פחזותו וזיופו של המן / ר' עודד כיטוב
הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך – ואם כן מהו זה שאומר המלך בסוף מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן? ולומר שהחליף רצונו אינו נראה, כי תגובתו נשמעת אותנטית לגמרי. גם ידוע שהמגילה
הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך – ואם כן מהו זה שאומר המלך בסוף מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן? ולומר שהחליף רצונו אינו נראה, כי תגובתו נשמעת אותנטית לגמרי. גם ידוע שהמגילה
הרושם הראשון העולה מקריאה פשוטה בפסוקים (שמות לד,כז-כח), הוא ש'ויכתב' מוסב על משה, אשר הוא הנושא בפסוק כח, ואשר לשם כתיבה זו שהה בהר "עם ה'" ארבעים יום ולילה ונתקדש גופו מאכילה ושתיה, ועל הכתיבה הזו נצטווה בפסוק כז. ואולם
מחולות מידת ישראל שהם דבקים באלוקיהם דבק אמת ושלא להנאת עצמם. כיון שסורחים ופורשים מאלוקיהם לשעה, מיד נעשים אדוקים בעבודה זרה יותר מן העכו"ם, ואפילו רואים אחר כך שאין ממש בעבודה זרה שבחרו להם ועתידים ליתן עליה דין קשה, לא
דע לך ידידי שתקוות וביטחון לחוד וייסורים לחוד, ואין האחד בלי השני. אין שום דבר טוב בעולם נקנה בלי יסורים והם לא צריכים להפחיד. כך אמר ר' יוסף זצ"ל: אין לו לאדם משלו כלום אלא היסורים בלבד. רק ביסורים שהם
קווים לדמותו של סבי, אברהם אליהו כי-טוב ז"ל עם צאת נשמתה היתרה של השבת נפטר סבי, אברהם אליהו כי טוב (מוקוטובסקי). בשעת לילה מאוחרת של מוצאי שבת נערכה ההלוויה, והוא נטמן בחשיכה בהר המנוחות שבירושלים. אחרי מיטתו פסעו חבריו הותיקים
במאמר לפרשת פקודי הארכנו לבאר איך המשכן מהווה גרעין יסוד שאינו מתכלה למשכנות-מקדשות שיצאו ו'התפתחו' ממנו, שגדולים 'פי שניים' ומפוארים ו'יציבים' ממנו, אך אינם שלמים כמוהו, שעל-כן שלטה בהם יד אויב ו"נתמשכנו" בעוונותינו, וכפי שנרמז בתחילת פקודי ב"המשכן – משכן",
הגדול אינו רשאי להיות קטן. מעשהו אפשר שיהיה קטן שבקטנים; ברם, לבו ומחשבתו ברוממות תמיד. תכנית עלייתו עד לגבהי מרומים, צריכה שתהא כתובה ומגוללת לפניו תמיד; יודע אותה וזוכרה בכל שעה והוגה בה בכל עת. מהרה תבוא שעתו ויעלה מעלה
יהודה איזנברג ניו יורק מורי, זכרונו לברכה מורי לא למד מעולם בסמינר. הוא לא השתתף בהשתלמויות. בבית ספר לחינוך לא דרכה רגלו. הוא היה מורה. הוא השתלם כל ימיו. הוא חינך. תורה שהרביץ בנו בילדותנו – חיה בלבנו עד
רבי אברהם אליהו כי טוב זכר צדיק לברכה – הרבה פנים היו לו, ובשלש מהן הוא נגלה אלינו בכתביו: כמחנך-אוֹמֵן, כמְסַפר-אָמן וכסופר-אוּמן. המחנך-האוֹמֵן מכל המלאכות הרבות שבהן עסק רא"א כי טוב ז"ל (מהן מלאכות כפים, מהן עבודות שבכתיבה ובעסקי צבור)
בספר הזוהר מציינים את העובדה שלא נזכר משה בשמו בכל פרשת תצוה – מה שאין כיוצא בזה בכל פרשיות התורה מאז שנולד משה, מלבד כמה פרשיות בספר דברים בהם הוא עצמו המדבר – וקושרים זאת לדבריו אל ה' לאחר מעשה
בשני שירי הגעגועים לסבא אני נאחזת בזכרו ובעיקר בשבת שלו. השיר הראשון נתלה במרכזה של השבת – הקידוש שערך בבוקרה, ובשיר השני אני נתלית בשולי אדרתה-אדרתו של סבא אליהו בעת הסתלקות. השירים הללו מדברים בכיסופיה של נכדה בכורה אל סב
הדבר המרתיע ביותר בנסיון לכתוב על אבינו ז"ל הוא החשש שמא יגרר הכותב אחר הערכות שאינן של אמת ומליצות שהנבוב בהן מרובה על הממש. אבא שהיה איש ההבעה הלשונית העשירה ידע היטב שלא להגרר אחר תשפוכת מלים של סתם ולהישאר