'כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וגו' והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך' וגו'.
לא אסרה תורה על האדם לצוד ציד-ציפור להנאתו, בכל תחבולה שהוא רואה לפניו; למען הנאת מאכלו וכל הנאה של צורך. כל צידה מותרת, צידת ציפור האם, והבנים וכל פרידותיהן גם יחד; אם כן למה זה אסרה תורה לקחת אם על הבנים בקן ציפור? לא ריחמה על הבנים רק על האם לבדה, ובדבר הזה אם יעשו כמצוה מבטיחה תורה טובה בעולם שכולו טוב ואריכות ימים בעוולם הזה. ולא עוד אלא שעשתה תורה פרשת קן ציפור ראש-פרק ופתיחה לשלושים וחמש מפרשיות שבאו אחריה, למה? –
אכן, אינו דומה צד ציפור שטורח ומחבל תחבולות לצוד צידו בחכמתו ומאמצי ידיו, למי שנזדמן לו קן ציפור באקראי ומן המוכן. אמנם אף זה הותר לאדם לקחתו שכך עשאו האלוקים שליט על כל הבריאה, ציפור השמים ודגי הים, אפילו אינו טורח עליהם, לכך האפרוחים או הביצים נתונים לו ברשות, כי השליטו האלוקים עליהם ושלו הם; ברם, האם הרובצת על האפרוחים או על הביצים – כיצד היא באה לידך 'מן המוכן'? היא אינה אפרוח, הלוא יכלה להימלט מידך, איך מצאת אותה 'רובצת' ולא נעה ולא זעה מפחדך? – אלא שהאם הזו עוסקת בכבודו של עולם, בתיקנו של עולם לגדל וולדות; וכשמצאה אותם ידו של ה'ציד האקראי' – היא מפקירה גם עצמה בידיו ובלבד שלא לנטוש האפרוחים או הביצים, עמם היא רוצה להיות בצרה – יש לך כבוד עולם יפה מזה? או יש תיקון עולם גדול מזה? – הבמידות הנעלות האלה שנטע הקדוש ברוך הוא בברואיו, תשתמש אתה להתעמר בהן ולקחת אם על הבנים?! לא. אי אתה רשאי לקחת אם על הבנים אלא שלח תשלח אותה דרור, תלך ותבנה קן אחר לעשות רצון קונה לעסוק בכבודו של עולם ובתיקונו שלום.
אדם שליט בכל הבריאה, אבל אין אדם שליט ברוח האלוקים אשר חילק לכל בריותיו מרוחו – – – – –
פרשה פתוחה זו היא הפתיחה לכל הפרשיות הסתומות שבאות מכאן ואילך בסדר זה, שבהן הרבה מצוות שהצד השווה שבהן – אל תהפוך תיקונו של עולם לקילקולו!