מה פשר הסימנים שעשו ביניהם יעקב ורחל? הלוא, כידוע, טביעות עין – אפילו בחפץ שאין לו עינים… – עדיפה מסימנים, ומה עוד בין שני אוהבים בנפש?! ועוד, חז"ל מתארים שאנשי המקום, שהיו בסוד הענין, השתדלו בכל כוחם לרמוז ליעקב על

ישנם שלושה מלים, או צירופי מלים, המשלימים את יעקב לישראל בגימטריא ובאופן ענייני: יעקב שטן = ישראל יעקב בן רבקה = ישראל יעקב פכים קטנים = ישראל. השטן הלוא הוא שרו של עשו, זה "האיש" שנאבק עם יעקב במשך לילה

  ויחלום והנה סולם מוצב ארצה… והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו – והנה ה' נצב עליו וגו' על מי ניצב ה', על הסולם (כדעת רמב"ם במו"נ א,טו) או על יעקב (כנראה מרס"ג)? רבי יוסף בכור שור הביא את שני

  נראה כי הפטרת תולדות – וספר מלאכי כולו – משלימה את הפרשה בכך שמתארת כיצד נראית פנימיות בלי חיצוניות; איך נראה יעקב כאשר הוא מזניח את תחום המעשה – את 'עשו' שבתוכו. במעבר בין בית ראשון לבית שני, כאשר

ברכת "ויתן לך האלוקים מטל השמים..." היא בעיקרה 'ברכת יצחק', שמצד אופיו העצמי הוא "איש שדה" הזורע ונאחז בארץ, על כן רוב הברכה עוסקת במשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, במלכות ושליטה בארץ, ואותה ייעד יצחק לעשו בכורו, איש המעשה-בשדה. וכשיעקב

  יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי שיחתו של העבד שניים ושלושה דפים בתורה וחוזר הכתוב ושונה בה, ואילו דם השרץ שהוא כבשרו מגופי תורה, ואינו נלמד אלא מריבוי אות אחת (עפ"י בראשית רבה ס,ח). אם כך

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר: הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי? נראה שאין זה שינוי מפני דרכי שלום גרידא, כדי למנוע פגיעה, אלא שינוי מהותי היוצר

"ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו… ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען" וגו' – מן הלשון משמע שהיזמה היתה בעיקר של תרח, אבל היציאה בפועל מיוחסת לשניים – "ויצאו אתם" –

כשנולד נח אמר עליו אביו: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'". ונשאלת השאלה: היכן התממשה תקווה זו (שאלמלא נתממשה לא היתה תקוות שוא נכתבת בתורה), והלוא דווקא בימיו חרב הכל?! ואמנם נאמר בהמשך שהיה "איש האדמה"

ונח מצא חן… אלה תולדות נח… עשה לך תיבה… ניתן לדרוש: כל המסופר בהמשך הוא תולדה של נח, ה'תיבה'-המלה, מלת המפתח שמצא נח מתוך עצמו, ה'מוטו' שלו המדריך אותו ושומר על יציבותו ושפיותו בתוך המבול של המלים שאיבדו את תוקפן

מעשה שבא ר' משה ליב לחדר שתינוקות של בית רבן לומדים שם תורה לפני רבם. אותו היום, יום השוק היה, ולא נכנס רבם לחדר ללמד לתלמידיו. מלמד זה אינו יכול להתקיים על שכר למוד שהוא מקבל. ביום השוק עומד הוא

א – ירח בול, גמר בניין שלמה חודש מרחשון, ככל החודשים ה"חסרים", האור המיוחד לו באורות-המקדש, טמיר ונעלם, וצריך התבוננות יתרה לגלותו, להפיק "הלכות מרובות" מן ה"מקרא המועט", מהם נקח חיזוק ידיים לכינון עבודת המקדש. במקרא מצויין מרחשון, כחודש שבו