ספר שמואל הוא ספר המלכות. המלכות היא הנושא המרכזי העומד על הפרק בכל הספר, וקודם כל – לידת שמואל-האיש המושח שני מלכים [אשר הוא עצמו במידה מסוימת ממוצע בין מלך ובין שופט]; לאחר מכן בקשת המלך מצד העם והתגובות כלפיה,

באמצעיתו של אייר, בי"ד ובי"ח בו – שתי הילולות. חמישה ימים מפרידים ביניהן. זו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה וזו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. שניהם גדולי תלמידיו של רבי עקיבא – אבי התורה שבעל פה. זה בתורת הנגלה

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בחומש שמות, והיא מופיעה אחרי שלוש פרשיות שעיקר עניינן הוא ציווי הקמת המשכן. התורה האריכה מאוד בפרטי הציווי על המשכן ובאופן הקמתו, ומפרשים רבים כבר התייחסו לאריכות זו ולמשמעותה.

ידוע שימות עולם חלוקים לשני אלפים תוהו – עד עת שהיה אברהם (שנולד ב-1948) בן 52 שנה (אשר קבלה בידינו שאז החל לעשות נפשות בחרן[1]) ; שני אלפים תורה (- משמע זמן שמסוגלים לקבל תורה כפי שהיא, "מן השמים", בלי

(קטעי מכתבים שכתב ר' אליהו כי טוב כשנה לפני פטירתו לידיד, על מאמר זה)  ב"ה טו"ב בשבט תשל"ה ירושת"ו ….. ואתחיל בסוף. שמחתי על תגובתך הנרגשת ל"פרקים" שלי. אכן, יגעתי הרבה על הפרקים הללו ולא ידעתי, גם לא אדע היום

עונה אחת יש בשנה, שבה השיירות יוצאות מירושלים מצויות תדיר. כלומר, בכל שנה ושנה. ואיזוהי? זו עונת לקיטת האתרוגים שבסוף הקיץ, שבה יוצאים סוחרי האתרוגים שבעיר לפרדסים אשר ביפו ובסמוך לה ולכל שאר המקומות בארץ שהפרדסים מצויים שם ושוהים שם