הפרשה השבע-עשרה בסדר: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ואהבת… וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" – פרשה קצרה והרבה גופי תורה תלויין בה: קבלת עול מלכות שמים בכל עת תדיר, תלמוד תורה לבנים, תפילין ומזוזה – כל כולה הדרכה בעניין אהבת ה'. העובד את ה' מיראה, יש שרואה לפניו מעצורים בעבודתו, ואולם העובדו מאהבה אין לפניו שום מעצור ומבקש תמיד ומצפה מתי תבוא לידי מצות בוראי ואקיימנה; עובדו בכל לבבו – בשני יצריו אפילו יצר לבו, לב הבשר, שבדרך כלל מושכו לתענוגותיו בלבד, ואולם האוהב אין לו תענוג גדול מן ההתמסרות לרצון אוהבו ויתן בעד אהבתו כל נפשו ומאודו; לא יסיח דעתו ממנה לשעה והיא על לבבו תמיד; וכשבא להנחיל טובה לבניו – אין לפניו טובה גדולה מהנחלת תורה לזרעו אחריו, ואינו פוסק מלהגות בה בכל דרכיו ועיסוקיו, ואהבתו את בוראו תכשיט ופאר היא לו שקושרו על זרועו ובראשו ומעטר בהם את ביתו ועירו לאמר: אני וביתי וכל קניינַי משועבדים אנחנו למלכנו; כולנו – שלו בלבד. (מתוך ספר הפרשיות, עמ' פז).
*
קדוש הבן לתורה עוד מרחם אמו; ובצאתו משם, קדושה שנייה חלה עליו מיד, זו שאביו ואמו מקדישים אותו לתורה ולתעודה. לעמל של תורה ולעול מצוותיה. עוד בטרם יקנה העולל לב שומע, ובטרם יֵדע היונק לשמוע ולדבר, אפילו עדיין לא בא בברית הדם עם עמו ונחלתו – כבר מאותה שעה מרגילים אזניו לשמוע 'שמע ישראל' מפי חבריו הגדולים ממנו במקצת. שכך פשט המנהג בתפוצות ישראל, בכל שבעת הימים שבין הלידה לברית מילה, באים תינוקות של בית רבן לבית היולדת וקורים בקול פרשה ראשונה של שמע. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד! שמע ישראל הקטן… וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ וגו' וישראל הקטן שומע.
תדע, שאיש ישראל זה לכשיגדיל, אפילו יֵשב אחר כך ויסיר דברים אלה מלבו, ויוסיף אומץ כדי לעקור תורה מקרבו כליל, אינו יכול. שאלה הדברים ששמע הוא או שמעו אבותיו, מהדהדים באזניו תמיד ומבצבצים ויוצאים, וסוף שיתגלה כל כוח עיזוזם ותקפם, בו, או בבנו או בבן בנו (מתוך איש וביתו עמ' תכח).
*
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם. וְדִבַּרְתָּ כיצד? בפיך? – אין די, אלא בָּם. דהיינו בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ וגו'. כלומר, כל מעשיך ומנהגיך בבית ובשדה בבואך ובצאתך, בם תדבר, מעשיך ידבר לבניך ויתנו להם מופת ודוגמא לחיים טהורים.
מי לנו גדול מיוסף הצדיק? וכשהגיע לאותו ניסיון עם אשת אדונו – תורת אביו לבדה לא יכלה להצילו מן החטא; לא ציווייו, מוסריו ולימודיו לבדם. כל אלה לא הספיקו לו ליוסף שיוכל להתגבר בכוחם בלבד בניסיון הזה, ומה עמד לו? – דמות דיוקנו של יעקב אביו, שנראה לו באותה שעה, היא שהצילתו. דמות אבא, תואר פניו, מעשי אבא ואופן חייו שלו, יפים לחינוך הבנים יותר מתורתו, ממוסריו ומכל ציווייו (מתוך איש וביתו עמ' תלב).