על כנפי נשרים
(מפי סופרים וספרים)
ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי. והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל: ויבוא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה': ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וגו' (יתרו, חמישי)
אין הפסוקים הללו אומרים אלא: דרשנו.
דבר שקדמה בריאתו לבריאת העולם תתע"ד דורות, ועם שקדמה בריאתו כל כך הרבה, לא נתנוֹ בוראו שכל שאר ברואיו ידעוהו מיד בהיבראם, אלא נתן להם לחכות, לצפות ולהשתוקק, לחמוד ולהתאוות אליו, עשרים ושישה דורות עד שזכו והתורה ניתנה להם; לאדם הראשון התורה לא ניתנה, בבית גנזיו של הקדוש ברוך הוא הייתה, אלא שזכה יצור כפיו של הקב"ה וניתנה לו רשות להציץ לשם, לתוך גנזיו, ולראות אותה שם; לחנוך היא לא ניתנה, ולא לנח; אף לא לאברהם אף על פי שהוא כולו תורה היה, אף לא אליו ניתנה התורה להביא את באי העולם תחת כנפיה ולהשליטה על כל המעשים, אלא לדור המדבר ניתנה. רק הם שזכו, ומבית הגנזים הלכה התורה ועברה מתנה להם, להיקרא על שמם, לנחול אותה ולהנחילה לדור אחרון ולהשליטה על כל המעשים. אוצר גנוז זה עומד להינתן מתנה לדור סגולה זה – מה הם התנאים לקבלת מתנה זו? –
דבר אשר חשב הקב"ה וספר ומנה עתות ימים ושבועות שנים ויובלות עד שמצא יום סגולה בשנת סגולה ובשבוע של סגולה וביובל של סגולה, כדי להנחיל את סגולתו לעם סגולה. תחילת הבריאה שברא הקב"ה את העולם, ואשר הביא אותם במניין ימים ברא וימים מנה, שנאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני וגו'" ועתה צא וחשוב; שבעה ימים – הרי שבת אחת; שבע שבתות – תספרו חמשים יום, יחידה תמימה אחת בשנה; שבע יחידות כאלה – שנה אחת (חמשת ימי החג של שלוש הרגלים אינם ממנין ימות השנה אלא כפנסים הם העומדים למעלה מן הזמן להאיר על הזמן…) שבע שנים – שבוע אחד; שבעה שבועות-שמיטות – יובל אחת; שבע יובלות – פקידה אחת. (כי אחת לשלוש מאות וחמשים שנה התנער העולם התנערות חדשה, פעמים לטובה ופעמים לרעה. פקידה ראשונה – "ויגרש את האדם", לרעה; פקידה שניה – "אז הוחל לקרוא", לרעה; פקידה שלישית – נולד מתושלח שהתחיל במלחמה עם בני דורו, לטובה; פקידה רביעית – נולד נח, זה ינחמנו, לטובה; פקידה חמישית – עלתה בשנייה קטרוגם של המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו, וירדו שמחזאי ועזאל, עד שבא המבול לעולם, לרעה; פקידה ששית – נגזרה גזרת הפלגה לארץ, לרעה; פקידה שביעית – דרך כוכב ליעקב ראש גולת הכותרת לבריאה, לטובה). שבע פקידות עברו ועדיין העולם לא נושע לצאת מכבליו של הנחש הקדמוני, וה' פקד את הארץ וכל עולמו אשר ברא, ומן השמים ירד והוריד עמו את סגולתו ונתנה לעם סגולתו; כי כשאתה מונה שבע פקידות, ז' פעמים שלש מאות וחמשים שנה, יוצאת לך השנה של מתן תורה. הרי ספרת שבע ספירות: ימים, שבתות, יחידות השנה, שנים, שמיטות, יובלות ופקידות – מה רבו מחשבותיו של היודע מחשבות, עד שחשב את קץ הימים וסגולתם ובחר ביום הנבחר למעמד הנבחר עבור העם הנבחר – האמנם – בפתע פתאום נגלה לעיניהם הקב"ה, ולא הבינם ולא הכינם תחילה לזו המתנה הטובה אשר חפץ הוא לתתה להם? –
דבר אשר זה קרוב לשלושת אלפים וחמש מאות שנה, מיום שקיבלנוהו עלינו, מקבלים אנו את התורה שנה שנה, דור דור, וכן אנו מוסרים אותו תדיר ותמיד לבנים אשר יוולדו, ועם כל זאת עדיין לא זכינו לחוג את "חג קבלת תורתנו", אלא כך אנו חוגגים: "חג מתן תורתנו", לומר לך: מתן תורה היה, ובשלמות היה מצד הנותן ואילו קבלת התורה עדיין לא הייתה, כי המקבלים טרם קבלוה בשלמות – הרי לא מציאה היא זו ולא בהיסח הדעת אפשר לזכות בה, מה הוא אפוא הדבר אשר קדם למתן זה ושעשה את המקבלים ראויים להיות מתחילים בקבלה על מנת להמשיך ולקבל תמיד? –
והרי אף מחבר בן תמותה, כשהוא משלים את חיבורו, חוזר ומחבר גם הקדמה וקובעה בראש חיבורו, כדי להודיע לכל באי העולם מה ספון והגנוז בחיבור שלו – ואיה היא ההקדמה שקדמה לתורה, איזוהי וכיצד נלמדנה? –
והרי ההקדמה שקדמה לתורה, כמגדל של אור היא עומדת ומאירה הדרך בפתח השער, לפני "אנכי", והפסוקים שלמעלה הם הם המגדל והם הם האורות המאירים והמביאים פתח השער. הוא אשר אמרנו בתחלה: אין המקראות האלה אומרים אלא דרשונו.
הבט וראה דברים רבים במקראות אלה שאינם כפשוטם:
- ומשה עלה אל האלוקים ויקרא וגו' מן ההר – שתי המלים האחרונות מה באו ללמדנו?
- עלה אל האלוקים ויקרא אליו ה' – לא רישא סיפא ולא סיפא רישא.
- אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים וגו' זכר כל המעשים הלאה למה, וכי להוכיח את יכולתו של הקב"ה היה צריך בשעת מתן תורה?
- ועתה אם שמוע תשמעו בקולי – באיזה קול, של העתיד או קול אחר, ולא שמענוהו עד עתה?
- ושמרתם את בריתי – איזו ברית, הלא עדיין לא כרת אתם ברית, אם אשלהבא – את הברית אשר נעשה היה צריך לומר, לא "בריתי" שמשמע שלו בלבד?
- אלה הדברים – "לא פחות ולא יותר" – והרי מצווה היה משה לדבר לכל איש ואיש כלשונו, לנשים בשפתן ולאנשים בשפתם, ולאחר נאמר: וישם לפניהם, הסביר להם בכל דרכי הסבר עד שהיו הדברים אצלם כמונחים בקופסא. וכיצד ייתכן זה עם הציווי של "לא פחות ולא יותר"?
- ויענו כל העם וגו' כל אשר דבר ה' נעשה – אשר ידבר היה צריך לומר, שהרי עדיין לא דיבר שום דיבור של צווי? –
אלא שקיפל הקב"ה את כל העולמות הרבים של תורה, הארוכה מני ארץ ורחבה מני ים ושמם בפי משה, והוא גללם שוב לעיני כל ישראל, למען ידעו מה ה' אלוקיהם דורש מעמם עתה, בשעה שהם עומדים לקבל את תורתו, ומה תהא תכלית כל עשייתם אחרי כן. "אלה הדברים אשר תדבר" – הכול הם. אל ה"הכול" אי אפשר להוסיף וממנו אי אפשר גם לפחות ולחסר כי אם תחסר משהו כבר לא זה "הכול" –
ומשה עלה למרום, והתרומם אל האלוקים עד לנקודת האמת האחרונה שיכול איש האלוקים להגיע אליה, אל מידת האמת, אל שלמותה של מידת הדין לקבל אותה עליו בשלמותה ובגילויה מבלי כל הסתר, ואפילו לא זו שמידת הרחמים מסתירה מפני מידת הדין, כי הלוא תורה הוא בא לקבל, והתורה היא תורת אמת מן השמיים היא באה לארץ. ויקרא אליו ה' – מידת הרחמים דווקא שענתה אותו, והוא שקראה אליו מן ההר דווקא, מן ההתרוממות שאינה עולה עד השיאים, וכביכול מלמטה למעלה שמע את קול הקריאה לאמור כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל כמו שאתה רואני מדבר אתך. אף אתה בשעה שתראה את העם כי יבוא אליך לדרוש אלוקים, את כל האמת הצרופה והמזוקקת יבקשו ממך, ובבואם אליך יתכוונו להתרומם למידתך, ואתה תענה כמידתם וייראה כאילו הם עומדים למעלה ואתה למטה. הם מבקשים את הדין ואתה תנהג אתם במידת הרחמים. הם יבואו לטייל עמך בגן עדן ואתה תהא מטייל עמם בלכתם בדרך ואל תזוז מהם בשבתם בבית בשכבם ובקומם…
עד כאן, תורתו של משה, מכאן – ואילך – תורתם של כל ישראל:
ממצרים עליתם לכונן גוי וממלכה חדשה, שמא תאמרו בלבכם: יצאנו מעבודת פרעה לחרותו של פרעה. להיות בני חורין להיות אדונים כמוהו – אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים, מאות בשנים בנתה לה מצרים את חסנה, גבורתה, ותפארתה, מדעה, חכמתה, היכליה ופסילי אליליה, עד כי עלתה למעלה ראש ויקנאו בה כל עמי תבל ולא סרה הקנאה גם מכם, והרי היא לפניכם עתה בזויה ושפלה מכל העמים, פגריה על פגרי גלוליה ואיה
(חסר טור)
…רות ומצוות כתובות בדיו על הקלף, איני מלמדכם כיצד לעשות על מנת שתהיו אומרים אחר כך 'קיימנו את כל הכתוב', אלא על מנת זה אני מלמדכם, אם שמוע תשמעו בקולי, אשר כל הבריאה מלא ממנו ובכל עת תמיד נשמע קולי, ומגרונו של כל יצור נוצר הוא נשמע, ואבן מקיר תזעק את דבר ה' ורצונו באמת, ורק החרשים אינם שומעים, ורק כת החנפים והשקרנים אומרים: לא שמענו, ואת כל הכתוב קיימנו…
ושמרתם את בריתי אשר כרתי עם שמיים וארץ להיות קיימים רק בכוח מלכותי אשר עליהם, ותורתי אשר אתן לדרי מטה, והנה זה עשרים ושישה דורות שברית זאת עומדת להיות מופרת וחוקות שמיים וארץ עומדים להיות הרוסים, ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וכל יצורי חלד כליל יחלופו, כי אין שומר לברית הזאת, אבל אם מקבלים אתם עליכם להיות כאלה שומרי הברית, לקיים אתכם את כל העולם ועמי התבל כולם – והייתם לי סגולה, חפץ שאין לו תמורה וחליפין, מכל העמים אשר לעולם לא אחליף אתכם ולא אמיר בשום אומה אחרת. כי לי כל הארץ והשטר הזה של שמירת הברית, כל באי העולם וגויי הארץ חייבים לפרעו, וכשאינם פורעים וכשאתם באים לפרוע בעד הכל – גם סגולתכם סגולה מהכול תהיה.
רק זאת בלבד הוו יודעים מראש, כי עם הנבחר – כן, ואולם "עם אדונים" – לא. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, שמשים, שליחים, משרתים, ובשרותכם שאתם עושים עבור הכול, ובשליחותכם שאתם ממלאים – שם גם גדולתכם ועליונותכם, והיא שעושה אתכם סגולה וגוי קדוש. אלה הדברים ארבעה תנאים אלה: כוח ההתרוממות וההתנשאות אל הגבול של "אי אפשר" (כנפי נשרים); כוח ההאזנה אל קול מכל הכתוב ומכל היקום, שלא לסלף את הכתובים ולשמוע ב"קול ה'" תמיד; האחריות והערבות בעד כל העולם להיות שומר הברית יומם ולילה לקיום חוקות שמים וארץ; את העבודה ואת העול לבקש ולא את האדנות והממשלה – אשר תדבר אל בני ישראל עובר לבואם לקבל את תורתי. לא פחות מארבעה אלה ולא יותר, בכל לשון תסביר להם ובלבד שיבינו שבאלה הכול תלוי, ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. ואידך פירוש הוא.
ויבוא משה ויקרא לזקני העם ויאמר לפניהם את כל הדברים אלה באר היטב, כל שכן ששם אותם יפה יפה בפיהם ובלבם של פשוטי העם. ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. על כנפי נשרים נתנשא, אל האי אפשר נעשה לאפשר, את אוזנינו נחזיק פתוחות תמיד לשמוע את קריאת ה' מכל מקום, ערבים נהיה עבור כל העולם, וכהנים לעולם נהיה, משרתים ולא אדונים. על מנת כן אנו באים לקבל את התורה.