סדרת מכתבים זו של ר' אברהם אליהו כי טוב לידיד נפש בארצות הברית, נכתבה על רקע הקשיים הכספיים שאליהם נקלעה פאג"י ואנשיה. רא"א פרש מהפעילות הפוליטית והחל בהקמת מפעל פרטי של הוצאה לאור.
*
ב"ה א' תבוא תשי"ד ירושלים ת"ו
לר' ש יקירי וכל בני ביתך
אחדשה"ט. ועדיין לא שקטנו ולא שלוונו וה' צוה לנו את החיים וצוה לצפות לנחמתו מתוך שמחה של החיים והמצוה. [דברי נחמה על פטירת רבי שמעון שלום קאליש, האדמו"ר מאמשינוב].
עודני חייב לך תשובה על מכתבך. לא אדוני, לא הסתלקתי והשארתי את הצרות לאחרים, עומד אני אתך עד הסוף וכמו שכתבתי לך במכתבי הקודמיים. רק זאת אמרתי; די לי בראשונים ולא אבוא להוסיף עוד. וגם לך די בראשונים וסו"ס אחרי שיגמר ענין ל. עם צאתו של ….. לחו"ל, אין גם לך עומס גדול מדי של הראשונות. סו"ס פאגי לא פשטה את הרגל ולא תפשוט. הקנינים שמכרה, קנינים הם. וכל איש ישראל יודע כיצד נתמסמסו ברושים גדולים שהושקעו בבנין הארץ. מניותיה של פאגי בנכסים מושקעות והנכסים ערך להם ואם אינם עומדים לגוביינא היום יעמדו מחר. האדמות שפאגי מכרה אינן פחות שוות משהיו קודם, אבל מתחילות להיות שוות יותר.
לידיעתך; תנועות הבנין בטבריה עצומה היום משהיתה בכל הארץ, הולכת טבריה ונעשית מקום הכנסה מצוין. ונוהרים אליה אנשים מכל רחבי הארץ. במשך השנתיים האחרונות נתקרבה העיר אלינו ביותר משני קילומטר על ההר. השיכון העממי הקיצוני הנבנה עתה הוא מרוחק מאחוזת נפתלי רק שני קילומטר וחצי. סוף התמיכה להשקעות שתבוא [ההמשך לא זוהה]. דיבדנדים אפילו לא ישתלמו בדייקנות, אין בזה אסון גדול ואפשר, בקושי אמנם, להסביר זאת לבעלי מניות.
עם…… איני יכול לעשות מאומה. איני מדבר עמו שום דבר בנוגע לעסק פאגי ולדיני הממונות. גדר זו גדרתי בעדי כדי שלא להוסיף אש על המדורה. בין כה וכה אין לי שום אפשרות של תיקון, והרב דושינסקי זצ"ל אמר פעם על פאגי שהיא מלומדת בנסים ורואים זאת בחוש ממש.
[כאן באים במקור דברים פרטייים]
תנוח דעתך ר' ש, לאט לאט אני משתחרר מעתר העשן שהשאיר עלי העבר האגודאי ולא בכדי, אלא בתחבולות אני זוכה לחרות הזו. איני קורא בעתון, והעתונים האגודאים – מק"ו, איני מטה אזן לשיחות הבריות על נושאים "אגודאים" והתנוך שבאזני, משמש את תפקידו שלו כראוי, לפחות בענין זה בלבד. ועוד מעט ואהיה אי"ה כאחד האדם.
והנני עתה בלב מלא וגדוש של ברכות עד אליכם, יקירי וחביבי. הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה… ובספרן של צדיקים תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים וארוכים אמן
שלכם באהבה ובאחוה
– – – – – –
ב"ה כ"ג חשון תשט"ו ירושלים ת"ו
לר' ש. וכל ב"ב הי"ו
אחדשה"ט, אחר מכתבי אליך מיום י"ג דנא, אין לי להוסיף עוד בענין שאלתך, רק קבלתי בשבוע זה מכתבך מיום ד' לך והנני להשיבך על תכנו של כמה דברים.
[דברים אישיים]
בשום אופן בעולם איני מאמין שאתה לכך נוצרת, להיות עוסק במלומדות [- מלמדות] כמה שעות בשבוע ולחיות חיי צער מפרנסה. עדיין קשה לי לומר לך בפה מלא ששיתופך אתי ימלא לך כל מחסורך שהרי עדיין הכל סתום בפני, אבל לבי אומר לי שיש כאן מקום רב להתגדר גם בפיתוח של מפעל חינוכי רב ממדים וגם בענין של פרנסה.
אני את ספרי הראשון גמרתי בדפוס, למרות כל הקשיים המרובים בחוסר אמצעים. השאלה שאני מתלבט בה עתה, היא שאלת הכריכה שהיא הוצאה של 800 לירות ישראליות בערך שעדיין אין לי שום מבוא לכך ואעפי"כ בטוחני שבעז"ה לא יהיה עכוב גדול מצד זה. יכול אתה לראות כבר כאילו בעיניך, ספר מהודר בתכלית ההידור מבחינה חיצונית, נייר לבן משובח, הדפסה משופרא דשופרא פורמט נאה מאד. פורמט זה ישאר קבוע גם לכל שאר הספרים, גם סגנון הכריכה (כלו בד) ישאר קבוע גם להבא. ויהיה ממש כמו שאמרת: כל הרואה יכיר מיד שזו הוצאת "א".
אשר על כן בטוח אני כי יש סיפק בידך למצוא במדינתך שוק קבוע, של מנויים קבועים בודדים, מוכרי ספרים, ומוסדות חנוך, לפחות מספר של אלף אכסמפלרים.
ואולם עתה, בפעם הראשונה מחכה אני להזמנה ממך על לפחות 500, כי הצצתי ברשימותי וראיתי שכמות זו היא המינימלית שתאפשר למצוא לה קונים במדינתך.
על איזה סמך אני מבסס את חשבנותי אלה? – כדלהלן: [כאן באה רשימה ארוכה של לקוחות פוטנציאלים].
לשם הקלת העבודה מוכן אני לשלוח כל מספר של ספרים שתאמר לי אשר יהיה כל ספר ארוז לבדו וכתבתו עליו. ואתה תצטרך רק להדביק בולים ולמסרם לדאר.
עוזרים טכניים יהיו לך, צבי כל יום שישי, ורות כל יום ראשון, מה עוד חסר לך. ואולי אויף אן אמת לאמיר צוזאמען אויסבויען אביזנעס. לפי המושגים של מדינתך, הכל קשור במאמץ של אפס. אין אנו צריכים אלא שנה אחת להשקיע כסף מעט ועבודה הרבה עד שנרכוש את הדרישה. ובדבר הזה אני בטוח שהראשית הראשונה היא מוצלחת ובעז"ה אשר יבוא אחריה יהיה מוצלח יותר.
אם המפעל יקנה לו הכרה, כבעל יזמה וכבעל יכולת ובעל כושר פעולה, יהיה לי מקום רב להתגדר בשטח של הוצאת ספרי למוד מקצועיים ממש בין לא"י ובין לחו"ל. עם תפוצה בטוחה של רבבות מכל ספר. והעיר קרקוי לא בבת אחת נבנתה.
שכחתי לומר לך כי עמודי הספר הוא 222, ומחירו 2 דולר ואצטרך להביא לארץ דולר אחד נקי מכל ספר שיצא.
ר' ש. אני מחכה בקוצר רוח לדברי תשובתך, הבה נעבוד יחד. הטה שכם לאיש מוטה משכמו ומטה, שכן כל מה שמשכמי ומעלה רואה אני עדיין ב"ה הרבה חיים בי להתחיל מבראשית כאילו עוד לא היה דבר עד עתה…….
– – – – – –
ב"ה י"ד אדר פורים דפרזות תשט"ו ירושלם ת"ו
לר' ש. אהובי ידידי הי"ו
הגיעני עתה מכתבך עם דברי הכיבושין שבו על עסק השערוריה עם…… ומה יש לי להשיב ע"כ? – יש לי להשיב רק זאת שחזקה על אדם שאינו מבזה באשתו הראשונה… יתכן שאחרי המעשה אני גם מצטער על כך, אלא שספק אם היה בא מעשה כזה לידי פעם שנית אם לא הייתי חוזר עליו. כי מה יעשה שפל אישים כמוני שבכל מקום שאני הולך – כל רכושה העצום של פאגי נגרר אחרי. אלא מאי, גם ה"גישה" הזו שמצאתי אל אנשים שונים בעולם, גם זה רכוש פאגי הוא – איברא, אלא ששלוש תשובות בדבר. ראשית, אין הרכוש הזה נמכר בהרבה; שנית, דומה שכבר שלמתי עבורו מחיר כל שהוא; שלישית, בלית ברירה נכנס אני בחוב לפאגי על מנת לפרוע לאחר זמן, בעזהשי"ת.
למען האמת כתבתי ארבעה מכתבים לארה"ב והם כלם הביאו לי…. הוצאה של 1400 ל"י. ומ[ו]טב בכל זאת שתבקש מ…. "הגברא רבא" שלי שיראה לך מכתבי לקרוא בו.
מעסקי אני אין להודיעך הרבה, ברוך הוא וברוך שמו על כל חסדיו אתי וגם בעד החסד שלא הכניסני בגדר של "אינו מהם" אני פיקסאון פארטיג להוציא ספר שני וקפץ עלי רוגזו של הנייר [כאן בא תאור של הוצאות והפסדים שונים].
את ר' אלימלך איני רואה עוד הרבה שעזב אותי והלך לנוע על האבנים הטובות והיהלומים וכשאראהו אמסור לו את דבריך אליו.
יותר אין שום חדש[.] בבית שלום וגם בביתו של ר' א. ב"ה הכל על מכונו[.] חיו כלכם בטוב וראו ברכה והצלחה בכל מעשה ידכם. מה מעשהו של ר' ח. וכיצד עניניו של המסכן הזה? מה שלום בריאותו של ר' אוריאל [-צימר]?
שלום וכט"ס לכלכם.
– – – – – –
ב"ה אור ליום י"ג אלול תשט"ו ירושלים ת"ו
לר' שלמה הכהן אהובי וידידי הי"ו
אחדשה"ט
אמנם עקשן אתה ומזרע פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אעפי"כ מתימר אני בלבבי לשבור את קשיות ערפך להראות עקשנות גדולה משלך, איני כותב לך עתה, אלא ע"מ שאכתוב ואתה לא תענה כשם שלא ענית עד כה זה יותר מתשעה חדשים. דומה שאני הוספתי מעט בינה בתשעת ירחי לידה אלה – היתכן שאצלך אין כל שינוי?… והווה בטוח שבעוד שבועים תקבל ממני מכתב נוסף אעפ"י שאני יודע ועד שסל האשפה שלך אינו צר מהכיל גם שניהם. מודיע אני לך שאני חי ושאני עובד ושאני רוצה לחיות עוד, אבל איני רוצה לחזור עוד על כל נוסח החיים שחייתי בו לפנים. והנני לך עתה בברכות הדיוט ובכתיבה וחתימה טובה לך ולכל אנשי ביתך וכל טוב סלה ודרישות שלום לכל דורשי שלומי.
– – – – – –
ב"ה, י"ג אלול תשט"ו, ירושלים ת"ו
לכבוד אהובי ידידי ר' ש. וכל ב"ב הי"ו
שלום רב וכט"ס
היום היינט שלחתי אליך מכתב, היום היינט קבלתי ממך מכתב. היום היינט אני עונה לך במכתב שני. זה המכתב שקבלתי ממך, מר הוא מלענה – אלץ בעסער ווי גארנישט! ואולם בשו"א לא ארשה לך לשמור בלבך טינה כ"ש תרעומת וזעם. שמים עדי שלטובתך אני מתכוון, שלא תאבד ריע וידיד שאינו נקנה בכסף. ואע"פ שאמרו: אין מרצין לאדם בשעת כעסו, ושעה זו יכולה להימשך אצלך מי יודע כמה – בכ"ז אנסה את מיטב יכולתי כדי לרצותך לטובתך ולטובתי שגם אני לא הרביתי לי ריעים יותר מדי שבלב שקט אוכל לוותר על אחד מהם. ואלה הדברים אשר אדבר:
בשעה שהכנסתיך לפאגי, לא הכנסתיך לבוץ. ובשעה שהבוץ נגלה לעיני הזהרתיך ואתה לא הוזהרת שהיית אופטימיסט יותר ממני. אפילו בשעה שנתערערה בי אמונתי בעבודתי ערעור מוחלט, עדיין משכתי בעול כמה וכמה שנים תוך יסורי נפש גדולים ותוך התאכזרות לגבי בני משפחתי כיון שחסתי עליך[.] על….. שאע"פ שאותו ראיתי אשם בכל לא יכולתי להתנכר לכל אוצרות הטוב שבו וריחמתי עליו כשם שריחמתי עליך ולא ריחמתי עלי. אמצעי זהירות אחד נקטתי, שלא רציתי יותר לתת את ידי לאקסטנציה עסקית שהסכנה בה מרובה, אלא הגבלתי את פעילותי רק לטרנדזקציות מסוימות של "שלם וקח" וידעתי שאעפ"י שהתשלום הוא מיד והקיחה יבוא רק לאחר זמן ולאחר צרות, אבל סו"ס בוא תבוא כיון שהטרנזקציה היא מוגדרת. איני אשם בזה הרבה שרוב פעילותי בשיטה זו עלה בתוהו. איני גם אשם הרבה בזה שאתה לא אימצת לך את ההגבלה שלי והלכת יחד עם….. בכל מיני שטחי הפקר שאינם מסוימים והעמדת יותר מדי על דיבורו והבטחותיו שהן נכונות בשעת נתינתן וגורמות צרות בשעת ביצוען. אני גרסתי בשנים האחרונות לצמצם אפילו את הפעולות הראשונות שנעשו ולחסלן ע"י מתן מיצוי לאנשים באדמה ובשוה כסף, והכל באופן שיטתי, כך שבמשך הזמן אפשר היה לצאת מכל הקשיים מבלי להכריז על פשיטת [רגל] כדבריך – אתה לא גרסת כן ונכנסת בעצה אחת עם…… לכל מיני פעולות חדשות ומן הישנות לא יצאת – באלה הדברים אני לא אשם הרבה, שעיניך פקוחות היו כשל עיני ודרכיך שונות היו מדרכי. יתכן מאד שבשעת הליכתך בדרכך אמרתי לך כמה וכמה דברי עדוד ונתתי לך תקוות טובות – על כגון זה אומרים בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, משל לנכנס לתוך הבאר, לפני שנכנס מזהירין אותו, לאחר שנכנס מעודדין אותו.
בענין של ר'….. אתה חושד בכשר. האנשים ההם כנים היו אתי בהיותם אצלי והיה לי יסוד גדול להאמין בדיבורם. לאחר שיצאתי משם התחילו נמלכים ומהססים ורק לאחר ימים מרובים נסוגו וברוב השתדלויותי במכתבים מרחוק לא יכולתי לשנות את דעתם – מה חטאי ומה פשעי כי טפלת עלי דברים אשר לא כן…… יודע תעלומות הוא יעיד עלי, כי כשיצאתי מפאגי לא היה לי מזון סעודה אחת אבל היו צרות צרורות שערבתי לאחרים והם קרעוני כדג ביוה"כ שחל בשבת. עד היום הזה ועוד שמונה עשר חדש מהיום, אני משלם 25 ל"י לחדש ואשל עוד ועוד ע"ח החובות "שלי" שלויתי כאן למען כל מיני דברים שאינם שלי והם של פאגי כמו ה"קול" וכיוצא בזה. ואפילו מה שלויתי לפרנסתי – לא שלי הוא החוב אלא של פאגי שעליה לפרנס את חמורה לפחות בשעה שהוא בדרך, אלא שבוחר אני להיות פושט נבלה בשוק ולא אתבע ושונה. ואולם אותו ענין של….. עבר על כח משאי שאפילו אשא שנים ע"ג שנים לא הייתי פוטר עצמי מפורענותו – מה יכולתי לעשות? ע"כ אמרתי: אתה נמצא בפנים ואני בחוץ אתה לגבי דידך מלתא זוטרתא היא ולגבי דידי שאלה של חיים ומות היא; אתה במוקדם או במאוחר כחך אתך לצאת מן הבוץ ולהסתדר עם …. ואני לעולם לא אסתדר אתו, ולא עוד, אלא שאתה לא זכית בזה ואני זכיתי ע"כ בקשתיך לעשות זאת למעני. והרי אתה עצמך אומר שאותו ענין לכשעצמו לא מעלה ולא מוריד אלא היחס שלי אשר נגלה בו, הוא שעורר את חמתך עלי, ואילו אני מעלה ומוריד הוא בשבילי ועוד איך! ומה שאתה טוען: יחס! כל רעיונותיך בזה רעיונות רוח וחשדות שוא, עם שלושה סימני קריאה!
ואחרי ככלות הכל, עדיין אני אומר, ש….. לעולם לא יפשוט את הרגל שבעים ושבע יפול – וקם! ואתה כמותו, שעצביכם עצבי ברזל וכחכם כח נחוש. ואילו אני כבר מזמן פשטתי את הרגל וכבר מלפני כמה וכמה שנים לא הייתי מסוגל לעבוד אתכם במחיצתכם ובכל אשר פנית[י] הרשעתי ועזור לא עזרתי – עד מתי צריך הייתי להישאר אבן נגף ומכשול לרגלים. מאמין אני באמונה שלמה, בדרך הטבע ובדרך הנס, שגם אתה וגם ….. ס"ס תצאו מקשייכם ואילו אני לכך נוצרתי להיות חסר אתמול חסר היום וחסר מחר ואפילו את ידידי שבדם התמצית שלי קניתים – סופי לקפח להיות חסר גם מהם כלם – לכך נוצרתי ואיני בועט ח"ו כנגד מדותיו עמי.
ה"סקריפים" ששלחת לי, איני נוגע בהם עד שאדע תחלה למה הם באים. אם תמורה הם לספרים – למה לא שלחת לי צ'יק לכסף ממש שאני חייב למסור לאוצר המדינה? ואם חסד אתה אומר לעשות עמדי – חי אני, כי עתה לא השעה כשרה לחסד. התורה שלומדים אותה באף מתקיימת, ואילו החסד שנעשה באף – אינו מתקיים – חסר הוא.
הדברים שכתבת בסוף מכתב על…., קרוב אני להבינם אולי, אבל אתה צער גדול ציערתני שסתמת הדברים ולא פירשת וכל פירוש אפילו חלילה הגרוע שבגרועים טוב הוא מן הסתום. ואם חס אתה עלי שלא לצערני חנם תפרש לי שיחתך במכתבך הבא ועוד לפני השנה החדשה הבעל"ט. והנני מסיים בשפע ברכות וד"ש לכל בני משפחתך ובכתיבה וחתימה טובה.