צילומי העמודים הישנים שלפנינו הם מעין טיוטה של חיבור על מדרש רבה מאת ר' אברהם אליהו כי טוב ז"ל משנת תשי"ג, המכיל תקציר וביאור קצר על פתיחתו של בראשית-רבה. כמדומה שזו ההתנסות הראשונה של רא"א בכתיבת ספרים.
ר' אברהם אליהו בתקופות חייו השונות עסק לא מעט במדרשי חז"ל, ודבריהם שגורים על לשונו ואצבעותיו. היה לומד מדרש ומלמדו לתלמידים צעירים, עם חבריו – בשיעור קבוע בבקרי ימי השבת קודם התפילה – ואף עם נכדיו הקטנים. רגיל היה לומר כי שיחם ושיגם של חכמים ז"ל קרובים הם לבן דורנו הרבה יותר מלדורות הקודמים.
אין ידועות לנו הסיבות לקטיעתה של יצירה זו, שניכר שהשקיע בה מחשבה ועבודה רבה. מכל מקום ניתן לראות בה את גרעינו של אילן רחב הפארות שהחל לצמוח כעבור שבע שנים – 'ספר הפרשיות', אשר ייעודו העיקרי הוא הגשת דברי חכמים על פרשיות התורה לאזנו וללבו של בן זמננו.
לצדם של הצילומים מוצגת תכתובת בין רא"א לבין ידיד שנתבקש לחוות דעתו על הטיוטה.
ער"ח שבט תשי"ג
לכבוד ידידי היקר והנכבד
ר' אברהם מוקוטובסקי נ"י
שלו' וברכה!
ידידנו ר' שלמה קלגסבלד נ"י מסר לי את הקונטרס לדוגמה עם באורו על המד"ר ובקשני בשמו לחוות עליו דעתי. ואף שכב' אינו צריך לא לדידי ולא לדכוותי, אבל לעשות רצונו חפצתי:
בדורות שלפנינו הי' המדרש, על אף סגנונו הקשה, ספר שכל יהודי בן תורה ויודע ספר עסק בו. תלמידי חכמים התעמקו בו, שאבו ממעינותיו ונשפעו מרעיונותיו הנשגבים כ"א לפי מדרגתו. וגם אלה שלא הי' בגדר ת"ח קראו בו גם אם לא ידעו לרדת לעומק דבריו, כי נהנו הנאה רוחנית מצלצול המלים והרגישו בנשמתם כי רוח מג"ע מנשב בין שורותיו.
עכשיו לצערנו נשתנו הזמנים. תלמידי חכמים המה כבני עלי' שהמה מועטים. והאיש ההמוני, אף אם הוא יודע ספר, הנהו חולוני וריאלי יותר מדאי, הרגשתו הרוחנית נפגמה ואינו יודע לטעום טעם הנאה פיוטית נשמתית. ובכן המדרש נעשה לספר המונח בקרן זוויות כאבן שאין לו הופכים.
ודווקא בזמננו אנו חסרנו ההשפעה הנשגבה מדברי חז"ל במדרש, כי מה שחסר היום גם לחרדי עמנו – ואף לבני תורה – היא השקפת העולם התורתית והמסורתית שמקורה דווקא במדרש ובדברי אגדות חז"ל.
ובכן שמחתי מאד לראות באורו למדרש רבה להקל הבנת דברי המדרש על כל הקורא בהם עם הערותיו המחוכמות המפיצות אור בהיר על דברי חז"ל וקולעות למטרה. יש לקוות שעי"ז ישוב המדרש להיות כספר עממי והשפעתו תהיה נכרת בקרב עמנו.
ובכן אמינא לפעלא טבא יישר חילו ויזכה להוציא ספרו לאור לזכות בו את הרבים.
ובזה הנני חותם בד"ש וברכה
ידידו עוז
שמואל אסטרזצר
העתקה:
ב"ה ד' שבט תשי"ג לונדון
למכובדי מאד ר' שמואל אוסטרזצר איש האשכולות הי"ו
אחדשה"ט, חן חן בעד שורותיו כחרוזים אשר שלח אלי. שורות אלה יפות הן לפרסום כהקדמה על גבי ספר מוגמר ונאים הדברים לאומרם והם נותנים כבוד ושבח למחבר. ברם, אני לא לכך נתכוונתי. אני עדיין איני מחבר, הספר טרם מוגמר, אין זה אלא רעיון והתחלה צנועה של מעשה, לא יותר, אשר אמנם זה כחצי שנה אני מתמיד בו. וכל עוד שאין מוגמר לא שייך לברך ולשבח עליו, כל עזרה עדוד וסיוע השייך בשלב זה של ראשית העשיה, אינו אלא בהערות בהדרכות ואפילו בחיפוש מומים, וכל המרבה לחפש מומים הרי זה משובח. האמנם לא מצא כב' מום אחד בזו הדוגמא שראה?
זאת ידידות האמת שנקשרה בינינו, היא שנותנת בי העוז להעביר אליו את בקשתי השניה, כי יעביר את הקונטרס ההוא תחת שבט בקרתו ללא רחם ויעיר לי את הערותיו על הצורה והתוכן כאחד. והעיקר רק לגלות מומין. בטוח אני כי כב' יבין לרוחי ולא יחשדני לא בענווה ולא בגאוה, אלא יראני כאדם הרוצה להוציא מתחת ידו דבר שאינו מלא פגמים כאלה שאפשר היה להימנע מהם. רצון זה, פשוט הוא ונכון הוא. יעשה איפוא עמדי את החסד הזה ואני בעז"ה אשמח מאד להשיב כגמולו הטוב עלי בכל עת מצוא.
והנני בכל הברכות ובתודה מראש
ידידו באמת
א. מוקוטובסקי
מענה
י"ד בשבט תשי"ג
לידידי היקר מאד נעלה
ר' אברהם מוקטובסקי נ"י
אחדשה"ט. מכתבך היקר קבלתי. אמנם הקשת לשאול, כי בנוגע לעצם הרעיון אין לי מה להוסיף על הדברים שכתבתי לך. אני מוצא באמת שפירוש קצר והגיוני למדרש הוא דבר נחוץ מאד. אבל מה שאתה דורש ממני שאהי' מבקר ואחפש מומין בעבודתך, זה קשה לי מאד. כי סוף סוף לא כל הדעות שוות וכמובן אם היית[י] עושה אני עבודה כזאת אפשר שהייתי עושה אחרת. כן לדוגמא אני מוצא שהערתך על הקטע הראשון לפתיחתא של ר' הושעי' רבה איננו מתאים לכוונת המדרש בתור פרוש אלא רק בתור תוצאה.
לפ"ד המדרש מדבר משבחת התורה קדם שד' נתנה לבני אדם או עוד לפני בריאת העולם. היא היתה פדגוג, מחנך בביתו של הקב"ה, היתה מכוסה בכמה לבושים עד שגם המלאכים לא באו עד חקרה ולא עוד אלא שהיתה מוצנעת כלה והי' צריכים לחפש אחרי' (מכוסה ומוצנע הם ב' דברים שונים) והיתה גדולה במעלתה גם בשמים. ובכן עאכו"כ שהיא יכולה להיות מחנכתם של בני האדם. ועלינו לדעת שלא רק שאין בידינו להבין עמקי סודותי' ומה שאנו רואים הוא רק לבושי' החצוניים אלא שכל מי שרוצה לעסוק בה צריך לחפש אחרי'. ואם השתמשה לבורא העולם כתכנית לבריאת העוולם אזי דרישותי' מתאימות לעולם ואין להפטר מהן באמתלאות שכן היא דורשת פעולות שהן למעלה מכחנו וכדו'.
לפתיחתא של ר' י-הושע דסכנין אפשר שטוב להעיר שהרעיון העקרי פה הוא שאין מקרה במאורעות ההיסטורי' ולא כל דאלים גבר. ד' ברא העולם והוא מנהיגה וכל המלחמות עם נצחונותיהן וכשלונותיהן הן בהשגחה.
לאחר המלה "מיאתי" אפשר שצריכים להוסיף"מ"ם בצירה", כדי להבין ההבדל בין פשט ודרש.
הלמוד שהמלאכים נבראו ביום החמשי מפסוק (או מג"ש) יעופף צריך מעט באור לפ"ד.
לדברי ר' תנחומא אפשר שנכון להעיר כי העיקר אצלו להסביר שששה הדברים הם יותר גדולים מהמלאכים. אלו לא נבראו אלא או ביום ב' או ביום ה' והו' דברים קדמו לבריאת העולם. ואפשר ג"כ שזכות חלה, מעשר ובכורים היא גדולה כ"כ מפני שע"י אלו האדם מכיר בהשגחת ד' וברבונותו. כי זהו הרעיון של המצוות האלו. נותנים ראשית הפרות לד' כמתנה לרבונו של עולם שבו תלוי הצלחת עבודת האכר.
המלים "משותקים חרשים ואלמים" הן בסדר הפוך.
בדברי ר' הונא בר קפרא יש לפרש המלים "אתמהא" ו"מנין הן". אפשר שצריכים להסביר יותר הרעיון של האיסור לדרוש במע"ב וההבדל שבין השקפתו של ר' הונא ב"ק ובין ר"י ב"ר סימון. אפשר שזהו הכונה של הד"א הוא גלא כו' כדי לתרץ הפסוק שהוא כנראה מתנגד להשקפתו של ר"ה ב"ק. והוא כעין "ואידך" בגמרא.
בדברי ר' יונה ב"ר לוי המלה "ברבים" שהוספת אינה נכונה לפ"ד. כי במה לפנים ולאחור אסור לדרוש גם לא ברבים לפי המשנה בחגיגה.
לאחר גמרי את מכתבי אני רואה שהשפעתי לך רוב טובה ובקרתי יותר מדאי.
כמובן שאני דברתי רק מן הדברים שיש להוסיף לפ"ד. השאר הוא טוב ויפה ונכון.
כאשר כתבתי לך בראש מכתבי זה, אין דרכי לחפש מומין ומגרעות אבל לעשות רצונך חפצתי ורצונו של אדם זהו כבודו ומה שנראה בעיני כתבתי.
ואני מסיים בדש"ה בברכת כ"ט ושבת שלו' ומבורך
ידידך עוז
ש. אסטרזצר