ישנם שלושה מלים, או צירופי מלים, המשלימים את יעקב לישראל בגימטריא ובאופן ענייני: יעקב שטן = ישראל יעקב בן רבקה = ישראל יעקב פכים קטנים = ישראל. השטן הלוא הוא שרו של עשו, זה "האיש" שנאבק עם יעקב במשך לילה

מה פשר הסימנים שעשו ביניהם יעקב ורחל? הלוא, כידוע, טביעות עין – אפילו בחפץ שאין לו עינים… – עדיפה מסימנים, ומה עוד בין שני אוהבים בנפש?! ועוד, חז"ל מתארים שאנשי המקום, שהיו בסוד הענין, השתדלו בכל כוחם לרמוז ליעקב על

  ויחלום והנה סולם מוצב ארצה… והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו – והנה ה' נצב עליו וגו' על מי ניצב ה', על הסולם (כדעת רמב"ם במו"נ א,טו) או על יעקב (כנראה מרס"ג)? רבי יוסף בכור שור הביא את שני

  נראה כי הפטרת תולדות – וספר מלאכי כולו – משלימה את הפרשה בכך שמתארת כיצד נראית פנימיות בלי חיצוניות; איך נראה יעקב כאשר הוא מזניח את תחום המעשה – את 'עשו' שבתוכו. במעבר בין בית ראשון לבית שני, כאשר

  ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. לדברי רבותינו, היה זה ביום מותו של אברהם, והנערים, לפי חשבון השנים, היו בני חמש עשרה – הגיל המתאים להיכנס לתלמוד, כפי ששנינו במסכת אבות.

ברכת "ויתן לך האלוקים מטל השמים..." היא בעיקרה 'ברכת יצחק', שמצד אופיו העצמי הוא "איש שדה" הזורע ונאחז בארץ, על כן רוב הברכה עוסקת במשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, במלכות ושליטה בארץ, ואותה ייעד יצחק לעשו בכורו, איש המעשה-בשדה. וכשיעקב

  יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי שיחתו של העבד שניים ושלושה דפים בתורה וחוזר הכתוב ושונה בה, ואילו דם השרץ שהוא כבשרו מגופי תורה, ואינו נלמד אלא מריבוי אות אחת (עפ"י בראשית רבה ס,ח). אם כך

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"   בניגוד לעשו שהלך "אל ארץ" – אל מרחבי ארץ ללא פחד וללא התקשרות למורישיו, ונאחז בה, כמפורש בסוף הפרשה הקודמת, הרי יעקב נשאר בארץ מגורי אבותיו ("שראוי לאדם לגור בעיר אבותיו לכבוד

"ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו… ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען" וגו' – מן הלשון משמע שהיזמה היתה בעיקר של תרח, אבל היציאה בפועל מיוחסת לשניים – "ויצאו אתם" –

כשנולד נח אמר עליו אביו: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'". ונשאלת השאלה: היכן התממשה תקווה זו (שאלמלא נתממשה לא היתה תקוות שוא נכתבת בתורה), והלוא דווקא בימיו חרב הכל?! ואמנם נאמר בהמשך שהיה "איש האדמה"

ונח מצא חן… אלה תולדות נח… עשה לך תיבה… ניתן לדרוש: כל המסופר בהמשך הוא תולדה של נח, ה'תיבה'-המלה, מלת המפתח שמצא נח מתוך עצמו, ה'מוטו' שלו המדריך אותו ושומר על יציבותו ושפיותו בתוך המבול של המלים שאיבדו את תוקפן

א – ירח בול, גמר בניין שלמה חודש מרחשון, ככל החודשים ה"חסרים", האור המיוחד לו באורות-המקדש, טמיר ונעלם, וצריך התבוננות יתרה לגלותו, להפיק "הלכות מרובות" מן ה"מקרא המועט", מהם נקח חיזוק ידיים לכינון עבודת המקדש. במקרא מצויין מרחשון, כחודש שבו