פרשת השבוע והמועד

בין יראים מפני התוכחה לשאינם יראים שומעי תוכחתו של משה, שהוכיחם בשלושים ושבעה (או שלושים ושישה) ימיו האחרונים, מתחילת סדר 'אלה הדברים' עד סופו, מיום אחד בשבט עד יום ז' באדר – כולם צדיקים היו ודאי. עליהם משה אומר: 'ה'

לפי פשט הכתובים, וכך כמדומה דעת רוב המפרשים, המקראות נאמרו על הסדר, ופרשת תרומה היא המשך ישיר לסוף פרשת משפטים. באותם ארבעים יום וארבעים לילה שהיה משה בהר, ממחרת מתן תורה, ציווהו ה' על מלאכת המשכן והראהו את תבניתו ואת

צילומי העמודים הישנים שלפנינו הם מעין טיוטה של חיבור על מדרש רבה מאת ר' אברהם אליהו כי טוב ז"ל משנת תשי"ג, המכיל תקציר וביאור קצר על פתיחתו של בראשית-רבה. כמדומה שזו ההתנסות הראשונה של רא"א בכתיבת ספרים. ר' אברהם אליהו

פרשת ראה, השלישית ב"שבע דנחמתא", היא כנגד מדת התפארת, ועוסקת רובה ככולה בחיי המקדש ("תפארת ישראל"), המכונה בפרשה – 14 פעמים! – "המקום אשר יבחר ה'". לכאורה מדובר בבחירה אלקית, גזורה מגבוה, מראש-מקדם, ואינה מניחה מקום לבחירה אנושית, ואולם בשים-לב לכותרת

לא לדורו של משה בלבד או לדורם של דוד ושלמה; לא לדורו של יחזקיהו או לדורו של מלך המשיח בלבד, כי אם לדור ודור המליכו בעבר ולדור ודור המליכו בצווי לעתיד לא-ל, כי הוא לבדו בכל דור ודור ואף בדורות

פרשתנו עוסקת ביום השמיני למילואים. אהרן בסיוע בניו הקריב על המזבח לראשונה קרבנות בעדו ובעד העם, ובכך הכשיר את המזבח לעבודת הקודש, לאחר מכן נשא את ידיו ובירך את העם. ואכן – יצאה אש מלפני ה' ואכלה את הקרבנות, העם

סיפור יציאת מצרים מתחיל בלחם, שיש לו חשיבות מרכזית בפסח. הוא הנושא העיקרי של החמץ מזה, ומופיע כמצה, כלחם עוני, מזה. ללחם יש מקום של כבוד ביהדות. כל סעודת מצווה נערכת על הלחם. מברכים עליו ברכה מיוחדת לפני

עניין חטא העגל קשה להבנה. הוא בלתי צפוי ואינו מתקבל על הדעת, בייחוד שסמוך הוא למעמד ההתגלות המרשים שהעם חזה בו בהר סיני ולשמיעת קולו של ה' הנראה אליו בקולות וברקים. ננסה לבחון את מצבו הפיזי והנפשי של העם באותה

בהכנות לקראת המפגש של יעקב עם עשו אחיו, לאחר שחצה את המחנות לשניים, לאחר שהתפלל יעקב לה' שיצילנו מידי אחיו ולאחר המנחה הנדיבה שהכין על מנת לרצות אותו – הוא משלח את כולם מעל פניו. הוא מעביר את נשיו, שפחותיו

שבת פרשת שופטים, הרביעית בשבע-של-נחמה, עומדת בספירות כנגד מדת הנצח, הרביעית בשבע המידות-הספירות, ובמובן מסוים המרכזית או האמצעית שבהן. לאחר שלושת שבתות הנחמה (שכנגד שלשת האבות) החלות בחדש אב, ובהן שורשי הנחמה,

.."על פי ה' ייסעו ועל פי ה' יחנו";"...וייסעו מהר ה'" (במדרש: "כתינוק הבורח מבית הספר") - שתי תפיסות מנוגדות - הילכו שתיהן יחדיו?

באמצעיתו של אייר, בי"ד ובי"ח בו – שתי הילולות. חמישה ימים מפרידים ביניהן. זו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה וזו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. שניהם גדולי תלמידיו של רבי עקיבא – אבי התורה שבעל פה. זה בתורת הנגלה