לפני עשרים ושש שנים עזבתי את עיירתי, משם יצאתי לכרך ומן הכרך עליתי לירושלים. והיו קשים עלי החיים בירושלים כמו שהיו קשים על רוב שאר תושביה. אין אפוא פלא כלל שניתקו בי הרבה מקשרי העבר ותחתם נקשרו קשרים חדשים של
כיריעה מקופלת וכסרט ארוך מאוד ונגלל וסתום כולו, הם דברי ימי עולם. מימות אדם הראשון ועד קץ הימים, נגללת היריעה, נפתח הסרט ומתגלות חדשות לתקופות תמונות שונות, לפעמים מזהירות ולפעמים עגומות, וכל מאורעות עולם עוברים עליה, על היריעה הנגללת הזו,
קבוצת מכתבים הקשורים לעריכת ספר "כפתור ופרח" של ידיד ב"ה ג' כסלו תשי"ח ירושלים ת"ו לאלופי ומיודעי….. אחר איחורים רבים הריני מתחיל עתה בהגשת החומר לכב' כראוי לדפוס לדעתי, פרט לקולמוס אחרון שמעבירים עליו עוד לפני ההגשה לדפוס. וכך יקבל
קונטרס למען מעוף רחב בחינוך (ובמיוחד לבעיות החנוך היהודי בארצות הברית) שמונה פרקים בבעיות החינוך בזמננו תוכן פתיחה פרק ראשון – בעיות שהזמן גרמא אחת עשרה בעיות. פרק שני – הנחות יסוד בחנוך אמת בני ברית ושאינם בני ברית
ב"ה ירושלים. עריו"כ תש"ח לידיד נפשי שלמה הי"ו בתוך המון הטרדות ומחשבות הלב בערב התקדש היום הנורא לא אוכל לעבור מבלי לשגר ברכה למרחקים לרע כאח אשר כמוך. דע לך כי ימים וארצות אינם חוצצים בפני הידידות הנאמנה והנני אתך
ב"ה יום ב' ט"ז טבת תש"ו פה קהיר לידידי היקר ר' אברהם טרגר הי"ו זאת לי הפעם הראשונה שאני פנוי באמצע היום לכתוב מכתבים. היום הזה יוצא דופן נשארתי בלי שותף, ואני מסדר לי את כל העסקים האחרים. עד
לפי פשט הכתובים, וכך כמדומה דעת רוב המפרשים, המקראות נאמרו על הסדר, ופרשת תרומה היא המשך ישיר לסוף פרשת משפטים. באותם ארבעים יום וארבעים לילה שהיה משה בהר, ממחרת מתן תורה, ציווהו ה' על מלאכת המשכן והראהו את תבניתו ואת
דברים אחדים לקראת יום האזכרה של אבא [- ר' אליהו כי טוב] ז"ל, שיחול ב-ו' אדר: אישיותו של אבא ז"ל היתה רבת פנים וגוונים, וכל ניסיון שלי לתאר את דמותו ילקה בחסר. לפיכך אנסה לגעת כאן בהיבטים של אישיותו שהותירו בי
אברהם מוקוטובסקי לעיון ולדיון (הצעת מצע לכנסיה הגדולה הרביעית של אגודת ישראל, תשי"ד) הקדמת המציע: נאמן לעיקרון שאני רגיל להטיף לו, כי אין הציבור נקרא ציבור אלא אם כן כל יחיד בו הוא אדון גמור לעצמו ואעפי"כ הוא
הרהורים ורשמי קריאה (מתוך 'הדרך', תשרי תש"ג) בגרות המביא עדים על בגרותו. מעיד עליו שהוא עצמו מפקפק בה. דבקה אצלנו מחלה, שבכל אשר נדבר ונכתוב לא נשכח להתפאר בהכרה ש"רכשנו לנו גם אצל מתנגדינו". מאימתי התחלנו להכיר במתנגדינו עד כדי
(מתוך כתב העת של תנועת פאג"י 'קוממיות', גליון א, תש"ה) אברהם מוקוטובסקי לתחייה ולתקומה שני הדברים האלה, אחריהם אנו רודפים ואותם אנו מבקשים. רבו המספידים תוך סיפוק נפש ידוע על הכוח הדינמי שבקהל המאמינים, אשר התפורר, ובשנות תרדמתנו נוספנו
יד אל יד את אחי אנוכי מבקש! קריאה זו בוקעת ועולה מלב כל חרד באמת לדבר ה' ואינו יכול להשלים עם העזובה הגדולה במחנה היראים. ולא על אנשים אוהדים ותומכים הכתוב מדבר, כי מאלה עוד יש לנו ב"ה לרוב. המדובר