בחסד שבתפארת נדבר על יציאתו-הליכתו של יעקב לדרכו לחרן, כשהוא מצויד בברכת אברהם ככתוב.
בשבוע הראשון לספירה אִפיַינּו את חסד-אברהם, ותחילתו בפרט, בהליכתו-התפשטותו. כאן פותח יעקב (המפואר וממוזג גם במידת
הנגעים כאב-טיפוס למחלות בכלל
במובן מסוים נכון לומר שפרשיות הנגעים מתייחסות בעצם למכלול סוגי המחלות בתורה. בפרשת בשלח, לאחר המתקת מי מרה, נאמר: אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו
ידוע מדרש רבותינו בגמרא (יומא פה,ב) "וחי בהם – ולא שימות בהם", ללמד על פיקוח נפש שדוחה את השבת ואת שאר המצוות, מלבד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים שבהם
כח. ליום כ"ח ניסן.
דיברנו בנצח-והוד-שבגבורה על יצחק כמשפיע על סביבותיו, בלא לזוז ממקומו העצמי (אשר הוא עיקר עניינו ומידתו). היום ביסוד שבגבורה, נדבר על המשפיע המרכזי בגבורה, היסוד שבקו האמצעי
(פורסם בכתב העת 'קוממיות', אלול תש"ה) הוי, מי יגלה עפר מעיניכם, וראיתם את המתים אשר בארץ החיים המה, ואת החיים אשר בעולם התוהו יתהלכו. – ושמעתם את קול המתים הזועקים
נכון ומתבקש לומר כי גם "קרבנו" הנורא של אהרן בו ביום במיתת שני בניו וקבלת הדין שלו בדממה, גם הוא נמשך ממעשה העגל, וכפי שאכן העירו חכמינו על הפסוק הנזכר
בספירת העומר מתחיל כעת השבוע השני, שבוע הגבורה. בעזרת ה' שהביאנו עד הלום, נמשיך כדרכנו להתבונן בסיפורי האבות על מנת להפיק תובנות פרטיות, דבר יום ביומו, המתקשרות לענין המלכות שהיא
"... בין אם אנו עושים כפי הייעוד הגדול שעלינו ובין אם עדיין אין אנו עושים, על כל פנים הבה ונדע את כל המעשה אשר עלינו לעשותו מחר. ויש גם מחר שהוא קרוב..."
