(המאמר לוקט מתוך המבואות לספר 'תבל בצדק' מאת ר' חנוך בן ארזה ז"ל – ללא הערות השוליים המרובות).
רבי צדוק הכהן (רבינוביץ) מלובלין, זכר צדיק לברכה, נולד ביום כב בשבט תקפ"ג (1823), לאבי רבי יעקב שהיה רב העיר קריזבורג שבקורלנד (ליטא), סביבה של מתנגדים לדרך החסידות.
כבר בהיותו נער נתפרסם כמופלג בתורה. כתביו שמימי נעוריו אשר נשארו אתנו, מעוררים השתאות בלב כל המעיין בהם.
בגלל מאורע קשה בחייו האישיים, היה צריך לצאת ממקומו ולפגוש רבנים מובהקים וחכמי תורה גם מחוץ למדינתו, וכך הגיע בשנת תר"ב (או תר"ג) אל הרבי מרדכי יוסף (ליינר) מאיז'ביצא שבפולין.
ככל הנראה שם נתוודע רבי צדוק אל משנתה של החסידות והחל דבק בדרכה, וכעבור שנים אחדות קיבל עליו את מרותו של הרבי מאיז'ביצא כרבו המובהק. עם כל למדנותו המופלגת וידיעותיו המקיפות בכל מקצועות התורה, כפף עצמו לחלוטין לרבו, אשר העריץ עד מאד.
ומאז, עיקריהם של דברים שבפנימיות-התורה אשר כתב, היו הדברים ששמע וקיבל מרבו, והוא הרחיב בהם והעמיק, עד שעשאם משנה סדורה ושלמה.
לאחר פטירת רבו עברה ההנהגה לבכיר התלמידים רבי ליב'לה איגר, שהיה חברו הקרוב, וכן לבנו של הרבי מאיז'ביצא, רבי יעקב מראדזין (בעל 'בית יעקב'). ואילו 'הכהן' סרב להענות לבקשת חלק מן החסידים להנהיגם (כשם שסרב גם לקבל את רבנות העיר לובלין המעטירה, אשר הוצעה לו). רק לאחר פטירת הרבי מלובלין בשנת תרמ"ח, ניאות לבקשת החסידים והחל להנהיג עדה עד לפטירתו ביום ט באלול תר"ס (1900). מתקופה זו נשמרו בידינו דברים שהיה 'הכהן' אומר על שולחנו בסעודות שבת ומועד וראשי חדשים – כפי שנרשמו בידי התלמידים. דברי תורה אלה כונסו לאחר פטירתו ונדפסו בסדרת הספרים 'פרי צדיק'.
רבי צדוק הכהן הרבה לכתוב. (בגלל העניות המרודה בה היה נתון רוב שנותיו, היה משתמש לכתיבתו בכל מיני שיירי נייר, דבר שגרם לפעמים קשיים למעתיקי הכתבים לצורך ההדפסה). לפי עדויות שבעל פה, ספריו המצויים בידינו כיום הם רק חלק קטן ממה שכתב. רוב הספרים שנדפסו כבר היו ערוכים על ידו, ברם יש מחיבוריו כאלו שהיו בגדר רשימות בלבד, ועדיין חסרו עריכה.
בספרי רבנו נדונים ענינים שונים, לאלפים ולרבבות(!). והספרים עצמם שונים הם זה מזה בסגנונם, בגישתם ובדרך כתיבתם. ברם מספר יסודות מחשבתיים בסיסיים ועקרוניים מצויים בכל כתביו, והשפעתם ניכרת כמעט בכל הנושאים שהוא עוסק בהם. (הגדרת ענינים אלה ועריכתם במתכונת נאותה ומסודרת, יהיו לעזר רב לכל לומד).
רגלים לדבר, שרבנו עצמו עבר על כתביו לאחר זמן והוסיף בהם תוספות. וברור לעניות דעתי, שהקטעים הנתונים בסוגריים הם הוספות שהוסיף המחבר בכתב ידו על מה שכתב לפני כן. הוכחות רבות יש לכך, ואין כאן מקומן.
בעודו בחיים לא הדפיס דבר מכל כתביו. ואולם לפני פטירתו הביע את רצונו שיעסקו בהדפסת ספריו. ואכן כעבור שנה מפטירתו החלו בהדפסת הספרים (ואף הוקם ועד לשם כך), עד סמוך לחורבן יהדות פולין בגזרות תרצ"ט–תש"ה.
לאחר פטירת 'הכהן' (אשר לא זכה לזש"ק) לא היה לו ממשיך, ונתפרדה החבילה. כך שלא היתה זו 'חצר' חסידית כמקובל, אשר מטפחת ומפיצה את כתבי מייסדיה. רק בשעל הערצתם של התלמידים לרבם ולדברי תורתו, עסקו כמה מן החסידים בהוצאה לאור של חלק מן הכתבים, וכך נדפסו הספרים לא במתכונת שוה. הספרים הללו אשר מפאת תכנם וסגנונם לא היו שוים לכל נפש – נעשו לאחר החורבן בפולין, נדירים וכמעט בלתי ידועים. רק מתי מעט היו שעסקו בתורת 'הכהן', אם בשל מורשת בית אבא, אם מתוך שנמצאו להם הספרים ונגלו להם האוצרות הטמונים בהם.
בתקופה האחרונה שבה ומתעוררת התעניינות בתורת רבי צדוק הכהן, ובקרב החלקים שונים של צבור לומדי תורה נתקיימו דברי הכתוב 'כי שפתי כהן ישמרו דעת – ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צב-אות הוא'. (ושמא דווקא מפני שהיתה תורה זו מונחת בקרן זוית ללא 'בעלות' של חוג מסוים – זכינו שאחרי בלותה היתה לה עדנה). ואולם, מפני שהתעוררות זו חדשה היא, וללא מסורת, ניכרים ביותר הקשייםם העומדים לפני הלומד והמעיין בספרי 'הכהן' המצויים בידינו.
פנים רבות לה למשנת רבנו, ובכתביו הוא עוסק כמעט בכל נושא שבמחשבת היהדות. ברוחב דעתו ובעושר חכמתו, ומתוך שהיתה כל התורה כולה גלויה לפניו – הרי הוא שוזר דבר בדבר וקושר ענין בענין, וכך הוא הולך ומבאר דברי תורת ה' התמימה, כשהם אחודים וקשורים זה בזה. וכמשל רבותינו (בראשית רבה צג) על הכתוב 'מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה' (משלי כ) – 'לבאר עמוקה והיו מימיה צוננין ויפים ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חלב בחבל ונימה בנימה, משיחה במשיחה, ודלה הימנה ושתה. התחילו הכל דולים הימנה ושותים'.
רבנו כתב בלשון קצרה, והניח שהמעיין בספרים הללו כבר נהירים לו כמה וכמה דברים בסיסיים, ובודאי מאמרי רז"ל שהזכירם לרוב רק ברמיזה ובקצה. גם סגנונו, אף שיש בו בהירות וכתיבה רהוטה – קשה הוא למי שלא הורגל בסוג זה של ספרים. בנוסף על כך נעדרים מן הספרים הללו סימני פיסוק וקיטוע נאות, דבר שהורגל בו בן זמננו.
זכינו לאחרונה לכמה חיבורים שהם אזנים לתורת 'הכהן', ועדיין בקעה זו רחבה ביותר ויש מקום לגדור בה הרבה, בין בההדרה נאותה של הספרים עצמם, בין בכלי עזר וליקוטים.