על ענוות משה / מספר הפרשיות

וענוָתך תרבני

כך אמר דוד (תהלים יח): 'וימינך תסעדני וענותך תרבני' – כלומר: מי שזוכה לענוה שכולה אמת ולשם שמים, זוכה לגדולה שאין למעלה הימנה.

צא ולמד ממשה רבינו שהכתיבה עליו תורה: 'והאיש משה ענו מאד, מכל האדם אשר על פני האדמה' – אפשר משה שחכם היה יותר מכל אדם ואף הוא יודע שאין מעלה גדולה משלו – יהא בעיניו, קטן מכל אדם אשר על פני האדמה, קטן יותר מן השפל באדם – אן חכמתו ואן דעתו?

– אלא כך הווה דן: לפי שחכם היה משה יותר מכל אדם, גם ידע יותר מכל אדם שאין לו מעלה משלו כלום, אפילו כחוט השערה – הכל מתנה מן הקדוש ברוך הוא בלבד – במה יתגאה?

ולפי שמתנתו מרובה מכל אדם, לכך גם ענוותו יתירה על כל אדם. שכל המקבל יותר – הכנעתו לנותן מרובה יותר, והרי לא היה בכל הדורות מי שקיבל מהקב"ה כה הרבה כמשה – דין הוא שיהא נכנע ומלא ענוות אמת יותר מכל אדם בין גדול ובין קטן; –

לכך נאמר 'וענוָתך' – שהיתה הענווה של משה אמת וכלפי הקדוש ברוך הוא בלבד.

תדע, שלא מצינו בכל גדולי ישראל בכל הדורות ומנהיגיו, שנהג בעמו בתקיפות כזו של משה, שהיה נראה לדורו כ'מתנשא' והרי כל העם כולו אומר למשה במעשה של קרח: 'ומדוע תתנשאו על קהל ה"; תאמר שכל ישראל גדוליו וקטניו, יאמרו דבר של שטות, דבר שאינו? – אלא שכך היה משה נראה בעיניהם בהנהגתו, ולא ירדו עד סוף דעתו. כי בעיני עצמו היה משה בטל וחסר מציאות מכל וכל, ובכל מעשיו ודרכיו לכתו ובואו, ידע נאמנה כי אך לה' לבדו המה – ויגבה לבו בדרכי ה', וה' מלך גאות לבש. עד היכן? עד שמשה גוזר קומה ה', שובה ה', ואם בריאה – יברא ה'! וכדומה. כביכול, כמו הקב"ה שגוזר על מדת דינו.

קרה פעם אחת ודיברו עליו מרים אחותו ואהרן עמה, והם – חזקה ובידוע בתכלית ידיעת האמת, כי לא ידברו סרה בה' חלילה – אין הם מדברים אלא ב'איש משה' – מה הוא ה'איש' שלו? – אין הוא כלום. פחות מן האחרון שבישראל. לפיכך לא שמע ולא שם על לב כלל.

כיון שלא שמע משה ולא שם על לבו, אז בירר לחלוטין את מדת הענוה שלו: במקום שיש חילול השם הוא תקיף ביותר, ואילו במקום שאין שם חילול השם הוא חדל אישים, אין ממש ואפס. אותה שעה – 'וישמע ה' !' – שכן – 'והאיש משה ענו מאד' – היא היא גדולתו של משה שהוא עניו מאד ובטל לגמרי. אתה משה אינך תובע עלבונך – אני אתבע עלבונך; –

גדולתך הביאתך לידי ענווה – דין הוא שתהא ענוותך חוזרת ומביאתך לידי גדולה. עד היכן? – עד שהקב"ה תובע עלבונו של ה'איש' משה;

לכך נאמר: 'וענותך תרבני'.