מדברי רבי צדוק הכהן על פרשת בלעם / מספר הפרשיות

דברים נשגבים בביאור ענין פרשתו של בלעם, מספרי ר' צדוק הכהן, צדקת הצדיק (מאמר קלא) ורסיסי לילה (מאמר מד):

שורש נפשות ישראל הוא ממקור החיים, וכמו ששנינו "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". ואפילו אותם שמנו חכמים במשנתם שאין להם חלק – יש להם תיקון על ידי דורשי רשומות שאמרו "כולם יש להם" וכו'. ודבר זה התגלה בביאור גמור על ידי בלעם, שכל פרשתו היא על ענין מעלה זו של ישראל, שאפילו יגדילו חטאים זה על זה, אין אהבת ה' יתברך ניתקת מהם כמלוא נימא; –

והוא עצמו היה ממש להפך: שאין לו חלק לעולם הבא עם כל מעלתו שהיה נביא אומות העולם דוגמת משה. ואפילו יוסיף מעלות זו על גב זו ויערוך שבעה מזבחות בעבודה – אין לו כלום ואחריתו עדי אובד. ולכך על ידו נתגלתה מעלה זו שבישראל, כי על ידי ההיפוך מתגלית המעלה.

וקראוהו רבותינו ז"ל (דברים רבה א): "מחליק לשון" – שהחליק לשון לישראל ונפלו על ידו כמה רבואות. וכן אמרו: מברכתו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו לקלל, כי ביקש להכניס בהם עין הרע כמו שאמרו בזוהר; והיינו, כי הוא ידע שעל ידי המעשים יכול גם השורש להשתנות, אבל לא הודיעם זאת רק החליק לשון כדי שיבטחו על זה (שאי אפשר לאהבת ה' להינתק מהם בשום פנים) ויחטאו וישתנה השורש. וזהו שהיה בלבו – שיהיו ממש להיפך ממה שהוא רואה אותם במעלתם, והיינו עין הרע ומחליק.

וה' יתברך הפך הקללה לברכה – היינו שיהיה באמת כך, שגם כשיחטאו לא ישתנה השורש. ולכך נקבעו דבריו בתורה, שהוא באמת כך. ונמצא נהפכו דבריו לברכה מאחר שהכול באמת כן; –

ושלמה המלך עליו השלום, לא היה אדם כמוהו שידע אמתות דבר זה, ולכך בטח לעבור על דברי תורה על פי דעתו, ולכך ביקשו למנותו באותם שאין להם חלק לעולם הבא, אבל לא עלתה בידם וניתן בלעם תמורתו וכו'.

*

עיקר נבואת בלעם היתה רק על אותם פושעי ישראל שאיבדו חלקם בעולם הבא, שהרי נסתכל רק להזכיר חטאי ישראל, ועל החוטאים דיבר. וכל עיקר פרשת בלעם לא באה אלא לצרכם של אותם הכופרים בתורה ואין להם שייכות למשה רבינו ע"ה, שהוא המחבר לבבם להשי"ת והם ניתקו עצמם ממנו. ועל כן לא על ידי משה נאמרו דברים אלו, רק על ידי בלעם. וכך אמרו חכמים (בבא בתרא יד:) "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" – כביכול, פרשת בלעם חוץ להתורה, שמדבר באותם שכפרו בתורה (ועל ידי שגילה בלעם מעלתם, שוב יש להם אחיזה גם במשה ובתורתו עד שהכניסם משה רבינו ע"ה בכתיבתו לכלל התורה), שכל נפשות ישראל באותיות התורה – ונפשות הפושעים המשומדים – באותיות פרשת בלעם שגם היא בכלל התורה כ"שמע ישראל" (עד שבקשו לקבוע פרשת בלעם בקריאת שמע).