אליהו כי טוב
לדור ודור המליכו
(מפי סופרים וספרים)
לא לדורו של משה בלבד או לדורם של דוד ושלמה; לא לדורו של יחזקיהו או לדורו של מלך המשיח בלבד, כי אם לדור ודור המליכו בעבר ולדור ודור המליכו בצווי לעתיד לא-ל, כי הוא לבדו בכל דור ודור ואף בדורות שבעקב ושבשפלות, מרום וקדוש.
"המליכוני עליכם, כדי שיעלה זיכרונכם לפני לטובה, ובמה? – בשופר".
בעטרות רבות ובכתרים הרבה עיטר הקדוש ברוך הוא והכתיר את מועדיו ורגליו, זה נטל כתר חירות וזה כתר תורה; ושוב זה נטל עטרת התשובה וזה עטרת השמחה, ואת כולם יחד מסר הקב"ה מתנה לבניו, לשום עטרה וכתר על ראשם הם. השפלת בעבדות – הנה זימן לך הקב"ה מוצא ממנה להיות בן חורין לזכות בחירות – עסוק בתורה כי אז תישאר בחירותך לעולם. בן חורין אתה וחכם אתה ורם לבבך ושכחת ודחקת את רגלי השכינה – לא לעולם יאנף בך, זאת תורת התשובה, וסר עוונך וחטאתך תכופר, ונסלח לכל עדת בני ישראל, כאילו לא היה שם חטא לעולם, והיה בלכתך בדרכך ושלום באהלך וגם בצעדך בישימון, במקומות חושך וחתחתים וגם משם יצאת בשלום – וידעת כי שוב השלום לא ימשוך ממך לעולם, ואם כן, לך אכול בשמחה את לחמך ושמחת לפני ד' אלוקיך והיית אך שמח.
נתעטרו ישראל בעטרות האלה והכתרים הושמו בראשיהם, אף הם מחזירים כבוד לבעליו וכשמשים עומדים לפניו בביתו ועושים את עבודתם, פרים בני בקר שנים וגו'. פרים שבעה וגו'. פרים ארבעה עשר וגו'.
ובחודש השביעי באחד לחדש וגו' ועשיתם עולה וגו' פר בן בקר אחד איל אחד וגו'. לומר לך: משונה מקרא קודש זה ממקראי קודש אחרים, ושונה היא עבודת היום הזה מעבודת מועדים ורגלים אחרים. כביכול, לשמו ולהנאתו אתם נקראים לחוג ביום מקרא קודש זה. לא יום חג לעם כי אם יום הכתרה למלך. אתם ממלכת הכהנים, גוי קדושים, עם נסיכים, שרי מעלה עם שרי מטה, הנכם נקראים לבוא היום לקשור כתר ולשימו כביכול בראש מלככם, כי לו כל הארץ ומושל בגויים כולם, רק אתם בלבד מוזמנים להיות קושרי הכתרים ולעשותו מלך על כל הארץ. ומפני שלא שם חלקכם כהם וגורלכם ככל המונם, קושרי כתרים עשאכם וכורעים ומשתחוים למלך מלכי המלכים הקב"ה כבני פמלייתו – עליכם לשבח לאדון הכל ולתת קדושה ליוצרכם – ועשיתם עולה וגו' פר בן בקר אחד וגו' כי לא יום חגכם הוא, אף לא יום תשובה – יום תרועה יהיה לכם, והעברתם שופר תרועה בכל היקום, תרועת מלכו של עולם ומלכותו אשר בכל משלה.
קושרי כתרים, ממליכי מלך מלכי המלכים, ממלכת כהנים, גוי קדושים, עם רוזנים ושרים, פמלייתו של אדוני האדונים? – ואיה הודם והדרם, עדיים ותפארתם מכל הימים? ומדוע אתמול באתי ואין איש? ומדוע פעמים רבות סרו מדרך צוויתים – ההם יכתירו כתר המלוכה ועוולתה בידיהם?! וה' יושב על כסא שופט צדק ואין משוא פנים לפניו, והללו מיימינים והללו משמאילים ומידת הדין תובעת והמקטרג מקטרג, ואין משוא פנים לפניו בבית דינו!
קושרי כתרים וכו', וודאי. הבט נא בפניהם האזן נא להגיגם ביום זה: ובכן יתקדש שמך, ובכן תן פחדך, ובכן תן כבוד, ותמלוך, קדוש אתה, גלה כבוד מלכותך, להפנות אליך כל רשעי ארץ, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, אתה אלוקים אמת ודברך אמת וקיים לעד – אך זה בלבד הגיגם ביום זה. לא תאנה וגפן, לא נחלת גויים וארצות, לא נקמה מאויביהם, לא מרגוע מצורריהם, אף לא תפילה לקרבם קרבה יתרה מעל גויי תבל שישארו מרוחקים, שכחו בתיהם עזבו דאגותיהם למשפחותיהם ולכל שבטיהם וכל יצר מחשבתם רק מלך על כל הארץ!
ואת אשר יש למקטרג לקטרג ולמידת הדין לתבוע מפני כבודו – מי שם אותם לבד לתובעים כבודו והדרו? רחש לבם של דרי מטה דבר גדול מזה. צחים כשלג עומדים העליונים לפני כיסא כבודו ואין מעמד ויחפזון, או הניסה אחד מהם לבוא לפני הדרת גאונו ובגדיו מזוהמים ולהתייצב לפני הדר גאונו בעוד שהקטרוג עולה? אכן, ניסו שניים מהם וירדו ונזדהמו ושוב לא עלו נפלה רוחם ולא התייצבו לומר שירה עוד – ואנו. אוי רבש"ע, מלך העולמים! קראתנו ולא ניסתר, בגדינו מלוכלכים ולא נחבאנו, הנה יום בא ונגלה כבוד ה' וחפרו כל עוזביו, בושו מאד – ומפניך לא ניסתר, כלה חמתך עלינו על חוט השערה ועל עבותות השוא, בידך אנחנו, רק ניראה פניך ונבוא בכל מקום בשמים ממעל ובשאול מתחת, בעת נישא על ענפי שחר ובעת נשכון באחרית ים באורה ובחשכה. שלוש פעמים בשנה אנו באים כך להיראות, אוי, להיראות! איך ובמה ובאילו פנים?! – ועם כל זה אנו באים, מפני שאתה קורא לנו שנבוא. אף היום באנו להמליכך על פני כל תבל ארצך. באנו כי קראתנו. שמא יודעים אתם העליונים, להמליך יותר מאתנו?!
מכסים פשעים אנחנו? כה תאמרו עלינו? – הן תראו כולכם, כמה נמוג לבנו מפחד. מפחדם של פולסין דנורא? לא. מפחד הדר גאונו ומבושת לבושינו. ראו את נפשנו כמה היא יוצאת להשתטח לפניו בווידוי ובבכי וכמה היינו מתמוגגים לקפוץ אל תוך כל נהרות דינור, כדי לרצות על עוונותינו ולכפר על נפשותנו ולברך ולהודות על כל אשר יעשה אתנו כי חטאנו עווינו ופשענו – אבל נפליג על כוספנו ובאזנכם ולעיניכם לא נגלה קלוננו את אשר פגמנו, הכול מקום כבודו הוא, ויום זה, יום הכתרה והמלכה הוא, ולא נעכירנו בזיכרון עוונותנו. רק כבוד ויקר ניתן, להמליכו על כל העולם אנו יוצאים. הדר נלבוש, בשמחה נתאזר, בכבוד נתעטף מפני כבודו. קושרי כתרים אנו היום ולכך נוצרנו, ואין מחיצה מבדלת בינינו ממעשנו זה, אף לא מחיצת העוון. את אשר נשאר אתנו לא מורק ולא שוטף במים, נמרק ונשטוף מחר בינינו לבין קוננו באין לכם רשות להיכנס בעת שאנו מתייחדים עמו לבדנו. אז אחרי עשרה ימים ביום הכיפורים נשוב ונתוודה על אשר פגמנו, והמשמאילים יהיו מעבר למחיצה וגם המיימינים לא יהיה צורך בהם, אז נתוודה והווידוי לא יפגום בכבודו, וההתייחדות בתשובה תרים כבוד.
ואף הקב"ה מסכים עם בניו, וכן הוא אומר להם: המליכוני עליכם. רק זאת בלבד תעשו היום, חדשו את המלוכה ואת האמנה ויעלה זיכרונכם לפני לטובה, בזיכרון בלבד, ברמז, (כי אלמלא שנפגם משהו בינתיים – ההמלכה החדשה הזו, למה? וה' מלך עולם ועד כתיב) "זיכרון" זה דיו לפני כדי להטיב עמכם ולהסיר עוונכם. גם "זיכרון" זה לא תעשוהו גלוי אלא במה? – בשופר. כל שפה ולשון שתרצו להעלות בו "זיכרונכם" – גלוי יהיה וביום הזה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אלא בשופר. שופר זה שפת סתרים הוא ביני וביניכם. קול פשוט יש בו וקול תרועה. הפשוט שמחה יש בו וגם תדהמה, אף התרועה, ניצחון יש בו וגם בכי, יללה ואנחה ובשורת מלחמה. כל איש מכם יודע את לבבו ידבר אלי בשופרו ואני אשמע, ואין עוד מלבדי שומע, וכל הקולות יחד יתמזגו כולם בתרועת מלך אחת. בני פמלייתו של מטה ממליכים את מלכם על פני כל הארץ ומריעים!
לדור ודור המליכו לא-ל….
בדורו של פרעה – "משל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך, בזזו נכסיו והרגו פמליא של מלך והחריבו פלטרין של מלך" – חשבו הלסטים כי ניפטר לעולם ממלכותו של בעל הבירה – "לאחר זמן ישב המלך בדין תפס מהם, הרג מהם, צלב מהם וישב בפלטרין של מלך, ואחר כך נתוודעה מלכותו לעולם. לכך נאמר: מקדש ה' כוננו ידיך – ה' ימלוך לעולם ועד".
בדורו של בלעם אשר הוא בא עליהם בעצת חטאיו כדי לבטל מלכותו מבניו ותיבטל ח"ו מכל הארץ ויכשילם בעוון וימעלו מעל – לא הביט הקב"ה אוון שביעקב, "שכשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהן להתבונן באוניות שלהם ובעמלם שהם עוברים על דתו", ועדיין לא זז מחבבם ומהתרועע בהם – ותרועת מלך בו.
בדורם של סיחון ועוג, אשר רגשו גויים ויתייצבו מלכי ארץ על ה' ועל משיחו ויאמרו להכחידנו מגוי ולנתק מוסרותימו ולהשליך את עבותימו, עול מלכו של עולם, נשארה מלכותו קיימת בישראל וישורון – ויהי בשורון מלך.
בדורו של המן אשר אמר להשמיד ולהרוג ולאבד ולמחות את ממליכיו של הקב"ה ולמוטט כביכול כסאו לעולם, ואף ישראל נהנו מסעודתו של אותו רשע, והיה העולם שמם ומוכן לחזור לתוהו בוהו, והנה שוב נתגלתה מלכותו של הקב"ה והופיעה בהדרה. איה? – למנצח על איילת השחר, אסתר, השיה האובדת בחצר מלכותו של מלך הגויים ששם כיסא המן נישא על כיסאות כל השרים, שם במקום הרשע והמרד נגלתה שוב מלכותו – כי לה' המלוכה ומושל בגויים!
בדורם של מרשיעי ברית האומרים לא-ל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, והיה כל אשר ירא ה' בזוי ושפל – ה' מלך גאות לבש!
ואף בדורו של שלמה, אשר חלק ה' מחכמתו לבשר ודם וממלכותו לחכם לב, שמא חסרה מקצת ממלכותו ונתמעט כבודו ח"ו, פן יש איש או אשה והיה בראותו את כל הכבוד הזה אשר לשלמה והתברך בלבבו, כביכול, כאילו הוא שליט במרומים ושלמה שליט בתחתונים – ולא היה מקום לארון הברית להיכנס אפילו לקדשי קדשים שכוננו ידיו של הקב"ה בין דרי מטה, עד שעמד שלמה והשמיע כ"ד רננות, וכעבד מאחורי פתחו של אדוניו מלכו התחנן: שאו שערים ראשיכם וגו' ויבוא מלך הכבוד, ולא זז משם עד ששמע כל העולם את שלמה אומר: מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה!
בדורם של המתייאשים מגאולה, ובתוקף הגלות הארוכה אשר יראו כי אפס עצור ועזוב וכל עיר על תילה בנויה ועיר אלוקים מושפלת עד שאול תחתיה. מלכויות הארץ זו נופלת וזו קמה זו הולכת וזו באה ומלכותם "לעולם" עומדת, שמא ח"ו מלכותו כביכול נפלה ולא תוסיף קום – אל תתייאש ואל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו. ראשון הייתי לפניכם כולם ואחרון אהיה אחרי כלותם כי כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צב-אות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים!
ובדורם של "הנושעים" אשר "ישראל" "נושע" בחסדי לאומים ודבקו בחטאותיהם וימירו כבודם בכבוד מדומה, ולדבר ה' אשר בפי נביאיו לא שעו, ויזנו אחרי אלוהי נכר הארץ וימעלו מעל ויתרועעו עם עמלק בן עשו, וגם לקחו מן החרם, וגם שמו בכליהם, והיו רבים מישראל ומכל עמי הארצות אומרים: הנה ליום הזה קווינו אלפים בשנים, והנה עתה הגיע והיתה התקווה לאכזב ואיה נבואות הנביאים ואיה חזיונות החוזים – והיה ביום ההיא ייאמר לבני א-ל חי, לא זו הישועה ולא זו התקווה, ואימתי היא תבוא? ועלו המושיעים ממש אשר בהר ציון ממש לשפוט את הר עשיו ולהכרית זרעו של עמלק, רק אז והיתה לה' המלוכה!
ובדורו של המשיח אשר ייגלה במהרה בימינו ויבוא לעשות מלחמות בגויים ואספתי את כל הגויים אל ירושלים וגו' והיה ביום ההוא יצא מים חיים מירושלים והם ישקו את הימים הגדולים אשר במזרח ובמערב ולא הם ישקו אותה. לכשתראו זאת, אז תדעו כי – והיה ה' למלך על כל הארץ, יבשו כל הבארות בארות הנשברים, והמים אשר בירושלים הם ישקו את כל הארץ ותבל כולו – ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד!
ובכל דור ודור עומד ישראל סבא ומפחד על בניו שמא ח"ו תצא פסולת מזרעו ונדחת ממקורה לבל תשוב אליו עוד כאשר נידח ישמעאל מאביו ועשו מיצחק אשר לא ישובו עוד לעולם, שמא ירעו וישחיתו בניו גם המה עד ששערי תשובה יהיו ננעלים לפניהם וידחו ממנו נדח ועל כל חטא וחטא שהוא מוצא בבניו הוא מזדעזע ואומר: אוי לי, שמא אירעה לי פסולת בבני עד שהוא מתבשר מפי המקום שחזרו אלה בתשובה, ואלה שלא חזרו עדיין, יחזרו בבוא עתם ולא ידח ממנו נידח לעולם וכולם יחד אמרו אומרים יאמרו: שמע ישראל ה' אלוקינו, ה' אחד!!!!
לדור ודור המליכו לא-ל כי הוא לבדו מרום וקדוש.