אליהו כי טוב

ר' אברהם אליהו כי טוב (מוקוטובסקי) ז"ל, נולד בוורשא בשנת תרע"ב (1912). שנות ילדותו ונעוריו עברו עליו בעיירה אופולה, שם למד ב'חדר' ובבית המדרש שבעיירה. עיקר חינוכו קיבל מאביו ר' מיכאל ז"ל, שהיה מוותיקי החסידים והשפיע רבות על עיצוב אישיותו.

בהיותו כבן שבע עשרה עבר לוורשא. שם עסק לסירוגין במלאכת כפיים מפרכת, בלימוד עצמאי בבית המדרש ובפעילות ציבורית ב'אגודת ישראל', פעילות חינוכית בעיקרה, שבמסגרתה גם היה מרצה לפני חבריו וחניכיו שיעורים קבועים בתלמוד, בתנ"ך ובספרי מחשבה. באותה תקופה עסק גם בהתנדבות בהוראה ובחינוך במוסדות חילוניים לילדים עזובים – עד לעלייתו לארץ בראשית שנת תרצ"ו.

לאחר עלייתו ארצה עבד כפועל בניין, ואולם משלא היה יכול להשלים עם מצבו הנחות של הפועל החרדי, שהיה באותה תקופה מקופח מכל צד, קמו הוא וחבריו והקימו את 'פאג"י', תנועת פועלים חרדית שמלבד דאגתה לעבודה סדירה לחבריה, אף הקימה במשך הזמן מפעלים קואופרטיביים משלה בתעשייה ובבניין. בפעילותו זו עסק בהתנדבות בצד עבודתו כפועל.

בשנת תש"א הקים בית ספר חרדי לבנים וניהל אותו במשך כשמונה שנים. במקביל הרבה לעסוק בצרכי ציבור, ערך את עיתונה של 'פאג"י' – 'הקול', בו פרסם מאות מאמרים בנושאים רבים ומגוונים תחת כינויים שונים. במאמרים אלה אפשר לראות את ניצני ספריו שפרסם לאחר מכן.

לאחר שנתאכזב מהעסקנות הציבורית, החליט בשנת תשי"ד לפרוש מכל פעילות פוליטית. ללא אמצעים יסד הוצאת ספרים קטנה בשם: 'א' מכון להוצאת ספרים (כיום 'יד אליהו כי טוב'), שדרכה פרסם את ספריו אשר כתב.

מאז ועד סוף ימיו, במשך כעשרים שנה, היה עיקר עיסוקו בכתיבה ובעריכה. באותן שנים עסק לפרקים בנושאי חינוך, בהדרכת מורים, בהרצאות ובמאמרים שפרסם, בעיקר בארצות הברית.

רב אנפין היה רבי אברהם אליהו כי טוב ז"ל. ברוחב דעת ובעומק מחשבה למד תורה ולימדה, בטהרת הלב והנפש עבד את בוראו, בחכמה ובאהבה היו עסקיו עם הבריות, בגמילות חסדים שבממון, במעשה ובדברים.

"... כשם שאמרתי למעלה שאיני רוצה להתהדר באיצטלא של רבנות שאינה שלי, כך לא אוותר על איצטלא אחרת שהיא שלי – זאת האיצטלא של 'מלמדות'. מעודי, מאז היותי ילד כבן עשר שנים ועד עתה, לא הפסקתי מלעסוק במלאכה זו, בפועל ממש עם ילדים קטנים ממני – בימי ילדותי, ואחר כך לא חדלתי מלהגות במקצוע זה ולעסוק בו עם בנים ועם בני בנים, צעירים ומבוגרים, בפועל ובעיון ומחקר, בהסתכלות מתמדת, בנסיונות שונים ורבים ובתכנון תכניות וכו' מכאן, שכשבאתי לחבר את ספר התודעה עשיתי את מלאכתי בלי רמייה עצמית וכמלמד מנוסה, כי ידעתי וחשתי כל מקום שהתלמיד שואל והשתדלתי להגיש לו מענה על שאלותיו. אף בספר הפרשיות מנהגי כן, מתוך שאני משתדל לשמוע שאלות התלמידים שאני רואה אותם וכו' הרבה מאד. לפני עיני – כך אני כותב"

(מתוך אחד המכתבים)