"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר".
בהכנות לקראת המפגש של יעקב עם עשו אחיו, לאחר שחצה את המחנות לשניים, לאחר שהתפלל יעקב לה' שיצילנו מידי אחיו ולאחר המנחה הנדיבה שהכין על מנת לרצות אותו – הוא משלח את כולם מעל פניו. הוא מעביר את נשיו, שפחותיו וילדיו וכל אשר לו במעבר יבק, ונותר לגמרי לבדו. אז אירע המפגש בינו לבין המלאך והמאבק שביניהם, שבסופו ניצח יעקב את המלאך, ואף זכה לברכה ממנו, ולשינוי שמו ל"ישראל".
השורש "יתר" קרוב ל'ותר', וניתן לרמז כאן על כפל משמעות – מלבד המשמע הפשוט, להיוותר, להישאר, ניתן לשמוע כאן משמעות של וויתור, נטישה ושחרור.
יעקב נותר לבדו, שהרי לפני ההתמודדות שלו עם המלאך שילח, כאמור, את כולם מעל פניו, ונשאר לבדו. הניצחון שזכה לו היה בין השאר בגלל הוויתור הזה, שהרי את כל כולו ועצמיותו השקיע בהתמודדות עם המלאך – ו"אין איש עמו"… הוא מרכז את כל כחותיו ונאבק עם המלאך בלי עזרה כלשהי מאדם. הניצחון וההיוותרות בחיים באה לו בזכותו בלבד, יעקב "לבדו" עומד מול המלאך, ומוותר על כל עזרה וסיוע אנושי. זהו סוד היוותרותו בחיים וניצחונו המוחץ.
(אפשר להניח שהמאבק הזה התחולל גם בקרבו של יעקב שהתמודד עם כחות מנוגדים שהיו מצויים בו, היינו, עם ה"עשיויות" שטרם נותק ממנה לגמרי, והיתה קיימת עדיין בתוכו, והיה עליו להכריע ביניהם. כלומר המאבק היה גם מאבק על זהותו וקיומו הנפשי).
פעמים רבות ה'וויתור', במשמעות של קבלה והשלמה עם המצב כפי שהוא, בגלל חוסר ברירה או מתוך בחירה מודעת, מאפשר את ההיוותרות, ההישרדות. שהרי כשהאדם מוותר על עזרה וסיוע מגורם זר כלשהו, הוא מרכז את כל כחותיו ונאבק בכל ישותו על מנת להחלץ מן המשבר הפוקד אותו, וכך הוא זוכה להיוותר ולשרוד. (אין ספק שהוא זקוק גם לעזרה מלמעלה, כפי שעשה יעקב שהתפלל לה' לפני המפגש עם עשיו).
או אולי בדרך קצת שונה (ולא כפי שקרה אצל יעקב): גם הוויתור המודע שבא לאחר נסיון התמודדות שלא צלח, בא להעיד באופן כלשהו על הכרת המוגבלות האנושית, ובכך כבר נפתח ממילא, פתח לעזרה וסיוע מידי ה'. האדם מרפה את אחיזתו ומלחמתו, ומשתחרר בו משהו המאפשר את כניסת הסיוע והשפע, ודווקא באופן זה הוא שורד. כך או כך, הוויתור המודע מאפשר ופותח פתח להיוותרות.
*
בספרו מי השילוח מביא הרבי מאיזביצא את המדרש (רות רבה פרשה ב', ז') על הפסוק: "ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר", כי מיתת רחל היתה קשה על יעקב אבינו יותר מכל ההרפתקאות והקשיים שהתנסה בהם. הוא ממשיך ואומר שלמרות זאת, כדרך הצדיקים, חיזק את לבו ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה, שבוודאי כל מה שעושה – לטובה. "מגדל עדר" הן שתי מילים שמשמעותן תקיפות, וניתן ללמוד מהן בהקשר זה כי יעקב חיזק את עצמו וקיבל עליו את הדין, שהרי נאמר לאחר מכן "ויהי בשכון ישראל" – "שכון" – לשון נייחא, שקיבל עליו יעקב את הדין והשלים עמו.
עם זאת, מלמד אותנו בעל מי השילוח, שלאחר מכן, ראוי לאדם לבקש מה' שיורנו את עומק הדברים שאירעו לו. ואכן ה' הראה לו את עומק הדברים במעשה ראובן (שלאחר פטירת רחל, העביר את מיטת אמו לאוהל יעקב), ובכך קבע עובדה מוגמרת שכעת אמו היא "אם הבית". עוד הראה ה' ליעקב את סדר מניין השבטים שנמנו כאן, לאחר מות רחל, בסדר מסוים (שבכל פעם, מתוך שש עשרה הפעמים שנמנו השבטים, היה סדר מנייתם שונה וקיים בו עומק שבא ללמדנו).
בהמשך מביא הר' מאיז'ביצא את סדר מנייתם של השבטים לאחר מיתת רחל – ולא פירש.
לאחר העיון בסדר מנייתם של השבטים כאן, כמדומני שהמניין בסדר זה בא ללמדנו (כמו במעשה ראובן הנ"ל) כי מעתה, לאחר פטירת רחל, לאה היא אם הבית, ולא בלהה, שפחת רחל, כפי שניתן היה לחשוב, שכן בניה של לאה נמנו ראשונה, ולאחריהם נמנו בני רחל ובני שפחתה, בלהה. ולבסוף – בני זלפה שפחת לאה.
הנהגתו של יעקב כאן יכולה לשמש כדוגמא ומופת למה שנכון לעשות בעת משבר, וללמד על האופן הראוי להתמודד איתו. הלואי שלא נתנסה בנסיונות קשים.