דע לך ידידי שתקוות וביטחון לחוד וייסורים לחוד, ואין האחד בלי השני. אין שום דבר טוב בעולם נקנה בלי יסורים והם לא צריכים להפחיד. כך אמר ר' יוסף זצ"ל: אין לו לאדם משלו כלום אלא היסורים בלבד. רק ביסורים שהם

נולד בג' בניסן תרע"ב בוורשה. בית ההורים – עניים מרודים ומכובדים ביותר. האבא תלמיד חכם מובהק, חריף וחסיד ותיק. כל ימיו עוסק במשא-ומתן ואין ההצלחה מאירה לו פנים לעולם, אבל זיו פניו הקורנות תמיד ומעמד הכבוד שרכש בסביבה שרבים משכימים

ט"ו תמוז תשל"ג ירושת"ו לכבוד מר א. ש. לאוי"ט, גייטסהד יצ"ו אחדשה"ט, חן חן למר על יקרת מכתבו מלא דברי נועם וחן עם תוכחה מגולה, אני מכיר טובה למר שכן אני משתמש בהזדמנות זו להשתדל להסיר ממני טרוניות מני רבים

הדבר המרתיע ביותר בנסיון לכתוב על אבינו ז"ל הוא החשש שמא יגרר הכותב אחר הערכות שאינן של אמת ומליצות שהנבוב בהן מרובה על הממש. אבא שהיה איש ההבעה הלשונית העשירה ידע היטב שלא להגרר אחר תשפוכת מלים של סתם ולהישאר

בשני שירי הגעגועים לסבא אני נאחזת בזכרו ובעיקר בשבת שלו. השיר הראשון נתלה במרכזה של השבת – הקידוש שערך בבוקרה, ובשיר השני אני נתלית בשולי אדרתה-אדרתו של סבא אליהו בעת הסתלקות. השירים הללו מדברים בכיסופיה של נכדה בכורה אל סב

'ואתה תצוה' עולה 'בראשית', ומכוון יפה לצירוף (מצירופי בראשית שבתיקוני הזהר): בית-אֹשר, שכן 'ואתה' עולה 'בית', ו'תצוה' עולה 'אשר'. מתבקש אפוא לקשור את פרשתנו למעשה בראשית.

שקלים שנתו של המקדש מתחילה כידוע בניסן – שהוא ראש השנה לחדשים (וחידושים בכלל – ראה במבוא), לרגלים, ולמלכות ישראל – וכן הוא "ראש השנה לתרומת שקלים" (ראש השנה פרק א'). שכל צורכי קרבנות הציבור נעשים מן הכסף החדש המובא

אנו נוהגים, ברגיל, לעסוק במקדש בבחינת מקום: מיקומו בעולם, צורתו, תבניתו, מידותיו, טיב החומרים ודרכי הבניין. ובקיצור – איכותו הפיזית במישור הגשמי, המוחשי. רוב המקורות שבידינו עוסקים בדרך הטבע בממד זה.ואולם, כפי הידוע מספר יצירה, כל נושא מופיע בשלשה ממדים

המשפט הראשון, משפט עבד עברי, מכוּון ומתייחס לדיבר הראשון – "אנכי… אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". לפיכך מדבר ירמיהו (פרק לד – הפטרת הפרשה) רגע לפני החורבן על הברית שנכרתה עם יציאת מצרים (ייתכן שהכוונה לברית סיני שמוזכרת בסוף

ארבעה ראשי פרקים הם בלימודנו בנושא זה ששמו מעמד הר-סיני: הזכות, הקניין, הייעוד, והאימונים. [הזכות] אנחנו מברכים בכל יום על התורה, ברכת התורה. (אני מניח שגם הנשים מברכות). ברכה אחת אנחנו מייחדים "ברוך אתה ה', נותן התורה". אחר כך באה ברכה שנייה:

לפי פשט המקרא, יתרו לפני מתן תורה בא. ואין בביקור הזה רמז על רצון לגיור והסתפחות אל תרבות אחרת, אלא הצהרת הזדהות עם הנרדף, והודיה לה' אלוקי המשפט והצדק, אלוקי אברהם (סבו של יתרו-בן-מדין-בן-קטורה) שלא נודע לו הוי"ה בשמו, אלא

ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. מָרִים אותיות מִריָם – וכפי שאמרו רבותינו (תענית ט,א) שהבאר בזכותה, שעל כן פסקו המים כאשר מתה בקדש-מדבר-צין ככתוב בפרשת חוקת, ונכון אם כן להניח שכאן, במרה, תחילתה של באר מרים.