רשימות קצרות שהופיעו בכתב העת 'קוממיות' של פאג"י (גליון ד', שבט תש"ה), מאת אברהם מוקטובסקי, שמו המקורי של ר' אליהו כי טוב.
גבורי כח
"גבורי כח עושי דברו" – אלו שובתי שביעית. חמי חקליה בירי חמי כרמיה בירי ושתיק [רואה שדהו בור, רואה כרמו בור – ושותק]". לא הרי הגבורה, שהאדם מראה במעשה לשעה ואפילו אם הוא מקריב את כל מאודו, כגבורה שהוא מראה יום יום במשך שנה תמימה, ואפילו אם זה בשב ואל תעשה ואינה עולה לו אלא בהפסד מועט. לשעה קלה יכול כל אדם להתגבר למעשה הגדול ביותר ולא כל אחד יכול לקיים את גבורתו לזמן ארוך.
במשך שנות הגלות המר והנמהר, הועמדו כל דורות בית ישראל בפני נסיונות של מסירות נפש וקידוש השם ועמדו בהם. בדור האחרון של עקבות הגאולה והתחייה, הועמדנו בפני נסיון של גבורה ולא עמדנו בו. במשך שבע שבתות השנה של היובל האחרון מתחדש הנסיון ובכל פעם נגמר הדבר בכישלון. ואין אנו מוצאים אלא בודדים שהם גבורי כח. אבל הם מובלעים בין רבים מהם כושלים ושבת הארץ לא היתה ניכרת עד כה בגוש אדמה שלם.
כי אין הגבורה, אלא במקום של ניסיון גדול. ואין הניסיון גדול אלא במקום שיש פתח של התחמקות ובריחה ממנו. ואמנם בניסיון הזה הרבה פתחים רחבים כפתחו של אולם היו כדי להתחמק. היש לך פתח גדול, מהיתר של רבנים, או היש פתח גדול מן האיום של המדברים בשם הרבנים: "שלא להיות נכוים בגחלתם". וכאילו נדברו יחד, תנאי החמר והרוח, להיות מכשילים את הבאים בצל הגבורה ולראות אם בכ"ז יעמדו הגבורים בגבורתם אם לא.
לפיכך יעלו על נס החברים היושבים בגדרה, שלא נדחקו בחורים ובסדקים ואף לא רצו לצאת בדרך פתחים רחבים ולהערים על מצות שביעית. בעקבתא דמשיחא זכו אלה להיות הראשונים בתור ציבור, לקיים בשמחה ובגבורה את אשר צוה ה' בסיני – "ושבתה הארץ שבת לה" – בלי הערמות, אלא שבת ממש. לא תשכח להם הזכות הזאת, לא בדורנו ולא בדורות הבאים. גם אדמת ארץ הקדושה, אשר כלתה לחזור לקדושתה ושבניה לא יחללוה עוד, לא תשכח להם זאת. היא לא תקיא אותם, אלא תאחזם תשרישם על חיקה ותתן להם את פריה. כאם המעניקה מטובה לבניה.
אם לגבורה של שנה אחת בתוך שבע, דרוש כח כה גדול, איזה כח דרוש עוד לגבורה של כל שבע השנים. לראות שדהו פורה והוא בידי אחרים, לראות כרמו פורח והוא לא בידיו. גם שם חורים וסדקים ואף גם פתחים כשל אולם פתוחים לרווחה לפניו ויכול להיכנס לשדהו ולכרמו, אלא שמצוה אחרת מונעתו מלהיכנס – זוהי המצוה "כי לי בנ"י עבדים, עבדי הם, ולא עבדים לעבדים", המתמרדים באדוניהם – ואינו נכנס. [אולי הכוונה לרכישה עצמאית של קרקעות ויישובן בידי שומרי תורה, בה עסקה פאג"י באותה תקופה, ואולי לפעילות הכללית של פאגי לחלץ את הפועל הדתי משעבודו להסתדרות של השמאל] גם גבורים כאלה נמצאים בתוכנו. כי רק בתוך קהל של "עושי דברו" אפשר לחפש וגם למצוא גבורי כח לשנה תמימה אחת ולכל שבע השנים, אבל מדוע לא יתנו גבורים אלה ואלה את חילם לעצמם. מדוע ניכרת גבורתם של הראשונים רק בשנה השביעית וגבורתם של האחרונים רק בשש השנים הראשונות, כאילו שני מינים של גבורה היו כאן ואינם אלא אחד. כי כה הם דברי ה': דבר אל בנ"י ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם – מיד – ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה – ואח"כ – ובשנה השביעית שבת שבתון. ההשתרשות בארץ לפי צווי ה', עושה את כל ששת השנים הראשונות לשבת ואת השנה השביעית – לשבת שבתון, שתים שהן אחת. ומדוע אצלנו שתי שבתות הן נפרדות זו מזו?
אבל אשמה זו, לא של הגבורים היא, אלא של העם כלו. שאינו עומד מאחוריהם ואינו מוסיף להם כח. יתקן העם את חטאו כלפי גבוריו, והם יחזירו לו את מיטב כחותיהם לשמו ולתפארתו.
א.מ.
– – – – – – –
"גדולה תפלה"…
הפתגם אומר: "עשרה שונאים אינם מזיקים לאדם כמו שהוא מזיק לעצמו". ואף אתה אמור: הכופרים האדוקים בכפירה, אינם יכולים לחלל השם, במידה שמאמינים יכולים. בהודעה בעיתון חרדי נתבשרנו, שנוסדה "חברת תפילה" המסדרת תפילות בכל המקומות הקדושים לפי ההזמנה והצורך. לחברה תיבת דואר שלשם משגרים ההזמנות…
אין צורך להוסיף מלה על החילול הגדול של קדושת התפלה, היוצא מחברות כאלו, אבל גם העתון החרדי הזה לא יפלטו עצמו "שאין המערכת אחראית לתוכן המודעות", כי מי אשר דורש יראת שמים מבן-גוריון וחבריו, מן הדין שידרוש קצת דרך ארץ לקדשי קדשים שבישראל מצד הקוראים לעצמם רבנים, ואצ"ל שאסור לו להיות מסייע בידי מחללי קודש אלה בגלל פרוטות.