מעשה שבא ר' משה ליב לחדר שתינוקות של בית רבן לומדים שם תורה לפני רבם. אותו היום, יום השוק היה, ולא נכנס רבם לחדר ללמד לתלמידיו. מלמד זה אינו יכול להתקיים על שכר למוד שהוא מקבל. ביום השוק עומד הוא על דוכנו ומוכר כל מיני סדקית ועשה לו זה סניף לפרנסתו. ואעפ"י שהיה מבטל את תלמידיו מן התורה כמה שעות, לא היה גוזל אותם בשעות אלה אלא מחזיר להם אח"כ, שישב אתם בערב כמה שעות יותר מן הרגיל וכיוצא בזה. מנהגם של מלמדי תינוקות בימים ההם, שישבו לפניהם תינוקות גדולים וקטנים וקטני קטנים ומלמד לזה אלף-בית, ולזה נקודות, ולזה חומש, והגדולים שבהם כבר שגורות על פיהם כמה וכמה פרשיות מן התורה, ואין כתה נוגעת בחברתה…
אותן השעות שישבו התינוקות לבדם, בלי מורא רבם עליהם, בקשו להם כל מיני שעשועים ומשחקים שנפש הילדים חומדתם. ואין לך חמדה גדולה לתינוקות מלהיות דומין לגדולים ועושים כמעשי הגדולים… בשעה שנכנס ר' משה ליב ל'חדר' זה, ועדיין הוא עומד בפרוזדור הבית, שמע שהם אומרים זה לזה: בואו ונעשה חדר! – מיד ישבו כולם על מקומותיהם הקבועים ו'שלמה המלך' ישב בראש כולם. 'שלמה המלך' זה, מי הוא? אין הוא אלא הגדול שבכולם, ומפני גדלותו וחכמתו שהיתה יתירה על כולם, מנוהו הילדים 'מלך' עליהם, והכל נשמעו לו תמיד. ומפני ששלמה'לי היה שמו, לכן קראוהו: 'שלמה המלך'. עכשיו פשט 'שלמה המלך' את בגדי מלכותו ונעשה מלמד תינוקות…
נטל שלמה'לי את ה'מורה באצבע' ('טייטל' – בלע"ז) בימינו, והמקל בשמאלו, ויצו על כל 'תלמידיו': קחו בידכם חומש בראשית ואני אלמדכם תורה! מיד רץ ר' משה ליב מן הפרוזדור אל הבית וישב על הספסל כאחד התלמידים והטה אזנו לשמוע תורה מפי דרדקי… תחלה נתביישו הילדים מפניו, ואולם אחר שדיבר עמהם במתק שפתיו ואמר להם, אל נא ילדים תתביישו מפני, איני אלא כאחד מכם, מצא הדבר חן בעיניהם, שיש ביניהם תלמיד אחד שזקנו לבן, וגם בעיני שלמה ה'רבי' טוב. כל חכמתו של שלמה'לי, שיודע לפרש הרבה תיבות מלשון הקודש ליידיש. חומש הרבה לא ידע. תחלת לימודו בחומש, בספר ויקרא היה וספר בראשית עדיין לא למד. רק מתמיד היה, ורגיל ללמוד מאליו. כיצד למד? שקרא את הפסוקים בלשון הקודש ואת ביאורם ב'עברי טייטש'. אעפ"י שלא הבין מ'עברי טייטש' הרבה, אולם הוא קנה על ידו 'אוצר גדול' של תיבות בלשון הקודש, שידע לפרשן בלשונו. ולא מ'עברי טייטש' בלבד הוא למד לפרש מלים, אלא שהיה לו בביתו גם סדור תפלה שדף 'גדול בנים' בראשו ובו ערוכות הרבה מלים בלשון הקודש וביאורן ביידיש, והכל לפי סדר נאה וצח – לפי סדר של אלף בית, – אדם – א מענטש, אווז – א גאנז, אשף – א כשוף מאכער; בקר – א רינד, בלק – א הונט, בריח – א ריגל, וכן הרבה כיוצא בזה. ומפני זהו היתה חכמתו של שלמה'לי, לכן היה אוהב להראות 'גבורותיו' לכל אדם, שהיה פותח כל ספר שמזדמן לידו ובכל מקום שפתח מיד התחיל לפרש כידו הטובה.
כשהתחיל שלמה'לי ללמד לתלמידיו בפני ר' משה ליב, בפרשת נח נזדמן לו לפתוח וכך היו ביאוריו של שלמה'לי ה'רבי' – ואלה – דאס זענין, תולדות – די קינדער, בני – די זין, נח – א, לייכטער, שם – א נאמין, חם – א הייסער ויפת – א באופוצטער… (שהיה מפרש כל השמות הללו, נח שם חם ויפת, כמשמען ולא לענין שמות אנשים.) – שמע ר' משה ליב דברים אלה מפורשים יוצאים מפיו של שלמה הילד, שמח שמחה גדולה ואמר: אילו לא למדתי היום אלא דבר זה בלבד – דיי! ולא יפה אמר שלמה? – אדם שבורח מן היגיעה ואינו מבקש לו אלא עבודה קלה ונוחה – אינו ניצל משלשה דברים רעים – הקנאה והתאוה והכבוד! תולדותיו של זה שהוא נח וקל – מי הם? – שם – א נאמין, זה כבוד; חם – א הייסער, זו תאוה; ויפת – א באפוצטער, זו קנאה, שמחמת קנאת איש מרעהו הוא מתיפה תמיד בלבושים יפים אפילו אין לו.
ועתה שפיל לסיפיה דקרא, – מה כתיב שם? 'ויולדו להם בנים אחר המבול' – כל תולדותיהם של אלה – אחר המבול, אל המבול. כמו 'וינהג הצאן אחר המדבר' – אל המדבר. שהקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. כל בניהם שהם מולידים – אחר המבול, אל המבול. שבא המבול ושוטף את הכל! – – – – –