(דברי סיום מר' אליהו כי טוב לתזכיר "עינא פקיחא" מאת ר' יוסף ביגון) עתה היום, ר' יוסף איננו. גדולי הדור שר' יוסף בא בסודם וקיבל הסכמתם, אינם. אותו גרעין ראשון
אמרו רבותינו: 'כל מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? – זו מחלוקת שמאי והלל. ושאינה לשם שמים – זו
לא לגמרי ברור מהו הנושא העיקרי עליו נתפלגו קרח ועדתו (- משמע פלוגתא גם בתוך עדתו גופה...). ברור שישנה כאן קואליציה של רצונות שונים: טינה ישנה (עוד ממצרים) כנגד משה;
פרשת ציצית חותמת את פרשת שלח שבמרכזה חטא המרגלים, ומן הסתם היא מהווה (יחד עם שאר הפרשיות שבסוף הפרשה – ראו מי השילוח) תיקון מסוים לאותו חטא. כבר דברנו במאמר
זכורים לכול שני הפסוקים מן הפרשה הנאמרים בשעת הוצאת ספר תורה – "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך", "ובנוחה יאמר: שובה ה' רבבות אלפי
"... בין אם אנו עושים כפי הייעוד הגדול שעלינו ובין אם עדיין אין אנו עושים, על כל פנים הבה ונדע את כל המעשה אשר עלינו לעשותו מחר. ויש גם מחר שהוא קרוב..."
