תיאור
בתקופת חיבורו של הספר דובר הרבה בין העוסקים בחינוך במדינה על הצורך להקנות תודעה יהודית לתלמידים. נושא שגם נדון בשעתו בהרחבה בכל חוגי הציבור. משום כך בחר המחבר בשם 'ספר התודעה', כדי ללמד שרק כך, בלימוד של ממש ובגישה נאותה להלכה ולמסורת, ניתן ללמד תודעה יהודית לילדי ישראל, לא בדרך תאור חיצוני של טקסים והווי.
"אתה מוצא ב'ספר התודעה' את אותה כמיהה לאורח חיים מלא ועשיר בתאור מנהגיהם של ישראל קדושים, ומאליה מתנגנת שירה בדברי המחבר כשהוא מסביר את תכנו של החג והמעוד ונותן טעם לשבח במעשה המצוה ומנהגי ישראל.
אף על פי שרצה שדבריו יהיו נקראים גם בקרב אותם חלקי ציבור שאינם שומרי תורה, הרי ראה בדרך כלל את קהל קוראיו באותם יהודים שאורח חייהם של תורה ומצוות, ועל כן לא על עסקי אמונה בא אליהם אלא על עניני זיכוך הכוונה ושלמות המעשה.
אין הוא מייסר ומוכיח על קלקול המעשים ואינו פונה אל הקורא באופן ישיר, נְהג כך ואל תעשה כך, אלא רק מציג בפניו דוגמה, ומראה לו חזון של שלמות, במחשבה, במעשה ובדרך חיים" (חנוך בן ארזה – "על כתבי ר' אליהו כי טוב").
"קראתי את הפרק "רות ודוד" (מתוך ספר התודעה), ומה אומר? אור שבעת הימים! וספר התודעה כולו בשני חלקיו – לא יסולא בפז" (הסופר-המבקר אברהם קריב).
