קובץ מכתבים לידיד בענייני עריכת ספר

קבוצת מכתבים הקשורים לעריכת ספר "כפתור ופרח" של ידיד

ב"ה ג' כסלו תשי"ח ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי…..

אחר איחורים רבים הריני מתחיל עתה בהגשת החומר לכב' כראוי לדפוס לדעתי, פרט לקולמוס אחרון שמעבירים עליו עוד לפני ההגשה לדפוס. וכך יקבל ממני בזו אחר זו חוברות כאלה, בתמידות של פעם או פעמים לשבוע עד גמירא אי"ה ועד אשר אזכה לשמוע, הין, על הדף האחרון.

בהגישי חומר זה עתה, לבי הולם בקרבי הלמות קשה מאד. צר לי מאד כי אני ראה לנפשי שמא אני חוטא כאן חטא כפול. חטא אחד כלפיו, שימצא כאן תוספת מרובה על העיקר, רבוי רב. וחטא אחד כלפי אני שהרי אני מוצא את החומר הזה שהוא חסר הרבה מן הצריך לספר כגון זה. והרי הוא קרח מכאן ומכאן

לכן עתה העת לגולל לפניו את כל פרשת מאמצינו………

עברו עלי הרבה ימים קשים, הייתי מלא יאוש ולא האמנתי כי אוכל כאן לגשר בין שני קצוות רחוקות. האמת ניתנת להיאמר, שאלמלא חרדתי לצערו, כי אז הייתי מסתלק מכל הענין והייתי מציע לו החזרת כספו בתוספת כל אשר יוטל עלי. אלא שעזרני ה' ונתגברתי על יאושי ואמרתי, יעבור עלי מה, אני את מוצא פי אשמור, ולידידי בנפש לא אגרום עגמת נפש.

אותה שעה נגמלה אצלי החלטה, לשקוד על המלאכה אפילו היא קשה מאד ולא להיסוג בשום פנים, עד אשר יהיה בידי להציע לכב', כזה יראה ויחליט אם הניין לו אם לאו.

עבודת נמלים נעשתה כאן. ככל מה שכב' טרח במשך הרבה שנים כך היה הכרח לטרוח שנית ולחפש בכל חדרי תורה מילואים ליגיעה שלו, אשר יעלו בקנה אחד שלו, וגם יכסו את הצורך הדרוש לפי מבנהו החדש. התחלנו בתחילה להשתמש באספים וקובצים אחרים וראינו שכל אחד הולך בדרך שלו ואין דרכי בני אדם שוות זל"ז. נתיאשנו מכאן, והתחלנו שוב בחטוט במקורות. ובד בבד עם זה – דאוג דאגנו שלא תהפוך עלינו עבודתנו לעבודה אנציקלופדית ענפה, שלא נמצא בה ידינו ורגלינו וסוף שנטבע בה חלילה. היינו איפוא צריכים לשמירת חבית ולשמירת היין גם יחד.

דבר זה שאני מביא לעיניו עתה – הוא המקסימום של התרכזות שראיתיה לנכונה עם מינימום של התפשטות……

עתה בהתקרבי אל גמר מלאכתי, מבקש אני מכב', קודם כל להמתין עוד ימים אחדים עד אשר יראה החלקים הנוספים מן העבודה, ואחר יבחון וישקול היטב לרחק או לקרב. ואני הנני באמונתי עד הסוף ולא אשנה את מוצא פיו ואני עומד בכל האחריות הכרוכה בזה, לכאן או לכאן…..

– – – – – –

ב"ה   כ"ח שבט תשי"ח ירושלים ת"ו

לכבוד

אלופי ומיודעי……

שלוח לו בזה משלוח קצת יותר גדול מן המשלוחים הקודמים. ואני חשוב חשבתי שבפעם הזאת כבר אוכל להמציא לו חומר רב ביותר שאוכל לומר עליו אני אנו מתקרבים אל הגמר, והנה קפצה עלי רוגזה גדולה, שעם כל הצער שיש בה לא אוכל להעלים אותה ממנו.

סהדי במרומים, כי שמתי לבי לעשות עבודה מעולה, ולא חסתי על שום דבר ולא על הוצאה יתירה ובלבד שתצא מתוקנת. ורק מפני הטעם הזה שיתפתי עמי את ר' ……. שידוע כבעל טעם ובעל לשון ובקי בחדרי האומנות הזאת. כשהתחלנו לעבוד במשותף התבררו לנו חלוקי שיטות בעבודה שבין שנינו. והוא הציע דרך שנראתה לי כרחוקה מאד ואולם הוא עמד על שלו שלדעתו אי אפשר להוציא דבר טוב אלא בשיטתו בלבד. ואני לא רציתי לוותר על שרותו, לכן וויתרתי על טעמי אני ודרכי ושיטתי בעבודה. ומאותו יום והלאה אני יודע חולי ופוקדות אותי צרות חדשות לבקרים. ואע"פ שהעלמתי מכב' עד עתה את מרבית צרותי הרי המעט שהרגיש – די והותר. לא אדר על הוצאותי שהוצאתי עליו, ואשר הוצאתי, לפי הוראותיו על חבר עוזריו – בנו, בתו, בני, בתי וכו', אלא ששרותו יצא לי לרועץ מכל צד וצד. בתחלה אמר להעתיק את כל הספר על כרטיסים קטנים, ואח"כ העתקה שנית ואח"כ השואה למקורות, ואח"כ מלואים, ואח"כ מיון, ואח"כ שינויים וכו' וכו' עד אין סוף. כשהתחלתי להתיאש מעבודתו, וזה היה עוד לפני הימים הנוראים לקחתי עצמי לעבודה ושקעתי בה ראשי וכולי, אז התחלתי לאסוף מידו את אשר הכין ובדק ומיין וכו', ונתברר לי בעבודה כי ההכנה אינה הכנה, ולא הבדיקה בדיקה ולא המיון מיון וכו'.

לבסוף דרשתי ממנו שיחזיר לי הכל מה שבידו והטלתי על שכמי את כל העבודה מראשיתה והרי החילותי לשגר לו תוצאות עמלי המחודש ובדרך הזאת עברתי כברת דרך ארוכה מאד.

והנה למשברי, הביא לי היום עומר של שכחה ממה שנשאר אצלו חומר רב ששכח בדרך, והוא משנה את המבנה ואת רוב העבודה – אז חשך ממש מאור עיני ורצתי לביתו ועשיתי חיפוש מחפוש וחפוש מנרות ונרות מנר ומצאתי עוד. ואלמלא הייתי עקשן עלול הייתי להישבר ח"ו כלי, שכן יוצא לי עתה כמעט להתחיל הכל מחדש, כאילו לא היה כלום נעשה עד עתה.

לאחר שנתאוששתי קמעא, באתי לידי החלטה נחושה ואחת דברתי ולא אשנה, כי איני זז מכאן, עד שהעבודה תצא בעז"ה מושלמת, והריני משלים מה שניתן להשלים, ובונה מחדש מה שצריך לבנות ועושה במלוא כחי ובעזהי"ת מלאכה שלמה, למען לא תגיע רעה לעושי הטובה.

ר' …… היקר, יהיה לבו סמוך ובטוח, כי רק זמן אבדנו אבל ספר יהיה לו בעזהי"ת יפה וטוב. ואל נא ידאג מאומה אם יתמהמה עוד קצת, כי יותר ממה שאני יכול עכשיו לרדוף אחרי הזמן האבוד ואני כך עושה, אי אפשר יותר. וה' יהא בעזרנו…..

– – – – – –

ב"ה   כ"ח אדר א' תשי"ט ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי…..

אחדשה"ט,

"רצון יראיו יעשה" כתוב, וכן היה כרצונו שקבלתי ביום אחד את שני המכתבים שלו יחד, אחד עם התרעומת הכלולה בו, ואחד שהוא עם פיוסין. הנכן הוא שאפילו זה בלא זה חביב היה ולא הייתי ח"ו בועט בתרעומת זו שלו, שאני מצדיקה עלי בהחלט ולעולם איני מתרעם כנגד התרעומת. אלא ששמחתי לא בסילוק התרעומת כי אם בתוצאה היוצאת ממנו שעי"כ ידעתי שהנחתי את דעת כב'.

והשתא דאתינא להכי, אומר גם כמה מלים כדי ללמד עלי זכות בדברים שנמנעתי לאמרם במלואם עד היום, שיראתי מפני שלא יעשה לו סתם דאגה בלב, ולכן מקדים אני גם עתה, שעל מנת כן באתי לומר עתה, ע"מ שלא יהרהר בהם ולא עליו רושם כלל וכלל לא במחשבה וכ"ש לא במעשה, אלא להצדקתי בלבד אני אומרם וכדלהלן.

ובכן ליהוי ידוע למר, כי מאז הבטחתי לכב', אני באמונתי עומד ולא שניתי כלל. שינסתי מתני ונכנסתי לעבודה זו ולא הוצאתי ראשי ממנה כלל, וזה עלה לי בנסיון רב מאד. בשום אופן בעולם לא יכולתי לשער בכמה עבודה זו תעלה לי. אבל מה אעשה, כיון שנכנסתי בזירה או… או… לסגת אסור. וכל פעם שאני רואה איזה צד של תיקון, איני יכול לחוס על עבודתי הקודמת ואני שוקד עליה לשפרה, בצורה, בתוכן וכו'.

"ספר התודעה" שפרסמתי חלק ראשון ממנו ושב"ה אני רואה ממנו שכר מעט כיון שהוא נתקבל יפה ונכנס כספר עזר למורה בהרבה בתי ספר בארץ ובחו"ל ורבים מאד שדורשים את ההמשך בחלק שני – נאצלתי לוותר על כך עתה והפסדתי בגלל זה עונה שלמה, כלומר, שנה תמימה, וכן שאר עבודות ועיסוקין עיני בו"ד רואות בהן שצפוי מהן שכר טוב, נאלצתי לוותר עליהן בגלל הבטחתי שאני עומד בה באמונה. וכשיעזור הקב"ה ונוכל לברך על עבודתנו זו, על גמרה, צריכים אנו לרחמי שמים מרובים בכדי שנפיק ממנה את כל מה שהשקעתי. אבל אחת דברתי ולא אשנה – יעבור עלי מה ואני מאמונתי לא אשנה וה' הטוב לא יעזוב את ההולכים בתום, ותשועת ה' יכולה לבוא מכל מקום וכבר ראיתי ונתנסיתי בכך, שלא כפי דאגת הלב ההצלחה המעשית.

בזמן האחרון, אני שקוע בעבודתי זו, אני, ובתי, וחתני, יומם ולילה ממש. וכבר איני מדבר על כל מה שעבר עלי קודם לכן. לכן רצוני עכשיו להפיק לפחות את התועלת הזו, שאדע כי לב כב' רגוע ושקט וידע נאמנה כי הדבר מסור בידים אמונות, וכי לא אשקוט ולא אנוח עד אשר תצא עבודתו של כב' בעהי"ת, יפה וטובה לשמחת לבו, וה' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים וישבע נחת הרבה מעמלו ועוד יזכה למהדורות מתוקנות נוספות ומשוכללות של ספר נכבד זה, אמן, כן יהי רצון וכה יתן וכה יוסיף. אבל זאת אני מדגיש פעם נוספת, כי ח"ו בשום פנים ואופן איני מבקש עתה שום שכר נוסף ולא שום תגמול אחר, אלא אמרתי כל זאת רק מפני הרגעתו בלבד.

………

– – – – – –

ב"ה י"ט אלול תשי"ט ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי שליט"א

…….

בענין ההקדמה, משימה קשה היא זו עלי. וכאן אגלה לו סוד, שבחיבורי אני שפרסמתי עד הנה, או שהשתמטתי לגמרי מכתיבת הקדמה או שביקשתי עזרה מאחרים בדבר זה כי היתה קשה עלי המלאכה הזו יותר ממלאכה אחרת, ואולי אין זו אלא עייפות מצד המחבר שלאחר שהשלים את מעשהו קשה עליו מכל לחזור ולעכל את מה שנכנס בעצמותיו פעם אחת. עכ"פ אבקש כמה שרק אפשר שיוסיף לי הוא חומר להקדמה, ואם אפשר, טיוטא של דבר שלם, וכל מה שיחסר, אכנס את כחותי בעז"ה להשלים או לתקן ולשכלל במה שאוכל, או במקרה שלא יוסיף כלום, בלית ברירה אעשה מזה הנמצא אתי כבר. ואולם בכל מה שנוגע אלי ולחלקי בעבודה הזו, אין טעם להאיץ בי, כי אני את שלי אעשה אי"ה רק באחרונה, שכן כל השמונה העמודים האלה, של שערים והקדמה מודפסים לגמרי בסוף.

…….

וכשאני בא לסיים עתה מכתבי זה, אני נזכר משום מה בפתגם: "מרוב העצים לא נראה היער", שכן איני בטוח אם השיבותי לפחות במלים, רוב הודיה וברכה, על עתרת הברכה שהעתיר עלי כל הזמן לפנים מכל שורה, וביותר בזמן האחרון, בברכותיו ובמתנותיו האצילות. ניעך פאן-בוג זאפלאצ'י! ויתברך ויכתב ויחתם בספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים וארוכים אמן ואמן.

שלו באמונה יתירה,

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

…. מה הוא הייחוד של ספר זה לעומת ילקוטים דומים? א. החומר בו מסודר סדור נאה. ב. המבחר שבו הוא בחוש ובטעם מיוחד ותמצית של ענינים. ג. המאמרים לא שונו מן המקור מאומה. ד. הפירושים קצרים וקולעים. ה. אין היער גדול כ"כ והעצים נראים בו יפה. ו. המפתח. כי ככל שהחומר מרוכז – המפתח הוא בעל אופק רחב מאד ואפשר למצוא כל מאמר לפי זכירת דבר אחד בלבד מן הדברים השונים שנזכרים במאמר זה. ז. יש כאן הרבה מאד מאמרים נשגבים מאד, שאינם נמצאים בשום ילקוט אחר, ואשר הושמטו משם מדעת או שלא מדעת וחסרונם הוא מעוות שבא על תיקונו באופן חלקי בילקוט זה. כל המעלות האלה יחד אי אתה מוצא בשום עבודה אחרת מן המלקטים הקודמים וזה מה שמצדיק את העבודה הזו החדשה.

אשר למבנה הספר – הוא ערוך פרקים פרקים לפי שמות הנושאים. המאמרים שבכל פרק מסומנים באותיות וכל ראש פרק מתחיל תמיד באות א. בפנים הפרק כותרות קטנות לפי חלוקת הענינים שבנושא הכללי. הפירושים ניתנים למטה על כל דף באותיות קטנות. המפתח בא בסוף, אחר ה"ברכות".

בעוד זמן קצר אפשר יהיה לשער את היקפו הכמותי של הספר, אם אפשר יהיה לכוללו בכרך אחד, או בשני כרכים.

אשר לשם הספר – יש מציעים: "כפתור ופרח", גם שם המחבר יש כאן, וגם השם המקורי שמחברו נתן לספר בתחלה, והשם בעצמו הולם הוא את התוכן, שכל מאמריו – כפתור ופרח. מה דעתו?

מכאן ולהבא – על פכים קטנים…..

שיטפון הקפה, התחיל. בא אלי ר' ב. י. ט. הי"ו והביא לי קילו קפה. אגב, יהודי זה חביב הוא מאד ועשה רושם טוב על כלנו בהתרפקותו בשלהבת אש של אהבת ירושלים. ואף אני השתדלתי להנעים עליו את שהותו בירושלים, כיכלתי. הזמנתיו לשבות בבית והבטיח לי, ואחר נטרד בשאר עסקים ולא בא. בסוף שבוע זה כבר הוא חוזר למעונו הארעי בברזיל. כמו כן קבלתי קילו קפה ע"י הדואר ששלח לי ר' י. מ. הי"ו. ותודתי וברכתי נתונה לו על כך. יותר לא קבלתי לפי שעה, אעפי"כ הנאתי מרובה ממטעמיכם אלה, ואין לי טוב מכוס קפה ברזיליאני, כדי להחזיק אותי ער ורענן בעבודתי היגעה…..

יותר אין אתי חדשות ואני מצפה בכליון עינים ממש לתגובתו אחר מראה עיניו ???? והקב"ה יהא בעזרנו שלא נבוש ולא ניכלם ותתקבל יגיעתנו לרצון אכי"ר.

שלום רב וכט"ס לו ולכל אנשי ביתו

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

ב"ה ט' חשון תש"כ ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי…..

יתבשר נא כב' כי עתה ממש סיימתי בשעה טובה ומוצלחת את עריכתו הסופית של הספר כלו עד תומו, והואיל שהעתקתו בכתב מכונה ביד בתי תחי' תקח כמה ימים, איני רוצה לעכבו עוד ולכן אני מודעו זאת במכתב ההולך לפני החומר המועתק.

……

יום טוב הוא לי היום הזה, יו"ט ממש, ויום בשורה לכב', כן נזכה לבשר ולהתבשר תמיד אך טוב.

עברתי על כל דף ודף ועל כל פתק ופתק ולא אבדה לי כל מלה מכל מה שהעיר לי משך כל הזמן הממושך…..

– – – – – –

ב"ה מוצש"ק יתרו תש"כ ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי ר'…… שליט"א,

אחדשה"ט באה"ר ובשלום אין קץ,

יום או יומים, לאחר שלחו את מכתבו אלי (י"ב בשבט) ודאי קבל את הספר מכורך. היה זה הטפס הראשון שעמדתי זמן רב ליד עריסתו עד שנולד ויצא. וכשיצא ועדיין לא המלח ולא החתל חטפתיו ושלחתיו בחפזון ומרוב התרגשות אפילו לא הספקתי לברכו ברכה הראויה לו על המוגמר.

רק שבוע ימים אחרי זה, ג"כ ביום הששי, קבלתי גם אני מבית הכורך את הטרנספורט הראשון, ועתה כבר הכל בידי, וחלק ניכר מן הכמות הכללית כבר יצא מן המלאי והתפזר בארץ ובחו"ל למקומות רבים.

אי לזאת יקבל נא עתה את ברכתי מקרב לב, יזכהו ה' שיגיעתו הרבה הזו תפיק רצון מאלקים ומאנשים ויהא זוכה ומזכה תמיד, ובמהרה נזכה יחד לשמוח לגמרה של מהדורה שניה משוכללת ומתוקנת ולא יבוש לקבל בעמלו את פני משיח צדקנו בעגלא ובזמן קריב, אמן.

……

האמת אומר לו, כי אני שרוי בשמחה רבה, כי סו"ס עלה בידי לסיים את המפעל הזה למרות הנסיונות הקשים שנתנסיתי בהם, אבל ב"ה עמדתי בדבורי ויזכור לי אלקי לטובה.

מאשר אתי בבית אין לי להודיע הרבה, ב"ה שהגעתי עד הלום ומי הקדימו וישולם לו.

אני מקוה שסיום הספר נתן גם בכב' כח רענן ומחודש, ונתחזקה בריאותו ויבשרני על כך במכתבו הבא.

והנני בד"ש חמה ובכל לישנא דברכתא לו ולכל ביתו,

א. מוקוטובסקי

– – – – – –

 

ב"ה ועש"ק מטו"מ תשכ"ב ירושלים ת"ו

לאלופי ומיודעי הר'….

אחדשה"ט באה"ר,

שלשום ביקר אצלי הר' ….. אחיו נ"י וישבנו יחד כמה שעות. מסתמא יזדרז גם הוא לכתוב לכב' בעניננו.

אין צריך לומר כי אשלח אי"ה את האתרוג בעתו ובזמנו כרגיל בכל שנה ויזכה בכך את חשבוני אצלו. ואם ח"ו לא יבוא המשיח במהרה ועוד יפרידו בינינו המרחקים כמו עתה גם אחרי כן, הרי מובן מאליו כי ככה זה ילך באופן אוטומטי מדי שנה בשנה.

ביחס לספרו החדש צריך אני עתה להימנע מעתה מגנבת דעת כלפי עצמי וכלפיו.

הנסיון הקודם שלי וגם של אחרים, הורה, שאין תקוה למכור באופן רגיל מספר שמסוג זה יהיה כמה טוב שיהיה, אבל אבל אם אין מחברו החזון איש וכיוצא בו מן המפורסמים, אלא עד 500 טפסים. הטרוניא שקבלתי ממרבית לקוחותי ששלחתי אליהם….. ללא הזמנה והחובות המרובים שנשארו אשר לא פרעו עד עתה, חוסמת בעדי דרך זו של הפצה, אלא בין סוחרים בלבד. לכך איני חוזה על מכירה של יותר מ-500 טפסים במשך שנה שנתיים.

אי לזאת, איני מוכן לקבל עלי הטיפול בספר הזה עד שיובטחו לי כל השקעותי באופן שלא אהיה חייב להחזיר, ומה שיימכר ייחלק חלק כחלק מחצה לזכותו להחזרת השקעותיו ומחצה לי ע"ח.

באשר לעיסקה שלנו בעבר, אין לי מה להוסיף עתה לקיום הסברים כל אשר אני חייב הריני רואה אותו חוב שכך קבלתי עלי מראש ואף שידעתי שלא יהיה עסק של רווח (אכן, עד כדי כך לא סברתי).

באשר לתכן מכתבו האחרון אלי, הוחלט ביני ובין אחיו נ"י כי מוטב להחזירו לבעליו, שמא יבוא לעיני עוד פעם ויוליד טינא בלבי על ידיד טוב ואמת.

רק הערה אחת למכתב הנ"ל. אמנם גבבתי שם במכתבי האחרון מלא דנא של "אי נכונות", ברם האמת לאמתו כי הדברים היו אי נכונים לצד ההפוך. כי מפני צערו העלמתי ממנו כמה דברים. אכן, גם אם לא נשארתי בע"ח למעלכ"ב עדיין אני בהפסד הרבה יותר ממה שכתבתי.

…….

זאת היא האמת המרה. לכך קשה לי להחזיק אתי את מכתבו האחרון ולכן אני מחזירו בזה, בתוספת התנצלות ובאיחולים טובים ובתקוה שהידידות שבינינו לא תיפגע ח"ו לעולם.

והנני בנחמת ציון וירושלים

שבת שלום וכט"ס