להיכנס ל"סוכנות" בשכר חצי מיליון לא"י וכי גם הזקן ר"י רוזנהים נכון להסכים? יערב להם ויבוסם להם ואנו לא כן חָלק לנו.

…….

– – – – – –

ב"ה יום ד' וישב תש"ז ניו יורק

לחברים בירושלים הי"ו

שלחתי בשבוע שעבר…… אבל את המניות אין רואים, וזה כבר אחרי הנזיפה שקבלתי עבור לגלוגי "בזמן שהיום שולחים אותן". מדוע ואיך אתם מרשים לכם כל כך הרבה לצער אותי ועל לא דבר? בשבוע הבא אי"ה תקבלו משלוחים חשובים ממה שכבר מסודר אתי, ואם יצליח ה' את דרכי (הריני נוסע אי"ה מחר לסינסנטי לשבוע ימים או יותר להזמנתו של הרב סילבר) הרי יהיה אי"ה טוב מאד…… יש ב"ה אתי תקוה גדולה כי הכל יבוא בעז"ה על מקומו ובשלום, ולמרות שהרבה מתקוותי עד היום לא באו בזמנן עודני מלא תקוה. יש לי עוד משהו חשוב להודיע אבל מוטב לחכות עוד קצת ומה גם כשאינכם ראויים מפני התנהגותכם….. לא קבלתי תשובות על הרבה משאלותי במכתבי הקודמים וזה קשה לי לסלוח לכם……

התברכו כלכם בכל הברכות כאות נפש ידידכם באמת ובתמים על אף כל הצרות שאתם עושים לי.

אברהם מוקוטובסקי

– – – – – –

ב"ה יום ועש"ק מקץ תש"ז ניו יורק

לחברים בירושלים הי"ו

……

….. את אשר יגורתי בא, כי לא קבלתי ספוק לבקשותי ולתחנוני בדבר המניות. לא אומר לכם שחמדתם לכם לצון אתי, אבל רע ומר מצבי בבשת פנים ובטפשות פה. הדברים קטנים אבל נוגעים עד הלב ואין מי שיבין אותי פה…..

…..

מוחי יבש ואין שום סכויים כי אוכל לטבול את עטי בדיו עד שאזכה למרגוע בבית ימים אחדים.

…..

– – – – – –

ב"ה יום ב' וארא תשי"ז דטרויט

…..

דעו לכם כי רע אתי מאד בשביל מאות סבות. כסף אין ואנשים אין אבל תקוות יש אם תמשיך פאגי בתביעותיה בעבודתה ובהצלחתה ובקיום הבטחותיה…..

– – – – – –

ב"ה יום א' וירא תש"ט ניו-יורק

לכבוד חברי בירושלים הי"ו

אחדשה"ט, עדיין אין לי להודיעכם חדשות גדולות ממני ומעבודתי. מאז שנסע אברהם מכאן, חודשו כמה דברים אבל לא גדולים ביותר ומחכה אני להתחדשויות גדולות יותר.

אכן את האמת אני אומר לכם כי מן היום שקבלתי את המברק …. רפו ידי ואחזני חיל כיולדה, כי את אשר יגורתי והזהרתי את הבעל הבית שלנו, בא. ואף כי שאיני סובר ח"ו כי המעוות אינו יכול לתקון, למיחש מבעי, וצמרמרת עוברת בקרבי לספק ספקא הזו שמא ח"ו ייבטל כל הענין ואנו אנה אנחנו באים. חש אני היום לדבר עם אדם בלשון הזו שדברתי בתחילה, וה' יגמור בעדנו לטובה.

מודה אני ומתוודה לפניכם כי אני מנותק מכם ואין אני ממלא את חובתי כראוי, אבל רק הפחד האוכל אותי בכל עת ובכל שעה, שמא ח"ו לא נעמוד בנסיון בהתחייבויותנו ובהתנהגותנו ונמצא ח"ו כי אני מגדיל את המכשלה. … אל תאמרו כי איזו רוח רעה עברה על מוקוטובסקי זה המשוגע ומבלבל את דעתנו בפטפוטי הבל. לא כן יקירי, האמינו לי כי מחשבות אלו טורדות אותי מן העולם ואין לי מנוחה ביום ובלילה שלא ניגע ח"ו לריק, ואני יותר מאחרים משחיר את פני, מקבל עלי עול קשה מאד מאד עול של גלות איומה בשבילי. עוד לא זכיתי לטעום את טעמה הטוב של אמריקה, טשיקענס איני אוכל, כסף איני צובר, בריאותי מתרופפת, ביתי אני מפקיר, את ילדי איני מחנך, את עבודתי כמלמד תינוקות איני עושה, את הסביבה אני רואה שגדלה כספחת אך להרע, למה אני עמל. כמעט שאיני רואה תקוה שמ… וכל אביזרייהו יצא עוד טוב, והלא מוטב היה שאשב בירושלים עם ביתי וילדי ואוכל את לחמי הדל שאני אוכל כאן בירושלים. האמינו לי כי מתענה אנוכי עינויים גדולים ענויי הנפש והגוף גם יחד, וכל זה לא היה שווה אם ראיתי כי יש שכר לעמלי, אבל אני רואה את עמלי כמים שאין להם סוף וכבוץ אשר אם יוצאים ברגל האחת נופלים ברגל השניה, ועד מתי.

……..

יודע אני כי יש בלבכם עלי על שאני בועט ביסורי הגלות שלי והרי כמה אלפים כמהים ומצפים ליום שבו יוכלו לראות את שמי אמריקה המאושרים, אבל דעו כי לא כל האנשים בחדא מחתא נמחתו ולא כל אחד מגיב בשווה על תנאי חייו. טוב לי יום אחד בשבתי בבית אפל ובאוכלי לחם צר ומים לחץ מאשר להסתובב בבתי העשירים הנבזים ולהתכבד בכבודיהם לשאת דרשות של הבל ולשמוע דברי חנף ומרע.

……..

בנוגע לפוליטיקה אני מיואש מאד, איני מאמין כי תהיינה תוצאות מן… ואם תהיינה תוצאות איני מאמין כי יש קדוש השם מכל החבורה הזו של שקרנים שאין בהם אף ישר אחד. גם אחרת אי אפשר לעשות כל עוד שאין חבורה אחת של אנשי אמת ושונאי בצע שמסגרתם סגורה בעד כל עושי עוול והם הולכים את דרכם לבדם. את האמת אומר כי אני מפחד יותר מפני….  אלא מוטב שנשאיר את העולם בידי הקב"ה והוא ינהיגו כרצונו. אני לא אתחבר לעושי רשעה ולעושים את תורתם קרדום לחפור.

…………

 אברהם מ.

– – – – – –

כ"ג בשבט תש"י

……

רואה אני את מצבך, אחרי קראי את מכתבך מיום ב' לסדר בא, וכמה הייתי שמח אילו יכולתי לעזור לך, אבל הרי חששתי את כל החששות הללו לפני נסעך, אלא שלא רציתי וגם לא יכולתי לערער על בטחונך בחוגים של ידידים פרטיים אשר לא הכרתי אותם ואת טיבם. ההמלצות שאתה מבקש, אך למותר הוא, שכן באמת לא יועילו הרבה לפי מיטב הכרתי, ואפילו אם כן הרי יודע אתה כי אנחנו לא פנינו אף פעם אל רהבים ויתכן מאד שאילו פנינו היו הם משיבים פנינו ריקם……

אולם בדרך כלל אני רוצה לומר לך, כי אם כבר הגעת עד הלום, אין מקום ליאוש. מתוך נסיוני כשנורר בחו"ל, אני אומר לך שלא הכל צריך לדכא. חסר השפה, יתור הזקן והפיאות, כל אלה אינם כלום בשעה שהקב"ה משלים לאדם שמוסר את נפשו על שליחותו את סאת יסוריו, בשעה זו ממציא הקב"ה את שליחיו הטובים והם משלימים את המחסור בשפה וגורעים…. את היתור בזקן ופיאות. ואין הדבר תלוי אלא בהחלטה נחושה אשר המקטרגים בשמים יראו שלא כאן המקום, ובדרך שאדם רוצה בכל כחו לילך, מוליכין אותו ומסייעין בידו.

….. בענין אוסף הבגדים, נא נא, אל תגע בזה יד, כי אין זה לכבודך ולא לכבודנו ואין בזה כלל משום תועלת…..

– – – – – –

כ"ח בטבת תש"י

….. בקשות לרשיון המוגשת על ידי פאגי נידונית לגניזה בטוחה מיר האבן שוין איינגריטן קברים. בקשנו ראיונות עם פקידים גבוהים ועם שרים העמדנו אותם על טעותם האכזרית שמחליפים אותנו בעסקיו של…….. והכל ללא הועיל ווי אטויטן באנקים, כי אם לא שונאים אותנו בעד מעשינו הרעים שונאים אותנו בעד מעשינו הטובים. דע לך כי מאז 4 חדשים הגשנו בקשות לרשיונות לפחות שתים עשרה וכולן נדחו, עם תירוצים מתירוצים שונים. וודאי עוד יבואו דברים לפני בית המשפט העליון ויפתח סקנדל חדש ובעיקר בעד זה כי אחת מן בקשות אושרה כבר פעמיים בכתב ועוד יותר בע"פ, ולבסוף נדחתה גם היא מתוך כוונת זדון. בית המשפט יגיד את דבריו, ברם העובדה כהיום אינה משתנית כלום בשל צדקתנו. ולכן טעות גדולה טעית מצדך כי רצית להיתלות באילן גדול ומצאת משענת קנה. בכ"א אסור לנו לנגוע יד בכל הענין שלך ועל הראשונים אנו מצטערים…….

– – – – – –

ז' בשבט תש"י

לר'…. מיודענו!

אחדשה"ט, מזה לך כי נאלמת ואין קול ואין קשב ממך. אין אתנו יודע אפילו באיזה עולמות אתה משוטט ומה מעשיך היום. לי באופן פרטי יש מבוקש ממך, כי תוציא לך מראשך, עד שובך הנה בשלום, את הפוליטיקה, ויטב לך ותראה ברכה בעמלך. נא ונא על תזלזל בעצה של משולח מנוסה כמוני, ומה גם כשהענינים היגעים הללו של הפוליטיקה הארורה, לא יברחו ממך, ובבואך הנה עוד יהיו לך מקום להתגדר, והשבועות המעטים שנותרו לך עוד להיות שם, להתמסר לעבודה המעשית תוך היסח דעת גמור מכל משהו אחר.

עלה והצלח!

הפוסט קטעי מכתבים מהגולה לחברים מפאג"י (תש"ו – תש"י) הופיע ראשון ביד אליהו כי טוב

*

ב"ה א' תבוא תשי"ד ירושלים ת"ו

לר' ש יקירי וכל בני ביתך

אחדשה"ט. ועדיין לא שקטנו ולא שלוונו וה' צוה לנו את החיים וצוה לצפות לנחמתו מתוך שמחה של החיים והמצוה. [דברי נחמה על פטירת רבי שמעון שלום קאליש, האדמו"ר מאמשינוב].

עודני חייב לך תשובה על מכתבך. לא אדוני, לא הסתלקתי והשארתי את הצרות לאחרים, עומד אני אתך עד הסוף וכמו שכתבתי לך במכתבי הקודמיים. רק זאת אמרתי; די לי בראשונים ולא אבוא להוסיף עוד. וגם לך די בראשונים וסו"ס אחרי שיגמר ענין ל. עם צאתו של ….. לחו"ל, אין גם לך עומס גדול מדי של הראשונות. סו"ס פאגי לא פשטה את הרגל ולא תפשוט. הקנינים שמכרה, קנינים הם. וכל איש ישראל יודע כיצד נתמסמסו ברושים גדולים שהושקעו בבנין הארץ. מניותיה של פאגי בנכסים מושקעות והנכסים ערך להם ואם אינם עומדים לגוביינא היום יעמדו מחר. האדמות שפאגי מכרה אינן פחות שוות משהיו קודם, אבל מתחילות להיות שוות יותר.

לידיעתך; תנועות הבנין בטבריה עצומה היום משהיתה בכל הארץ, הולכת טבריה ונעשית מקום הכנסה מצוין. ונוהרים אליה אנשים מכל רחבי הארץ. במשך השנתיים האחרונות נתקרבה העיר אלינו ביותר משני קילומטר על ההר. השיכון העממי הקיצוני הנבנה עתה הוא מרוחק מאחוזת נפתלי רק שני קילומטר וחצי. סוף התמיכה להשקעות שתבוא [ההמשך לא זוהה]. דיבדנדים אפילו לא ישתלמו בדייקנות, אין בזה אסון גדול ואפשר, בקושי אמנם, להסביר זאת לבעלי מניות.

עם…… איני יכול לעשות מאומה. איני מדבר עמו שום דבר בנוגע לעסק פאגי ולדיני הממונות. גדר זו גדרתי בעדי כדי שלא להוסיף אש על המדורה. בין כה וכה אין לי שום אפשרות של תיקון, והרב דושינסקי זצ"ל אמר פעם על פאגי שהיא מלומדת בנסים ורואים זאת בחוש ממש.

[כאן באים במקור דברים פרטייים]

תנוח דעתך ר' ש, לאט לאט אני משתחרר מעתר העשן שהשאיר עלי העבר האגודאי ולא בכדי, אלא בתחבולות אני זוכה לחרות הזו. איני קורא בעתון, והעתונים האגודאים – מק"ו, איני מטה אזן לשיחות הבריות על נושאים "אגודאים" והתנוך שבאזני, משמש את תפקידו שלו כראוי, לפחות בענין זה בלבד. ועוד מעט ואהיה אי"ה כאחד האדם.

והנני עתה בלב מלא וגדוש של ברכות עד אליכם, יקירי וחביבי. הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה… ובספרן של צדיקים תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים וארוכים אמן

שלכם באהבה ובאחוה

– – – – – –

ב"ה כ"ג חשון תשט"ו ירושלים ת"ו

לר' ש. וכל ב"ב הי"ו

אחדשה"ט, אחר מכתבי אליך מיום י"ג דנא, אין לי להוסיף עוד בענין שאלתך, רק קבלתי בשבוע זה מכתבך מיום ד' לך והנני להשיבך על תכנו של כמה דברים.

[דברים אישיים]

בשום אופן בעולם איני מאמין שאתה לכך נוצרת, להיות עוסק במלומדות [- מלמדות] כמה שעות בשבוע ולחיות חיי צער מפרנסה. עדיין קשה לי לומר לך בפה מלא ששיתופך אתי ימלא לך כל מחסורך שהרי עדיין הכל סתום בפני, אבל לבי אומר לי שיש כאן מקום רב להתגדר גם בפיתוח של מפעל חינוכי רב ממדים וגם בענין של פרנסה.

אני את ספרי הראשון גמרתי בדפוס, למרות כל הקשיים המרובים בחוסר אמצעים. השאלה שאני מתלבט בה עתה, היא שאלת הכריכה שהיא הוצאה של 800 לירות ישראליות בערך שעדיין אין לי שום מבוא לכך ואעפי"כ בטוחני שבעז"ה לא יהיה עכוב גדול מצד זה. יכול אתה לראות כבר כאילו בעיניך, ספר מהודר בתכלית ההידור מבחינה חיצונית, נייר לבן משובח, הדפסה משופרא דשופרא פורמט נאה מאד. פורמט זה ישאר קבוע גם לכל שאר הספרים, גם סגנון הכריכה (כלו בד) ישאר קבוע גם להבא. ויהיה ממש כמו שאמרת: כל הרואה יכיר מיד שזו הוצאת "א".

אשר על כן בטוח אני כי יש סיפק בידך למצוא במדינתך שוק קבוע, של מנויים קבועים בודדים, מוכרי ספרים, ומוסדות חנוך, לפחות מספר של אלף אכסמפלרים.

ואולם עתה, בפעם הראשונה מחכה אני להזמנה ממך על לפחות 500, כי הצצתי ברשימותי וראיתי שכמות זו היא המינימלית שתאפשר למצוא לה קונים במדינתך.

על איזה סמך אני מבסס את חשבנותי אלה? – כדלהלן: [כאן באה רשימה ארוכה של לקוחות פוטנציאלים].

לשם הקלת העבודה מוכן אני לשלוח כל מספר של ספרים שתאמר לי אשר יהיה כל ספר ארוז לבדו וכתבתו עליו. ואתה תצטרך רק להדביק בולים ולמסרם לדאר.

עוזרים טכניים יהיו לך, צבי כל יום שישי, ורות כל יום ראשון, מה עוד חסר לך. ואולי אויף אן אמת לאמיר צוזאמען אויסבויען אביזנעס. לפי המושגים של מדינתך, הכל קשור במאמץ של אפס. אין אנו צריכים אלא שנה אחת להשקיע כסף מעט ועבודה הרבה עד שנרכוש את הדרישה. ובדבר הזה אני בטוח שהראשית הראשונה היא מוצלחת ובעז"ה אשר יבוא אחריה יהיה מוצלח יותר.

אם המפעל יקנה לו הכרה, כבעל יזמה וכבעל יכולת ובעל כושר פעולה, יהיה לי מקום רב להתגדר בשטח של הוצאת ספרי למוד מקצועיים ממש בין לא"י ובין לחו"ל. עם תפוצה בטוחה של רבבות מכל ספר. והעיר קרקוי לא בבת אחת נבנתה.

שכחתי לומר לך כי עמודי הספר הוא 222, ומחירו 2 דולר ואצטרך להביא לארץ דולר אחד נקי מכל ספר שיצא.

ר' ש. אני מחכה בקוצר רוח לדברי תשובתך, הבה נעבוד יחד. הטה שכם לאיש מוטה משכמו ומטה, שכן כל מה שמשכמי ומעלה רואה אני עדיין ב"ה הרבה חיים בי להתחיל מבראשית כאילו עוד לא היה דבר עד עתה…….

– – – – – –

ב"ה י"ד אדר פורים דפרזות תשט"ו ירושלם ת"ו

לר' ש. אהובי ידידי הי"ו

הגיעני עתה מכתבך עם דברי הכיבושין שבו על עסק השערוריה עם…… ומה יש לי להשיב ע"כ? – יש לי להשיב רק זאת שחזקה על אדם שאינו מבזה באשתו הראשונה… יתכן שאחרי המעשה אני גם מצטער על כך, אלא שספק אם היה בא מעשה כזה לידי פעם שנית אם לא הייתי חוזר עליו. כי מה יעשה שפל אישים כמוני שבכל מקום שאני הולך – כל רכושה העצום של פאגי נגרר אחרי. אלא מאי, גם ה"גישה" הזו שמצאתי אל אנשים שונים בעולם, גם זה רכוש פאגי הוא – איברא, אלא ששלוש תשובות בדבר. ראשית, אין הרכוש הזה נמכר בהרבה; שנית, דומה שכבר שלמתי עבורו מחיר כל שהוא; שלישית, בלית ברירה נכנס אני בחוב לפאגי על מנת לפרוע לאחר זמן, בעזהשי"ת.

למען האמת כתבתי ארבעה מכתבים לארה"ב והם כלם הביאו לי…. הוצאה של 1400 ל"י. ומ[ו]טב בכל זאת שתבקש מ…. "הגברא רבא" שלי שיראה לך מכתבי לקרוא בו.

מעסקי אני אין להודיעך הרבה, ברוך הוא וברוך שמו על כל חסדיו אתי וגם בעד החסד שלא הכניסני בגדר של "אינו מהם" אני פיקסאון פארטיג להוציא ספר שני וקפץ עלי רוגזו של הנייר [כאן בא תאור של הוצאות והפסדים שונים].

את ר' אלימלך איני רואה עוד הרבה שעזב אותי והלך לנוע על האבנים הטובות והיהלומים וכשאראהו אמסור לו את דבריך אליו.

יותר אין שום חדש[.] בבית שלום וגם בביתו של ר' א. ב"ה הכל על מכונו[.] חיו כלכם בטוב וראו ברכה והצלחה בכל מעשה ידכם. מה מעשהו של ר' ח. וכיצד עניניו של המסכן הזה? מה שלום בריאותו של ר' אוריאל [-צימר]?

שלום וכט"ס לכלכם.

– – – – – –

ב"ה אור ליום י"ג אלול תשט"ו ירושלים ת"ו

לר' שלמה הכהן אהובי וידידי הי"ו

אחדשה"ט

אמנם עקשן אתה ומזרע פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אעפי"כ מתימר אני בלבבי לשבור את קשיות ערפך להראות עקשנות גדולה משלך, איני כותב לך עתה, אלא ע"מ שאכתוב ואתה לא תענה כשם שלא ענית עד כה זה יותר מתשעה חדשים. דומה שאני הוספתי מעט בינה בתשעת ירחי לידה אלה – היתכן שאצלך אין כל שינוי?… והווה בטוח שבעוד שבועים תקבל ממני מכתב נוסף אעפ"י שאני יודע ועד שסל האשפה שלך אינו צר מהכיל גם שניהם. מודיע אני לך שאני חי ושאני עובד ושאני רוצה לחיות עוד, אבל איני רוצה לחזור עוד על כל נוסח החיים שחייתי בו לפנים. והנני לך עתה בברכות הדיוט ובכתיבה וחתימה טובה לך ולכל אנשי ביתך וכל טוב סלה ודרישות שלום לכל דורשי שלומי.

– – – – – –

ב"ה, י"ג אלול תשט"ו, ירושלים ת"ו

לכבוד אהובי ידידי ר' ש. וכל ב"ב הי"ו

שלום רב וכט"ס

היום היינט שלחתי אליך מכתב, היום היינט קבלתי ממך מכתב. היום היינט אני עונה לך במכתב שני. זה המכתב שקבלתי ממך, מר הוא מלענה – אלץ בעסער ווי גארנישט! ואולם בשו"א לא ארשה לך לשמור בלבך טינה כ"ש תרעומת וזעם. שמים עדי שלטובתך אני מתכוון, שלא תאבד ריע וידיד שאינו נקנה בכסף. ואע"פ שאמרו: אין מרצין לאדם בשעת כעסו, ושעה זו יכולה להימשך אצלך מי יודע כמה – בכ"ז אנסה את מיטב יכולתי כדי לרצותך לטובתך ולטובתי שגם אני לא הרביתי לי ריעים יותר מדי שבלב שקט אוכל לוותר על אחד מהם. ואלה הדברים אשר אדבר:

בשעה שהכנסתיך לפאגי, לא הכנסתיך לבוץ. ובשעה שהבוץ נגלה לעיני הזהרתיך ואתה לא הוזהרת שהיית אופטימיסט יותר ממני. אפילו בשעה שנתערערה בי אמונתי בעבודתי ערעור מוחלט, עדיין משכתי בעול כמה וכמה שנים תוך יסורי נפש גדולים ותוך התאכזרות לגבי בני משפחתי כיון שחסתי עליך[.] על….. שאע"פ שאותו ראיתי אשם בכל לא יכולתי להתנכר לכל אוצרות הטוב שבו וריחמתי עליו כשם שריחמתי עליך ולא ריחמתי עלי. אמצעי זהירות אחד נקטתי, שלא רציתי יותר לתת את ידי לאקסטנציה עסקית שהסכנה בה מרובה, אלא הגבלתי את פעילותי רק לטרנדזקציות מסוימות של "שלם וקח" וידעתי שאעפ"י שהתשלום הוא מיד והקיחה יבוא רק לאחר זמן ולאחר צרות, אבל סו"ס בוא תבוא כיון שהטרנזקציה היא מוגדרת. איני אשם בזה הרבה שרוב פעילותי בשיטה זו עלה בתוהו. איני גם אשם הרבה בזה שאתה לא אימצת לך את ההגבלה שלי והלכת יחד עם….. בכל מיני שטחי הפקר שאינם מסוימים והעמדת יותר מדי על דיבורו והבטחותיו שהן נכונות בשעת נתינתן וגורמות צרות בשעת ביצוען. אני גרסתי בשנים האחרונות לצמצם אפילו את הפעולות הראשונות שנעשו ולחסלן ע"י מתן מיצוי לאנשים באדמה ובשוה כסף, והכל באופן שיטתי, כך שבמשך הזמן אפשר היה לצאת מכל הקשיים מבלי להכריז על פשיטת [רגל] כדבריך – אתה לא גרסת כן ונכנסת בעצה אחת עם…… לכל מיני פעולות חדשות ומן הישנות לא יצאת – באלה הדברים אני לא אשם הרבה, שעיניך פקוחות היו כשל עיני ודרכיך שונות היו מדרכי. יתכן מאד שבשעת הליכתך בדרכך אמרתי לך כמה וכמה דברי עדוד ונתתי לך תקוות טובות – על כגון זה אומרים בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, משל לנכנס לתוך הבאר, לפני שנכנס מזהירין אותו, לאחר שנכנס מעודדין אותו.

בענין של ר'….. אתה חושד בכשר. האנשים ההם כנים היו אתי בהיותם אצלי והיה לי יסוד גדול להאמין בדיבורם. לאחר שיצאתי משם התחילו נמלכים ומהססים ורק לאחר ימים מרובים נסוגו וברוב השתדלויותי במכתבים מרחוק לא יכולתי לשנות את דעתם – מה חטאי ומה פשעי כי טפלת עלי דברים אשר לא כן…… יודע תעלומות הוא יעיד עלי, כי כשיצאתי מפאגי לא היה לי מזון סעודה אחת אבל היו צרות צרורות שערבתי לאחרים והם קרעוני כדג ביוה"כ שחל בשבת. עד היום הזה ועוד שמונה עשר חדש מהיום, אני משלם 25 ל"י לחדש ואשל עוד ועוד ע"ח החובות "שלי" שלויתי כאן למען כל מיני דברים שאינם שלי והם של פאגי כמו ה"קול" וכיוצא בזה. ואפילו מה שלויתי לפרנסתי – לא שלי הוא החוב אלא של פאגי שעליה לפרנס את חמורה לפחות בשעה שהוא בדרך, אלא שבוחר אני להיות פושט נבלה בשוק ולא אתבע ושונה. ואולם אותו ענין של….. עבר על כח משאי שאפילו אשא שנים ע"ג שנים לא הייתי פוטר עצמי מפורענותו – מה יכולתי לעשות? ע"כ אמרתי: אתה נמצא בפנים ואני בחוץ אתה לגבי דידך מלתא זוטרתא היא ולגבי דידי שאלה של חיים ומות היא; אתה במוקדם או במאוחר כחך אתך לצאת מן הבוץ ולהסתדר עם …. ואני לעולם לא אסתדר אתו, ולא עוד, אלא שאתה לא זכית בזה ואני זכיתי ע"כ בקשתיך לעשות זאת למעני. והרי אתה עצמך אומר שאותו ענין לכשעצמו לא מעלה ולא מוריד אלא היחס שלי אשר נגלה בו, הוא שעורר את חמתך עלי, ואילו אני מעלה ומוריד הוא בשבילי ועוד איך! ומה שאתה טוען: יחס! כל רעיונותיך בזה רעיונות רוח וחשדות שוא, עם שלושה סימני קריאה!

ואחרי ככלות הכל, עדיין אני אומר, ש….. לעולם לא יפשוט את הרגל שבעים ושבע יפול – וקם! ואתה כמותו, שעצביכם עצבי ברזל וכחכם כח נחוש. ואילו אני כבר מזמן פשטתי את הרגל וכבר מלפני כמה וכמה שנים לא הייתי מסוגל לעבוד אתכם במחיצתכם ובכל אשר פנית[י] הרשעתי ועזור לא עזרתי – עד מתי צריך הייתי להישאר אבן נגף ומכשול לרגלים. מאמין אני באמונה שלמה, בדרך הטבע ובדרך הנס, שגם אתה וגם ….. ס"ס תצאו מקשייכם ואילו אני לכך נוצרתי להיות חסר אתמול חסר היום וחסר מחר ואפילו את ידידי שבדם התמצית שלי קניתים – סופי לקפח להיות חסר גם מהם כלם – לכך נוצרתי ואיני בועט ח"ו כנגד מדותיו עמי.

ה"סקריפים" ששלחת לי, איני נוגע בהם עד שאדע תחלה למה הם באים. אם תמורה הם לספרים – למה לא שלחת לי צ'יק לכסף ממש שאני חייב למסור לאוצר המדינה? ואם חסד אתה אומר לעשות עמדי – חי אני, כי עתה לא השעה כשרה לחסד. התורה שלומדים אותה באף מתקיימת, ואילו החסד שנעשה באף – אינו מתקיים – חסר הוא.

הדברים שכתבת בסוף מכתב על…., קרוב אני להבינם אולי, אבל אתה צער גדול ציערתני שסתמת הדברים ולא פירשת וכל פירוש אפילו חלילה הגרוע שבגרועים טוב הוא מן הסתום. ואם חס אתה עלי שלא לצערני חנם תפרש לי שיחתך במכתבך הבא ועוד לפני השנה החדשה הבעל"ט. והנני מסיים בשפע ברכות וד"ש לכל בני משפחתך ובכתיבה וחתימה טובה.

הפוסט סדרת מכתבים לידיד קרוב / תשיד-תשטו הופיע ראשון ביד אליהו כי טוב