פרשת ואתחנן נקראת תמיד בשבת נחמו, הראשונה ל"שבע של נחמה" (שהיא כמובן כנגד חסד-אברהם), ונכון לבקש בפרשה עניינים הקשורים לנחמה (ולחסד ואהבה), ובכך, ממילא, לקשור בין הפרשה להפטרה.

הפרשה השבע-עשרה בסדר: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ואהבת… וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" – פרשה קצרה והרבה גופי תורה תלויין בה: קבלת עול מלכות שמים בכל עת תדיר, תלמוד תורה לבנים, תפילין ומזוזה – כל כולה הדרכה בעניין

הנחמה הכפולה, "נחמו נחמו", רומזת על שתי רמות של נחמה, והדבר הפשוט שעולה על הדעת בקשר לכך, הוא לא רק התנחמות במה שנשאר, בכך שגם לאחר החורבן "הותיר ה' לנו שריד כמעט" ו"לא עשה כלה את שארית יעקב", אלא גם

(מכתב המצורף למאמר)  ב"ה ב' במרחשון תשכ"ב, ירושלים ת"ו  לאהובי ידידי ד"ר יוסף קמנצקי לאוי"ט  אחדשה"ט באהלך  בפעם הזאת דייקתי לקיים הבטחתי במכתב הקודם. מצורפת בזו טיוטה ראשונה של מאמר השלום, שאני מברך על גמרה. אצפה עתה לקבל הערותיכם כדי

שבט בלשון הקודש הרי הוא חוטר, נצר, ענף צעיר היוצא מן העץ בתקופה זו, שכבר ירדו רוב גשמי שנה ועולה השרף באילנות המתחילים לחנוט פרותיהן. כל כוח העץ הקשה מצוי בחוטר, האזרח הרענן, ועם זאת הוא מראה סימני חיים ומעיד

מה פשר הסימנים שעשו ביניהם יעקב ורחל? הלוא, כידוע, טביעות עין – אפילו בחפץ שאין לו עינים… – עדיפה מסימנים, ומה עוד בין שני אוהבים בנפש?! ועוד, חז"ל מתארים שאנשי המקום, שהיו בסוד הענין, השתדלו בכל כוחם לרמוז ליעקב על

ונח מצא חן… אלה תולדות נח… עשה לך תיבה… ניתן לדרוש: כל המסופר בהמשך הוא תולדה של נח, ה'תיבה'-המלה, מלת המפתח שמצא נח מתוך עצמו, ה'מוטו' שלו המדריך אותו ושומר על יציבותו ושפיותו בתוך המבול של המלים שאיבדו את תוקפן

(פורסם בעיתון 'שערים', כ' אב תשי"ד, לאחר פטירת הרבי רש"ש מאמשינוב) משמת ר' שמעון… אתמול שמענו את הבשורה הזו. ר' שמעון שלום האדמו"ר מאמשינוב זכר צדיק לברכה. אף הוא הלך מאתנו ואיננו. אילן גדול זה שבצל פארותיו חסינו, שמפירותיו אכלנו,

אש קודש שנת ת"ש פרשת תצא כי תצא למלחמה [על אויביך] ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו כי איתא מהרב הקדוש איש אלוקי המגיד הגדול זכר צדוק וקדוש לברכה לחיי העולמים על הפסוק אתה כהן לעולם, שכהן - הוא בחינת חסד.

ט"ו תמוז תשל"ג ירושת"ו לכבוד מר א. ש. לאוי"ט, גייטסהד יצ"ו אחדשה"ט, חן חן למר על יקרת מכתבו מלא דברי נועם וחן עם תוכחה מגולה, אני מכיר טובה למר שכן אני משתמש בהזדמנות זו להשתדל להסיר ממני טרוניות מני רבים

הקונטרס שלפנינו מורכב משני מאמרים שכתבם המחבר לספר 'התודעה'. האחד, מאמר על יום ה' באייר שנכתב כפרק בספר התודעה המקורי בשנת תשכ"ב, והשני, שחזורו של מאמר זה (שכן לא זכר המחבר שאותו מאמר עדיין קיים) – כפרק לתרגום האנגלי של הספר,

ד' אייר תש"ז לכבוד ידידנו…… ברוקלין – ניו-יורק אחדשה"ט. ……… במכתבך אתה מפיל עלינו אימה ופחד, שמא נערוך כאן מגבית לטובת נצרכי אמריקה… השלך על ה' יהבך. אל תאמר שהשעה אינה כשרה, כי עוד לא היתה לנו שעה כשרה. כל