נחלה מבוהלת / מספר הפרשיות – מטות
בהולים על ממונם כך דרכו של הנופל בבהלה על ממונו, אפילו טוב הוא וכשהבהלה עזבתו הוא מוכן לכל דבר טוב, ואולם בשעה שהוא בהול מסיח את דעתו לרגע מכל עניין אחר. כל דעתו נתונה אך לממונו בלבד – עד שמחזירים
בהולים על ממונם כך דרכו של הנופל בבהלה על ממונו, אפילו טוב הוא וכשהבהלה עזבתו הוא מוכן לכל דבר טוב, ואולם בשעה שהוא בהול מסיח את דעתו לרגע מכל עניין אחר. כל דעתו נתונה אך לממונו בלבד – עד שמחזירים
התדהמה הגדולה כשהרג פינחס לזמרי, לא שאל בחכמים ולא נמלך במשה, מדעת עצמו בלבד עשה. והיה המעשה הזה של פינחס קשה על כל העם כולו. הנצמדים לפעור אמרו: כך עלה בגורלו של זמרי הנכבד בכל העם – מה יהיה בגורלנו?
ידוע כי אחד הדברים בהם נבואת משה מתייחדת מנבואת שאר נביאים, הוא שמשה לבדו נתנבא (גם) ב"זה הדבר", בעוד ששאר נביאים נתנבאו (רק) ב"כה אמר ה'". בדרך כלל מוסבר ש-כה הוא כענין כ' הדמיון, כלומר נבואת הנביאים, הנראית להם באספקלריא
(מתוך 'כחודו של מחט' – אליהו כי טוב) שם בפשיסחא היו לומדים בצוותא ליראה את ה' ולאהבה אותו בכל לב ונפש. אולם כיצד לירוא והאיך לאהוב? דבר זה לא היו לומדים זה מזה, אלא כל אחד לומד מעצמו. אפילו מרבם
(חלק ניכר מן הדברים – מתורת רבינו צדוק הכהן מלובלין). הקשר בין בלעם לעמלק, עולה קודם כל מתוך העמל שבשניהם. עמל במקרא מצטרף בדרך כלל לכעס, אָוֶן וכיוצא בהם, ומשמעו תיסכול, משהו שטוב לו וטוב לעולם שלא נברא (בדומה למה שדרשו
דברים נשגבים בביאור ענין פרשתו של בלעם, מספרי ר' צדוק הכהן, צדקת הצדיק (מאמר קלא) ורסיסי לילה (מאמר מד): שורש נפשות ישראל הוא ממקור החיים, וכמו ששנינו "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". ואפילו אותם שמנו חכמים במשנתם שאין
על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגומר. להבנת חז"ל, ספר מלחמות ה' היא התורה עצמה – אשר לומדיה נראים כלוחמים זה בזה, וסוף שנעשים אוהבים – ולא ספר חיצוני שהתורה משום-מה מצטטת (כדברי רוב המפרשים – כי
תמוז במקדש א – חודש הראיה והיראה החודשים תמוז-אב באים בשנה כבני זוג, כרוכים ותלויים זה בזה וזוקקים זה לזה. כנגדם בנפש – חושי הראייה והשמיעה, כאמור בספר יצירה. ולעומתם בשבטים – כפי סדר האריז"ל המכוון את חודשי השנה כנגד
לא לגמרי ברור מהו הנושא העיקרי עליו נתפלגו קרח ועדתו (- משמע פלוגתא גם בתוך עדתו גופה...). ברור שישנה כאן קואליציה של רצונות שונים: טינה ישנה (עוד ממצרים) כנגד משה; רצון להחזיר את הבכורה לבני ראובן; בקשת כהונה, ורצון להחליף
אמרו רבותינו: 'כל מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? – זו מחלוקת שמאי והלל. ושאינה לשם שמים – זו מחלוקת קורח וכל עדתו'; – מחלוקת לשם שמים, זה סימנה,
פרשת ציצית חותמת את פרשת שלח שבמרכזה חטא המרגלים, ומן הסתם היא מהווה (יחד עם שאר הפרשיות שבסוף הפרשה – ראו מי השילוח) תיקון מסוים לאותו חטא. כבר דברנו במאמר קודם על הקשר בין "ולא תתורו" למרגלים שבמקום לתור את
מורך בלב מששבו המרגלים וישיבו דבר אל משה ואל כל העדה, כל אשר דברו באותה שעה, הכל אמת היה וידוע היה לכל העם. שכן הכל יודעים היכן עמלק יושב ומה הוא עמלק לישראל, והכל יודעים את האמוריים שגיבורים הם, וכן