ב"ה ירושלים. עריו"כ תש"ח
לידיד נפשי שלמה הי"ו
בתוך המון הטרדות ומחשבות הלב בערב התקדש היום הנורא לא אוכל לעבור מבלי לשגר ברכה למרחקים לרע כאח אשר כמוך. דע לך כי ימים וארצות אינם חוצצים בפני הידידות הנאמנה והנני אתך לבקש יחד על כל משאלות לבנו והנך אתנו פה בעיר הקדושה וליד שריד מקדשנו שבמהרה יבנה לבקש ולחנן לפני מלך המשפט לעשות משפט עמו ולהשיב נקם לצריו.
היה ברוך ומבורך אתה וכל אשר לך, ויהי רצון מלפניו כי השנה הבאה עלינו לטובה תהא שנת גאולה וישועה לעם הנדכא והשסוי ובתוכם נוושע גם אנו ולחיים טובים נחתם ועינינו תחזנה בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב וישמח ישראל
אמן.
כעתירת ידידך
אברהם מוקוטובסקי
– – – – –
כט' כסלו ד' דחנוכה תש"ח
….
והנה היום אחרי המאורע החשוב הזה אשר המדינה היהודית עומדת להיות עובדא, אין לנו אלא להודות לה' על חסדיו עד היום ולבקש ממנו שינחנו בדרך אמת ושדבר זה יהיה כבר אתחלתא דגאולה ממש, לפי שעה העולם כאן כמעט בלי יוצא מן הכלל מלא צהלה ושמחה. אבל עוד אנו זקוקים לרחמי שמים מרובים מפני חמת השכנים הפראים ומפני האש של שנאת חנם שבתוך מחנה ישראל. אולם אין שום ספק שהמאורע הזה מתחיל פרק חדש וכי כל יהודי ויהודי בארץ ובתפוצות צריך להאחז ולהשתרש כאן לבנות ולהבנות בארץ ישראל. אנו חייבים במיוחד תודה והלל לה' על אשר יעצנו לתקוע יתד נאמן בארץ בשטח הגדול שקנינו ליד טבריא שמשם תקוות מזהירות יוצאות לכל הארץ…
– – – –
ב"ה ג' נח תשט"ו ירושלם ת"ו
לכבוד ידידי….. וכל ב"ב הי"ו.
אחדשה"ט. הנה כבר קבלתי את מכתבך הקורע לבבות. ואעפי"כ שמחתי עליו כי ראיתי אות חיים ממך. את מכתבך הראתי גם לר' א. ט. ה' ישמרנו כלנו מכל צער ומכל פגע. כמוני וכמוהו ראינו שנינו להטיח כנגדך קצת דברי תוכחה. שהרי אסרו חכמים להתקשות על המת. וביותר צריך האדם שמירה מפני הדבר הקשה הזה [– מדובר על מות בן בחיי הוריו בטביעה] ר"ל, במקרה מאוים שכזה שהלב אינו יכול להירגע. אבל אמרו החכמים שהצדיקים לבם ברשותם וזו אחת מחובת הצדיקים על לבבתיהם שיהיו ברשותם ולא הם ברשות לבם. ואת הנעשה רק ה' יכול להשיב, ובשוב ה' את שבותו ישוב, אז יקוצו וירננו ישיני עפר, ובשכר שהצדיקים ישבו והמתינו ליום הזה וקבלו את יסוריהם באהבה וככל אשר נצטוו, לא הוסיפו ולא גרעו, בשכר זה יראו בנחמה. ועד בוא היום ההוא החי יתן אל לבו, יתן ולא יקח מלבו. ודברים פשוטים ואשרי הזוכה גם לפשט את לבו בדברים פשוטים ולהוציא מעקמימיותן.
את הסקריפים קבלתי ג"כ ונעשה רצונך עה"צ הטוב ביותר ומשכיל אל דלים היית ביום שהוא זקוק אליו ביותר, בערב החג האחרון. למען האמת רציתי לעשות רצונך בדבר זה יותר מהוראתך שכן עמדה לרשותי עוד מנה אחת כזו, שלא הייתי אני זקוק לה והשלושה האחרים זקוקים היו, אוי, כמה זקוקים!
בדבר שאלתך בענין ההעברה [- העתקת ארון המת מחו"ל] לירושלם, אם לצאת גם ידי חובת לבי כדי שאוכל להיות שליח נאמן לשולחי, אין לי לדבר בענין זה אלא עם הרב מצ'ובין שליט"א, שכל שבילי התורה נהירין לו וגם לבו רחב כפתחו של אולם ונקי הוא מן הצמצום המצוי בין הללו שאינם בני חסידים. אליו עדיין קשה לגשת מפני חולשתו, ה' יחזקהו ויאמצהו. ב"ה שהוא הולך ומבריא. אני מקוה להיות אצלו תוך שבועיים ימים או עשרה. תנאי זה הייתי רוצה להתנות עמך אשר לא תהא מחזר עוד אחרי דעות של אחרים. שהרי כדאי הוא גאון אמת וצנוע זה, העומד ממעל לכל אפנה, לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק. אחרי שאמרתי לך מה שבלבי לעשות כבר לא מעניין מה שהיתה בלבי דעה בענן זה עובר לעשיה.
הדבר שכתבת על "קרן אליעזר" לתורה ולתפלה ולמע"ט, דבר זה וודאי שטוב הוא למת ולאשר בחיים עודם. רק גם בענין זה יש מצווה, שלא לבזבז יותר מן היכולת וגדול המעשה יותר מן העושה, וגם על זה נאמר: הצדיקים לבם ברשותם, שלא יהא הלב הוגה יותר ממה שהדעת נותנת לו רשות.
אף אני מצדי מנוי וגמור אתי בעז"ה, להקדיש לו זכרון בספר "בור סוד" על ר' אליעזר הגדול, שהיה גם כהן לפי דעת רוב המפרשים. ואל תבהל על פיך יותר ולבך אל ימהר ושוב לעמלך וראה ברכה ונחמה והצלחה, כי התנים לבכי נולד והאדם לעמל יולד.
וודאי שלא התרשלת מלמ[ל]אות הוראתי במכתבי הקודם אליך מי[ו]ם ב' דחוהמ"ס וכתבת לאותו…. וכבר גם נענית.
איך שלא יהיה אחת בקשתי אליך עתה אחת בלבד ולא אוסף, כי תענה לי בו ביום אם מלאת או ממלא אתה בו ביום את בקשתה של….. שבקשה ממך בשמי אם לאו. אם כן הרי חוץ הכל גם כרטיסים של…… עומדים לרשותך. ואם לאו שובר אני את ראשי כאן לכמה רסיסים למלא את בקשתה מה שיעלה לי בדמים תרתי משמע, ותלת משמע. לא אכתוב לך עוד בענין זה, ואתה עשה עמי חסד זה בלבד וענני ביום קבלך מכתבי זה: הן או לאו.
אני בימים אלה עסוק מאד בהוצאת הספר הראשון ההולך ונדפס כבר ובהכנתו של שני ספרים אחרים "על חודו של מחט" העולם של קוצר ו"בור סוד" לר' אליעזר הגדול. עיקר השאלה שאני מתלבט בה הוא שאלת השוק. כלומר, הקונים. מי יקנה את ספרי והיאך אפיץ אותם. עם כל מה שעשיתי בשטח זה עד ענה, הכל עדיין סתום לפני, אבל בטחוני בה' כי לא יעזוב את חסדיו מעמי.
מה מעשיך אתה היום, וממה אתה מתפרנס וכיצד. ואם יש לך תכניות כל שהן, אנא כתוב לי שמא נוכל בכ"ז למצוא שטח של עבודה משותפת או של "בא זה וישלים את זה".
את אשר בקשתי ממני למצוא את כתבת קרובתך בת דודך, עלה לי במקרה למצוא בלי יגיעה כלל, שכן במקרה נזדמנתי אתה באותו לתל אביב אווארט צו אווארט וכדרך הנשים האוהבות את השיחה, ספרה לי כי היה לה בן דוד באנטוורפן ואינה יודעת אם הוא קיים… נתתי לה את כתבתך ונתמלאה שמחה והרי כתבה לפניך: חנה……..
בסיומו של המכתב, הריני חוזר על בקשתי הקודמת אשר ביום קבלך מכתבי, בו ביום דוקא תשיב לי מענה ברור חותך וסופי (חסר המשך המכתב)
– – – –
ב"ה י"ב אייר תשט"ו ירושלים ת"ו
לאהובי ידידי יקר רוח ואיש אמונים וכו' ר' ל. ק. הי"ו
אחדשה"ט. חזקה על שליח שעושה שליחותו. כל מכתביו ששלח אלי קבלתי על נכון, גם את הצ'יק הראשון וגם את השני אחד לא נעדר והכל עלה יפה בעתו וחן וחן בעד כל הטובה שגמלני. עם הגיעני כל הסכום האגדתי שלא פיללתי עליו, קבלתי למעשה תמורה בעד מאה ספרים וסרח עודף. ובכן, למה לא אשלח כמות כזו של אכסמפלרים גם מן הספר השני ואפילו אם לא יהיו אלה אלא לחלוקה בין בני עירי למען תהא להם מזכרת מבן עירם, ואפילו אם לא ישלמו ואפילו אם אינם יודעים לעיין בם, או לחלוקה חנם בין יודעי ספר שאין יכלתם מגעת לקנות. אעפי,כ לא אהיה סרבן וככל אשר יורני כך אעשה……
בסיום מכתבי זה הנני חוזר שנית על הכרת טובתי לכב' ולר'….. על טרחתכם המרובה בכל כך הרבה רצון טוב ורצון טהור ואמת. עורך אני מכתב מיוחד לר' …. שאיני יודע באיזו דרך אחרת יכולני להביע לו את רגשי תודתי. היו כלכם שלום ושלום לכל בני המושבה שלנו ולמיכל ולכל שאר יוצאי חלציו – במיוחד. בכבוד בברכה ובהוקרה
– – – –
(אלול תשט"ו)
למעלת כבוד אהובי וידידי הר' ל. ק. וב"ב הי"ו
אחדשה"ט. קבלתי היום את מכתבו מיום בדר"ח וחיתה נפשי. כי מאז חדש ניסן לא ראיתי ממנו תמונת אות ולא שמעתי אודותו עד המברק ע"ד האתרג. התחלתי כבר לדאוג, שכל אדם רואה מהרהורי לבו, ואף עלי עברו בינתים ימים קשים שחליתי ל"ע ועברתי נתוח בבית חולים. עצם הנתוח דבר קל הוא – מעי עוור, אלא שהיו אחרי כן הסתבכויות ונמשכו הדברים שבועות רבים, עד שעזרני ה' וכבר יצאתי מחולשותי וחזרתי ב"ה לאיתני. בין השיטין שבמכתבו קראתי ומצאתי מצב רוחו בלתי מרומם ושוב בגלל החולשה, ונצטערתי הרבה. אני תפלה ותקוה לה' שמכתבו השני יבשר טוב על חיים ושלום ובריאות הגוף והנפש, כי לא יעזוב ה' את חסידיו. עתה בקשה גדולה יש לי אליו ואזהרה חמורה – למען השם, נא ונא, אל יעשה טרחה כלל וכלל, ממש לגמרי לא, עם אותם הספרים ששלחתי אליו מן המשלוח האחרון. כי ראיתי כמה צער יש לו מזה ויראתי בנפשי שלא אחטא על נפש טובה. כבר כתבתי במכתבי הקודם, כלומר בראשית הקיץ, שאיני מחכה לשום תמורה מן המשלוח הזה, היות שכבר קבלתי כל תמורתו עם עודף מן המשלוח הראשון. איני רוצה אלא שיחלקו אותם בין בני עירי שיעמוד ספר אחד של מחר אחד מבני עירם, בתוך ארון הספרים שלהם ויהא להם זה למזכרת עברם. מלאכה זו יכולה להיעשות ע"י מיכל חביבי, וגם לא בבת אחת ולא במאמץ כלל – למה יעשה לו צער מדבר שאינו צריך?
אני מניח כי האתרוג ששלחתי כבר הגיע לידכם, וכאשר כתבתי כבר אשלח אי"ה בימים אלה עוד אתרוג אחד נאה הימנו אף שגם הראשון מהודר הוא. כבר נמצאים תחת ידי שני אתרוגים מהודרים לבחירה ועודני מקוה למצוא יפה יותר ואשלחהו מיד שעוד יש לנו זמן רב ולא נאחר.
……. מדוע מיכל ברוגז עמי ואינו משיב לי על מכתבי? מה שלום כל בני ביתו והרואה הוא פעם את ש. ס. ש"ב? גם הוא כנראה ברוגז עמי אעפ"י שאיני יודע מה חטאי כלפיו.
אנא ימסור בשמי ברכות חמות לכל ידידינו המשותפים ולר'…. והנה בסוף כופל אני בקשתי שישמר ויזהר מאד מאד, לבלתי יעשה חלילה כל מאמץ אפילו קטן בטיפול בספרי. אגב, לא שלושים שלחתי כי אם 50 והכל עומד לחלוקה חינם אין כסף. יתן נא עיניו ולבו על בריאותו ומן השמים ירחמו וישלחו לו מהרה רפואת הגוף ורפואת הנפש ויכתב ויחתם ספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים הוא וכל בני ביתו עמו ויזכה לראות בגאולה שלמה במהרה אמן –
כעתרת אוהבו וידידו אמת המברכו בכל טוב סלה
– – – –
ב"ה ח' טבת תש"כ ירושלים ת"ו
לאהובי ידידי….. וכל ב"ב נ"י,
ברוקלין יצ"ו.
אחדשה"ט, אין מענה בפי לשאלותיך ולבקשותיך ממני. אין אונים אני כלפי ….. שהוא צודק ממני וסובל יותר ממני אם כי שגדול כח הסבל שלו משלי. כלפיך אני עומד בבושת פנים, וכלפיו הוא אין לי עמידה כלל. ואתה הן כעוס תכעס עלי, ותצדק בכעסך ואני כאשר נכלמתי נכלמתי.
הנה אני עתה בעל עסק גדול שמנהל אותי ולא אני מנהל אותו. עומד אני באמצע הוצאת ארבעה ספרים בבת אחת, מהדורה גדולה של "איש וביתו" עבור משרד הדתות, ובלי הזמנתו ובאחריותי אני בלבד, איש וביתו באנגלית, תודעה חלק ב' ועוד ספר רביעי מסוג אחר. והנני יושב על המשבר והאבנים כבר יותר משנה תמימה וכח אין ללדת ולהשלים. לא בעיה של כסף ולא של שום דבר אחר, שעל הכל יכולתי אולי להתגבר, בעיה של חסר מנוחת הנפש בלבד, כי קטן כח הסבל שלי, וכל כחותי מתבזבזים באנחה אחת. והנה יצאתי בריסוק איברים ובנפילת מוחין משתי חתונות שב"ה עשיתי בפרק זמן קצר, ועדיין אני מהומם מהאי בי-הילולא דכעלמא דמי… האצלח עוד למשהו?
…….
א. מוקוטובסקי
– – – – –
יום ב' כ"ה בסיון תש"כ
לאהובי ידידי….
…..
זה לי חדשיים ימים שישבתי סגור מחוץ לביתי, על חומה ובריח ממש והייתי כלי בגמרו של ספר התודעה חלק ב' שמכל צד דורשים אותו בתוקף זה יותר משנתיים ואני עצמי צריך הוא לו כאויר לנשימה ממש וד"ל. והנה כ"כ רבו טרדותי בשתי השנים האלה ועדיין הן רבות מאד, שאלמלא עשיתי מעשה זה, עלול היה הדבר שיימשך מי יודע עוד כמה. במשך זמן כליאתי חטאתי נגד הנימוס ונגד כמה ידידים שלא השיבותי להם במה שהייתי חייב להשיב, ואתם הסליחה. כי לא יכולתי. באמת שלא יכולתי.
גם עכשיו עדיין לא השלמתי את כל המלאכה, אלא קמא קמא אני מוסר לדפוס ואני מקוה שתוך חדשיים ימים מהיום יופיע הספר בעזהי"ת. סלח נא איפוא ידידי על שתיקתי ברוב הימים האלה.
…….
– – – – –
ב"ה עש"ק לך לך תשכ"ג ירושלים ת"ו
לאהובי ידידי…. וביתו שליט"א
אחדשה"ט
הואיל ומכתבך המובטח מיד לאחר ר"ה אחר עד כה וכתבתי לך עוד ולא נעניתי עדיין, ע"כ אני מתיירא שמצפונך רע, לכן באתי להודיעך כי לא אתה אלא אני האשם. מזלי גורם, סימן לדבר: גם עסקים אחרים השארתי בניו יורק, גם אותם סדרתי מצדי ע"צ היותר טוב וגם משם יש לי אותה צפיה ותוחלת ממושכה עד שאני מקבל מכתב שאיני יודע ממנו ולא כלום.
ובכן ידידי, נסה בכ"ז להתגבר על המזל הקשה. גמור את שהתחלת על אף כל המכשולים שבדרך הידועים לי היטב. כי כל העולם כולו אינו אלא מכשול אחד ושומה עלינו לעבור בו ימי חלדנו. רחמנות ידידי.
……
לצרותיך, ר'……., דע שיש לך שותף בירושלים. על כל גל וגל נענע ראשך אבל אל תיסוג. מצוה להילחם בעבודה זרה, וביותר כשהיא יוצאת מבית קדשי הקדשים.
חזק ואמץ למענך וגם למעני
שבת שלום וכט"ס לך ולביתך
א. כיטוב
– – – – –
ב"ה כ"ג בחשון תשכ"ג ירושלים ת"ו
לר'…..
אחדשה"ט באה"ר.
אע"פ שכבר יכולני לפטור עצמי מתשובה, כיון שממילא, כך נראה, נתראה בקרוב; אבל רוצה אני להשתדל ולהרגיל עצמי שלא אישאר חייב תשובה למכתב. קנין מנהג זה חשוב בייחוד למי שיוצא לאמריקה ודואג שלא תדבק בידו מאומה מדת הארץ ההיא.
הביזנעס, נניח לפגישתנו….. רק דברים שהנשמה תלויה בהם, אסור להחמיצם.
קראתי מכתב של ש. ה. אחד, נזכרתי מעשה ששמעתי מש. ה. שני – מעשה בחסיד זקן שנטה למות ונכנסו אליו פרחי חסידות לראות כיצד חסיד זקן מוציא נשמתו. אז בא אליו היצר והסיתו לדבר באזניהם דברי כבושין של תוכחה למען ייכנסו הדברים בלבם. מיד הכיר החסיד כי עצת היצר היא, פנה אל הקיר וידום, כדי להתגבר עליו. אח"כ הבריא החסיד ועמד על רגליו וסיפר המעשה. שמע האדמו"ר מרדזין, אמר: "און דא האט ער אים גיראפט"…
…., אינך צודק בענין ….. ולא בענין …… אין זאת אלא שנתפסת גם אתה, שלא ביודעין, לרוח עועים שנתן ה' בלב נביאי הסילוף שבדורנו. עכ"פ לא היה הדבר נוגע לך ואינך רשאי למנוע בר מן הצריכים לו.
האמנם ….. ….. היא היא הע"ז המסויימת של דורנו? באמת אומר לך, כל ….. כולה עבודה זרה אחת גדולה ואין איש ניצל ממנה. אפילו זה שעומד כל היום ויורק עליה – אט-א-דא ווערטער גיראפט…
אלא מאי, שבמסתרים תאמין הנפש שבכל וע"י הכל הקב"ה עושה שליחותו. וסוף האמת להיגלות וליראות. בשעה שהקב"ה יאמר "אני ה'", אני, אני הוא, אני ראשון… ואני אחרון, תמיד רק אני! אמונה זו, עם בכיה ותפלה, מחייבת את האדם לפעול אפילו במחשבה לא מטוהרה לגמרי ואפילו במקומות שאינם מנוקים. אם רק יש צד אחד של אשליה שאותו מקום אינו מכריז על עצמו כמקום עבודה זרה, כגון הגרועים שב…. וכל ה…. ושאר עובדי ע"ז המוצהרים.
מה באמת בין….. ל……? רובם של הראשונים – מרחוק באים ומתקרבים קצת, ושל האחרונים – מקרוב באים ומתרחקים קצת. שניהם מגיעים באופן יחסי לאותו מקום…..
אילו ראית את ….. שבהיכנסו לשם הריהו לובש גלימא, מגדל זקן ונעשה רב גדול בתורה ועוסק בקנאות, אז אמרתי יחד אתך: הנה טומאה בוקעת ועולה, הרחק ממנו! עכשיו שפניו מגולחים למשעי, מאותו מקום מקולקל יצא וחוזר לשם לאחר שהקלקלה נתמעטה במקצת והוא ממעט יותר ומטיב שם ככחו – חזקהו אמצהו ונשקהו. וביותר מפני כך שלבו שבור בקרבו ומפחד ומתיירא. ואילו אחרים יש, שאתה אינך פוסל בהם, והם עושים שם כבוד התורה ומרביצים קנאות ומקובלים על בית….. און עס קומט זיי שטענדיק א רעשט ביים רבש"ע – מה נאמר ומה נדבר, אין זאת אלא רוח עועים נוראה שתפסה את הכל.
…..
למען השם דברו ביניכם, והידברו. צמד חמד אתם, גרשו את רוחו של נבות. ילדים אשר לא חטאו מצפים לשניכם.
…….
– – – – –
ב"ה, ליל רביעי לסדר צו את בני ישראל תשכ"ד, ירות"ו
לאהובי וחביבי מאד ר'….. וביתו לאוי"ט
אחדשה"ט. אתמול קבלתי ממך 2 מכתבים, הראשון בדבר …… והשני – בשאר דברי תוכחה. אמרתי להשיב עליהם מיד מפני כבודך, אבל החלטתי שמוטב שילינו המכתבים אתי לינת לילה אחד קודם המענה.
ובכן לענין הראשון יש לי הרבה השגות עליך. א…… ב. אם אמנם אתה מחבבני ואתה יודע אותי ומכיר היטב – אינך רשאי להרהר אחרי. כבר רומיתי ע"י רבים, ואני עוד לא רמיתי אפילו אחד. ג. ……. ו. עיקר העיקרים שהוציאני מן הכלים – אלה הם האיומים ע"י עורכי דין שלו, על משפטים והתדיינות בפני בי"ד. מזה כלל וכלל איני מתירא, אבל אני מתירא להמשיך כי מי יודע לאן אגיע אתו בעצבנות כזו. ז. הוא אומר: "אני העשרתי את אברהם" שכן קנה ממני ספרים שאין לו צורך בהם ושילם בעדם יותר מכדי דמיהם – שלשים דולר! עשרת מונים אתן לו ויותר ובלבד שינהג עמי כדרך כל הארץ, לא בעצבנות ובקפדנות כזו שאיני יכול לעמוד ולא היה אדם אחר במקומי.
עד כאן ענין….. ואסור לך לומר לו כל מה שנכתב כאן.
ברם, לענין שבמכתב השני, מה אומר לך – יערב לך והבושה לך. אני ממשיך ובעז"ה אסיים ע"מ שיהיה מה שיהיה. האתה מסכים שאשלח העתק גם ללובביץ? הקדשתי את הקונטרס הזה, קונטרס כמו ספר קטן, הקדשתי לכבודך. ואם אשלח העתק, הרבי מליובביץ יראה גם ההקדשה הזו, אפשר שאינך חפץ בכך. עכ"פ לא אעשה דבר ולא חצי דבר בלי רשותך.
והנני לך ולכל ביתך ולכל בית……. בלב מלא ברכות והודיות אעפ"י שגם תוכחה יש בלבי. ומאחל לכם כלכם חג כשר ושמח וכל טוב סלה לעולם ועד.
אני כועס קצת על ר'…… ועל ר'……. על שהם מעכבים לי המענה. אמור להם זאת. אבל יבוא עלי מה שאני חושב עליהם אפילו מתוך "כעס".
שלכם כלכם, באמונה יתירה.
א. כיטוב
– – – – –
ב"ה ט"ז באייר, תפארת שבהוד! תשכ"ד ירושת"ו
לר'….. היקר מאד
אחדשה"ט. תודה רבה בעד המחמאה הראשונה שכתבת ב"נצח שבנצח". אני צופה להרבה יותר מזה. אני מאמין בלב שלם שאם תרצה אתה בלב שלם, ירצו גם אחרים כמוך ואם תרצו – אין זה חלום.
הראיתי הקונטרס לאיש אחד גדול מאד כאן, והוא חבקני ונשקני ואין קץ להתפעלותו. ברם, מציון לא תצא עתה תורה זו. ציון תפוסה ושבויה בידי בעלי זרוע, וכבר אמר דוד (תהלים פז) "ו'הוא' יכוננה סלה". זה שלא נולד בציון ומצפה לראותה ביפיה ובהדרה.
שלחתי העתק אחד לליובביץ, עם מכתב לואי. והעתק אחר לר' יצחק הוטנר. סתם ככה בשביל להכריז קבל עולם כי אמנם משוגע אנכי.
אני עצמי קראתי בקונטרס והתפעלתי הימנה.
עיין בדבר, אם לא כדאי לפרסם אותו ברבים.
…..
– – – – –
ב"ה אסרו חג דשבועות תשכ"ד ירות"ו
לאהובי ידידי ר'…… נ"י
אחדשה"ט, תודה רבה בעד מכתבך מראש חדש שנתקבל היום על אף השביתה בדואר.
הבשורה שבישר לך ….. אין לה ממש. יש רק אחד שרוצה בדבר, הוא הרב….. אמנם הוא תקיף ומוכן הוא להיכנס במלחמה עם כל העולם, וגם יש לו סיכוי לנצח, אלא שאני כבר איני איש מלחמה. לכן איני רוצה. הרב….. אינו רוצה, …… ו…. וכל המפלגה שלהם אינם רוצים. לא היה זה [אלא] בלון הפורח באויר עם קצת רוח שבקרבו ומיד "התפוצץ". אמת לאמתו, אילו היה מקצת שכל לאנשים הגדולים הנ"ל היו באים להתחנן לפני שאסכים, כיון שאין בכל המדינה אדם אחד שיש לו סיכוי של השפעה על הרב….. ולהרגיע אותו ולרתום אותו לפעילות קונסטרוקטיבית, ואני – אולי יש לי הסיכוי הזה. העיקר, הכל ירד מן הפרק ואינו שווה אפילו "אייר לעטוג" אחד שלך אל האנשים הגדולים…
אני רוצה לשמוע ממך כי אתה בריא וחזק וכי תוכל לפחות אתה לעמוד בחברה ובצבוריות הזאת המעורערת.
דבר אחד אני יודע כי חדלת להיות ה"בוס" במשרד שלך. איזה "בוס" אתה, אם למרות כל הפצרותי לא הצלחת עדיין להושיב את ר'…. ולצוות עליו שיענה לי…..
והנה זה הוא הכל לפי שעה. נא ונא בשרני שאתה בריא וחזק וכי אמונך בי לא נערער. ודרוש בשלום כל אנשיך, לרבות – ר'…. הטוב והמסכן. אתו עמו אני תמיד.
שלך
א. כיטוב
– – – – –
(תודה למשפחת קיציס על המצאת המכתב דלהלן לידינו)
ב"ה ה' בתמוז תשכ"ד ירושלים ת"ו
לכבוד אבא ואמא של מ' לאוי"ט
אחדשה"ט, מאד הייתי רוצה להשיב לכם מנה אחת אפים לכתוב ולהמליץ ולהעתיר שפע ברכות והודיות כפול על מה שכתבתם לי אתם, אבל אין שעתי בידי בימים אלה ולא כלום. לכן אענה רק בקצרה שכל דברים שאתם טופלים על הכנסת אורחים וכו' – לא היו דברים מעולם. אולי שבת ראשונה היתה מ' אורחת בביתנו. לאחר מכן, היתה לבת-בית ממש ואין ממנה ענין להכנסת אורחים כלל. אף אחד אינו "אשם" בדבר זולתה היא לבדה. ואם אני אוהב את שאר בני ובנותי וכן זוגתי תחי' – האם מישהוא חייב לנו משהו עבור זה? אמת לאמתו אני אומר לכם כך הוא הדבר בלי גוזמא כלל.
אכן, אנו משתדלים לפעמים לקיים גם מצות הכנסת אורחים. לא תמיד אנו מצליחים לעשותה כדבעי, ואולם לגבי מ' לא קיימנו מצוה זו ולא כלום. נעים מאד היה לנו אתה, קשה מאד יהיה לנו בלעדי מ' שלנו… בבית. בבקשה, רק בלי קנאה…
הננו שלכם באהבה רבה ובצפיה לראותכם כאן ולגמול אתכם על קורת רוח שיצאה לנו מחלציכם.
א. כיטוב
– – – – –
ב"ה, י"א בסיון תשכ"ו, ירושת"ו
לאחי הגדול….. לאוי"ט
שלום רב וברכה וכט"ס,
אחדרשה"ט באה"ר.
אחרון אחרון חביב, אחרון ממש וחביב ממש. אמנם כן השארתיך לבסוף מרבית ההתכתבויות שהיתה לי מיום שובי הביתה עד הנה. נראה הדבר שנעשיתי אף אני אמריקאי ונוהג לפי הכלל האמריקאי: "ביזנס איס בעפור פלעז'ור". ולא מפני שהאמריקאים מזלזלים ח"ו בפלעז'ור הם נוהגים כן, אדרבה, מפני שרצים אחריה ביותר ורוצים לפרוק מעליהם עול הביזנס תחילה, כדי שהתענוג אחריו יהיה שלם. ההבינותי נכון?
אף אני אומר: הואיל וחוסלו בינינו כל הענינים שבביזנעס שלפעמים מייגעים, לא נותר בינינו אלא קשר של תענוג בלבד ומן הדין שיבוא באחרונה.
כל ההקדמה הזו הקדמתי כדי להוציא מלבך הרעיון ש….. מסרה לי בשמך, כאילו מפני יראתי שאתה כועס עלי, נמנעתי לכתוב אליך עד כה. איך עלה על לבך רעיון כזה? ולמה תחשדני שאהיה ירא ממך? כלום עשיתי ח"ו איזה עוול לך, או כלום מסוגל אני לכך אפילו אילו רציתי? חס ושלום. איני מרגיש בעצמי שעוללתי לך אפילו צל-עוול.
בשעתו הסברתי לך כל הרקע של אמת בהתקשרותי עם ר'….. ולא גמרתי דבר עד שהאמנתי בלב שלם כי אתה מדבר עמי בלב שלם באמרך: מסכים. ואף עתה באה המציאות והוכיחה כי התקשרות זו פעלה פעולה שכלה חוב בלבד ובבחינת "זה נהנה וזה נהנה".
אכן, יש לי רושם חזק שהרווחנו בשורותינו רווח גדול: ילד יולד לנו, בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו. ….. ….. נולד בריה חדשה. הוא נכנס בעורו שלו ורבה המשרה שעתיד זה לשאת על שכמו. ועתיד אתה ר' ….. לראותו בגדולתו ובמעופו ואז יימלא לבך רון ותתפאר בלבבך ותאמר בפיך: שישו בני מעי, אנכי הולדתיו!
סכנה אחת יש – שמא תצליח עצת היצר והוא יצליח את העסקים של ….. ושל כי טוב וייעשו מליונרים ואז ח"ו הכל אבוד. ברם, כבר הועילה תפלתם של אבותינ ואבות אבותינו שלא יהא עשיר בצאצאיהם, הרי שאנחנו ובנינו כבר מחוסנים כנגד הזו…
ולהוי ידוע לך ר'….. שאפילו אם ח"ו יהיו פורחים עסקינו עד למעלה ראש, ואז יהיו גדולי….. מאמינים במה שאינם מאמינים היום, ולא במה ששומעים את כי טוב מקשקש השכם והערב – וכדי שלא תעלה באותה שעה קנאת …… על בנם החוקי או בניהם החוקיים – מודיע אני לך מראש כי אני בטוח בר' ….. וכן בטוח אני בעצמי שלעולם ישאר הפתח פתוח ליזמה ולעבודה משותפת, ולא עוד אלא ש…….. תמיד תהיה בראש, ולא בחסד אלא בזכות ובדין אמת.
שכן עדיין אני אומר ומאמין בכך בלב שלם, שהאפשרויות הגלומות באוצר של …….. מרובות יותר ממה שאצור אצל כל שאר מוסדות החנוך בישראל ובעם, ומי יתן שגם אנשי ……. יאמינו בזאת.
…….
בשעתו דיברתי עם ר' ….., כמוך כמוהו הוא מְתֵנה לפני צרותיו מן הגרפיקאית שלו. הוא מוכיח לי באותות ומופתים שהתשלומים הם אפסיים והביא את התמונות כמעט כלן לבקורת ואישרו לו אותן ומה הוא אשם. ואותה הגרפיקאית ילדה לאחרונה בן והיא מאד מאד זקוקה לשכר עבודתה.
לדעתי אין כאן מה לעשות, חייבים לשלם ולא לעבור על בל תלין. ואם לרחמנות – עכ"פ סבלו של היחיד מרובה משל הצבור ואין צבור עני. אין עצה.
היה נא שליח ברכה למסור איחולי לכל בני משפחתך ולכל אנשי הצוות הנחמד אשר במשרדך. לכלם ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם.
כשתתפנה גם אתה רגע קט מן הביזנעס, עסוק נא גם אתה במעט פלעז'ור, וחפש לך בידור במכתב תשובה לאחיך הקטן.
שלך באמונה יתירה
א. כי טוב
– – – – –
ב"ה עש"ק בהעלותך תשכ"ו ירושת"ו
לר'…. הגדול לאוי"ט
אחדשה"ט,
כמה שעות לאחר ששלחתי המכתב אליך קבלתי מכתבך. אני שמח שהצלחתי להקדים לפחות את משלוח המכתב לפי הגיע שלך. אני שמח בעוד דבר, כי כוונתי יפה לדבריך כמעט באותו סגנון – על ר'…. נבאנו שנינו סגנון אחד. אעפי"כ הוא צריך עוד להרבה מאמצים שיצא לגמרי מן……. וייכנס לגמרי בעורו שלו וה' ירחם.
בענין ….. עניתי לך בטרם קבלתי מכתבך. אין מה לעשות, ר'….., בעבודה מאד שגעונית ומאד טובה אשר הקדשתי לאחי הגדול, שם כתוב לאמור: "אין הגדול רשאי להיות קטן" וזאת אומר לך בקשר לעסק ביש של …. והגרפיקאית שלו. אתה גדול ומוסדך גדול – יכול, או לא יכול – חייבים להתנהג בגדלות. לא פעם ולא עשר פעמים היה לי כזה נסיון בביזנעס ותמיד נהגתי כך. ואני לא גדול והמוסד שלי כ"כ קטן, קל וחומר לך.
כיון שהתחלתי במוסר, אמשיך. גם בנוגע ל….. שלנו, אינך מתנהג בגדלות ואני מצטער על כבודך….. ואתה איש חנוך מובהק, למה תערבב ענינים של בני נעורים זכים בעניניהם של הוריהם שאינם כ"כ טהורים כמו שלהם?…….
היה בדין ר'…. שגם אנחנו פעם נעשה בינינו החשבון המלא של זכות וחובה. מוטב לדבר בגלוי מלחשוב מחשבות כי יש לפעמים וטועים במחשבות, כי הן לעולם רק חד-סטריים בלבד ואין האחד קורא מחשבותיו של חברו.
איני שואל אותך מה נשמע אצלך, כי נהירים לי כל הענינים כאילו הייתי שם ואני יודע שעדיין בן-דוד לא בא. רק זאת אשאל ממך [מכאב?]…….
והנני לך ברוב ברכה והצלחה עם כל טוב סלה, שבת שלום לך ולביתך ולכל אשר עמך.
א. כיטוב
– – – – –
…..
אני מודה לך ששחררת אותי מן העיבוד של אותו קונטרס. בימים אלה הנני העני מפנאי, וגם בכח אין די, מה לעשות, מזדקנים.
…..
יותר אין חדש והנני חוזר שנית בשמי ובשם כל ביתי על כל הברכות שבמכתבי הראשון ותהא השנה הבאה עלינו לטובה שנת גאולה וישועה לכל ישראל ובספרן של צדיקים ניכתב וניחתם לאלתר לחיים טובים, אמן. שלכם באהבה. אברהם
– – – – –
ב"ה וערש"ק וישב תשכ"ו ירושלם ת"ו
לאהובי וידידי, ואחי הגדול ר'…… היקר והנחמד עם כל ב"ב לאוי"ט
שלום רב וכל טוב סלה.
הנה עיכבתיך במענה כמה ימים ואתה רחום תכפר עוון.
בשני שבועות האחרונים הייתי שקוד ימים ולילות בגמרו של ספר חדש, ספר "כתר-מלכות" על ר' ישראלצ'י ריז'ינר. עתה סיימתיו. כל זמן שהייתי עסוק בזה לא רציתי להוציא ראשי ואתך הסליחה.
קודם כל – מה שלום חמותך? את אשר בקשת עשיתי ולואי שהתפלות תתקבלנה וה' ישלח לה רפואה שלמה במהרה, אמן.
איני רוצה לסמוך על המברק שאשלח ביום החופה אי"ה, הריני מקדים עתה את ברכותי – שתהא זאת בשעה טובה ומוצלחת לשמחת ההורים ולרוב נחת כל הימים וישמחו בכם כל אוהביכם ואני עמהם ואתם עמנו.
…..
ח"ו איני מצטער ש…… אבדה את הג'וב אצל ….. כי בעז"ה היא תמצא את שלה, אבל מעניין לדעת הסבה הנכונה לכם.
כל טוב לכולכם ושבת שלום. א. כיטוב
– – – – –
ב"ה ליל שלישי לסדר חקת תשכ"ו ירושלים ת"ו
לאהובי ידידי ר'….. נ"י
אחדשה"ט באה"ר,
לך הכבוד לך התלה. אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים. אחרי מכתבך מיום 7 ביוני הרי המצב בינינו: 1X2 לטובתך! מתברר שפשוט היה אי הבנה בינינו. אמנם ההצעה לשלם ל…… מן החשבון שלי, ממני יצאה, ואני התכוונתי פשוט להקל עליך ואתה חשבת שאני חושד בך כי באת ללחוץ עלי. חס ושלום לא היתה כזאת בלבי. מתברר עתה כי כמוני כמוך שנינו שוים באותו דבר כי אין לנו מנוח מחוב שאנו מחויבים לזולת. ולא יפה אני מתייחס עליך כאחיך הקטן?
מזל טוב לך ולכל הצוות הטוב לארוסיה של …. תחי' אנא ממך קח עוד כוסית אחת ושתה בשמי ואמור מזל טוב בשמי בקול רם, בקרוב שמחות הרבה אצל כל החברה הנעימה הזו ואצל…. תחי'.
שלך בכל לב
א. כיטוב
– – – – –
ב"ה כ"ה בתמוז תשכ"ו ירושלים ת"ו
לר'……. אהובי ויקירי נ"י
אחדשה"ט באה"ר,
תודה בעד מכתבך מאז 30 ביוני. אתה "מאיים" עלי בשטפון של אורחים, ואני לא ידעתי מיהם ובמה אני צריך להתכונן להם. אכן, אתמול היה אצלי הראשון באורחים, ר'…… שיחי' ושמחתי עליו שמחה גדולה. ראיתי כי עוד ר' פייבל מנדלוביץ חי! ברם, זאת הבשורה שאתה מבשרני כי בקרוב אראה גם את פניך כאן, אך זו בשורה!
…… לא עלה דבר כזה על רעיוני אפילו שעה אחת. אפילו אני מוכן מפעם לפעם להיכנס אתך בריב על דא ועל הא, לא הייתי עושה זאת אלמלא היה לי בכיס מוכן ה"אינשורנס-פוליסי" של "ואת אהב בסופה". טייק-איט-איזי, ידידי לנצח.
אמור לי ידידי, מתי תבוא אלי?
….
שאר הדברים, ב"ה הכל על מכונו ועל מקומו בשלום. ומה אתך? ומה בביתך ובעבודתך.
יפה כחך מכחי בכתיבת מכתבים קצרים, אשר על כן בזבז עלי כמה דקות ובשרני בשורות טובות, ולו יהא בנוסח האשכנזי המקוצר של "יחדשהו" שבשבת מברכין, העיקר טוב ואך טוב.
שלום וכל טוב סלה לך ולכלכם
א. כיטוב
– – – – –
ב"ה מוצש"ק א' דסליחות תשכ"ו ירושת"ו
לאהובי וידידי היקר באדם ר'….. וכל ביתו לאוי"ט
שלום רב וכל טוב סלה.
אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיתכוון… והרי הכוונה ישנה – רק מלים אין בפי להביע רחשי לב אליך בכל ימות השנה ואת אשר לבי רוחש לך עליך עתה בהתחדש השנה.
הבה ואברכך אותך ואת כל ביתך בברכה המסורתית: לשנה טובה תכתבו ותחתמו בספרם של צדיקים לאלתר לחיים טובים, והקב"ה ימתח ברכה זו על פני כל השנה וכל הימים אשר ירבו לכם על האדמה אשר נשבע וגו' שיהיו כלם ימים של טובה וברכה עם שמחת לבב, אמן.
אנא ממך, ר' ….. היקר, אל תקפיד עלי אם אעשה אותך שליח לקבלה ולמסירה כל ברכות טוב לכל האנשים הטובים אשר עמך, האנשים והנשים לכל אחד לחוד. אני עמכם כלכם תמיד. מסור נא ברכותי לכלם ככל אשר לבי ועם לבך הטוב. תודה.
כולי שלך
אברם
– – – – –
ב"ה טו"ב במנ"א תשכ"ז ירושת"ו
לאהובי ידידי…… אתה וכל אשר עמך, שלום!
אחדשה"ט,
….. אחי בכורי אתה, כוחי וראשית אני בקוניטיננט האמריקאי, לך נאה שאתן לרצונך יתר שאת ויתר עוז. שאל, מה אתן לך.
………
….. בן ….. זכור לי תמיד בכל מקום קדוש שאני בא לשם אני מביאך עמי.
רבש"ע, כמה הרבה נתת לנו!
אוי רבש"ע, כמה הרבה עוד חסר לנו ומצפים ומיחלים לך שתמלא לנו אתה בידך המלאה והרחבה ומהר!
ר' ….. קח לבי בידך וחלקהו לכל החבריא הטובה שלך ושלי ואל תשכח את ביתך אתה. אני אוהבך באמת.
א. כיטוב
– – – – –
ב"ה, טו"ב בכסלו ה'תשכ"ח ירושלים ת"ו
לר'…. באהבה רבה,
אחדשה"ט
ביישתני אחי במכתבך האחרון כי צדקת ממני. אין לי מה להשיב לך על תוכחתך, לפיכך אאחוז בעצתך לא לכתוב מגילה ארוכה ובלבד שאשבור את קרח השתיקה ולאחר מכן הכל בעז"ה ישוב למסלולו הראשון.
שמחתי לבשורת ההצלחה של ה"דינער". ההביאה הצלחה זו להרמת ה"מוראל" שלך?
אנחנו כאן זכינו למוראל גבוה עם בואה של….. . על הפסוק "ויריצוהו מן הבור" אמרו בזוהר שמן השמים ריצו את יוסף ופייסוהו על שבתו במאסר שתים עשרה שנה. שכן בלילה שלפני שחרורו היה לבו מר עליו ולמחרת נתרצה. אף אנחנו נתרצינו בשוב אלינו…. ובבוא קץ גלותה….. רק עוד…. והשמחה תהיה שלמה.
שלמה? – ומה עם כל יתר האחים והאחיות, ואתה בתוכם, מתי יבוא הקץ הגואל? ירחם ה' את כל עמו, ואולם גם אתם כולכם צריכים לרחמים אשר תרחמו על עצמכם לעזור לו כביכול ברחמיו על כל ישראל. כך למדנו בשיעור מדרש של שבת שעברה, שבת וישלח (בתחילת הפרשה) "משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'" (תהלים יב) – (מהו לשון "עתה" והלא כמה וכמה דורות שכנסת ישראל נשדדת ונאנקת ואינו קם ומתי יגיע זמן של "עתה אקום"?) – אלא כל זמן שהיתה (כנס"י) מוכפשת באפר (והיא אינה מתנערת מעצמה) כביכול (אינו קם). לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה נג): "התנערי מעפר קומי" וגו' באותה שעה – "הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו" (זכריה ג). אמר ר' אחא: כתרנגולת הזו שמנענעת כנפיה ומתנערת מאפר (אז גם כביכול הקב"ה "נעור ממעון קדשו")…
הרי שגם לתרנגולת יש תפקיד, היא צריכה להתחיל בהתנערות…
………
על כל פנים תענה לי דעתך בכל הנ"ל ואל תמדוד לי כמדתי, אלא מדוד לי כמדתך ובזריזותך וענני מהר.
הרי לך מגילה "קצרה" לפי קנה-מדה של כי טוב…
והנני ברוב ברכה ושלום לך ולכל אשר עמך
א. כיטוב
(בשולי הגליון נוסף בכת"י:)
ר' יוסף, ענני: סלחתי,
תודה
אכ"ט
– – – – –
ב"ה ט' בניסן תש"ל ירושלים ת"ו
לר'….. היקר מאד ולכל ביתו לאוי"ט
אחדשה"ט באה"ר.
רק להגיד לך אפרייליכן און כשר'ן פסח – אגאנץ יאר פרייליך!
שאר כל הדברים פחות מענייינים. הבריאות – ככה, הפרנסה – ככה. מי האיש שהכניס בעולמו של הקב"ה יותר ממה שמוציא ממנו?
רק חוב אחד גדול יש לנו אצל הקב"ה, שיבנה ביתו בקרוב ויקבץ כל גליותיו לעירו ולארצו ונאמן הוא בעל הבית ליפרע חובותיו והרי כבר התחיל. אף אנחנו כלנו נקרא לא-ל גומר עלינו במהרה במהרה בימינו בקרוב וכו'.
אגוטן יום טוב לך ולביתך.
ממני ומביתי
א. כיטוב
– – – – –
ב"ה אור ליום ח' בטבת תשל"א ירושת"ו
לאחי הגדול ר'….. לאוי"ט
אחדשה"ט באה"ר,
אלמלא אחי אתה ואלמלא גדול אתה, לא הייתי מעז לחטוא כלפיך כאשר חטאתי באלם פי זמן כ"כ רב…
במשך זמן זה כתבתי הרבה לאנשים הרבה, ואליך לא יכולתי. המועקה כשהיא גדולה על הלב, אין ספק שידיד אמת מרגיש בה אפילו הוא רחוק, הרי אני יודע (כך נדמה לי) כל המעיק על לבך, לכן רצוני היה חזק להקל עליך לפחות בשעת קריאה. אמרתי, אמתין עוד עד שאביא לאחי בשורה טובה, והיא נראתה כ"כ קרובה, וישמח לבו גם הוא. והנה עדיין לא באה – לא אמתין יותר.
כל מה שיש לי לומר לך עתה – כאז כן עתה ולנצח עמך אני ולשלומך אני מתפלל ולטובתך כל הימים. היה אתה עמי כן ויטב לשנינו.
את מכתבך האחרון סיימת בפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אוסיף אני את סיומו של פסוק זה: "אני ה'" וכל הפסוק כולו מתפרש: אם תאהב אתה את רעך כמוך, אז אומר הקב"ה: אני ה'! אף אני אהיה עמכם הריע לשניכם לאהוב אתכם ולהושיעכם תמיד.
כל טוב סלה
אברהם אליהו בן רחל
– – – – –
ב"ה ה' בשבט תשל"א ירושת"ו
לר'…
אחדשה"ט,
נהניתי בקראי מכתבך האחרון שכתוב ברוח טובה ואעפ"י שכנראה לא נשתנו הענינים אצלך ולא כלום אבל רוחך ב"ה טובה עליך יותר משהיתה – הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
צר לי באמת כי הרגזיתך אני ברוחי שאינה כ"כ טובה. ומה לעשות אחי, אם אדם מרגיש צורך להוציא אנחה מלבו – לפני מי יעשה זאת, אם לא לפני ידיד אמת? בעיה של בריאות, ושאר בעיות? – אינן קיימות לפני היום. בעיות אחרונות משכחות את הראשונות…….
ואעפ"י שאתה שרוי בטובה ואני (כביכול) לא – מפציר אני לך בכל הבטחה שבלב, שתשים כל מעיָנך ל"החליף את האויר", די לך שם בשבתך במקום הגדולים, עלה הנה ושב במקום אנשים שכמוך ושכמוני ויטב לך ב-60 שנותיך האחרונות. ואני בטוח בעז"ה במיוחד שאנחנו שנינו נעשה פה "חיים" בצוותא. די יהא לנו בשתי שעות בשבוע בשבתנו יחד ונלמד במה שלבנו חפץ וזה יהיה כדאי. אל נא תחכה לעוד בנקעט.
שלך ושלכם באמונה
אברהם אליהו בן רחל
– – – – –
ב"ה אור ליום יג בשבט תשלא ירושלים ת"ו
לאחי הגדול והטוב לי מעשרה אחים רוב שלום וברכה וכט"ס
אחדשה"ט באה"ר, הפעם הזאת באתי באמת לדבר אתך כדבר אח אל אחיו.
כבר בקי אתה למדי בכל עניני אולי יותר משאני בקי בעניניך אתה, על כן הרשני הפעם לתנות לפניך המעיק על לבי עוד.
כבר ידעת ממכתבי הקודם שעיקר ה"ביזנעס" שלי בעת הזאת – להביא לחופה את בנותי…..
ידוע לך כי ב"ה אני "בעל בעמיו" ופרנסתי ב"ה עמי, חי ב"כבוד" ומהנה לאחרים ביד רחבה. ומאז יצאתי מעסקי הצבור אני טועם מטעם עולם הזה ואני ב"ה איש מצליח. ואולם באותו יום שחפץ לבי יצליח בידי ואמצא את בני זוגן של בנותי ויעמידו אותי בפני המבחן: "כמה אתה נותן לבתך" – או אז יתברר כי אין הרבה עניים מרודים בארץ הזאת כמוני אני. בני ישיבה כאן וכל חתן-בחור, כלם פה אחד דורשים: לתת משקלם זהב – דירה קנויה, רהיטים, סידורים וחתונה כיד העשירים. עשירים ממש – אין דאגה. בני ישיבה – יד כל העולם פתוחה בשבילם. קשה הדבר במיוחד ל"דל גאה" כמוני. יאמרו לי: השתתפות בקניית דירה, שפירוש הדבר ארבעים אלף לירות כסף מזומן – אז אני מבוייש והדבר ח"ו בסכנה גדולה, וואל פוילישע שטיק פון אמאל, גייט נישט מער, מה אעשה? חובות יש לי גם בלאו הכי, את היד לא אפשוט, גם לא אתן לאחרים שיעשו זאת בשבילי, גם לאח הגדול וכיוצא בו לא אפנה, אפילו ירצו הם לא אקבל לעולם.
……
למה אני משתף אותך בדאגה שאינך יכול לעזור לי בה? – כי עלה רעיון במחי – אפילו כבר התחלתי לעסוק בו למעשה – אולם בזה יהיה לך כח לעזור לאחיך הקטן. אקדים ואומר כי אילו הייתי מחליט למכור את הזכויות על הספרים איש וביתו וספר התודעה – הייתי פותר את הבעיה שלי היום, ואולם המותר לי למכור פרה חולבת אחת שיש לי ומה יהיה מחר? לכן הרעיון הוא כך: אלך ואדפיס מהדורה מיוחדת של ספר התודעה…….
אלמלא עייף אתה, ודאי שנקל הדבר לעשות למשרד כמו שלך, אבל מתירא אנכי מפני עייפותך – לכן הגדל עמי חסדך זה והודיע לי דברים ברורים ביפה יום אחד קודם, והנני לכם במיטב הברכות.
א. כיטוב
– – – – –
ב"ה י' בניסן תשל"א ירושלים ת"ו
ל……
אחדשה"ט באחוה רבתי,
קבלתי מכתבך מיום ששי לח"ז בתודה רבה. ראשית כל – שלום עליך בשובך מדרכך הארוכה. שנית – אמן! לברכותיך ולאיחוליך לרגלי אירוסי בתי……, שלישית – לגופו של מכתבך:
תודה רבה לסגנון המיוחד שבמכתב זה, שהוא מלא עקיצות רוגז וקצף כאשר לא הסכנת עד כה, אין זאת אלא מפני האחוה החזקה המפעמת בינינו. אח כלפי אח. רק שם מצוי סגנון של קטטת אמת שאינה מצויה בין ידידים עם רשמיות שאינם מתקוטטים לעולם.
ואני, במקום להתנצל, אתן לך הפעם שיעור אחרון בכתב (שכן לאחר מכאן אני מקוה שתהיינה לי הזדמנויות רבות להמשיך בשיעורי בע"פ בירושלים) למען תכיר יותר את אחיך הקטן, את כיטוב.
דע לך אחי הגדול, כי כל המבצע הזה, לא עשיתי למעני ולא למענך אף לא בשביל הכלה….. כי אם למען הרבש"ע בלבד. שכן אני לכשעצמי לא הסכמתי עדיין ולא אסכים לעולם, שאיש הבא למצוא חתן לבתו מן "התורה-וועלט" של הרבש"ע, יהא צריך לשקול 1000-1500 לירות בעד כל קילוגרם של חתן או הרבה יותר…… ועד כדי אמריקה אבוא. ועתה, תצליח דרכי, מוטב, ח"ו אם לאו – אילו אנחה אחת לא אתן רק אחזיר לרבש"ע את ה"סידור"ל – התפלל אתה. נקל בעיני לצאת מן המבצע הזה אפילו בריסוק איברים ובהפסד גדול ובלבד שכיטוב ישאר כיטוב.
ודע לך עוד, כי כאשר כתבתי לך מכתב ראשון בענין זה, כתבתי אותו בשני פנים: הפן האחד – הסמכתי בלבי ש…… ותפנו כלם לבצע בעצמה כל המבצע הזה, שכך כל אדם חייב לעשות למען בן-לויה שלו ואני רואה את עצמי כבן-לויה נאמן של כלכם. והפן השני – השלמתי בלבי מראש גם עם זה כי אקבל תשובה מלאה התנצלות ו"איי עם סורי"……
ועתה הנני הולך לבוא אליכם ב-5 במאי, ואתם את אשר תרצו תוכלו לעשות, ואת אשר תוכלו גם תעשו. וזהו המעשה…… והיה, אם הרבש"ע לא ירצה וגם אתם לא תרצו – לא חפצתי! ואשוב לביתי כאשר אשוב, ברווח קטן, בלי רווח, בהפסד קטן, או בהפסד גדול…….
אכשר'ן און פרייליכן פסח לכלכם, טייק איט איזי, ד"ר.
שלכם באחוה
א. כיטוב
– – – – –
ב"ה כח בתמוז ד' לסדר "אלף למטה… תשל"א ירושלים ת"ו
לאהובי ידידי ר'…. לאוי"ט, אחדשה"ט באה"ר.
אם כבר באת אלי בכתובים, אשיבך גם אני בפסוק שלמעלה, שכך נעשיתי, לפי שעה, כדבריך, נשען על המטה, לא עליכם.
……
ועכשיו קצת ביזנעס ולבסוף נסיים שוב בסיפור……
סיפור – הלא ידעת שלפנים הייתי כותב סיפורים ונחלקו עליהם הדעות יש שאמרו כי טובים הם ויש שחלקו. ברם בזמן האחרון הפסקתי בכתיבת סיפורים ובמקום זה התחלתי ל"ייצר" סיפורים. ובאשר לסיפורים האלה ה"מיוצרים" הושוו כל הדעות שהם זוועתיים ממש, וכדלהלן:
סיפור ראשון הרי כבר שמעת, הרי זה המעשה שהיה עמי בניו-יורק. גרוע ממנו הסיפור השני – המשכו של ראשון:
בניו יורק עשיתי מאמצים כדי למהר ולהחיש את שובי לירושלים. שבתי הביתה ואני רכוב על "כסא-כבוד" לחרדת אשתי וכל רואי. ואני ערב חתונה של בתי. עברו כמה ימים והתאוששתי מעט והתחלתי מהלך קמעא נשען על המטה. אז נטפלו אלי הרופאים שהם ידידים אישיים והם קבעו גם כרופאים בניו יורק שסבת המקרה אך ורק לחץ – הדם הגבוה שאני סובל ממנו כ-8–9 שנים (ונפשי יודעת מאד שהיתה לי בניו-יורק סבה מכרעת נוספת ואכ"מ לספר) ובכן שתו עלי להוריד את הלחץ בכל מחיר ויהי מה! קיצור הדברים ??? הרבה כדורים שאח"כ הודו הרופאים שהם קטלניים למי שאין לבו בריא כשל הסוס, ואני הרגשתי לא טוב ולחצתי על הרופאים להחליף כדורים אלה בקלים יותר. החליפו אמנם אבל בקשים מן הראשונים. יום שלישי, יום אחד לפני החתונה הלכתי אל הרופא ובשבתי אצלו נתקפתי בדבר שהרופאים קוראים לזה: "התקף-לב קל מאד". עיקר העיקרים כבר לא חזרתי משם לא הביתה ולא הייתי בחתונה ולא בשבע ברכות, אלא עשיתי כל הימים האלה בבית חולים. והחתונה היתה מרשימה מאד מאד יותר מכל שאנשי ירושלים ות"א בכלל זוכרים בעת האחרונה, השתתפו בה כשני אלפים איש והיה שמח מאד ונאה ביותר, רק אני נעדרתי משם. רק חסד גדול עשה עמי בית-החולים שהם ערכו פעם אחת "שבע ברכות" באולם השמחות שבביה"ח בהשתתפות כל "המי ומי" של שם וממקום אחר והיה לי זה פיצוי גדול לעג"נ הראשונה.
עתה היום כבר חזרתי לאיתני? – איני יודע אבל קופה של סיפורים תלויים עדיין מאחורי ורישומם עוד ניכר, ואולם כדבריך הראשונים – "לפי שעה" והכל יעבור לגמרי, ובתרי זימני לא הוי חזקה.
תבין מעתה, כי בספטמבר הבא לא ניפגש בניו-יורק וכל הבשורות הטובות שתהיינה לנו לספר איש לרעהו, נספר בכתב.
דבר אחד אני רוצה להבטיחך כי המוראל לא ירד אצלי לגמרי וגיליתי כשרון חדש איך לשמח ולהצחיק את כל הבאים אלי לבקר ומביאים אתם פנים נפולות. וכך שימחתי יפה את החתן והכלה בבואם אלי ביום החופה, והכלה ביותר מתיפחת בבכי. ועמדו עלי כל רואי באותה שעה כי לא זזה הכלה משם עד שהתגלגלה מצחוק והלכה לחופתה בלב שמח
המשך של סיפורים יפים באמת יבוא. בינתיים ד"ש חמה מאד לך ולביתך.
כט"ס ונחמת ציון וירושלים, מהר, מהר מאד. שלך באהבה רבה. אברהם.
– – – – –
לכבוד
הנהלת בית החולים "שערי צדק",
ירושלים ת"ו.
מכובדי מאד,
בימים שבין 22 ביוני ל-2 ביולי הייתי מאושפז במחלקה הפנימית שבבית החולים שלכם.
הואיל ומצאתי במחיצתכם סיפוק מקסימלי, יותר מכל משוער ונהניתי משירותיכם מלוא חפנים של טובה, לכן אבקשכם שתרשוני שאביע לפחות באצבע קטנה של יכולת את התודה המרובה שלבי רוחש אליכם.
איני מתימר להביע דיעה על היעילות של השרות הרפואי ואולם זאת מותר לי לומר כי באשר לדידן (כמנין חולים ששכבנו באולם) היתה לנו כלנו ההרגשה כי אנו נתונים בידים נאמנות של רופאים שהם גם מסורים לפציינטים כידידים של אמת; –
ברם עוד יותר מזה גדל בעיני כבוד בית החולים מצד הטיפול המעשי של האחיות והחניכות שאילו ניתנה לי הרשות הייתי מחליף שם ה"אחיות" במרכאות, לשם אמהות ממש בלי מרכאות. לצערי היה לי נסיון רב בענין זה בכמה בתי חולים גדולים וטובים בארץ וגם בחו"ל, ואולם לא ראיתי כהנה לא בדומה להן ולא בדומה לדומה – כל הכבוד והתפארת והיקר לבית חולים "שערי צדק" אשר בעיר הצדק!
כל האמור למעלה הוא ביטוי אמת שבא מכל החולים שהיו עמי במחיצה אחת;
ברם, באשר לדידי אני, חייב אנכי הכרת טובה מיוחדת במינה לפרופ…. ולצוות הרופאים אשר עמו, על יחס אנושי עליון שגילו כלפי בדבר שחורג ועולה מעלה מעלה מעל לתפקיד הרפואי המוטל עליהם; –
ימי האשפוז שלי כנ"ל, חלו ביום חתונת בתי תחי' ובימי "שבע ברכות" שלאחריו. מצב בריאותי לא הרשה לרופאים לשחררני מבית החולים כדי להשתתף עם ביתי בשמחתנו אשר על כן שקד עלי פרופ. … עם חבר עוזריו, להטעימני טעם של שמחת נשואי הבת בתוך מסגרת בית החולים. לשם זה העמידו לרשותי אולם השמחות ונעשה שם הכל ליצירת אוירה של שמחת אמת – זכור אזכור זאת כל ימי חיי!
וכאן מקום אתי לייחד הודיה וברכה להרב…… שלא נמנע משום טורח ומאמץ כדי ליפות את השמחה ולהדרה בכל דבר הידור והכל בנפש חפצה, כאילו שלו היתה השמחה מעיקרה.
באמת אמרו, הרב….. פולאק בעבודתו כל חזותו ופעלו חלק בלתי נפרד מן הנוף היפה של "שערי צדק", כשם שכל בית חולים "שערי צדק" היה הווה וישאר אבר מן האברים שהנשמה תלויה בהם, נשמת עיר הקודש ירושלים ת"ו.
שלכם באמונה יתירה.
אליהו כי טוב
– – – – –
ב"ה ועש"ק בלק תשל"ג ירושת"ו
לאהובי באמת ובתמים מאז ועדי עד ר' ש…. וביתו לאוי"ט
אחדשה"ט באה"ר
מכתביך הגיעוני בעתם, רק לי יש ספק על מכתב אחד שלי מלפני הפסח אם הגיעך. אפילו אם לא – ג"כ לא נעשה "חור בשמים". למכתבך האחרון – ידעתי כיצד אתה חש לגרום לי נחת רוח, וע"כ אני חייב לך תודה עכ"פ. באשר לדידי – זכורני סיפור של שלמה שפירא על הרב ר' אלימלך כשהשיא את בנו ר' אלעזר אמר לו לפני החופה: ראה בני שאביך, חותנך, אשתך וכו' – כלם יהיו מרוצים ממך, רק אתה לבדך אל תהיה מרוצה ממך…
אמנם כן, אני בגילי כבר עברתי תקופת הנערות ואני מכיר היטב את נגעי לבבי, כיצד אני יכול שיהיה מרוצה? "הספרים הטובים" שלי – אילו ידעת כמה פקפוקים יש לי בלבי עליהם וכמה טרוניות אני מקבל מפי עשרות, אם לא מאות, אנשים, ובחלקן – לגמרי לא בלתי מוצדקים ואני מתפחד מאימת הדין – מי יצדק בדין קשה זה! רק עתה ממש קבלתי מכתב קורע לב מאחד בגיטסהד שבאנגליה והוא מציג עצמו, כנראה בכנות גמורה, כאוהב ומעריץ מאד, ויש לו קושיות גדולות ומבקש תירוצים ואין בפי תשובות. ביניהן: למה אין לי הסכמות? למה יצאתי משורת דינם של "כל גדולי דורנו" שרואים ב"מדינה" רק רע, ואני כתבתי מה שכתבתי במהדורה האנגלית של התודעה, על יום העצמאות ועל יום ירושלים כ"ח באייר? ועוד כהנה רבות – מה אשיב לו, ומה אשיב לה' – ועדיין איני מתחרט אפילו על המעשים האלה כי לבי מתקומם על הרבה מאד מוסכמות ואין משיב נפשי, ואולי באמת אין כל זאת אלא רגזנות מסטרא… רע לי, רע לי מאד מן הפקפוקים האלה המכרסמים אותי מכאן ומכאן – היה אתה עוזר לי אם יש לך במה לעזור.
לא השבתיך על המכתב האחרון מיד, כי עברו עלי כמה שבועות של אימת מות מן הרופאים ששתו עלי. לא הייתי מודיעך זאת לצער אותך, אלמלא יכולתי [היום] לבשרך היום כי, קודם כל התגברתי והתאוששתי אני בתוך עצמי, שאמרתי לעצמי: בין אם נכונים אבחוניהם וכל שכן אם הם טועים – אני את מחציתי כבר קבלתי בחיים ומכאן ואילך הכל רווח, והשקעתי עצמי בעבודה הדק היטב ומצאתי סיפוק גדול ממנה; –
לאחר מכן הודו גם הרופאים שחלילה לא כ"כ רע ואפילו "מצויין" המצב, אלא שאני עוסק הרבה ברפואות ובטיפולים והם אומרים שהכל הולך היום כשורה עד שזה מפתיע אותם לטובה.
באמת אומר לך, ש….., כי לבי שלו ושקט היום, יותר מאי פעם ואני אומר לך זאת בכנות גמורה, למען תשמח עלי וחלילה אל תבוא ח"ו לידי שום צער בגללי.
ש…., הנראה מכתיבתך והנודע מכל אשר אני מקבל עליך אינפורמציה מהימנה עלי, כי אתה נשארת בשלך: טוב ומטיב, חכם ומחכים, זוכה ומזכה – שמח בחלקך ש….., שמח ושמח אחרים עמך.
ואשר אתה מתאונן כי עדיין אינם רואה כיצד ומתי תוכל לצאת מן הביזנעס ולעשות כמוני.. עדיין איני בטוח כי זאת דרך אחת טובה לך. מאן יימר כי רק בעזיבת "הרדיפה" הזו, שם הג"ע מצוי? והרי הוא מצוי בכל מקום וגדול הקילוס העולה מן התחתונים מזה שעולה מן העליונים, אם רק הלב שלם לאלקיו והעינים פקוחות לראות אמת ללא רמיה עצמית.
ש…. יקירי, היה מה שתהיה, עשה מה שתעשה – וצלח בכל מעשיך תמיד. פרוס בשלום ביתך ובשלום כל דורשי שלומנו.
אוהבך אברהם
– – – – – –
ב"ה ועש"ק בלק תשל"ג, ירושת"ו
לר'…. היקר מאד כל טוב סלה
אחדשה"ט, קבלתי מכתבך במענה למכתבי אליך. תודה רבה.
אני מקוה שמצב רוחך עדיין מרומם והשלום והבריאות והנחת עם כלכם. כה יתן ה' וכה יוסיף.
זו ה"הוה אמינא" שהיתה לי בשעת כתבי אליך, שאבוא אליכם לשם שיתוף פעולה בענין הסמינר – לפי שעה בטלה התכנית. בימים שבינתיים קרו אצלי דברים, שאפילו אם אני לא הרגשתי ברצינותם – הרופאים סביבי עשו בהלה. בתחלה נבהלתי מאד, מהר התגברתי על הבהלה, אח"כ גם הרופאים הודו שאין מקום לבהלה כלל, וכל הבדיקות שעשו עוד לאחר מכן, כלן ב"ה מראות טוב, אלא שאני רתוק לזמן מה לטיפולים מתמידים בבי"ח הדסה עד יעבור הפחד בעז"ה לגמרי. משום כך איני מסוגל ליזום היום פעולות שלאחר זמן.
להרגעתך אני חייב לומר לך שהרגשתי ב"ה טובה משהיתה, טובה כמעט לגמרי, ולא עוד אלא שברוחי אני ב"ה יותר בריא משהייתי. ואני כולי שקוע בעבודתי יותר מתמיד וב"ה גם רואה בה ברכה. הלוואי ווייטער.
הבעיה שאמרת……. הרבה הרהרתי בה. המסקנא שלי….. אסור לוותר עליו בשום אופן. בשטח המדובר, אין כמוהו בעולם שלנו ולא בדומה אלא, אלא שיש להרכיב עמו עוד כח אחד שידריך אותו וידרבן אותו באהבה ובהערצה ובהתמדה.
חשוב הרבה, חפש ותמצא מי שיתאים לתפקיד זה להיות בן-זוג אליו. יש מסוג זה אנשים רבים המסוגלים לכך. אפילו איש כמו….. ג"כ בא בחשבון.
אני מצדי, בין אבוא ובין אם לאו – תמיד אני מוכן לתרום את חלקי היפה לכך בעצה ובתושיה ובכל אשר עמי.
לכשיבואו הדברים יותר קרובים למעשה, ארצה לעמוד בקשר הדוק עם….. ונחליף אי"ה דעות רעיונות והצעות – רק לא בלי ר'….
היה ברוך ומבורך אתה וביתך וכל אשר לך ודרוש בשלום כל דורשי שלומנו.
שבת שלום וכט"ס ממני ומביתי. א. כיטוב
– – – – – –
ב"ה י"ב בחשון תשל"ד ירושת"ו
לידידי אמת…… וכל אשר עמו לאוי"ט
אחדשה"ט באה"ר
אתמול קבלתי מכתבך וכן קבלתי ממך שטפון של דרישות שלום ואיחולים, והנני להודיעך כי ב"ה וב"ש אני מרגיש בטוב. אני בטפולם מתמידים בבי"ח הדסה ואני רואה ב"ה תוצאות טובות, מרגיש טוב ועובד עבודה מלאה, גם מצב רוח טוב, רק אותה דאגה שמעסיקה את כלל ישראל, היא בלבד שמדאיגה גם אותי, והננו כלנו מצפים צפיה אחת – לישועה שלמה לכל ישראל ובמהרה והקב"ה יאמר די לקרבנותנו ונראה בנחמה.
היום אמרנו בסליחות לתענית חמשי: "כלה שעיר (הוא עשו) וחותנו (הוא ישמעאל) ויעלו לציון מושיעים" – אין הדברים האלה אמורים אלא לשעה שלנו, שכן בכל הזמנים עד היום ידענו צרות או מעשו לבדו או מישמעאל לבדו, והנה עתה בפעם ראשונה בהיסטוריה הארוכה שלנו שעשו וישמעאל חברו יחדו נגדנו, אין זאת אלא שהשעה קרובה לעת אשר "יעלו לציון מושיעים" ונאמר אמן.
אנא מסור דבריו לר'…… מיודענו עם כל הברכות והאיחולים וכן לכל דורשי שלומנו.
באהבה א. כיטוב
– – – – – –
ב"ה יום ב' וירא תשל"ד ירושלים ת"ו
אחי היקר לאוי"ט
אחדשה"ט באה"ר
……
לביזנעס – זה שאתה דואג להצלחת הדינער, טוב שאתה דואג, למען תהיה הצלחתך לאפתעה גדולה ולמשיב נפש על כל יגיעותיך וחרדתך לעבודת הקודש שלך. ה' עמך גבור החיל, לא תדע חלילה לא רוגז ולא מפח נפש רק שמחה וששון יהו מנת חלקך תמיד. אני כשלעצמי בטוח אני כי בעז"ה תהיה ההצלחה בשנה הזו גדולה מן הקודמת. "ואני תפלה" אמר דוד, וזה נכון גם אצלי לגבך. כל כלי תפלה לשלומך ולטובך. אכן, יש לי סגולה טובה גם בשבילך, זו ששמעתי פעם מן האמשינובר רבי בשעתו ומסרתי גם לך: "שמח זבולון בצאתך" – אומר רש"י: "הצלח בנכסיך". כלומר, היוצא לעשות מעשה גדול, צריך שיהא שמח ובטוח בצאתו, ובכך הוא מובטח מראש כי ה' יצליח במעשיו. ובכן…..
– – – – – –
ב"ה אסרו חג הסוכות תשל"ה ירושלים ת"ו
……..
ממני עצמי אין לי לספר הרבה, אלא חי בתקוה גדולה כי בואו של המשיח בקרוב יקדים את מוראה של המחלה שאני ב"ה ??? לעת עתה וכן יתן ה' גם הלאה, כי אפשר עדיין לסבול וה' ירחם……
שלכם בחבה יתירה א. כיטוב
– – – – – –
ב"ה ב' בטבת זאת חנוכה תשל"ה ירושת"ו
לאהובי ידידי ר' ש……
אחדשה"ט באה"ר
קראתי השורות שהיו מיועדות אלי בתוך מכתבך לחתני ר' חנוך נ"י ואיני מתבייש להודות כי נתרגשתי במקצת.
כמוני כמוך אחוז געגועים לראות פניך ולו גם בביקור חטוף כאשר בבקורך האחרון בארץ כשידך אוחזת באדמו"ר מאמשינוב שליט"א, בגיסך ר'…… נ"י וגם בי, ובלבד שאראך.
כשאדם עובר את "ימי שנותינו' מתחילים ימי הנעורים לחזור ולהיות ניעורים אצלו. כיון שכן תוקף אותי הרצון ליהנות מפגישה מלאה עמך כאשר מאז ומקדם. לא צריך דווקא ב"פלאץ בראני" ובשעות של חצות של חורף ובכפור שלמטה מ-36 מעלות צלסיוס. אפשר הדבר בליל קיץ נעים ליל ירח ובחוצות ירושלים, ובלבד שתשאיר את השעון באכסניא והזמן יהיה פנוי לא לזכרונות דווקא, אלא יותר לסיכומים של 40 – 50 שנים, חשבונות וסיכומים של מאין באת ולהיכן הגעת ולפני מה אנו עומדים ביום מחר, ויש "מחר" שאינו לאחר זמן.
כזה הוא היצר הרע שלי, ואתה אמנם כבר הרגת את היצר הרע שלך מכל וכל?
והיה אם תבוא – הזדרז לבוא, כי אין איש יודע מה יהיה לאחר זמן. קח את דברי בפשטות ואל תלמד מכאן כי אני תפוס מחשבות נוגות כתוצאה ממחלה שמאיימת עלי. אולם גם זאת תופסת מקום במחשבותי במקצת. במקצת בלבד, בהחלט לא יותר מדי.
מה מצב בריאותי, אתה רוצה לדעת – באמת שאיני יודע הרבה. הנכון הוא שיותר מעצם הבעיה שלי, זו שהרופאים מתעסקים בה, גדולה היא אצלי הבעיה הנפשית שמיוחדת לי בלבד, שכך נבראתי עם לב רגש יותר מרוב בני אדם, בהתרגשות (הרי אתה מכיר אותי כך מאז ומתמיד) אין מדות קצובות וקבועות, יום כך ויום כך כמו במעשה עם חייקל שואב המים של הבעש"ט.
ויש, וזה אולי הרוב אצלי, שנפשי חולה על צער כל עמי בימים אלה, כשהימים הם כל כך גדולים והאנשים הם כל כך קטנים מ….. עד…… שכלם לגבי מאורעות הזמן וגדולותי<ה> כתינוקות בני יומם – מינוס, מי יודע, כמה ???? בשנים… מי ינהל את הספינה על גלים סוערים כאלה?!
וכשאני חוזר לעצמי – מטרידה אותי המחשבה, נכון יותר: מטריד אותי הספק: האזכה אני, אחיה ואראה מה יהא בסוף הדברים האלה. יודע אני כי קרוב הוא קץ וסוף זה לפיכך אני נתון בכרסום מתמיד של אותו ספק: במרוץ הזה אשר במאורעות אחרית הימים מזה, והמוראות של מחלה לא טובה מזה – מה יקדים את מה?
כל זאת כתבתי לך למען תדע: אז מ'זאגט משוגע – זאלסטו גלייבן! און ווי איינגער איז צו זיבן, איז ער צו זיבעציק.
ועכשיו – "יור נעקסט".
בינתיים, דרוש בשלום זוגתך היקרה תחי' ובטוב צאצאיך כלם. מ….. שביקרני לאחרונה, התרשמתי חזק מאד. יבורך הוא ויתברכו כלם כט"ס
אברהם
– – – – – –
ב"ה, י' מנ"א תשל"ה, ירושלים ת"ו
לכבוד ר' …… וביתו לאוי"ט
……
הרשני ידידי לבקש תשומת לבך לדבר שהוא מחוץ לשגרא.
עשיתי עצמי משרת לדבר מצוה שאינה מצויה ואני מבקש לי שותפים אחדים לאותה מצוה. וכל הזוכה יזכה.
וזה הדבר:
מודענו ר' ….. נ"י, זה לי ארבעים שנה שאני מכיר אותו והוא נערץ עלי מאד. ר' …… ואבותיו לפניו, עם כל צאצאיו אחריו – מיקירי ירושלים באמת ובתמים תלמידי חכמים צנועים וענוותנים, ואצילים למופת.
מכל משפחתו הענפה, ר'… הוא מן המעטים מאד שלא עשה תורתו ואצילות רוחו קרדום לחפור בה, אלא כל ימיו הוא מתפרנס מיגיע כפיים, עושה כל מלאכה קשה ובלבד שלא יצטרך לבריות.
מגוריו בירושלים, בחדר אחד קרוב ל……, שם נולדו לו שלשה עשר בנים ובנות, שם גדלם ומשם הביאם לחופה… עד האחרון שבהם, עד הבן-זקונים שלו שכבר ארש לו אשה ולא לקחה עדיין.
לאחר אירוסיו של זה, יצא ר'… מגדרו ופנה אלי בצנעא: "אתה ידעת את אורח חיי כל ימי… ועתה קשים עלי נשואיו של בן הזקונים ככל קודמיו יחד… תמו כחותי ועדיין רובצים עלי חובות של ארבע חופות קודמות… עזרני "אם אתה יכול!".
מהרתי והודעתי לו: הנני לעזור! אב אתה לשלשה עשר בנים – אלף לבן, אלף לבן אתן לך לנשואי הבן-זקונים שלך – שלשה עשר אלף לירות; –
לא אוכל לבדי לעשות הדבר הזה, לכן תן לי רשות ואבקש לי שותפים מעטים וצנועים…
ועתה ידידי, אם אתה חפץ בשותפות עמי בדבר הזה – שלח לי 160 $, סכום העולה לכאלף ל"י.
באמת אומר לך: איני בטוח במעשים טובים אחרים שעשיתי מימי, אם טהורים הם וזכים באמת, לבוא עמם לפני כס המשפט, ברם, במעשה זה אני בטוח כי הוא אמת נקי וצח.
שלך בידידות, וזכרני גם אני לטובה:
אברהם אליהו בן רחל לרפואה שלמה
א. כי טוב