קץ לשנת תשע"ח / ר' עודד כיטוב

ידוע שימות עולם חלוקים לשני אלפים תוהו – עד עת שהיה אברהם (שנולד ב-1948) בן 52 שנה (אשר קבלה בידינו שאז החל לעשות נפשות בחרן[1]) ; שני אלפים תורה (- משמע זמן שמסוגלים לקבל תורה כפי שהיא, "מן השמים", בלי לתהות ולשאול יותר מדאי שאלות…) – בערך עד חתימת המשנה (כמדומה שהשנה המדויקת אינה ידועה, וגם כי נראה שהמשנה 'נפתחה' גם בזמן 'רבותינו' נכדי רבי, ואכמ"ל); ושני אלפים ימות המשיח – שכבר אין הדורות מסוגלים להפיק תורה חתוכה שתתקבל כמות שהיא, ואז עיקר העניין לתהות על התורה החתומה ולשאת ולתת בה ו'לתרגם' אותה ('אמורא' היינו מתורגמן) באופן המתיישב על הלב, כך שיגבר 'חסד נעורים' – דור המדבר, המרכזי בשני אלפים תורה – על 'חטאת נעורים' – דור המבול, המרכזי בשני אלפים תוהו – בדורו של משיח.

והנה ידוע שבכל דבר יש התכללות, וראוי אם כן לחלק כל אחד מן השלוש לשלושה.

אם כן, ה'תורה שתוהו' תתחיל בסביבות שנת 666 ליצירה, שהיא שנת 44 לחנוך, שאולי אז עמד על דעתו והחל לחנך ולהתהלך את האלוקים, ותסתיים בערך בהיות נח קרוב לגיל 400, שאולי אז החלו דור המבול לפרוק מעליהם עול תורת מתושלח, למך ונח,[2] עד שהפכו מי הדעת למים הזידונים והחזירו העולם לתוהו ובוהו; ומאז ועד אברהם יחשבו שנות 'משיח שבתוהו', שראוי היה אז להגביר התיקון על התוהו, אך בעוונות יצאו השנים ועדיין לא בא התיקון. (ומכל מקום אינו תוהו גמור כעשרה דורות שלפני המבול, כי "בא אברהם וקיבל שכר כולם". והיחס ביניהם כבוהו מול תוהו ואכמ"ל).

ובתוך אלפיים שנות התורה יהא השליש הראשון בערך עד ימי בועז, שממנו החל יחס בית דוד. שעד אז התורה במידה מסוימת 'בשמים' (לשון שממה ותוהו) ואינה מיושבת בארץ, ובועז תיקן לשאול בשלום חברו בשם – להוריד העניין האלקי לארציות ממש, אשר זה עניין "מלכות פה תורה שבעל-פה קרינן לה"; ומשם עד סוף ימי בית ראשון יש שכינה ומלכות בישראל, והוא ה'תורה שבתורה'; ומאז ועד חתימת המשנה בסילוק שכינה ונבואה (וממילא גם סילוק מלכות של ממש), הוא שנות ה'תוהו שבתורה'.

ובשני אלפים ימות המשיח, יהא השליש הראשון, ה'תוהו-שבימות-המשיח', מימי האמוראים, התוהים ושואלים שאלות על המשנה המסורה בידם, ועד קרוב לאמצע ימי הגאונים, שהחלו להתחבר ספרי הלכות פסוקות והלכות גדולות וכיוצא בהן; ומשם כל ימי הראשונים והפוסקים הגדולים ועד דור השו"ע, ובמקביל האריז"ל בפנימיות התורה – הרי הן שנות ה'תורה שבימות המשיח'.

וכשבאנו לכך, נחלק גם את השליש האחרון, אשר משנת של"ג, 'ימות המשיח שבימות המשיח' – שכבר ערוכה בידינו גם תורת הפוסקים הראשונים, ולא רק המקרא והמשנה – לשלוש יחידות של 222 שנה, ויהא השליש הראשון, ה'תוהו שבימות המשיח שבימות המשיח', עידן הנושאי כלים ש'פותחים מחדש' את ספרי הפוסקים ודנים בדבריהם כדרך הגמרא למשנה. ובפנימיות התורה הוא עידן גורי האריז"ל ותלמידיהם, עם 'בעלי השם' הנסתרים, כולל רבינו הבעש"ט ותלמידיו הראשונים; ועד סביבות שנת תקנ"ה שהחלה להתגבש תורת הגר"א מצד אחד ותורת אדמו"ר הזקן מצד שני, ומאז הן שנות ה'תורה שבימות המשיח שבימות המשיח', עד לימינו אלה, היינו סביבות שנת תשע"ח שכבר מלאה הארץ ספרים אין קץ והידע מונח וזמין לכול והגיע השעה שתהא "תורת כל אחד בידו" מופנמת, וגוברת על התוהו שבנפשו. ובא לציון גואל בימות המשיח-שבימות המשיח- שבימות המשיח, בתלת זימני הוי חזקה ולא יתמהמה עוד, אלא בוא יבוא לא יאחר, אמן.

 

[1] פ"ק דע"ז. וראו במאמר לפרשת לך לך איך מתיישב זה עם דברי סדר עולם שיצאו מאור כשדים לחרן 5 שנים קודם לך לך בגיל 75.

[2] שהיו מסוגלים לקבל תורה, ונשמת משה-'בשגם' הייתה שם, כפי הנראה בתוך מתושלח, אך סרב להשתלח ולהיות משיח, וכשמת השליח בא המבול, ואכמ"ל.